פיר וורן
אתר ארכאולוגי בירושלים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתר ארכאולוגי בירושלים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיר וורן הוא חלק ממפעל מים קדום בעיר דוד ולו כמה חלקים: תעלה אופקית באורך של כמה עשרות מטרים; פיר אנכי בגובה של כ-14 מטרים, ומעבר צר בין ביצורים המוביל לבריכת אגירה. פיר וורן שייך למכלול מפעל המים הקדום ביותר בירושלים, אשר ראשיתו בימי הכנענים בשלהי תקופת הברונזה, והמשכו בימי דוד המלך בראשית תקופת הברזל.
ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
פיר וורן: אזור המגדלים ובריכת האגירה מתקופת הברונזה | |
היסטוריה | |
---|---|
תקופות | תקופת הברונזה, תקופת הברזל |
אתר ארכאולוגי | |
התגלה | 1867 |
ארכאולוגים | צ'ארלס וורן, מונטגיו פארקר, יגאל שילה |
מיקום | |
מדינה | ישראל |
קואורדינטות | 31°46′23″N 35°14′10″E |
פיר וורן נתגלה על ידי החוקר הבריטי צ'ארלס וורן בשנת 1867 ונקרא על שמו[1]. בשנים 1910–1911 נחפר ותועד הפיר על ידי האב לואי איג ונסאן, שפעל במשלחת בראשותו של מונטגיו פארקר[2]. בהמשך ניטש הפיר ונסתם בעפר ואשפה. בין השנים 1979–1981, נוקה שוב הפיר ונחקר בידי משלחת ארכאולוגית ישראלית בראשותו של הארכאולוג יגאל שילה[3]. בין השנים 1997–1998 נסקרו הפיר וסביבותיו מבחינה גאולוגית על ידי דן גיל, ובהמשך נבדקו בידי הארכאולוגים רוני רייך ואלי שוקרון.
הכניסה אל התעלה האופקית של פיר וורן נמצאת בקומת המרתף של בית מגורים בן כ-150 שנים, העומד באמצע המדרון היורד מעיר דוד מזרחה. בראש התעלה ישנו פיצול קטן אל מערה טבעית, אך עיקרה הוא מנהרה משופעת בה חצובות מדרגות תלולות היורדות גובה של כ-8 מטר לכיוון צפון מזרח. המנהרה נמשכת אחרי המדרגות עוד כמה מטרים עד הגיעה אל שטח מעט רחב יותר, שבתחתיתו שוכן הפיר האנכי. המנהרה עצמה ממשיכה ישר בדופן המזרחית, בגובה של כשלושה מטרים מעל מפלסה עד נקודה זו (המעבר לשם היום - דרך סולם). הבדל מפלסים זה נועד כנראה להקשות את המעבר על אויבים שעלולים היו לחדור למפעל המים שמחוץ לעיר.
לואי-איג ונסאן שחפר את הפיר יחד עם פארקר שיער שפיר וורן נחצב כדי לאפשר לתושבי ירושלים היבוסית, בעת מצור גישה מתוך העיר למעיין הגיחון שהיה מקור המים של העיר. הוא אף זיהה את פיר וורן עם ה"צינור" המוזכר בספר שמואל ב':
וכן:
הסברה הייתה שנחצבה מנהרה שהובילה מים ממעיין הגיחון אל תחתיתו של הפיר, כאשר אל חלקו העליון של הפיר מובילה מנהרה מתוך העיר. וכך, בעת מצור, כשנזקקו תושבי העיר למי המעיין המצויים מחוץ לחומה, נכנסו תושבי העיר לתוך המנהרה בתוך העיר, יצאו מחוץ לעיר בחסות המנהרה, הגיעו לפיר החצוב בסלע, שאבו מים וחזרו לעיר ללא פגע, בעוד הצרים על העיר לא יכלו לחדור לעיר דרך מערכת המים, כיוון שלשם כך הם צריכים היו לטפס דרך הפיר התלול[4].
לטענת רייך ושוקרון הפיר מעולם לא שימש לשאיבת מים. החציבה המקורית בתקופת הברונזה התיכונה נעשתה בסלע ה"מֶלֶכֶּה" הנוח, והמנהרה עברה מעל לפיר בלי להגיע אליו. המנהרה הגיעה לבריכת אגירה שהייתה מחוץ לחומות והייתה מוגנת בשני מגדלים. במאה השמינית לפני הספירה העמיקו את המנהרה בסלע הקשה וגילו את הפיר. (פער של כאלף שנים בין החלק העליון לחלק התחתון של המנהרה). לאחר ההעמקה לא השתמשו בפיר, אלא נטשו את המפעל כולו. לראיה מצביעים רייך ושוקרון על שבבי סלע שנותרו מהשלב השני של החציבה, וכוללים אך ורק את שכבת הסלע הקשה (כלומר ההעמקה בסלע הקשה לא נעשתה יחד עם חפירת המנהרה בסלע הרך). את השבבים ניתן לתארך, בעזרת חרסים שנמצאו במקום, למאה השמינית לפני הספירה. העובדה כי נותרו שבבים ופסולת שלא נוקו מצביעים על עזיבה פתאומית של האתר. ראיות נוספות להסברם הם מביאים מגובהה הרב של המנהרה (כ-6 מטר), כיוון שאין צורך בגובה כזה והחציבה מהווה טרחה רבה ניתן להסיק שהמנהרה המקורית לא הייתה בגובה הנוכחי. גם העובדה כי הפיר לא נוח לשאיבה (הגישה אליו תלולה ויש בו בליטה שתתקע דליים שיורדו אליו ותשפוך את המים) מחזקת את הטענה כי לא לכך הוא שימש[5].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.