Loading AI tools
אחת ממצוות התורה, לפיה יש לישב ולגור בארץ ישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצוות יישוב ארץ ישראל או בשמה המקורי ישיבת ארץ ישראל היא מצווה ביהדות שנפסקה להלכה על ידי רוב הראשונים. גם לדעה שזוהי אינה מצוות עשה, ישיבת ארץ ישראל היא יסוד חשוב ביהדות, וחז"ל אף קבעו שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה[1].
 | |
| האבות המייסדים של מנוחה ונחלה, 1892 | |
| מקרא | ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק נ"ג |
|---|---|
| משנה | מסכת כתובות, פרק י"ג, משנה י"א |
| תלמוד בבלי | מסכת כתובות, דף ק"י, עמוד ב' והלאה |
| משנה תורה | הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכות ט'-י"ב |
| שולחן ערוך | אבן העזר, סימן ע"ה |
| ספרי מניין המצוות | השגות הרמב"ן, מצווה ד' |
ישנה מחלוקת ראשונים האם המצווה כלולה במניין תרי"ג המצוות.
גבולות ארץ ישראל לגבי מצוות ישוב הארץ, אינם קשורים לגבולות הארץ לגבי מצוות התלויות בארץ שהם לכל היותר גבולות פרשת מסעי, אלא הם תלויים בגבולות הארץ המובטחת[2][3].
בתורה נאמר: ”וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ”[4], ועל סמך פסוק זה כתב הרמב"ן:
נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וזהו שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ, אשר נשבעתי לאבותיכם
— רמב"ן השמטות לספר המצוות מצווה ד
הרמב"ן בהגדרה זו מגדיר את המצווה כמצווה כללית שמוטלת על כל עם ישראל. ואילו הרמב"ם לעומתו מגדיר את המצווה כמצווה פרטית שמוטלת על כל אדם מישראל:
נחלקו הדעות האם מצוות ישיבת ארץ ישראל היא מצווה מיוחדת מהתורה הנוהגת בכל זמן, או שמא ישנן רק מצוות פרטיות רבות הקשורות בישיבה בארץ. המחלוקת לגבי מצוות ישיבת הארץ, בין דאורייתא ובין דרבנן, מתחילה בגמרא וממשיכה אצל הראשונים. מחלוקת נוספת היא השאלה האם ישנו הבדל בין אדם יחיד לבין קִבוץ אנשים ("חומה") שרוצים לעלות לארץ ישראל.
בגמרא, מסכת כתובות, ישנה דעה, של רב יהודה (מייסד וראש ישיבת פומבדיתא בבבל), שאסור לעלות לארץ ישראל מבבל[5], עד שהאל יפקוד את עמו ויעלה אותם לארץ (לפי נבואת ירמיהו כ"ז, כ"ב).
הרמב"ם והרמב"ן נחלקו בשאלה אם מצוות ישיבת הארץ היא כלולה בתרי"ג מצוות. לדעת הרמב"ן היא מצווה מן התורה, הנלמדת מתוך הפסוק "והורשתם את הארץ וישבתם בה"[6], והוא משיג על הרמב"ם שלא כלל אותה בספר המצוות.
בדעת הרמב"ם שהשמיט את מצוות ישיבת ארץ ישראל ממנין תרי"ג המצוות נכתבו כמה הסברים:
ובמחלוקת האם מצוות ישיבת ארץ ישראל היא מצווה הנוהגת היום, או שמא אינה, חולקים רבים מן הראשונים. ישנם מן הראשונים שהתייחסו לנושא זה וסבורים כי מצוות ישיבת הארץ ליחיד נוהגת גם לאחר החורבן אף על פי שעם ישראל בגלות[11], ויש הסבורים שאין מצוות יישוב הארץ בזמן הגלות[12]. יש מהראשונים שיש ספק או מחלוקת מהי שיטתם[13].
מלבד המצווה לגור בארץ ישנה מצווה נוספת לקנות בית בארץ, שיהיה ישובו קבוע וחשוב. מצווה זו נלמדת מהפסוק הנאמר בתורה לגבי היוצאים למלחמה: ”וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ”[14] התורה פוטרת את החייל משירות צבאי אם בנה בית ועדיין לא זכה לגור בו
מצוות יישוב ארץ ישראל מתקיימת בקניין ובעלות, שהיא ההפך מגרות תחת שלטון זרים. לכן הקונה בית בארץ ישראל – מקיים בכך את המצווה[15].
בשו"ת המרחשת (ח"א סי' כב אות ז) כתב: מצות ישוב ארץ ישראל נוהגת בנשים כבאנשים, אבל מצווה זו אינה מתקיימת בישיבה לבדה, כי אם גם כן בקנין קרקע בארץ ישראל. כמפורש בפסוק "וירשתם אותה וישבתם בה", שצריך ירושה וישיבה (הקנין – הוא הירושה, והדירה – היא הישיבה) ויש צורך בשניהם עבור קיום המצווה.
לחלק מהדעות גם קניית קרקע, בלא בית, היא מצווה, דבר זה נלמד מאברהם אבינו שקנה קרקע מעפרון[16]. היו שהגדילו לטעון כי קניית חלקת שדה בארץ ישראל ישראל, כמוה כקניית חלקה בגן עדן[17]. בשו"ת אבני נזר (יו"ד סימן תנה) נכתב, כי אפילו עבור אנשים היושבים מחוץ לישראל זו מצווה לקנות נחלה בארץ ישראל, והדבר נחשב כאלו יושבים בארץ ישראל.
נטיעת עצי פרי בארץ ישראל היא חלק ממצוות ישוב ארץ ישראל. נטיעת עצים בארץ ישראל מהווה אחד מסימני הגאולה. במדרש נאמר כי יש בנטיעת עצים עוד כמה מעלות ומצוות, לדוגמה - נטיעת אילנות מאכל בארץ ישראל פוטרת את החייל משירות צבאי, עד סוף השנה הרביעית. מקורות: בפרשת קדושים (ויקרא, י"ט, כ"ג) נאמר ”וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ“. על פי פשוטו של מקרא, וכן גם פירושו בהלכה, הפסוק עוסק באיסור ערלה, ונאמר בו שכאשר אדם נוטע עץ בארץ ישראל, אסור לו לאכול את פירות הערלה. אולם, במדרש למדו חז"ל מכך שהתורה ציינה בפירוש את פעולת הנטיעה במילה "ונטעתם", ולא הסתפקה בכתיבת האיסור ("שלש שנים יהיה לכם ערלים"), לרמז שבבואם לארץ ישראל יתעסקו תחילה בנטיעת עצים[18]. במדרש מסופר שמשה רבנו ציווה את עם ישראל הנכנסים לארץ, לקחת מעדר ולטעת עצים. וז"ל ”כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה כל אחד ואחד מכם יטען מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין הה"ד כי תבאו אל הארץ ונטעתם“[19].
במשנה במסכת כתובות נכתב:
הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין, הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין אחד האנשים ואחד הנשים
— משנה מסכת כתובות פרק יג משנה יא
על פי פרשנותה המקובלת של משנה זו, אם איש ואישה אינם מצליחים להגיע להסכמה האם לגור בארץ ישראל או מחוצה לה, האיש רשאי לגרש את אשתו ללא כתובה אם היא מסרבת לדור עמו בארץ, והיא רשאית לדרוש ממנו גט וכתובה אם הוא מסרב לדור עימה בארץ. משנה זו נפסקה להלכה על ידי כמעט כל הפוסקים.[20]
על פי ההלכה אין לומר לגוי לעשות מלאכה האסורה על יהודי בשבת. אולם לצורך קניית בית מגוי בארץ ישראל התירו חכמים לומר לגוי לכתוב ולחתום חוזה לקניית הבית בשבת מידי גוי[21]. בקניית קרקע בארץ ישראל מגוי ישנה מצווה כפולה: א. יישוב ארץ ישראל בכך שיגור בקרקע יהודי. ב. מצוות כיבוש הארץ בגאולת הקרקע מהגוי. לכן אפילו כבר יש לו דירה מצווה לגאול את הקרקע מהגוי[22].
על פי המשנה[23]. אסור לגדל בהמה דקה (צאן) בארץ ישראל, אלא אם מגדלה ביערות או במדברות. המפרשים נתנו טעמים שונים הקשורים למצוות יישוב ארץ ישראל. רש"י סבר שהטעם לכך הוא מפני שבהמות דקות מכלות את השדות והעצים[24], והרמב"ם סבר שטעם לכך הוא מפני שבהמות דקות אוכלות את הזרעים[25], ובכך מכלות את הצומח.
נפסק בשו"ע[26] שבזמן הגלות בטל איסור זה. עם התחדשות היישוב היהודי בעת החדשה דנו הפוסקים האם האיסור חוזר. רבים מתירים בנימוק שפקע האיסור ויש צורך בתקנה חדשה בשביל לאסור, או מחמת שכיום רואים בזה תועלת ליישוב[27]. יש הסוברים שחזר האיסור למקומו[28].
בכמה פסוקים עם ישראל מצווה לכבוש ולהילחם כדי לכבוש את ארץ ישראל. מכך שבמלחמה יש הרוגים ובכיבוש הארץ מסכנים את חיי הלוחמים למדו שמעלת מצוות ירושת ארץ ישראל עדיפה על שמירת חיי האדם וכך לדבריהם מצוות יישוב ארץ ישראל היא אף כאשר יש בדבר סכנת נפשות.
ערך מורחב – יציאה מארץ ישראל (הלכה)אף הרמב"ם, שכידוע לא פסק להלכה את מצוות יישוב ארץ ישראל (כמו הרוב המוחלט של הפוסקים) מציין שאסור לצאת מארץ, למעט לצרכים מסוימים:
אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה, או לישא אישה, או להציל מיד הגויים, ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ - אסור, אלא אם כן חזק שם הרעב, עד שנעשה שווה דינר חיטין בשני דינרין
— משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים, פרק ה, הלכה ט
בגודל מעלת ישיבת ארץ ישראל נכתב רבות בתלמוד ובראשונים:
מצווה ליישב את ארץ ישראל, באתר ויקיטקסטSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
