Loading AI tools
רב ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב מאיר בר-אילן (ברלין) (ה' באייר תר"מ, 16 באפריל 1880 – י"ט בניסן ה'תש"ט, 17 באפריל 1949) היה רב, מחבר ופעיל ציוני, מראשי ומנהיגי תנועת המזרחי והציונות הדתית. מייסד עיתון "הצופה", מייסד האנציקלופדיה התלמודית ועורכה הראשון.
.jpg) | |
| הרב מאיר בר-אילן | |
| לידה |
16 באפריל 1880 ה' באייר תר"מ  וולוז'ין, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
17 באפריל 1949 (בגיל 69) י"ט בניסן ה'תש"ט  ירושלים, ישראל  |
| מקום קבורה | בית הקברות סנהדריה, ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה | |
| תקופת הפעילות |
? – 17 באפריל 1949 |
| אב |
נפתלי צבי יהודה ברלין |
| צאצאים |
טוביה בר-אילן |
  | |
.jpg)
מאיר ברלין נולד ב־1880 בעיירה וולוז'ין, בפלך מינסק שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) כבן זקונים לנצי"ב ראש ישיבת וולוז'ין, בנישואיו השניים. מאיר גם למד בישיבה זו עד גיל 14, כשהתייתם מאביו[1]. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת טלז אצל הרב אליעזר גורדון ומאוחר יותר גם אצל רבי חיים מבריסק (הרב סולוביצ'יק), חתן אחותו מאביו, ואצל הרב יחיאל מיכל אפשטיין (ערוך השולחן), סבו מצד אמו. לדברי תלמידו של הרב אפשטיין הרב יהודה לייב מימון, חרף עמדתו המורכבת של אפשטיין ביחס לציונות, הוא לא מנע מנכדו להתקרב לתנועה. בשנת ה'תרס"ב נשא לאישה את ביילה, בתו של ר' טוביה רבינוביץ (נפטרה בשנת ה'תש"ה)[2].
בשנת 1905 כיהן כציר בקונגרס הציוני השביעי בבזל, כצירם של הציונים באושמינה שברוסיה, ובכך החל את התקרבותו לציונות בכלל ולתנועת "המזרחי" בפרט. בהמשך עבר לברלין, שם היה מייסד ועורך העיתון "העברי", ששימש במה לרעיונות הזרם הציוני-דתי. בזכות פעלו בעיתון, יצא לו מוניטין כבעל מחשבה ודעה ברורה, כעיתונאי מוכשר וכמארגן מעולה. בשנת 1912 מונה למזכיר המזרחי העולמי, תפקיד שממנו פרש בעקבות מלחמת העולם הראשונה, שאילצה אותו להגר לארצות הברית, שם שימש כיו"ר הסתדרות המזרחי. ב-1914 הקים את הסניף האמריקני של המזרחי, ובשנים 1915–1926 כיהן כנשיא המזרחי בארצות הברית ועמד בראש ישיבת רבי יצחק אלחנן, לימים ישיבה יוניברסיטי. כמו כן, היה מעורב בהקמת "נשי המזרחי", לימים נשי אמי"ת.
בשנת ה'תרע"א, 1911, קיבל כנראה הצעה לכהן ברבנות פתח תקווה, והתייעץ עם הראי"ה קוק אם לקבל את ההצעה[3].
מיד לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה, התחיל לחשוב על עלייה לארץ ישראל. הרב ברלין הבין היטב שנקודת הכובד בתנועת התחייה עוברת לחזית ההגשמה בארץ ישראל. הוא היה בין המעטים שבין המנהיגים הציוניים בימים ההם, שהיו משוכנעים בחובת העלייה. משרק נגמרה המלחמה, ונפתחו דרכי אירופה, החל נודד על פני הקהילות במדינות השונות לשם ארגון עבודת המזרחי ועידוד העלייה. בשנת ה'תרפ"ד ערך את ביקורו הראשון בארץ ישראל, ובשנת ה'תרפ"ו, 1926, עלה לארץ והתיישב בירושלים, שם שימש בשורה של תפקידים מרכזיים, כולל מזכיר המזרחי העולמי. שימש כראש הוועד הפועל הציוני והיה חבר במועצת המדינה הזמנית. בשנים 1942–1944 כיהן כיו"ר משותף של הקרן הקיימת לישראל.
לאחר פטירת הראי"ה קוק שימש שנים מספר כיו"ר "האגודה להוצאת ספרי הראי"ה קוק זצ"ל". במסגרת זו, לצד הרב יהושע הוטנר, ערך והוציא לאור את הקובץ חזון הגאולה (ירושלים ה'תש"א).[4]
בשנת 1946, לאחר השבת השחורה, נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בארץ, שבה כיהן בר-אילן יחד עם לוי אשכול וזלמן שזר.
הרב ברלין והרב יהודה ליב מימון היו שניהם מנהיגי תנועת המזרחי בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, והיו חלוקים ביניהם במגוון נושאים, דבר שגרם לחיכוכים רבים בתנועת המזרחי.
נפטר בי"ט בניסן תש"ט (1949), ונקבר זמנית בבית העלמין שייח' באדר בארון מתכת שתאפשר העברה קלה לקבורת קבע[5]. ההצעה לקוברו בחצר של מטה המזרחי בירושלים נדחתה על ידי הרב הרצוג שאמר: "דרכו של המנוח היה ללכת עם העם ובתוך העם ולא לפרוש ולהתבדל"[6]. בהמשך פונה לקבורה בבית הקברות סנהדריה[7][8].
עד יומו האחרון היה פעיל בפעילות ציבורית, ושעות ספורות לפני פטירתו עוד נשא בבית העם שבירושלים נאום אחרון על ירושלים, שאין להפרידה מגוף המדינה.
מאיר בר-אילן נולד בשם ברלין, אך בבגרותו כאשר הכיר את משה בר-אילן עברת את שם משפחתו בעקבותיו[דרוש מקור].
פעילותו הספרותית של בר-אילן הייתה רחבת היקף: עריכת העיתון "הצופה" במשך שנים רבות[9], עריכת האנציקלופדיה התלמודית וכתיבת מספר ספרים, בהם הספרים "מוולוז'ין עד ירושלים" ו"רבן של ישראל" – ספר ביוגרפי על אביו הנצי"ב.
מבחינה פוליטית, השתייך הרב בר-אילן לזרם הימני יותר במפה הפוליטית. התנגד ל"תוכנית אוגנדה" שהועלתה בקונגרס הציוני השישי, הוביל את המאבק בספר הלבן והיה ממתנגדיהם המרים ביותר של הבריטים.
בתחילת מלחמת העולם השנייה, הוא קיים קשרים עם נשיא וועד הישיבות, הרב חיים עוזר גרודזנסקי בווילנה וגדולי הרבנים החרדיים באירופה, ועם חברי התנועה שנמלטו מפולין לווילנה (זרח ורהפטיג ושמואל זנוויל כהנא). הוא דאג לרישיונות עלייה ש"לא יסולה בכסף ובזהב"[11] לראשי ישיבות (רובם לא השתייכו לציונות הדתית), אך חלקם לא מיהר לממש את העלייה מסיבות שונות, כגון: סיבות משפחתיות, אי רצון לעזוב את תלמידיהם או לפצל את הישיבה.[12] במכתב לרב גרודזנסקי, הוא מביע את אכזבתו הקשה מכך:
תוכן מכתבו הפליא אותי כי הר"מים אשר קיבלו את הסרטיפיקטים נמנעים מלעלות אל ארצנו הקדושה, הלא הם מפסידים לאחרים
— מכתב הרב ברלין אל הרב גרודזנסקי, ה' בשבט ת"ש [13]
תנועת המפד"ל, שהוקמה בשנת 1956, ואיחדה לתוכה את הסתדרות המזרחי, שאבה ממנו ומדרכו את השראתה.
לרב בר-אילן ולאשתו בילה לבית רבינוביץ, היו שתי בנות ובן:
טקס חנוכת מרכז חינוך על שם בר-אילן. יומני כרמל יוני 1951 (התחלה 7:14)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
