עיר דוד
אתר ארכאולוגי שבו שכנה ירושלים הקדומה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיר דוד היא אתר ארכאולוגי שבו שכנה ירושלים הקדומה החל מראשית ימיה, בתקופת הברונזה התיכונה, ועד התקופה הביזנטית. בשלהי התקופה העות'מאנית חודש היישוב במקום, וכיום האתר הוא חלק משכונת ואדי חילווה שבסילואן, או שכונת "עיר דוד", כפי שהיא מכונה בעברית החל משנות ה-90 של המאה ה-20.[1] המקום קרוי על שם דוד המלך, שלפי התנ"ך קבע בירושלים את בירת ממלכתו ושם נטמן לאחר פטירתו.
 | |
| פיר וורן ונקבת חזקיהו | |
| שמות נוספים | עיר יבוס |
|---|---|
| מידות | |
| שטח |
60 דונם  |
| גובה מעל פני הים | 743 מטר |
| היסטוריה | |
| תרבויות | כנענית, יהודית, הלניסטית |
| תקופות |
התקופה הכלכוליתית מתקופת הברונזה התיכונה עד אמצע ימי הביניים |
| אתר ארכאולוגי | |
| ארכאולוגים |
צ'ארלס וורן 1867 הרמן גותה 1881 קונרד שיק 1886, 1890 פרדריק ג' בליס, ארצ'יבלד דיקי 1894–1897 מונטגיו פארקר, לואי-איג ונסאן 1910–1911 ריימון וייל 1913–1914, 1923–1924 רוברט מקאליסטר, ג'ון גארו דנקן 1923–1925 ג'ון וינטר, קרופוט ג'רלד פיצ'ג'רלד 1927–1928 קתלין קניון 1961–1967 יגאל שילה 1978–1985 רוני רייך, אלי שוקרון 1995–2010 אילת מזר 2005–2020 דורון בן עמי, יאנה צ'חנוביץ 2007–2016 |
| גישה לציבור | כן |
| אתר אינטרנט |
http://www.cityofdavid.org/ |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | גבעת העופל |
| קואורדינטות | 31°46′23″N 35°14′05″E |
|
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)   עיר דוד  | |
 | |
| מפת עיר דוד | |
  | |
האתר מהווה חלק מגן לאומי "סובב חומות ירושלים", הוא מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים ומתופעל על פי חוזה על ידי עמותת אלע"ד.[2]
עיר דוד ממוקמת על גבעת העופל, הגבעה הדרום-מזרחית של אגן העיר העתיקה. פסגתה של הגבעה מצויה בגובה 743 מטר מעל פני הים. הגבעה נמצאת כיום מדרום ומחוץ לחומות העיר העתיקה, בלב השכונה הערבית (לשעבר כפר) סילואן (כפר השילוח), מצפון לגיא בן הינום וממערב לנחל קדרון.
הבחירה להקמת יישוב, לא כל שכן עיר, בגבעה זו, הנמוכה משמעותית מההרים הסובבים אותה (הר הצופים, הר הזיתים ורכס ארמון הנציב) עשויה להראות תמוהה,[3] אולם בעיר דוד מתקיימים במידה רבה כל התנאים ההכרחיים לקיומו של יישוב בתקופות הקדומות.
הגנה
ראשיתה של ירושלים הקדומה שכנה על שיפוליה הדרומיים של גבעת העופל. מצד מזרח תוחם את עיר דוד נחל קדרון וממערב הגיא המרכזי (אפיקיהם של שני הנחלים היו נמוכים משמעותית בתקופת ייסוד העיר לעומת האפיק כיום), המתחברים בקצה הדרומי של הגבעה בגיא בן הינום. הגבול הצפוני היה פחות או יותר במקום בו עובר היום "כביש העופל" שמחוץ לחומה הדרומית, אם כי מאוחר יותר התרחבה העיר וכללה את הר הבית, ומאוחר יותר התרחבה אף לגבעה המערבית.
מיקום של עיר בתחתית קעורה סגורה אינו מצוי בשום מקום אחר בארץ. ערים היו ממוקמות בדרך כלל על תל בולט מעל לסביבה מישורית, או על שלוחה של הר היורדת אל תוך בקעה. אין שום דוגמה נוספת של עיר שהרים מקיפים אותה מכל הצדדים. עם זאת, אף על פי שלעין מודרנית נראה כי העיר נשלטת מכל הצדדים, הרי שבהתחשב בטווחי כלי הנשק שהיו מקובלים בתקופת יסודה של העיר, תלילותם הרבה של מדרונות עיר דוד הפכה את הגבעה למוגנת בצורה טובה, למעט הצד הצפוני.
מקורות מים
לרגלי המדרון המזרחי של הגבעה המזרחית, בערוץ הנחל, נובע המעיין היחיד שסיפק מים לירושלים בימי קדם. שמו של המעיין לא השתמר מימי קדם. במחצית המאה ה-19 הוא היה מוכר בשמו הערבי עין אום א-דרג'. מקובל על רוב החוקרים לזהות אותו עם מימי גיחון העליון הנזכר בתנ"ך (דברי הימים ב', ל"ב, ל'). במרחק כ-500 מ' מהקצה הדרומי של עיר דוד, במורד נחל קדרון, מצויה באר עמוקה ששמה בערבית 'ביר איוב'. מקובל לזהותה עם עין רוגל הנזכרת במקרא בתיאור קו הגבול בין שבט יהודה ושבט בנימין (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ז' וספר יהושע, פרק י"ח, פסוק ט"ז). במקרא מוזכרים מעיינות נוספים בסביבות ירושלים והם 'עין שמש' (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ז' וספר יהושע, פרק י"ח, פסוק י"ז) ו'עין התנין' (ספר נחמיה, פרק ב', פסוק י"ג), אך לא ברור לאילו מעיינות הכוונה.
דרכים
ירושלים שכנה במרחק גדול מן הדרכים הבינלאומיות הראשיות של ארץ ישראל – "דרך הים" שלאורך חוף הים התיכון, ו"דרך המלך" העוברת בעבר הירדן המזרחית - דרכים שעברו מצפון לדרום וקישרו את מצרים עם סוריה ומסופוטמיה. בציר האורך של הארץ, באזור ירושלים, קיימת רק אפשרות אחת למסלול של דרך מדרום לצפון, והיא דרך ההר, לאורך קו פרשת המים הארצי המפריד בין הנחלים היורדים לים התיכון לבין אלה היורדים לים המלח ובקעת הירדן. כל הערים הראשיות של יהודה, כגון שכם, מצפה, בית לחם וחברון נמצאות לאורכה של דרך זאת, מלבד ירושלים הקדומה, הנמצאת במרחק מה מזרחה ממנה.
חקלאות
הקרקע החקלאית, אשר בתחילת דרכה של העיר הייתה עיקר הפוטנציאל הכלכלי שלה, מוגבלת בשטחה. בלייתם של סלעי הגיר הקשים יוצרת אדמת טרה רוסה המאפיינת את הרי יהודה ואופיינית לנופים של בליה קרסטית. קרקע זו נוצרה על המדרונות ועל פסגות ההרים, וחלק ניכר ממנה נסחף, מותיר את המדרונות קירחים וסלעיים אך יוצר קרקע פורייה זמינה לחקלאות בעמקי הנחלים.
מהתקופה הנאוליתית ועד תקופת הברונזה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. חסרה סקירה ארכאולוגית על שלהי תקופת הברונזה ועל תקופת הברזל א.
החפירות הארכאולוגיות חשפו שרידים כבר מהתקופה הכלכוליתית, ושרידי בנייה החל מתקופת הברונזה הקדומה ב'. ירושלים מוזכרת לראשונה בעדויות כתובות בכתבי המארות המצריים (המאות 18–19 לפנה"ס). מתקופה זו נחשפו, בין היתר, החומה המזרחית של העיר והשלב הקדום של פיר וורן. מכתביו של מלך ירושלים, עבדיחבה לאמנחותפ הרביעי שליט מצרים באמצע המאה ה-14 לפנה"ס השתמרו במכתבי אל עמרנה. מתקופה זו נחשפו קירות תמך של החלקה המדורגת בשטח G (להלן).
מעט צפונית ומעל עיר דוד, באזור המכונה העופל, נמצא שבר של לוח טין המהווה מסמך הכתוב בכתב יתדות אופייני למאה ה-14 לפנה"ס בשפה האכדית, שפה שהייתה מקובלת באותה תקופה לתכתובות דיפלומטיות בין ממלכות. גודלו של השבר 2.0x2.8 ס"מ, עוביו כסנטימטר אחד והוא מהווה חלק מהשולים השמאליים המרכזיים של לוח מלבני. צורתו של הלוח תואמת את צורתם של לוחות טין אחרים שנתגלו במזרח הקדום ואשר שימשו לכתיבת מסמכים ומכתבים בתקופת הברונזה המאוחרת.[4] לטענת מפרסמי הכתובת ניתן לשער שהלוח הוא חלק מחליפת מכתבים שנערכה בין מלכים, ככל הנראה בין מלך ירושלים, ייתכן עבד חבה, לבין פרעה אמנחתפ הרביעי. וכן כי ניתן להסיק כי השבר שנמצא הוא עותק הארכיון של מכתב שנכתב בירושלים ונשלח כנראה למלך מצרים.[5]
על פי המקרא, היו הרי ירושלים מחולקים בתקופת השופטים ובזמן מלכות שאול המלך למספר יחידות שבטיות. נחל שורק שימש כגבול השבטי בין נחלת יהודה לנחלת בנימין. עיר דוד, הנמצאת בשטח שמצפון לנחל, נכללה בנחלת בנימין. באותם ימים הייתה ירושלים עיר יבוסית, והיא הפכה לעיר ישראלית לאחר כיבושה על ידי דוד ושר צבאו יואב בן צרויה בשנת 1006 לפני הספירה לערך.
התיישבות ישראלית והתפשטות העיר
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מערב מידע מקראי במידע היסטורי/ארכאולוגי.
ערך מורחב – ירושלים בתקופת בית ראשון
על תחילת ההתיישבות בירושלים בתקופת הברזל אין בידינו מידע מעבר למתואר במקרא, לפי המקרא עם כניסת עם ישראל לארץ וההתנחלות ירושלים נכבשה פעמיים (על ידי יהושע בן נון ושבט יהודה) אך על אף הכיבושים, היבוסים תושבי העיר נשארו לגור בירושלים ולשלוט בה. דוד המלך מחליט עם הפיכתו ממלך יהודה למלך של כל עם ישראל להעביר את בירתו מחברון אל ירושלים. הוא כבש את ירושלים והפך אותה לבירת ממלכת ישראל המאוחדת.
במקרא נזכרות כמה פעמים פעולות הבנייה של דוד בעיר, בין היתר:
- ”וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה” (שמואל ב', ה', ט') ו”וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב מִן הַמִּלּוֹא וְעַד הַסָּבִיב” (דברי הימים א', י"א, ח') – יש להניח כי דוד הרחיב את העיר המבוצרת צפונה כלפי הר הבית. נראה שהדבר הביא לפריצתה של חומתה הקיימת של העיר מצפון למצודת ציון עד ששלמה בנה את המילוא.
- ”סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו” (מלכים א', י"א, כ"ז). ככל הנראה החל דוד בהקמת האקרופוליס החדש לרבות המבנים על הר הבית עצמו.
לא ברור למה הכוונה במושג "מילוא". אולי הכוונה לטרסות שעל המדרון המזרחי של השלוחה הדרומית מזרחית שהיוו קירות תמך למבנים שמעליהם, או דווקא מלשון "עלייה" – המעלה המוביל מעיר דוד אל ההר.
שטחה של עיר דוד היה בקירוב 60 דונם. כהכנה לבניית בית המקדש דוד העלה לעיר דוד את ארון הברית ואף רכש בשנת שלטונו האחרונה את גורן ארונה, אתר המוכר כיום כהר הבית, כדי לבנות עליו מזבח. המזבח היה מנותק מהעיר, על ראש הגבעה. בימי שלמה נבנה על הגבעה בית המקדש והגבעה צורפה לעיר. המקדש וארמון המלך היו מחוץ לעיר המאוכלסת ונוצר רובע חדש בצפון, העופל, עמו הגיע שטחה של ירושלים לכדי 130 דונם בקרוב. עד למאה השמינית לפנה"ס זה היה תחומה של ירושלים.
לאחר מות שלמה התפלגה הממלכה לממלכת יהודה ולממלכת ישראל, כאשר ירושלים נשארה בירת ממלכת יהודה בלבד. כמתואר בתנ"ך, בנו מלכי ישראל אתרים חלופיים ברחבי הממלכה הישראלית, וזיקתם לירושלים הייתה מועטה. לאחר הכיבוש האשורי של ממלכת ישראל והגליית עשרת השבטים הגיע זרם פליטים גדול לירושלים. העיר התפשטה והקיפה גם את הגבעה המערבית כולה, וכללה ככל הנראה את השטחים הידועים היום כרובע היהודי והרובע הארמני, וכן את הר ציון שמחוץ לחומות העיר העתיקה של היום. בתקופת מלכותו של חזקיהו הוקפה העיר חומה, ונחצבה נקבת חזקיהו אשר הכניסה את מימי מעיין הגיחון לתוך העיר. העיר גדלה בתקופה זו פי ארבעה.
העופל, הר הבית והגבעה הדרום מערבית (הרובע היהודי של היום) אינם חלק מעיר דוד המקורית.
עם חורבן בית המקדש הראשון חרבו גם עיר דוד וירושלים כולה.
נחמיה מתאר בספרו: ”וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ. וָאֶעֱבֹר אֶל שַׁעַר הָעַיִן וְאֶל בְּרֵכַת הַמֶּלֶךְ וְאֵין מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי.”[6] בעקבות כך בנה נחמיה חומה שהקיפה חלקים מעיר דוד.
רק מאוחר יותר, כשהחשמונאים שולטים בירושלים, העיר מתרחבת וגדלה. החשמונאים מחזירים את גבעת עיר דוד להיות חלק מהעיר ירושלים, אך בניגוד לימי בית ראשון בהם עיר דוד הייתה מרכז העיר, בעת ההיא עיר דוד הופכת להיות פרבר עוני של ירושלים, ומלבד בריכת השילוח המפוארת שבתחתית הגבעה ירושלים מתחלקת לעיר העליונה – העיר העתיקה של ימינו, שם מתגוררים העשירים והשכבה העליונה, והעיר התחתונה – גבעת עיר דוד, שם מתגוררים דלת העם הפשוטים והפועלים.
ירושלים כולה, ואיתה גם עיר דוד, נהרסה בחורבן בית שני בשנת 70 ולא יושבה מחדש אלא ב-135, כשהקיסר הרומי אדריאנוס הקים במקומה של ירושלים עיר רומית אלילית וקרא לה על שמו, איליה קפיטולינה. נראה כי האזור של עיר דוד נשאר מחוץ לתחומי העיר הרומית.
בתקופה הביזנטית גדל תחומה של העיר והיא התפשטה להר ציון ולעיר דוד. בצפונה של עיר דוד נחשפו מבני מגורים מהתקופה הביזנטית. עיקר השרידים מן התקופה הביזנטית מצויים ממערב לשער הקדום של עיר דוד, הוא "שער הגיא". מבני המגורים של השכבה הביזנטית המאוחרת מצטיינים באיכות בנייתם והם היטיבו להשתמר.
כנסיית השילוח
כנסיית השילוח: בשנים 1894–1897 נחשפו על ידי בליס ודיקי שרידיה של כנסיית השילוח שנבנתה כנראה באמצע המאה ה-5 לספירה על ידי הקיסרית אאודוקיה. הכנסייה הוקמה לזכר סיפור הנס של ישו שהחזיר לעיוור את ראייתו בבריכת השילוח כפי שמתואר בבשורה על פי יוחנן ט 1–7:
כאשר עבר בדרכו ראה איש עור מיום הולדו. שאלו אותו תלמידיו: 'רבי, מי חטא שהוא נולד עור? הוא או הוריו?' ענה ישוע: 'לא הוא חטא ולא הוריו; אין זה אלא כדי שיגלו בו פועלי אלוהים. עלינו לפעל את פועלי שולחי כל עוד יום. יבוא לילה ואז לא יוכל איש לפעול. בעודני בעולם אני אור העולם.' אחרי אמרו זאת ירק על האדמה ועשה טיט מן הרוק; מרח את הטיט על עיני העור ואמר אליו: 'לך ורחץ בברכת השלוח' [שפירושו שילוח]. הלך ורחץ, ובא כשהוא רואה."
הכנסייה הוקמה מצפון לברכת השילוח וחלקיה נשתמרו היטב, לעיתים עד לגובה העולה על 2.5 מטר. הכנסייה, שמידותיה 16 מטר ברוחב על 28 מטר באורך, נחלקה לאולם תווך ושתי סיטראות על ידי ארבע אומנות רבועות. הסיטראות רוצפו בפסיפסים מעוטרים בדגמים שרווחו בתקופה הביזנטית. הכניסה לכנסייה הייתה מצפון וירדו אליה דרך אטריום (חצר פנימית) ונרתקס מדורג ממנו עברו לכניסה דרך סטיו. הסטרא הדרומית נפתחה אל ברכת השילוח במעין סטיו פתוח.
הכיבוש הערבי
ירושלים נכבשה על ידי הערבים ב-638 לספירה. בשלב מוקדם של התקופה הערבית הקדומה התירו השליטים ליהודים, לראשונה זה כמה מאות שנים, להתיישב בירושלים ולהקים בה שכונה יהודית. שכונה זו הייתה כנראה בגבעת עיר דוד, אף על פי שעל מיקומה המדויק עדיין חלוקות הדעות. יש מעט מאוד עדויות ארכאולוגיות מהתקופה המוסלמית הקדומה בעיר דוד.
כבר הפאטימים, במאה ה-11, צמצמו את גבולות העיר מדרום, הקימו חומה בתוואי חדש (שנשמר מאז ועד היום), והותירו את עיר דוד מחוץ לגבולות העיר. במאה התשיעית הקימו יהודים קראים את שכונתם בצד המערבי של המדרון וכינו את שכונתם בשם "צלע האלף" על פי הפסוק בספר יהושע[7]: "צלע האלף והיבוסי היא ירושלים". שכונתם כונתה גם בשם "שכונת בני המזרח". ישובם זה התקיים כמה מאות שנים.[8]
כפר סילואן במאות האחרונות
- ערך מורחב – סילואן
בתקופה המוסלמית המאוחרת, לאחר גירוש הצלבנים, התפתח על גבעת עיר דוד ועל הגבעה ממול כפר ערבי, סילואן, ששמו הוא כנראה שיבוש של "שילוח", המעיין הזורם בתחומי עיר דוד. עם יציאת העיר החוצה מהחומות החל מאמצע המאה ה-19, סופח הכפר לתחומי העיר והפך לשכונה.
כאשר עלו ארצה יהודים מתימן בשנת 1882 (עליית "אעלה בתמר"), הם התגוררו בתחילה בירושלים בחוסר כל וללא קורת גג. עסקנים יהודים ריחמו עליהם ורכשו עבורם חלקת אדמה במדרונות הכפר הערבי סילואן על גבי נחל קדרון. בשנת 1884, שוכנו במקום יהודי תימן וזהו היישוב הראשון של התימנים בתקופת העליות. המקום נקרא "כפר השילוח", על-שם המעיין הסמוך. בעלי הקרקעות קיוו כי התושבים התימנים ילמדו את עבודת האדמה ויספקו תוצרת חקלאית לתושבי ירושלים, אך אלו העדיפו לעבוד מחוץ לכפר. מאורעות הדמים, בהם פגעו הערבים ביהודים החל משנת 1920, צמצמו את האוכלוסייה בכפר, ובשנת 1936 (מאורעות תרצ"ו), התנפלו ערבים על הנותרים, פגעו בהם ושדדו את רכושם. התושבים עזבו את המקום סופית.
בשנת 1986 קמה עמותת אלע"ד ("אל עיר דוד") במטרה לקדם את הקשר היהודי למקום ובפרט את ההתיישבות היהודית בתחומי עיר דוד. העמותה פועלת לקדם תיירות, חפירות ארכאולוגיות, חינוך ומחקר על ירושלים. כמו כן היא רוכשת קרקעות מתושבי סילוואן, או שוכרת אותן מחברת עמידר, כדי לשכן בהן יהודים.
החל משנת 1997 מפעילה העמותה עבור רשות הטבע והגנים את 'הגן הלאומי עיר דוד', המהווה חלק מ'גן לאומי סובב חומות ירושלים'. היא מנגישה לציבור כמה מבנים בעיר דוד, כמו 'בית הצופה', שהפך לנקודת תצפית ואולם להקרנת חיזיון אורקולי. האתר נחשב לאחד האתרים הפופולריים בירושלים.[9]
העמותה פועלת לחינוך והסברה על אודות ירושלים, ובפרט מפיצה ידע בעניין ירושלים הקדומה. היא שותפה לפרויקט 'מוריה' של חיל החינוך שבמסגרתו מבקרים חיילי צה"ל בעיר דוד ובסביבתה.[10] בשנת 2001 הקימה העמותה את מכון מגלי"ם (המכון הגבוה ללימודי ירושלים) כמכון מחקר והוראה, שמטרתו להעמיק את הידע על אודות ירושלים בתחומי היסטוריה, ארכאולוגיה ותנ"ך.[11] מדי שנה מקיים המכון את 'כנס מחקרי עיר דוד', הכנס הארכאולוגי הגדול בישראל. השטח של החפירות הארכאולוגיות בעיר דוד מנוהל על ידי העמותה, אשר מממנת את רובן. ממצאי החפירות מתפרסמים בכלי התקשורת ובכנס השנתי של מגלי"ם. כתוצאה מפעילות העמותה חלה עלייה חדה במספר המבקרים במקום בשנים האחרונות. בשנת 2008, למשל, ביקרו בגן הלאומי עיר דוד כ-400 אלף איש.
אחת מפעולותיה העיקריות של העמותה היא היישוב היהודי בעיר דוד, כמו גם באגן הקדוש כולו. העמותה רוכשת ושוכרת מיום הקמתה נכסים, קרקעות ובתים בעיר דוד ובאזורים נוספים[12] בכמה דרכים: איתור נכסים בבעלות יהודית ומאבק משפטי במחזיקיהם הנוכחיים; קנייה ושכירת נכסים שהוכרזו נכסי נפקדים על ידי האפוטרופוס מהרשות לפיתוח ומחברת עמידר; וכן שכנוע ערבים תושבי סילואן למכור את בתיהם ליהודים. בשנת 2014 התגוררו בעיר דוד כ-100 משפחות יהודיות המונות כ-500 איש.
עיר דוד היא האתר שבו נערכו חפירות על ידי המספר הגדול ביותר של משלחות ארכאולוגיות בישראל. הדבר נובע ממקומה של העיר הקדומה בחקר המקרא. אלה המשלחות והחוקרים שחפרו באתר בציון שנות החפירה:
| ארכאולוג | ארכאולוג | עונות חפירה | עונות חפירה |
|---|---|---|---|
| צ'ארלס וורן | 1867 | ||
| הרמן גותה | 1881 | ||
| קונרד שיק | 1886 | 1890 | |
| פרדריק ג' בליס | ארצ'יבלד דיקי | 1894–1897 | |
| מונטגיו פארקר | לואי-איג ונסאן | 1910–1911 | |
| רמון וייל | 1913–1914 | 1924–1923 | |
| רוברט מקאליסטר | ג'ון גארו דנקן | 1923–1925 | |
| ג'ון וינטר קרופוט | ג'רלד פיצ'ג'רלד | 1927–1928 | |
| קתלין קניון | 1961–1967 | ||
| יגאל שילה | 1978–1985 | ||
| רוני רייך | אלי שוקרון | 1995–2010 | |
| אילת מזר | 2005–2020 | ||
| דורון בן עמי | יאנה צ'חנוביץ | 2007 ואילך | |
| יובל גדות | יפתח שלו | 2012 ואילך |
כמו כן נערכו במשך השנים בדיקות מצומצמות במקומות שונים. אלה נערכו בידי:
גן לאומי "עיר דוד"
בעיר דוד מספר אתרי חפירה, השטחים סומנו עם השנים בצורות שונות על ידי החופרים השונים, אך כיום נהוג להתייחס לאתרים השונים על פי האזורים שהוגדרו בחפירותיו של יגאל שילה. החשובים שבהם – שטח G (קריית השלטון), מבנה האבן הגדול, נקבת חזקיהו ופיר וורן. שטחי חפירה נוספים אינם מפורטים כאן, אך ניתן לקרוא עליהם ברשימת הקריאה שלהלן.
מבנה האבן הגדול
- ערך מורחב – מבנה האבן הגדול בעיר דוד
בכניסה לגן הלאומי נחשף בשנת 2005 מבנה אבן גדול הקבור תחת נדבכים מתקופת בית שני ומהתקופה הביזנטית. לדעת החופרת אילת מזר הוא נבנה בראשית המאה העשירית לפנה"ס, והיא אף מעלה את ההשערה לפיה שימש המבנה כארמונו של דוד המלך, חוקרים אחרים חלוקים על תארוך זה והם מקדימים אותו למאות ה-12–13 לפנה"ס.
מבנה תמך מדורג גדול ממדים נחשף ממזרח למבנה האבן, בתחום שטח G. יש המתארכים אותו לשלהי המאה ה-13 עד תחילת המאה ה-12 לפנה"ס, אחרים משייכים אותו למאה העשירית לפנה"ס, תקופת דוד המלך.
קריית השלטון – שטח G
על המדרון שמזרחית למבנה האבן הגדול הוקמו מבנים מפוארים בתקופת הבית הראשון, אשר הממצאים שהתגלו בתוכם מעידים על המעמד הגבוה של הדיירים שאכלסו אותם. המבנה הגדול שבהם מכונה "בית אחיאל", משום ששם זה נמצא על גבי שברי חרס שנחשפו באתר. בסמוך לבית התגלתה אסלת אבן שהייתה מותקנת בראש בור ספיגה. האסלה מוצגת כיום מימין למבנה, והיא מעידה על רמת החיים הגבוהה של תושביו. בחפירות שנעשו מתחת לאסלה, הצליחו ארכאולוגים לזהות את סוגי המאכלים שתושבי ירושלים של תקופת בית ראשון אכלו, בין השאר הצליחו לזהות שרידים של עצמות דגים מהנילוס במצרים, דבר המלמד על קשרי מסחר ועל מעמד גבוה.
מימין למבנה, באחד החדרים שנחשפו, התגלתה שכבת אפר עבה ברצפת החדר המכונה משום כך "החדר השרוף", המעידה על חורבן העיר ירושלים על ידי נבוכדנצר בשנת 586 לפני הספירה. באתר התגלו גם ראשי חיצים המעידים על הקרב שהתחולל באזור. סגנון החצים שנמצאו זהה לחיצים אשר נמצאו בלכיש, שם נערך קרב קשה במסעו של סנחריב בשנת 701 לפנה"ס הספירה.
בגבול השטח נחשפה חומה המתוארכת לימי נחמיה, אשר בימיו הצטמצמו תחומי העיר ושטח אתר זה נותר מחוץ לחומה. מדרום לחומה התגלה מגדל חשמונאי מהמאה ה-2 לפנה"ס אשר שימש כחלק מביצורי "החומה הראשונה" כפי שהיא מכונה בכתבי יוסף בן מתתיהו.
החומה
בדרומו של השטח בולט יסוד של מגדל שנבנה על חורבות מבנים שנהרסו עם חורבן בית המקדש הראשון. לפיכך החומה הזו היא מתקופת בית שני, אותה חומה שיוספוס פלביוס מכנה "החומה הראשונה". העדות הארכאולוגית מצביעה על כך שהחומה נבנתה החל מימי שיבת ציון. היא הוקמה בראש המדרון המזרחי שנותר מעתה מחוץ לתחומי העיר המבוצרת, עובדה שמתיישבת יפה עם המסופר במקרא המתאר את מסע הלילה של נחמיה, אותו הוא ערך עם הגיעו לירושלים.
"וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ. וָאֶעֱבֹר אֶל שַׁעַר הָעַיִן וְאֶל בְּרֵכַת הַמֶּלֶךְ וְאֵין מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי. וָאֱהִי עֹלֶה בַנַּחַל לַיְלָה וָאֱהִי שֹׂבֵר בַּחוֹמָה וָאָשׁוּב וָאָבוֹא בְּשַׁעַר הַגַּיְא וָאָשׁוּב."
זהו תיאור של מסע שראשיתו בשער הגיא, משם יורד נחמיה לבריכת השילוח וכשהוא שב ועולה במדרון המזרחי אין הבהמה יכולה לעבור. ואכן בכל המקומות שנחפרו במדרון המזרחי התלול נתקלו מיד במפולת אבן אדירה. נחמיה הגיע כנראה למסקנה שאין לו האמצעים הדרושים לפינוי ושיקום ההריסות בקטע קשה זה, והוא בנה את החומה בראש המדרון. חומה זו המשיכה לשמש בכל ימי בית שני ובתקופה הביזנטית.
בית אחיאל
בית אחיאל הוא מסוג בית ארבעת המרחבים האופייני לימי בית ראשון. המבנה, שפתחו מצד דרום נחשף בחפירות בשלמותו, אך בהמשך החפירה היה צורך לפרק את מחציתו המזרחית כדי שניתן יהיה לחשוף את הנמצא מתחת לרצפתו. בשחזור החלק נעשה שימוש בחומרים מודרניים כפסי מתכת ובטון, כדי להדגיש את החלק המשוחזר. המבנה מכונה "בית אחיאל" משום שנמצאו בו שני אוסטרקונים הנושאים שם זה. המבנה נהרס בחורבן בית ראשון.
מצפון לבית אחיאל בנויים שני תאים. בדרומי ביניהם, הסמוך לבית אחיאל, נמצאה אסלת בית שימוש חצובה מאבן שקועה ברצפה ומתחתיה בור שקיעה.
החדר השרוף
מצפון לתאים עוברת סמטה שמעברה השני נחשפה פינה של מבנה נוסף הקרוי "החדר השרוף". המבנה השתמר למלוא קומתו הראשונה. מהסמטה מובילות מדרגות לקומה השנייה של המבנה. כאשר נשרף הבניין בחורבן התמוטטה הקומה העליונה וכיסתה את רצפתו. נמצאו גם שרידי רהיטי עץ, הראשונים מימי בית ראשון שנמצאו בארץ. בתוך השרידים נמצאו עשרות ראשי חיצים מברזל ומברונזה, המשמשים עדות לקרב שהתחולל כאן.
בית הבולות
קירות התמך תמכו במבנים הבנויים על המדרון התלול. ממבנה ששכן בטרסה אחת נמוכה מזו של בית אחיאל נחשפה רק רצועה צרה. במקום נמצאו 51 בולות, פיסות טין קטנות שנלחצו והודבקו אל החוטים הקושרים את הפפירוסים. על הטין הודבקה טבעת חותם. זהו המקבץ הגדול ביותר של בולות שנמצא. אופן ההשתמרות המעולה של הבולות יכול להעיד על האש החמה שבערה ברחבי העיר ושימרה את פיסות הטין. על רוב הבולות מופיעים שמות של אנשים תוך אזכור שם אביהם. ככל הנראה מדובר ברשימה של חלק חשוב מהפקידות הגבוהה בשנים האחרונות לקיום ממלכת יהודה. באחת הבולות מופיע שמו של גמריהו בן שפן, הנזכר בספר ירמיהו בזמנו של יהויקים מלך יהודה.
החלקלקה המדורגת
תחילה חשבה קתלין קניון שחפרה במקום כי המבנה המדורג הוא חלק מהביצור של בית שני, היות שהיה ליד החומה החשמונאית. עם הסרת הרצפות של "בית אחיאל" על ידי משלחת שילה התגלה כי המבנה המדורג ממשיך להופיע מתחת לרצפות כאשר קירות "בית אחיאל" בנויים ישירות על גביו, לפיכך הוא מוקדם לבית אחיאל המתוארך למאה ה-8 לפנה"ס. על סמך הקרמיקה המתייחסת למבנה המדורג יש לתארכו למאות ה-9-10 לפנה"ס לימי דוד ושלמה. מבנה זה הוא קיר תמך, זהו המבנה הגדול ביותר שנתגלה עד כה מתקופה זו. החלקלקה תמכה במבנה שניצב בראשה, כנראה בביצור האקרופוליס. כאשר התמוטט הקיר בחלקו, בנו על יסודותיו את בית אחיאל במאה ה-8 לפנה"ס. ייתכן שהדבר משקף את הדרישה ההולכת וגוברת לשטח בנייה בתוך העיר המבוצרת, אולי בעקבות זרם פליטים מממלכת ישראל והירידה בחשיבות האקרופוליס הישן לאחר הקמת האקרופוליס החדש במעלה הר הבית.
החומה הכנענית
המבנה המדורג בנוי על מסד המורכב ממערכת של קירות שיוצרים "ארגזים" ממולאים בקירות אבן. המסד מתוארך לפי חרסים למאות ה-13–14 לפני הספירה, לתקופה הכנענית המאוחרת. ככל הנראה זהו מסד למצודה, אולי מצודת ציון. הארכאולוגית אילת מזר מזהה את המקום עם ארמונו של דוד המלך. הסיבות לכך הם שבחפירות מתחת למקום נמצאו כותרות פרוטו-איאוליות, המזוהות עם הבנייה המלכותית בישראל וביהודה (פריטים דומים נמצאו באתרים אחרים המתוארכים לימי בית ראשון, כדוגמת חצור, דן, מגידו ורמת רחל). בנוסף, נמצאו בולות עם שמות מלכים מבית דוד, דבר המלמד שהמקום עבר בירושה לכל היותר.
מפעלי המים בעיר דוד
מעיין הגיחון
- ערך מורחב – גיחון
מעיין הגיחון הוא מקור המים העיקרי של ירושלים הקדומה (עיר דוד), וסביר להניח כי הוא זה שקבע את מיקומו של היישוב הראשוני במקום. מעיין הגיחון הוא בעל אופי קרסטי (מעיין שנוצר עקב פעולות המסת אבן הגיר על ידי מים) סיפוני. מימיו נקווים בתוך חלל המסה קרסטי. לאחר שהחלל מתמלא במי משקעים מאגן הניקוז שלו, הוא מתרוקן בפתאומיות דרך פתח צר, ומשום כך נביעתו אינה רצופה, אלא הוא מגיח ומתייבש לסירוגין. תופעה זו הקנתה למעיין את שמו. ספיקת המעיין, לפי המדידות החדשות, היא סביב 1,500 מ"ק ליום בממוצע.
במהלך השנים נבנו לצד המעיין מתקנים שמטרתם לנצל את המים ביעילות רבה יותר, ותעלות השקיה שהוזרמו מהגיחון אפשרו חקלאות שלחין.
פיר וורן
- ערך מורחב – פיר וורן
פיר וורן הוא מפעל המים הראשון של ירושלים והקדום שבין שני מפעלי המים מימי בית ראשון. הוא נתגלה ותואר לראשונה על ידי צ'ארלס וורן ב-1867. משלחת החפירות בהנהלת שילה ניקתה וחקרה את פיר וורן בין השנים 1979–1981. מחקר זה לווה במחקר גאולוגי שבוצע על ידי דן גיל. בשנים 1997–1998 נחקר פיר וורן והשטח שלמרגלותיו בידי רוני רייך ואלי שוקרון, שהגיעו למסקנות חדשות לגבי הפיר. לטענתם הפיר, שהוא פרט גאולוגי טבעי בסלע לא היה גלוי ולכן גם לא היה נגיש, ואין לו כל קשר תפעולי עם מפעל המים שגילה וורן. רייך ושוקרון גילו במרחק קצר בסמוך ברכה חצובה עמוקה והראו כי המנהרה הובילה לשם, וכי שם נשאבו המים.
תיאור הפיר
הגישה אל הפיר היא דרך מנהרה באורך של עשרות מטרים. בראשה ישנו פיצול קטן אל מערה טבעית, אך עיקרה הוא מנהרה משופעת בה חצובות מדרגות תלולות היורדות גובה של כ-8 מטר לכיוון צפון מזרח. המנהרה נמשכת אחרי המדרגות עוד כמה מטרים עד הגיעה אל שטח מעט רחב יותר, שבתחתיתו שוכן הפיר האנכי. המנהרה עצמה ממשיכה בקיר המזרחי, בגובה של כשלושה מטרים מעל מפלסה עד נקודה זו (המעבר לשם היום – דרך סולם). הבדל מפלסים זה נועד כנראה להקשות את המעבר על אויבים שעלולים היו לחדור למפעל המים שמחוץ לעיר.
תאוריה קודמת
מקור המים של העיר היה במעיין הגיחון שנמצא מחוץ לאזור המבוצר. לאנשים לא הייתה גישה חופשית למים בזמן מצור. פיר וורן בא לענות על בעיה זו ולאפשר גישה למקור המים על ידי תושבי העיר. לפנים חשבו כי פיר וורן הוא אותו "צינור" מסתורי המוזכר בספר שמואל ב':
"וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר: לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר: 'לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה'. וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן, הִיא עִיר דָּוִד. וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא: כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר."
וכן:
"וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם הִיא יְבוּס, וְשָׁם הַיְבוּסִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד: לֹא תָבוֹא הֵנָּה, וַיִּלְכֹּד דָּוִיד אֶת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִיד. וַיֹּאמֶר דָּוִיד: כָּל מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר, וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ. וַיֵּשֶׁב דָּוִיד בַּמְצָד, עַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ עִיר דָּוִיד. וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב מִן הַמִּלּוֹא וְעַד הַסָּבִיב, וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר. וַיֵּלֶךְ דָּוִיד הָלוֹךְ וְגָדוֹל, וַה' צְבָאוֹת עִמּוֹ."
הסברה הייתה שבעת מצור, כשנזקקו תושבי העיר למי המעיין המצויים מחוץ לחומה, נכנסו תושבי העיר לתוך המנהרה בתוך העיר, יצאו מחוץ לעיר בחסות המנהרה, הגיעו לפיר החצוב בסלע, שאבו מים וחזרו לעיר ללא פגע.
תאוריה חדשה
לטענת רייך ושוקרון הפיר מעולם לא שימש לשאיבת מים. החציבה המקורית בתקופת הברונזה התיכונה נעשתה בסלע ה"מלכה" הנוח, והמנהרה עברה מעל לפיר בלי להגיע אליו. המנהרה הגיעה לבריכת אגירה שהייתה מחוץ לחומות והייתה מוגנת בשני מגדלים. במאה השמינית לפני הספירה העמיקו את המנהרה בסלע הקשה וגילו את הפיר (פער של כאלף שנים בין החלק העליון לחלק התחתון של המנהרה). לאחר ההעמקה לא השתמשו בפיר, אלא נטשו את המפעל כולו. לראיה מצביעים רייך ושוקרון על שבבי סלע שנותרו מהשלב השני של החציבה, וכוללים אך ורק את שכבת הסלע הקשה (כלומר ההעמקה בסלע הקשה לא נעשתה יחד עם חפירת המנהרה בסלע הרך). את השבבים ניתן לתארך, בעזרת חרסים שנמצאו במקום, למאה השמינית לפני הספירה. העובדה כי נותרו שבבים ופסולת שלא נוקו מצביעים על עזיבה פתאומית של האתר.
הבריכה החצובה ובית המעיין
במהלך החפירות שהתקיימו ב-2010–2014 נחשפה בריכת אגירה רבועה וגדולה שנחצבה לעומק הסלע. בריכה זו הייתה ידועה כבר מחפירות ארכאולוגיות במאה ה-19, וחלקה אף תועד על ידי צ'ארלס וורן כ"חדר העגול". החפירה המקיפה החדשה העלתה תמונה שונה ממה שחשבו עד כה לגבי צורת הביצור של בית המעיין ומקיומה של בריכת האגירה ביחס אליו. האתר עבר שיפוץ מקיף והוכשר לביקורי קהל, כך שאפשר לרדת לעומק הבריכה ומשם לעלות לסרט הממחיש את המבנה ואת השימוש בו.
נקבת חזקיהו (נקבת השילוח)
בשנת 701 לפנה"ס, צר על ירושלים סנחריב האשורי. חזקיהו המלך הכין את העיר למצור הצפוי.
"וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה. וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלַ͏ִם סְפַרְתֶּם וַתִּתְֿצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה. וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ, וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם."
נראה שהיו אלה צעדים של שעת חירום, שננקטו לפני סכנה מתקרבת ובשעת הכנות למלחמה. המקרא מתאר שני מפעלים חשובים שחזקיהו עשה לקראת המלחמה: ביצור העיר והבאת המים לעיר על ידי נקבת חזקיהו.
"וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל גְּבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה."
"וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם. וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר, וַיַּעְזְרוּהוּ. וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֵאמֹר: 'לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים?'. וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת, וַיְחַזֵּק אֶת הַמִּלּוֹא, עִיר דָּוִיד, וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָגִנִּים."
הגיחון נמצא מחוץ לחומות עיר דוד. במצב זה המעיין חשוף בפני האויב (לשימושו, למניעת מים מהנצורים או הרעלת המקור). מטרת חציבת הנקבה הייתה להעביר את מי המעיין שמחוץ לעיר אל בריכת-אגירה בתחומי העיר (בגיא הטירופיאון). מהכתובת שנמצאה בנקבה ניתן להבין כי היא נחצבה בו זמנית משני קצותיה לאורך יותר מ-500 מטר. הפרש הגבהים בין מעיין הגיחון למוצא המנהרה בצד השני של עיר דוד בבריכת השילוח הוא 33 ס"מ בלבד והשיפוע הממוצע של המנהרה הוא 0.7 פרומיל בלבד. זהו הישג הנדסי מרשים. הוצע כי החציבה נעשתה לאורך סדק שדרכו נבעו המים אולם תאוריית הסדק הקרסטי הרציף עורערה על ידי מחקר גאולוגי נוסף של עמוס פרומקין, שעל פיו חוצבי הנקבה איתרו חללים קרסטיים מקומיים וחיברו ביניהם.
- ערך מורחב – כתובת השילוח
נקבת חזקיהו הובילה את המים מאפיק נחל קדרון בצדה המזרחי של העיר לאפיקו של גיא הטירופיאון בצדה המערבי של העיר. בנקודת המפגש של שני הצוותים נמצא ממצא אפיגרפי נדיר, כתובת נקבת השילוח, המתארת את המפעל והמפגש:
[תמה] הנקבה וזה היה דבר הנקבה: בעד [מנפים החצבם את]//הגרזן אש אל רעו ובעוד שלש אמת להנק[ב נשמ]ע קל אש ק//רא אל רעו כי הית זדה בצר מימין ומ[שמ]אל ובים ה//נקבה הכו החצבים אש לקרת רעו גרזן על גרזן וילכו//המים מן המוצא אל הברכה במאתיים ואלף אמה ומ[א]//ת אמה היה גבה הצר על ראש החצב[ם].
הכתובת נמצאת כיום במוזיאון ארכאולוגי באיסטנבול.
מכתובת זו מובאת[דרוש מקור] ראיה לאורך יחידת המדה אמה, מאחר שהכתובת מעידה כי המרחק מן המוצא אל הבריכה הוא אלף ומאתים אמה, ומכיוון שאורך הנקבה הוא כ-533 מטרים הרי שאורך האמה הוא כ-44.4 ס"מ.
בעבר היו שפקפקו בתארוכה של המנהרה לזמן חזקיהו, וראו בה מפעל חשמונאי, אך דעה זו נסתרה מבדיקות פחמן 14 שהוכיחו את שיוכה לתקופת חזקיהו.[13] עם זאת, עדיין קיימים חוקרים המטילים ספק בשיוכה של המנהרה למפעליו של חזקיהו בזמן המצור, בין השאר עקב אי-התאמתה של פעולת נקיבה אטית ומתוכננת לזמן מלחמה. לדעה זו, מפעל הנקיבה, יחד עם מפעלי מים אחרים מאותה תקופה, נועד למטרת השקיית גן המלך המפואר, ייתכן שבהשפעת גני נינוה. גם לדעה זו, נחצבה המנהרה בערך בתקופת חזקיהו.[14]
בית הכנסת מתקופת בית שני
- ערך מורחב – כתובת תאודוטוס בן וטנוס
בדרום עיר דוד, בסמוך ל"קברי עיר דוד" ול"בית מיוחס", התגלתה כתובת יוונית, המתוארכת למאה הראשונה לספירה. הכתובת התגלתה על ידי משלחת ריימונד וויל שחפרה במקום בשנים 1913–1914.
תרגום לעברית של הכתובת:
תֶאודוטוס בן וֶטֶנוס כוהן וראש בית הכנסת, בנו של ראש בית הכנסת, נכדו של ראש בית הכנסת, בנה את בית הכנסת לשם קריאת התורה ולימוד המצוות, ואת האכסניה והחדרים ומתקני המים לשם הארחת הנצרכים מן הנכר, שאותה ייסדו אבותיו והזקנים וסימונִידֶס
בסמוך למקום גילוי הכתובת נחשף מקווה טהרה גדול, וייתכן שהוא שימש כחלק ממתקני המים המוזכרים בכתובת.
חניון גבעתי
- ערך מורחב – חניון גבעתי (עיר דוד)
ממצאים נוספים נחשפו בחפירות שנערכו באתר חניון גבעתי, המצוי אף הוא בתחומי עיר דוד, מול הכניסה הראשית לגן הלאומי וממערבה לו. בין הממצאים שנחשפו בו: טבעת זהב הלינסטית,[15] מטמון של 234 מטבעות זהב ועליהם דמותו של הקיסר הרקליוס, חותם אבן וטביעת חותם[16] הנושאת שם תנכ"י, ועוד. חפירות חניון גבעתי מנוהלות על ידי רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב.
בעיר דוד נמצאה חלקה הדרומי של תעלת הניקוז בעיר דוד, שהיא תעלת ניקוז משלהי בית שני הממוקמת מתחת לרחוב המרכזי המרוצף והמדורג שחצה את העיר ירושלים, בסמוך לכותל המערבי בצפון ועד בריכת השילוח שבעיר דוד בדרום.
דרך עולי הרגל
ב-30 ביוני 2019, בנוכחות שגריר ארצות הברית בישראל דייוויד פרידמן, שליח ארצות הברית למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט, ושגריר ישראל לאו"ם דני דנון, נחנכה 'דרך עולי הרגל' ששימשה כדרך המרכזית של עולי הרגל לכניסה להר הבית בתקופת בית שני. אורכה המלא של הדרך הוא כ-600 מטרים, ואורכו של המקטע שנחשף, המקטע הדרומי, כ-350 מטרים. הדרך, שנחפרה במשך כ-6 שנים בניהולה של רשות העתיקות, חיברה בין בריכת השילוח לשערים הדרומיים של הר הבית, שערי חולדה, שהיוו את הכניסה הראשית להר הבית באותם ימים.[17][18]
נקבת חזקיהו סביב שנת 1900
מעיין הגיחון באיור של דייוויד רוברטס
המסגד הניצב מעל לביר איוב (באר איוב) המשוערת כעין רוגל המקראית, 9/0
בחציבה בתוך העיר
בריכת השילוח – ה"סכר"
קברי המלכים לבית דוד (השערה)
מעולי תימן ב'כפר השילוח' 1886
חפירה ארכאולוגית בעיר דוד, 2008
חלק ממטמון של 264 מטבעות זהב מימי הרקליוס שנתגלה בחפירות 2008
הרחוב המרוצף מימי בית שני
- יוסי לוי, שאלו שלום ירושלים – מסלולי טיולים, ירושלים בימי הבית הראשון והשני, יד יצחק בן-צבי, תשמ"ו, ירושלים.
- סדרת עידן: דוד עמית, רבקה גונן, ירושלים בימי בית ראשון: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן-צבי, 1990, ירושלים.
- ריכב רובין, "ירושלים וסביבותיה – השפעת התנאים הפיזיים על יישובה של ירושלים", בתוך: שמואל אחיטוב ועמיחי מזר (עורכים), ספר ירושלים, כרך א, יד יצחק בן-צבי, 2000, ירושלים, עמודים 1–12.
- ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים.
- הלל גבע, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, "עיר דוד".
- עמיחי מזר, "הספקת מים ומפעלי מים בימי בית ראשון", ספר ירושלים: תקופת המקרא, תש"ס, עמודים 195–232.
- אילת מזר, החפירות בעיר דוד 2005.
- אילת מזר, ארמון המלך דוד, הוצאת שהם, ירושלים, 2009
- איג וינסאן ורוני רייך (מתרגם), ירושלים של מטה, מכון מגלי"ם, ירושלים, 2008
- אהרון הורביץ, מגלים את עיר דוד, מסע אל הראשית, הוצאת מגלי"ם, המכון הגבוה ללימודי ירושלים, 2009(הספר בקטלוג ULI)
- דורון בן עמי, "מורדותיה הצפון-מערביים של עיר דוד בתקופת הברזל, נתונים ראשוניים", ארץ ישראל – ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמודים 95–104
דוחות חפירה
- דו"חות החפירה של משלחת קניון בירושלים התפרסמו לאחר מותה כחלק מהסדרה "British Academy monographs in archaeology" של האקדמיה הבריטית תחת הכותר "Excavations by K. M. Kenyon in Jerusalem 1961-1967". כרכים 2, 3, 4 ו-5 (בחלקו) עוסקים באזור עיר דוד.
- דו"חות החפירה של משלחת שילה התפרסמו כחלק מסדרת "קדם" של המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, בכרכים 19, 30, 33, 35, 40 ו-41. מלבד הכרך הראשון, כל הכרכים פורסמו לאחר מותו של שילה.
- רוני רייך, אלי שוקרון ועמרי לרנאו, תגליות חדשות בחפירות עיר דוד – ירושלים, קדמוניות, 133, 2007, עמודים 32–40
- Ronny Reich, Excavating the City of David, Where Jerusalem's History Began, Israel Exploration Society, Jerusalem, 2011, 368 pp., 208 figs.; ISBN 978-965-221-082-1
אתרים רשמיים
- אתר 'עיר דוד – ירושלים הקדומה'
- גן לאומי סובב חומות ירושלים – מתחם עיר דוד באתר רשות הטבע והגנים (לצפייה בשפה האנגלית – לחצו כאן(הקישור אינו פעיל))
- עיר דוד – תוכנית מתאר מקומית, נספח ארכאולוגי, באתר רשות העתיקות
- עיר דוד – תחזוקת שימור, באתר רשות העתיקות
עיר דוד (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
כתבות ומאמרים
- אתר ירושלים, עיר דוד, באתר allaboutJerusalem.com.
- סיור מצולם בעיר דוד מאת פרופ' רוני רייך ואלי שוקרון (בסיור המצולם מוצגים הממצאים הבאים: מערכת פיר וורן, מעיין הגיחון, התעלה הכנענית – תעלה 2, בריכת השילוח, הרחוב ההרודיאני ומערכת הניקוז).
- הודעות לעיתונות, רשימת חפירות ומאמרים בנושא עיר דוד באתר רשות העתיקות.
- דוד אוסישקין, מפעלי המים של ירושלים בימי חזקיהו, קתדרה 70, 1994.
- יואל אליצור, אכן! קברי בית דוד באתר "דעת".
- רן שפירא, מי בנה את החומה (של עיר דוד), באתר הארץ, 20 בנובמבר 2007
- רון פלד, עיר דוד: מכאן הכל התחיל, באתר ynet, 4 באוקטובר 2006
- איציק וולף, ביצור ענק בן 3,700 שנה נחשף בעיר דוד, nfc, 2 בספטמבר 2009
- האוניברסיטה העברית, המכתב הראשון מירושלים: חוקרים מהאוניברסיטה העברית גילו את התעודה העתיקה ביותר שנכתבה בירושלים, באתר הידען, 12 ביולי 2010
- שחר שילה, אתר התיירות עיר דוד – תולדות המחקר
- נדב שרגאי, הסיפור הלא מוכר של עיר דוד, באתר ישראל היום, 31 באוקטובר 2014
- ד"ר איתמר ברנר, עדויות חדשות על הקרב האחרון של ירושלים הקדומה, מגזין להיסטוריה סגולה, 25 במאי 2017
- Eilat Mazar, Wayne Horowitz, Takayoshi Oshima and Yuval Goren, A Cuneiform Tablet from the Ophel in Jerusalem' Israel Exploration Journal 60:1 (2010), pp. 4-21
יובל מלחי, הסודות של עיר דוד - סדרת פודקאסט בשיתוף עמותת 'אל עיר דוד', פרק 1, פרק 2, פרק 3, פרק 4, פרק 5,פרק 6, באתר "קטעים בהיסטוריה", 2019- יום שדה "מעיר דוד למשכן הכנסת", מנהל חברה ונוער, אגף של"ח וידיעת הארץ
- פרק ספיישל – עושים תנ"ך בשטח, סיור רדיופוני באתר עיר דוד עם ד"ר בעז סתוי, פרק 62 בפודקאסט עושים תנ"ך
- ירון דרוקמן, העצים חשפו: מתי בדיוק התרחשו אירועים המוזכרים בתנ"ך, באתר ynet, 2 במאי 2024
- Johanna Regev et. al, Radiocarbon chronology of Iron Age Jerusalem reveals calibration offsets and architectural developments, PNAS, April 29, 2024 (תקציר)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
