מתחם אוגוסטה ויקטוריה
מתחם כנסייה ובית חולים בירושלים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מתחם אַוגוּסְטֶה ויקטוֹריה בירושלים הוקם בראשית המאה ה-20 על ידי וילהלם השני, קיסר גרמניה על שם אשתו, אוגוסטה ויקטוריה. המתחם, המשתרע על שטח של כ-80 דונם על שלוחה של הר הזיתים הנקראת כתף הר הזיתים,[1] כולל כנסייה מפוארת ולהּ מגדל פעמונים, וכן אכסניית צליינים, שנועדה גם לגרמנים תושבי הארץ. לימים הוסבה האכסניה לבית חולים. במזרח המתחם שוכן המכון הפרוטסטנטי הגרמני לארכאולוגיה (אנ'), שהוקם בתחילת המאה ה-20, ובו ספרייה גדולה.[2]
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית חולים  |
| על שם |
אוגוסטה ויקטוריה, קיסרית גרמניה ומלכת פרוסיה |
| כתובת |
הר הזיתים |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
 ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1910 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1910 |
| אדריכל |
רוברט לייבניץ |
| קואורדינטות | 31°47′12″N 35°14′57″E |
|
www | |
|
(למפת ירושלים רגילה)   מתחם אוגוסטה ויקטוריה | |
  | |
הרקע להקמת המתחם
בשנת 1898 ביקר הקיסר וילהלם השני בארץ ישראל כחלק ממסע אימפריאלי שבו ביקש להדק את קשרי גרמניה עם האימפריה העות'מאנית. שיא המסע היה בירושלים, שבה ביקר הקיסר במקומות הקדושים, ואף זכה שחלק קטן בחומות ירושלים, ליד שער יפו, ייפרץ לכבודו. במהלך הביקור רכש הקיסר חלקות אדמה אחדות בירושלים עבור הקהילות הגרמניות שבה, ואף קיבל חלקת אדמה בהר ציון מהמושל העות'מאני של העיר. אותות הביקור, שארך רק ימים ספורים, הותירו את רישומם בנוף הירושלמי בדמות שלושה מבנים גרמניים הקיימים עד היום: כנסיית הגואל ברובע הנוצרי, כנסיית דורמיציון בהר ציון וכנסיית אוגוסטה ויקטוריה בהר הזיתים.[3]
את הכנסייה בהר הזיתים הקדיש הקיסר לרעייתו, שהתלוותה אליו למסע. בצמוד לכנסייה נבנתה אכסניה, שאת הקמתה יזמה אוגוסטה ויקטוריה בעקבות פנייה מהגרמנים-הפרוטסטנטים המקומיים. בעת ביקור הזוג המלכותי בהר הזיתים בחרה הקיסרית את המקום, ועם שובה לגרמניה הקימה בברלין את "האגודה למען הר הזיתים" (Ölberg Verein). האכסניה נועדה לשמש בית הארחה לצליינים ובית מרגוע לנתינים גרמנים תושבי ירושלים, שביקשו לנפוש במקום אוורירי בימי הקיץ החמים.[3]
בשנת 1903, חמש שנים לאחר הביקור ההיסטורי, נרכש שטח של 81 דונם על הר הזיתים, במקום שבו בחרה הקיסרית.[3] יש הרואים במקום זה את אחד המקומות היפים בירושלים, והיפה בסביבתו. הוא מתנשא לגובה של כ-810 מטרים מעל פני הים, כ-1,200 מטרים מעל פני ים המלח, וצופה אל הר הבית מגובה של למעלה מ-80 מטר.
תולדות המתחם
הקמת הכנסייה והאכסניה
במשך שלוש שנים אספה "האגודה למען הר הזיתים" כסף למימון הפרויקט, עד שהגיעה לסכום של כמיליון וחצי גולדמארק. שני שלישים מן הסכום (דהיינו, מיליון גולדמארק) נתרמו על ידי יושבי העיר קלן בגרמניה. את הכנסייה והאכסניה תכנן האדריכל הגרמני רוברט לייבניץ (Leibnitz) ממשרד הארכיטקטים הברלינאי "גַאוּזֶה". הוא חישב את העלויות עד רמת הפטרוזיליה והבצל בגן הירק, ושאף לרמת גימור גבוהה, שבה הכלים הסניטריים, השירותים וחדרי האמבטיה יהיו ברמה אירופאית, וציוד המטבח יהיה מהמתקדמים בזמנו מגרמניה. לבקשת הקיסרית, תכנן לייבניץ את המבנים ברוח השיר הכנסייתי הגרמני "מבצר איתן הוא אלוהינו" (Ein feste Burg ist unser Gott), לכמה מטרות:
- בית הארחה ונופש לגרמנים-פרוטסטנטים תושבי הארץ, הסובלים מחום הקיץ ואינם יכולים לממן נסיעה למקומות קרירים
- בית החלמה לחולי קדחת
- מקום למפגשים, להתכנסויות ולאירועים חגיגיים של בני הקהילה הפרוטסטנטית בארץ ישראל ובסוריה
- אכסניה לצליינים ולתיירים מגרמניה.
הבניין נבנה בסגנון גרמני קלאסי "מוצק" ומלכותי, הכולל קשתות, קמרונות וגג רעפים אפור. הבנייה נעשתה באבן ירושלמית בסיתות גס, והיא כוללת פינות מעוגלות הרומזות לביצורים עתיקים. החצר הפנימית אופיינית למתחמים דומים בגרמניה. תכנון הכנסייה לפרטי פרטים נעשה בגרמניה, וכך גם האלמנטים האדריכליים שלה, כולל כותרות העמודים, הפסלים והתבליטים, שנעשו כולם בגבס. אלה הועברו לירושלים באוניות, וכאן הועתקו במדויק באבן על ידי אמנים מקומיים. הפסיפסים וציורי הקיר נעשו כולם בגרמניה, והובאו ארצה חלקים-חלקים.
בשנת 1907 הונחה אבן הפינה, והבנייה נמשכה כשלוש שנים. האדריכל אוטו הופמן הגיע מברלין כדי לפקח על הבנייה מטעם משרדי גַאוּזֶה, והיה מזועזע משיטות העבודה הפרימיטיביות לטעמו, ולנוכח הרגלי הבנייה המזרח-תיכוניים:
במקום שהמבנה יצמח בצורה אופקית שווה, משמאל היה חלק שהושלם עד הגג, ולידו המבנה המרכזי, שהופיע בצורה מדורגת כנעלם נטול שלד, אך כל זאת כאין וכאפס למול האנשים בכל גיל ותלבושת שישבו על הארץ וסיתתו אבנים בדומה לחייט היושב בביתו על קרש התפירה. שיירות גמלים פילסו דרכן דרך הסתתים, וגדודי חמורים ללא רתמות דהרו בשטח פתוח. מצד שני, בנאי בודד עומד על עמוד, חופשי ללא פיגום, ומניח אבן על אבן. והכול ברעש ובשירה קצבית של הפועלים הערבים.
— זיכרונותיו של אוטו הופמן, מתוך ארכיון אוגוסטה ויקטוריה
על הרגלי הבנאים הערבים כתב הופמן:
הם ישבו ישיבה מזרחית על הארץ ואחזו כותרת עמוד בין הרגליים. הם התקרבו אליהן כמו חתול אל קפלי הבגד של הגברת, גמישים ומתרפקים. נדמה היה שהם רק משחקים עם הידיים. אך בסופו של דבר יצאו יצירות מרשימות.
ב-9 באפריל 1910 נערכה חנוכת הבית בטקס מפואר, שבו נכחו כ-700 מוזמנים מגרמניה, כולל שני נסיכים בוואריים קתולים, ונסיך ונסיכה פרוטסטנטים, כסמל לפתיחותו של הקיסר לכל הזרמים (הקיסר וילהלם ה-2 ואשתו אוגוסטה היו פרוטסטנטים).[3]
הכנסייה והאכסניה בהר הזיתים שימשו צליינים ונופשים רבים במשך ארבע שנים, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בזמן זה נוהל בית ההארחה בידי אנשי מסדר ההוספיטלרים, שמקורו בימי הביניים, כשאז ניהל רשת של בתי הארחה ובתי חולים בארץ הקודש, ולאחר תבוסת הצלבנים עבר המסדר לפרוסיה המזרחית ושם הקים מעין מדינת מסדר. לראש המסדר הייתה דירת קבע בבית ההארחה, אשר מעקי המדרגות המובילות אליה עוטרו בתבליטים צלבניים.
בחלקו האחורי המזרחי של המתחם נמצא 'בית הגנן'. במבנה הזה נמצא המכון הגרמני-אוונגלי לחקר קדמוניות הארץ, שייסד התאולוג, הבלשן והחוקר השוודי פרופ' גוסטב דלמן. במקום נמצאת ספרייה ומעט ממצאים ארכאולוגיים.
המתחם במלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוסב מבנה האכסניה לבית חולים צבאי, ושימש גם מפקדה ראשית למטה הטורקי-גרמני הכללי בירושלים, וזאת במסגרת שיתוף הפעולה בין שתי המדינות במלחמה זו. כיוון שכך התגורר במקום גם המפקד הטורקי, ג'מאל פאשה.[3]
תקופת המנדט הבריטי
מעון הנציב העליון
לאחר כיבוש ירושלים בידי בריטניה בשנת 1917 הולאם המתחם, והוסב למפקדה הראשית של הצבא הבריטי בארץ ישראל. כשהתחילה תקופת המנדט הבריטי בשנת 1920 אכלס המבנה את מוסדות השלטון, והנציב העליון, הרברט סמואל, עבר להתגורר בו למשך חמש שנים. בראשית תקופה זו, ב-27 במרץ 1921, נערכה במקום הפגישה ההיסטורית בין שר המושבות הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל, הנציב העליון, הרברט סמואל, לורנס איש ערב והאמיר עבדאללה, בנוגע לעתיד המדיני של ארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי.[4] בפגישה זו הוצע לאמיר עבדאללה לעמוד בראש מדינה שתקום בעבר הירדן, ובכך נקרע עבר הירדן המזרחי מתחומי "הבית הלאומי" שביקשו היהודים להקים בעקבות הצהרת בלפור. בקומה השנייה של מבנה האכסניה, המשמש כבית חולים, ישנו חדר לזכרו של צ'רצ'יל.
בשנים 1925–1927 התגורר במבנה "אוגוסטה ויקטוריה" הנציב העליון, הפילדמרשל הרברט פלומר. אך אז פקדה רעידת אדמה קשה את ירושלים, וסדקה את המבנה. בעקבות זאת עבר הנציב העליון להתגורר באופן זמני בבית מחניים ברחוב הנביאים, ששימש עד אז את נשיא קק"ל, מנחם אוסישקין. מוסדות השלטון שפעלו בבניין על מחלקותיהם השונות עברו לאכסניית סנט פול מול שער שכם. בתוך כך החלה בניית ארמון הנציב בדרום העיר שאליו עבר הנציב העליון בשנת 1933 עם כל דייריו האחרונים של מתחם אוגוסטה ויקטוריה.
באוקטובר 1930 נדרשה ממשלת המנדט לשלם פיצויים לבעלי המתחם על הנזקים שנגרמו למבנה ברעידת האדמה.[5][6]
בית חולים
את עבודת השיפוץ של המבנים שניזוקו במתחם אוגוסטה ויקטוריה, קיבל על עצמו מסדר הנזירות הדיאקוניסיות ממחוז קייזרסוורת (Diakoniewerk Kaiserswerth) בגרמניה כדי להכשירו לבית חולים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 החרימו הבריטים את המתחם, עקב היותו רכוש אויב, והשתמשו במבנה בית החולים לצורכי הצבא הבריטי. במקום טופלו גם חיילים יהודים, בהם מתנדבי היישוב ומתנדבי צבא אנדרס.[7]
בתום המלחמה הוחזר הרכוש לגרמנים, אך הם העדיפו שלא יזוהה עוד עם לאום מסוים, והמתחם כולו הועבר לניהול של הLWF - הפדרציה הלותרנית העולמית (Lutheran World Federation).
ימי השלטון הירדני
עם שוך הקרבות בירושלים במלחמת העצמאות נחצתה העיר למזרח ולמערב. חלקה המזרחי, ובכלל זה העיר העתיקה, נהפך לשטח ירדן. מדינת ישראל החזיקה במובלעת בהר הצופים, ובה פעלו האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה, ואליהם הגיעו בשיירות דו-שבועיות. על פי מפת חלוקת האזור, שנקבעה בהסכמי שביתת הנשק, אמור היה מתחם אוגוסטה ויקטוריה להיות בידי ישראל, אך הירדנים הם שהחזיקו בו בפועל, והשתמשו בו כמאחז צבאי.
בשנים 1948–1949 הפעיל במקום הצלב האדום הבינלאומי בית חולים לפליטים ערבים, ובהמשך סיפק ארגון אונר"א תקציב עבור הפליטים שטופלו בו.[8] בשנת 1966 נערכו עבודות שיפוץ מקיפות בבית החולים כדי להפכו למודרני.
לאחר מלחמת ששת הימים
עם פרוץ מלחמת ששת הימים ב-1967, הפציץ חיל האוויר הישראלי את מתחם אוגוסטה ויקטוריה, וזאת בשל החשש שהמאחז הירדני במקום ישמש לתקיפת המובלעת הישראלית שבהר הצופים. הייתה זו התקיפה האווירית היחידה בתחומי ירושלים במהלך מלחמה זו. ביום השני לקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים עלו שני גדודים של חטיבה 55 להר הזיתים, וכבשו את המתחם לאחר הפגזה.[9] למבנים במתחם נגרם נזק רב בעקבות המלחמה, נזק שהוערך בכמליון מארק גרמני.[10] בשוך הקרבות הבטיח ראש עיריית ירושלים טדי קולק, למשלחת של בית החולים שפגשה אותו, כי העירייה תסייע בשיקום הנזקים.[11]
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 עבר המתחם שיפוץ מקיף. מבנה הכנסייה שהוזנח במשך השנים עבר שיפוץ מקיף במטרה שישמש שוב צליינים. בנוסף הותקנו במבנה המרכזי מעליות.[3] מאז השיפוץ בכנסייה נערכים מדי פעם קונצרטים למוזיקה ווקאלית וליטורגית.[12]
המתחם נמצא בבעלות ארגון The Lutheran World Federation וממשיך לשם כבית חולים מרכזי במזרח ירושלים. בית החולים מתמחה בריפוי מחלת הסרטן ומחלות אף אוזן גרון. בשל מיקומו בפסגת ההר, בית החולים מכונה בשם "אלמֻטְלָע" - "העליון". יש בו כ-100 מיטות, רוב מוחלט של החולים בו הם תושבי הרשות הפלסטינית ועזה, הוא משמש כמרכז לטיפולי סרטן לתושבי הרשות הפלסטינית, וקופות החולים בישראל לא מפנות אליו. חלק מתקציב בית החולים מומן מתרומה שנתית של ממשלת ארצות הברית, אך בספטמבר 2018 החליט הנשיא דונלד טראמפ לקצץ חלק ניכר מהתקציב שלו.[13] ביולי 2022 ביקר נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בבית החולים ללא ליווי ישראלי, והוא הוגדר כביקור פרטי-הומניטרי.[14]
בינואר 2021 הוכרז על תוכנית להרחבת בית החולים ב-100 מיטות נוספות.[15]
אדריכלות הכנסייה ועיטוריה
כנסיית אוגוסטה ויקטוריה היא מן היפות והמפוארות בירושלים, והיא מוקדשת לעליית ישו השמימה מהר הזיתים, כפי שמעיד שמה הגרמני של הכנסייה: Himmelfahrtkirche.[16] זאת הסיבה שבניגוד לרובן המוחלט של הכנסיות בעולם, הפונות לכיוון מזרח, היא פונה דווקא דרומה, אל כנסיית העלייה המציינת את המקום המדויק שבו אירע הדבר על-פי המסורת הנוצרית. מבנה הכנסייה מאופיין באדריכלות יוצאת דופן המשלבת אלמנטים שונים מהמזרח ומהמערב. העיטורים אופייניים בחלקם לאמנות הביזנטית, וחלקם אופייניים דווקא לאמנות הצלבנית. מבנה הכנסייה ייחודי בהיותו העתק כמעט מדויק של כנסיות קתוליות מימי הביניים, כשבפועל הכנסייה נבנתה לשימושם של מתפללים פרוטסטנטים. הכנסייה דומה באופן ניכר לכנסיית מיכאל שבהילדסהיים, המתוארכת למאה ה-11 ונראה שהיוותה מקור השראה מרכזי לבניית הכנסייה בירושלים.
צידה המערבי של הכנסייה מחופה במבנה חיצוני מאסיבי (ברביקן) שנועד להגן עליה מפני נזקי טבע כמו רוחות וגשמים, הנפוצים בפסגת הר הזיתים. הכנסייה בנויה במתכונת צלבנית קלאסית, הכוללת אולם תווך ושתי סיטראות המופרדות מהאולם בשורת עמודים. חזית הכנסייה פונה אל אפסיס רחב, ולאורכה נמתח יציע, הצופה אל הכנסייה מגובה ארבעה מטרים. עמודיה העיקריים של הכנסייה מודגשים בתשליבי אבלק באדום ולבן, והאפסיס מחופה באריחי שיש כהה. הכנסייה כולה מעוטרת בציורי קיר ובפסיפסים מפוארים, המעטרים את כל התקרות, וכן בעמודי שיש וחיפויי שיש על הקירות.
ציורי הקיר והתקרות נעשו בטכניקת סיד-קָזֵאין, שבה מורחים שלוש שכבות של סיד, ומעליהן צבע מעורבב בסיד ובגבינה לבנה. הפסיפסים נעשו במפעל פול ווגנר (Puhl & Wagner) בברלין, והם פרי יצירתו של הצוות שיצר גם את הפסיפסים בכנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם בברלין, המעצב הרמן שָפֶּר (1911-1853) (Hermann Schaper) והאמן ארנסט פפאנשמידט (Pfannschmidt) (1941-1868). הטכניקה שבה נעשו הפסיפסים היא "השיטה ההפוכה" שהומצאה בוונציה באמצע המאה ה-19. בשיטה זו מציירים על קרטון את הציור המבוקש ושוטחים עליו בד דקיק ושקוף. על הבד מורחים שכבת דבק דקה, ומניחים עליה את אבני הפסיפס, כשראשן כלפי מטה. בתום מלאכת השיבוץ שופכים על הכול טיח רטוב, וכשהוא מתייבש הופכים את הפסיפס ומסירים בעדינות את הבד הדקיק. יעילות השיטה היא בקבלת פסיפס שטוח לחלוטין, שאותו ניתן לשכפל במדויק על פי הציור שעל הקרטון.
האפסיס
האפסיס של הכנסייה מחופה בחצי כיפה ובה חמישה חלונות, שביניהם עלי קוציץ. במרכז הכיפה נראה ישו הפורס את ידיו, כשהוא מלווה משני צדיו ב"שני האנשים הלבושים בלבן" (מלאכים) המוזכרים באירוע העלייה השמימה בספר מעשי השליחים פרק א'. מתחתם נראים סמליהן ההֶרָלְדים של משפחות אצולה שונות בגרמניה, חלקן קתוליות וחלקן פרוטסטנטיות. מוטיב זה מלווה את הכנסייה כולה, בעיקר בחלונות הויטראז', ומטרתו להציג את נאמנותו של הקיסר לכל הגרמנים באשר הם. משני צדיו של האפסיס ישנם פסיפסים בסגנון ביזנטי מובהק, כשבמזרחי שבהם מוצגת מרים, אם ישו ישובה על כס המלכות, בידיה ישו התינוק, וסביבה שלושת האמגושים שבישרו לה על משיחיותו לאחר היוולדו. בפסיפס המערבי מוצגת צליבתו של ישו על רקע שמים חשוכים. פסיפסים אלה מבטאים את לידתו של ישו בצד מזרח, במקום זריחתה של השמש, ואת מותו במקום שקיעתה, כעין סיפור חיים שלם החולף על פני האפסיס. משני צידי הקשת של האפסיס מופיעים שני מדליונים ובהם פטרוס מחזיק במפתח ופאולוס אוחז בחרב.
רצפת האפסיס עשויה תשליבים גאומטריים בשחור ולבן, ובמרכזה מזבח. המזבח מעוטר בשיש אדום, ובראשו ציור של טלה, המסמל את ישו הקורבן. בחלקו העליון של המזבח מופיעה וריאציה חופשית לתיאור הסעודה האחרונה בברית החדשה: כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ, לָקַח יֵשׁוּעַ לֶחֶם, בֵּרֵךְ וּבָצַע וְנָתַן לַתַּלְמִידִים בְּאָמְרוֹ: "קְחוּ וְאִכְלוּ, זֶה גּוּפִי." לָקַח אֶת הַכּוֹס, בֵּרֵךְ וְנָתַן לָהֶם בְּאָמְרוֹ: "שְׁתוּ מִמֶּנָּה כֻּלְּכֶם, כִּי זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית (הַחֲדָשָּׁה), הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים." (הבשורה על-פי מתי פרק כ"ו, פסוקים 26–27). מאחורי המזבח קבועה אבן הפינה של הבניין, ועליה התאריך, 1907.
לוחות השיש הכהה המעטרים את קירות האפסיס, עשויים בטכניקה מקומית, שבה נוטלים לוח שיש רבוע אחד וחוצים אותו לכל אורכו במחצית עוביו. כך מתקבלים שני לוחות שיש דקים, אותם מציבים זה לצד זה כספר פתוח, ומקבלים "העתק תבנית" של האחד כנגד השני. דוגמה לטכניקה זו ניתן למצוא בכיפת הסלע שבהר הבית, שם נעשה הדבר בשיש בהיר.
תקרת האפסיס מעוטרת באיור המציג את ירושלים בסגנון רפאלי, ובמרכזה בית המקדש, הזהה כמעט לזה המופיע בציור חתונת הבתולה של רפאל. ירושלים עצמה מתוארת כעיר שמימית וסימטרית, שחומתה בצורת כוכב, והיא מוגנת בידי שישה מגדלים ושלושה מלאכים. בחזית העיר ניצבת כנסייה ומעליה צלב. מעל העיר כתובות המילים הלטיניות: URBS SANCTA JERUSALEM, כלומר "עיר הקודש ירושלים". הציור כולו נתון בתוך תבנית תלתנית האופיינית לעיטורים מימי הביניים. סביב העיר ניצבים ארבעת מלכיה החשובים מהתקופה הצלבנית: גוטפריד מבויון, בלדווין הראשון, בלדווין השני ופוּלְק מאָנְז'וּ. סגנון הציור ותכניו מלמדים על התפיסה הרומנטית של זוג הקיסרים, שראו עצמם כ"צלבנים החדשים" בארץ הקודש.
אולם התווך
תקרת אולם התווך של הכנסייה מעוטרת כולה בפרסקאות שנעשו בשיטת סיד קזאין. במרכז האולם נראה ישו אחרי תחיית המתים בתנוחת הפָּנְטוֹקְרָאטוֹר ("שליט הכל") – יושב על כס מלכות וידו הימנית מציגה שתי אצבעות מונפות אל על. ידו השמאלית אוחזת ספר ובו האות הראשונה והאות האחרונה באלפבית היווני - אלפא ואומגה, המסמלות את אמירתו של ישו "אני אלפא ואומגה; ההתחלה והסוף; הראשון והאחרון" (ספר התגלויות, פרק י"ג, 22). רגליו של ישו נשענות על גרמי השמים – השמש והירח, ומאחוריו קשת וסביבה כוכבים. את ישו מקיפים ארבעה עיגולים ובתוכם סמלי כותבי הבשורות – מתי, לוקס, מרקוס ויוחנן כאריה, נשר, פר ואדם. כן מקיפים אותו ארבעה מלבנים ובתוכם ארבעת מלאכי השרת – מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל. סביב כולם נראים שנים-עשר השליחים, ממשיכי דרכו של ישו. ציורים וסמלים מסוג זה אופייניים מאוד לאמנות הביזנטית, ומטרתם כאן לחבר את הכנסייה החדשה למורשת העתיקה של המקום שבו נבנתה.
ציור הקיר בצדו הצפוני של האולם מציג את הזוג הקיסרי לבוש בבגדים בסגנון ימי-הביניים, כשהוא אוחז דגם של האכסניה והכנסייה. מנח זה אופייני אף הוא לתקופה הביזנטית, בדומה למשל, לציורי קיר המופיעים בכנסייה הביזנטית איה סופיה שבאיסטנבול. הקיסר בתקרת כנסיית אוגוסטה ויקטוריה מלווה בדמות נשית המיצגת את החוכמה, ואילו הקיסרית – מלווה בדמות נשית המיצגת את הרחמים. מתחת לזוג הקיסרי נראים סמלים הראלדיים של בית המלוכה, של היוהניטים ושל הצלבנים.
בסטרא המערבית, מימין לכניסה, ישנה ויטרינה המציגה כמה פריטים הרלוונטיים לכנסייה, בהם המפתח המעוצב, שבאמצעותו פתח וילהלם השני את הכנסייה בטקס שנערך ב-1910; כף סיידים מסוגננת, המסמלת את עבודת הכפיים הרבה שהושקעה בבנייה; וכן סידור תפילה יהודי כתוב עברית הפתוח בדף בו מופיעה תפילה מיוחדת לשלום הקיסר וילהלם השני והקיסרית אוגוסטה ויקטוריה. מתחת שמם מוזכר לברכה גם יורש העצר פרידריך, אך הוא מכונה בטעות (כנראה פליטת קולמוס) בשם "הקיסרית פרידריך". באותה פינה מוצג אגן טבילה עשוי שיש, שנתגלה במקום במהלך חפירת היסודות, והוא מתוארך לתקופה הביזנטית. נראה שהאגן שימש "יהודים-נוצרים" (או "נצרנים" – יהודים מראשית התקופה הביזנטית, שהאמינו בישו כמשיח), שכן על אחת מידיות האגן נראה בבירור תחריט מנורה. מעל אגן הטבילה, בתוך גומחה, נראה פסלו של דוד המלך מנגן בנבל, והוא מייצג את הרוחניות. בסטרא המקבילה, באותו מקום, מוצגת בגומחה דמותו של משה רבנו, אוחז בלוחות הברית, כמייצג המוסר. מתחת לדמות של משה הוצב ב 2010 מזבח משוקם ומשוחזר באבני פסיפס מקוריות שנאספו במפעל פול ווגנר שבברלין. המזבח הועבר לכאן מהכנסייה של מתחם שנלר לאחר שצה"ל עזב את המתחם. בצפון מזרח האפסיס מצוי דוכן הטפה מעוטר באבני פסיפס מצופות זהב ובלוחות של דר צדפות. ממערב לאפסיס מצוי חדר גלוסקמאות ובו אוסף מרהיב של גלוסקמאות מקושטות שלמות ועל רובן חרותים שמות הנפטרים בעברית וביוונית.
היציעים
הכניסה ליציעים היא דרך גרם מדרגות, היוצא מהפינה הצפונית-מערבית של הכנסייה (גרם מדרגות זו ממשיך מעלה אל המגדל). על קיר היציע המערבי תלויה תמונה גדולה מאוד של ישו המגיע לבית פגי, ומתקבל בו בכבוד רב, כמסופר בברית החדשה:
כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם וּבָאוּ אֶל בֵּית פַּגֵּי, אֶל הַר הַזֵּיתִים... רַבִּים מִן הֶהָמוֹן פָּרְשׂוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם עַל הַדֶּרֶךְ וַאֲחֵרִים כָּרְתוּ עֲנָפִים מִן הָעֵצִים וְשָׁטְחוּ אוֹתָם עַל הַדֶּרֶךְ. וַהֲמוֹן הָעָם שֶׁהָלְכוּ לְפָנָיו וְאַחֲרָיו קָרְאוּ: "הוֹשַׁע-נָא לְבֶן-דָּוִד! בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה'! הוֹשַׁע-נָא בַּמְּרוֹמִים!"
— הבשורה על-פי מתי, פרק כ"א, פסוקים 1-7
מכל סצינות הברית החדשה, נבחרה דווקא זו, שכן בית פגי שוכנת בהר הזיתים. בהמשך, מעל פתח הגישה ליציע הצופה אל האפסיס ממערב, ישנו ציור המתאר את ישו מנבא על חורבנה של ירושלים באוזני יושביה. בתקרת היציע המערבי ישנו ציור המציג את דוד המלך עם ישעיהו הנביא ומלכיצדק, ששימש "כוהן לאל עליון", ונחשב לדמות מפתח בתאולוגיה הנוצרית.[17]
ציור התקרה ביציע הסִטרא המזרחית מציג את שלמה המלך ואת הנביאים ירמיהו ודניאל. בציור שמעל לפתח יציע האפסיס נראה ישו בחברת מרים אמו ומריה מגדלנה בבית עניה בעת החייאת לזרוס. אירוע זה מסמל את האמונה בישו כגואל ממוות. זהו גם המקום בו התקבל בזרועות פתוחות במסעו האחרון לירושלים; לשם חזר מדי ערב מהעיר; ומכאן נערכה כניסת הניצחון שלו לירושלים, לאחר שחלף בבית פגי.
מן היציע נראית הכנסייה כולה, ומשם ניתן גם להבחין בכותרות העמודים השונות זו מזו, כיאה לכנסייה צלבנית קלאסית. כן ניתן לראות מן היציע את העוגב הענק, הצמוד לקיר הצפוני של הכנסייה. העוגב נבנה בשנת 1910 במפעל Sauer שבפרנקפורט ושופץ בשנת 2009. סורגי היציעים עשויים אבן גיר לבנה ועליהם תשליבים גרלנדות ובעלי חיים כמו פיל, עיט דרקון ועוד.
המגדל
מגדל הפעמונים של הכנסייה מתנשא לגובה של כ-50 מטרים, ובראשו ארבעה פעמונים שמשקלם הכולל הוא 12 טונות. העלייה לראש המגדל עוברת דרך 220 מדרגות, ומשם ניתן לצפות מערבה אל מרחב ירושלים העתיקה והישנה; צפונה אל מתחם האוניברסיטה, לכפר עיסאוויה, לשכונת פסגת זאב ועל הדרך היורדת ליריחו מהגבעה הצרפתית; מזרחה למדבר יהודה, כולל הכפרים הערבים שבדרך עד מעלה אדומים; ודרומה לכפרי הר הזיתים וכנסיית העלייה הרוסית.
המגדל נבנה במתכונת האופיינית לכנסיות הערים באיטליה, ונראה תמיד כאמצעי מבין "שלושת המגדלים של ירושלים" יחד עם מגדל כנסיית העלייה הרוסית ומגדל האוניברסיטה העברית. המגדל נראה היטב ממרבית נקודות התצפית בעיר.
במגדל 4 פעמונים, הראשי מכונה "Herrenmeister", משקלו 6120 ק"ג, וצלילו מכוון לתו סול. התבליטים שעליו כוללים את שמו, העיט הפרוסי נח על צלב מסדר סנט ג'והן וסדרה של תאריכים היסטוריים (598 גרגורי הגדול - האפיפיור גרגורי שולח מכתב לפטריאך ירושלים, 1098 גרהרד-האח גרהרד היה האחראי על ההוספיס של סנטה מריה לטינה במוריסטאן, 1120 ריימונד מפואי- בימי האח ריימונד הפך המסדר של ההוספיס למסדר האבירים ההוספיטלרים והוא הפך ל"Meister" ממנו התפתח התואר של ראש המסדר "Herrenmeister", 1898 ווילאם השני ו 1910 הנסיך פרידריך). שלושת הפעמונים הנוספים ("keiserin" הקיסרית, קיסר גרמניה "deutscher Keiser" ושלום "Friede") במגדל מכוונים לתווים, סי, מי, ורה. הסעת הפעמונים ממפעל יציקת הפעמונים "APOLDA" ועד יפו עלה 616 גולדמארק ואילו מיפו לירושלים 1476 גולדמארק וזאת עקב כך שהעגלות היו רחבות מכדי לעבור ברחובות יפו עד לרכבת ולכן עקפו את יפו ושקעו בבוץ ובחולות וצריך היה לחלץ את הפעמונים חזרה לרציף ולסלול כביש עוקף מנמל יפו אל תחנת הרכבת. מתחנת ירושלים העלו אותם להר הזיתים בעגלות רתומות לשני תריסרי פרדות. בשנת 1927 התמוטט חלקו העליון של המגדל ברעידת אדמה, והוא שופץ כמעט כליל. נראה כי הוא הונמך אז מעט וצורתו שונתה, זאת בהשוואה לצילומי המגדל לפני רעידת האדמה, שם הגג משופע יותר.
יש הטוענים כי שלוש הכנסיות שבנה הקיסר – אוגוסטה ויקטוריה, הגואל ודורמיציון - מחוברות יחד למנגנון צלצול פעמונים אחד, ואילו ניתן היה "להחריש" את שאון העיר לזמן קצר, ניתן היה לשמוע את פעמוניהן של השלוש מצלצלים יחד במועד אחד. נכון לשנת 2007, המעלית המובילה לראש המגדל אינה תקינה זה שנים רבות. לטענת האחראים, הסיבה לכך כספית, שכן מדובר בתיקון מקיף של המנגנון כולו.
במגדל מוצגות תמונות והסברים על הפעמונים ועל מיזמיו של שנלר.
אולם קבלת הפנים
צמוד לקיר הצפוני של הכנסייה, בגובה היציע, שוכן "אולם קבלת הפנים", ששימש כאולם אירועים רשמי של המקום. אולם זה שימש כחדר מעבר מהאכסניה לכנסייה, ואפשר לבאים להתרשם מן הכנסייה כולה, בטרם ירדו אליה לתפילה. בחלקו המזרחי של האולם קבוע קמין מפואר, מעוטר בתשליבי אבן עדינים, שהשתמר ללא פגע מיום היווסדו. ברצפה משולבים אריחים אדומים, המציגים צלחות ודגים. מדובר בעיטור נפוץ במבנים נוצריים דתיים, שכן הוא רומז לעיסוקו של ישו, שהיה דייג. סביב קירות האולם ישנם עמודים צמודים, ועליהם פסלי אריות מוזהבים, המסמלים את מלכותו של הקיסר. שניים מהם מוצגים כנקבות, המניקות את גוריהן. בקיר המערבי ישנן שתי כותרות עמודים יוצאות דופן, המחקות באופן מושלם כמעט כותרות דומות מן התקופה הצלבנית: העמוד השמאלי מציג דמויות גרוטסקיות המשולבות זו בזו; והכותרת השמאלית מציגה סצינות מלחמה, השאובות מהעולם העתיק ומהמיתולוגיה היוונית.
אולם קבלת הפנים עבר שיפוצים נרחבים בשנות ה-80 של המאה ה-20, שכללו גם חלקים מהכנסייה. בקיר המזרחי הושארו חלק מעיטורי הפרסקו המקוריים, כדי לתת למתבונן מושג כיצד נראה החדר כולו בראשיתו. החדר משמש כאולם הרצאות ותערוכות מתחלפות, וכולל תערוכת קבע אחת ובה תמונות ישנות של המתחם. בקיר המערבי ישנם שני ציורי קיר שמימיים, ועליהם כיתוב בגרמנית ובערבית: "כִּי רָעֵב הָיִיתִי וּנְתַתֶּם לִי לֶאֱכֹל; צָמֵא הָיִיתִי וְהִשְׁקֵיתֶם אוֹתִי; עוֹבֵר אֹרַח הָיִיתִי וַאֲסַפְתֶּם אוֹתִי; עָרוֹם - וְהִלְבַּשְׁתֶּם אוֹתִי; חוֹלֶה הָיִיתִי וּבִקַּרְתֶּם אוֹתִי; בְּמַאֲסָר הָיִיתִי וּבָאתֶם אֵלַי." (הבשורה על-פי מתי, פרק כ"ה, פסוקים 35–36). (נכון ל-2009 - סגור לרגל שיפוצים).
בית החולים
כאמור, מלכתחילה נבנה בית החולים כבית הארחה, אך בשנות ה-60 הוסב לבית חולים, שזהו שימושו עד ימינו. פתח הכניסה הראשי עשוי תשליב אבן מפואר, שבמרכזו קשת רומנסקית מסוגננת של מדליונים עם פני מלאכים, ומעליה פסלי שני אריות וצלב. משני צדי הקשת ניצבים פסליהם של גאורגיוס הקדוש ומיכאל הקדוש בדמות אבירים צלבנים מימי הביניים, שעל חזם צלב מלטה האופייני למסדר היוהניטים והם עומדים מעל מפלצות ודמויות מהשאול. הכניסה מובילה אל אולם גדול ועגול, המשמש כאולם קבלת חולים, וממנו עולה גרם מדרגות מעוגל לקומות העליונות שבקירותיו משוקעים תבלטי אבן. מאולם הכניסה ניתן להיכנס למסדרונות ארוכים בעלי קמרונות צולבים, המקיפים את החצר הפנימית הגדולה, המשתרעת על 43X25 מטרים. בקומה השנייה של המבנה עוברים מסדרונות זהים, המוקפים ב-99 עמודונים, שלהם כותרות בצורות שונות. כל המסדרונות צופים אל החצר דרך חלונות גדולים.
בחצר בית החולים צומחים כמה עצי תמר, ובצדה המערבי בולט אולם קבלת הפנים העגול אל תוך החצר. מבנה זה מעוטר במוטיבים אדריכליים האופייניים לימי הביניים, כמו תבליטי אבן; "מפלצות" מפוסלות וכן פסליהם של הקיסר והקיסרית עשויים מברונזה ומוצגים בלבוש צלבני קלאסי: הקיסר מוצג כפרידריך השני; לראשו כתר מלך ירושלים, והוא אוחז חרב ומגן צלבני; אוגוסטה ויקטוריה מוצגת כאליזבת הקדושה מהונגריה, שבעלה הרוזן לודוויג הרביעי מתורינגיה היה בפמליה של פרידריך. לאחר מות בעלה עקרה אליזבת למרבורג (Marburg), שם מסרה את ילדיה למשפחות אומנות, והקדישה את חייה לאל.
גלריית תמונות
מתחם אוגוסטה ויקטוריה, 1910
המגדל הסדוק לאחר רעידת האדמה
חזית בית החולים לאחר רעידת האדמה
עיטורים בסגנון ימי הביניים בחצר האכסניה
לביאה מניקה את גוריה באולם קבלת הפנים
פסל אבן של עיט בכניסה לכנסיית אוגוסטה ויקטוריה
אוגוסטה ויקטוריה כקדושה ימי ביניימית
מראה חצר המבנה, במבט ממרומי המגדל
המתחם, 2016
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מתחם אוגוסטה ויקטוריה (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של מתחם אוגוסטה ויקטוריה (באנגלית)
- אוגוסטה ויקטוריה, על המפגש בין הרצל והקיסר ב-1898, וניתוח של המבנה, באתר בת של משרד התיירות
- פרטים על הביקור בכנסייה, באתר עיריית ירושלים
- לוח מופעים בכנסייה, באתר "הבמה"
- קובי פלד, חנה שרשבסקי ואלמוט לאופר, גרמניה בירושלים: חנוכת "אוגוסטה ויקטוריה" בשנת 1910, זמנים 111, קיץ 2010, עמ' 76–89, JSTOR 23446937
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
