קסטל היה אחד ממייסדי אופקים חדשים ב-1947 ביחד עם מרסל ינקו, יחזקאל שטרייכמן ואחרים, ובמהלך השנים יצר ציורי קיר ותבליטים במקומות שונים בארץ ומחוצה לה. כמו כן זכה בפרסים רבים והציג תערוכות רבות[4].
בין השנים 1925–1940 ישב רוב הזמן בפריז. יצירותיו המוקדמות היו בעלות אופי אוריינטלי. בשנות הארבעים, כאשר התגורר בצפת, תרם רבות להקמת קריית האמנים צפת עם שוך קרבות תש"ח[4]. תמונותיו מתקופה זו אפופות אווירה מיסטית וניכרת בהן השפעתה של אסכולת פריז. בהמשך דרכו האמנותית, נטה לעבר המופשט והאמנות הכנענית ועיצב סמלים צורניים כמו ציור הקיר במלון "דן אכדיה" בהרצליה ותבליטי הקיר במשכן נשיאי ישראל בירושלים. נפטר בתל אביב בשנת 1991[4].
בתאריך 21 בפברואר2010 נפתח במעלה אדומיםמוזיאון משה קסטל המוקדש להצגת עבודותיו של קסטל. המוזיאון נבנה במקום בו שאף קסטל עצמו להקימו, על גבעה סמוכה לביתה של אלמנתו. המוזיאון תוכנן על ידי האדריכלדוד רזניק. במוזיאון מוצגות עבודותיו של קסטל מכל התקופות, מאוספה הפרטי של אלמנתו, ממוסדות ומאספנים פרטיים וביניהם אוסף שיף וסר אייזיק וולפסון[5].
בשנת 2021 נערכה במוזיאון תערוכה בשם דיאלוגים חזותיים עם משה קסטל – תערוכת מחווה של אמני גלריה אגריפס 12 לצייר קסטל. התערוכה שאצרו אסנת שפירא ולנה זידל הוצגה לרגל 10 שנים להקמת המוזיאון, ולוותה בסרט וידאו בהשתתפות ד״ר גדעון עפרת.
בתאריך 26 ביולי2005דאר ישראל הנפיק סדרה של 3 בולי דאר על ""אמנות ישראלית" . אחד מהבולים האלה הוקדש לציור של משה קסטל משנת 1958 שכותרו "לוחות הברית". הבול עוצב על ידי האמן אד ואן אויין.[6]
תערוכת יובל שישים שנות יצירה: 1924–1984, במשכן הכנסת, ירושלים / משה קסטל, משה אלעזר בן יהודה, (אוצר התערוכה, ומוציא אלבום איורים עם דברי לואי בעברית ובאנגלית, (31 דף)), מוציא לאור: Rishon Le-Zion: Rainbow Art Centre, תשמ"ה, 1984.
תערוכת מחווה ליובל ה־80 של משה קסטל, במוזיאון באר שבע לאמנות ישראלית.
זכרונות משכונת הבוכרים: היבטים בוכריים ביצירתו של משה קסטל, מוזיאון הצייר משה קסטל, (אוצרת: אלה צ'רניאק, טקסט: אלה צ'רניאק, גיורא פוזיילוב, עיצוב הקטלוג: צרויה ורשבסקי), מעלה אדומים: מוזיאון הצייר משה קסטל, ירושלים: מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח – המרכז לחקר יהדות בוכרה, סתיו 2014 – אביב 2015.
שישה אמנים ישראליים: משה קסטל – יום של תקוה, אהרן כהנא – סעודה, מנחם שמי - צפת, מרסל ינקו – עין הוד, יחזקאל שטרייכמן – מאיר בעל הנס, יוחנן סימון – יושבי אוהלים, מוציא לאור: סונול, חיפה, תשכ"–?
דיוקנו של אמן – משה קסטל, סרט אומנותי שהופק על ידי שירות הסרטים הישראלי לכבודו, (מאוסף המרכז לתיעוד אמנות ישראלית), 1984, (תסריט ובימוי: יונה זרצקי, הפקה, ראיונות ועיצוב: יגאל אפרתי, שמואל אלטמן, צלם ראשי: ויקטור בלקופיטוב, עורכת: לינה קדיש, מוזיקה: צבי אבני, תמליל: ניצה מליניאק). הקרנת הבכורה נערכה בתאריך 5 בדצמבר 1984 (י"א אייר תשמ"ד), במוזיאון תל אביב.
אסיף, כנסת סופרים ואמנים בארץ-ישראל, העורכים: ספרות ותיאטרון – דב שטוק, ציור ופיסול – מ’ קסטל, מ’ שמיט=מנחם שמי[7], תל אביב, 1943.
גדעון עפרת, משה קסטל: ציורים מוקדמים, נדפס באפיריון, 1993 ו-1994.
לוטרינגר עירית, משה קסטל: מאבני-היסוד של הציור הישראלי, נדפס במכירה פומבית, מס' 12, 1999.
אלה צ'רניאק, זכרונות משכונת הבוכרים, היבטים בוכריים ביצירות של משה קסטל במחצית הראשונה של המאה העשרים, קטלוג תערוכה, הוצאת יד בן צבי בשיתוף מוזיאון משה קסטל, 2014