בועת הדוט-קום הייתה בועה כלכלית שהתקיימה בין 1995 ל-2001. שיאה היה במרץ 2000, כאשר מדד הנאסד"ק עמד על 5,132.52 נקודות[1]. במהלך שנים אלה נרשמה בבורסות לניירות ערך עלייה מהירה במחירי מניות סקטור האינטרנט החדש ובסקטורים הקשורים אליו תוך ניתוק גדל והולך מהשווי הכלכלי ה"אמיתי" של החברות הנסחרות. דבר זה יצר את "הבועה"[2].
תקופה זו אופיינה בהיווסדותן של חברות מבוססות-אינטרנט רבות. שילוב של צמיחה מהירה של מחירי המניות, ספקולציות של יחידים לגבי ערכן של המניות, וזמינותם הגדולה של כספי השקעות מקרנות הון סיכון רבות יצרו סביבה שבה רבים מהעסקים הללו דחו מודלים עסקיים רגילים והתמקדו בנתח השוק במקום ברווח של החברות, אשר גרמו לניפוח הבועה כך שערכן הריאלי של המניות התרחקו מערכן הנקוב.
התפוצצות בועת הדוט קום התרחשה בין השנים 1999 - 2001, כאשר מספר חברות מונפקות הפכו לחדלות פרעון, ואחרות, ששווי השוק שלהן צנח ביותר משמונים אחוזים, ואפילו עד 96 % כמו חברת אמזון אך עדיין נשארו יציבות ורווחיות.
התפוצצות הבועה ציינה את תחילתו של מיתון במדינות המפותחות במהלך השנים שלאחר מכן. למעשה ניתן לומר כי שינוי המודלים (המנותקים מהשווי הכלכלי) להערכת שווי המניות בתקופה זו, יצר מצג שווא של עליה מגמתית ומתמשכת של ערך המניות, מה שגרם ליותר ויותר משקיעים להשקיע, מה שגרם כתוצאה מכך להמשך העלייה המטאורית וחוזר חלילה עד נקודת הקריסה.
תחילת הבועה והתנפחותה
גורמים להיווצרות והליך התפתחות
ערכים מורחבים – המהפכה הדיגיטלית, מוזאיק, נטסקייפ, World Wide Web
בשנים 1996 עד 2000 הונפקו בבורסת נאסד"ק עשרות רבות של חברות מתחום האינטרנט בעלות היסטוריה עסקית קצרצרה, בהיעדר כל "הצלחה" עסקית כלכלית ובמחירים ששיקפו ציפיות גבוהות מאוד. העשור של שנות התשעים ידע התפתחות טכנולוגית מואצת וב-1993 הושק דפדפן האינטרנט הראשון שהופץ בקנה מידה משמעותי בשוק האזרחי-הפרטי, מוזאיק (Mosaic), שפותח בידי אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין[3]. עם הזמן, מחשבים פרטיים הפכו ממוצר מותרות יקר שרק מעטים הרשו לעצמם להחזיק למכשיר הנמצא בתפוצה נרחבת ברחבי האוכלוסייה הכללית. טרם כניסתו של מוזאיק לשוק רק 2.3% מכלל תושבי ארצות הברית היו בעלי גישה לגלישה ברשת, רובם מתכנתים. מאז סיומו של המיתון הכלכלי מתחילת העשור, השווקים נסקו, ובין 1993 לתחילת 2001 ידע שוק המניות עלייה שנתית ממוצעת של 15.2%, אשר חפפה לתקופת נשיאותו של ביל קלינטון בארצות הברית, שנמנע מהרחבת ההתערבות הממשלתית בשווקים וכיהן לאורכה של תקופת הצמיחה הטבעית של בועת הדוט-קום[4].
עם עליית השוק הטכנולוגי, הוקמו חברות אינטרנטיות רבות במטרה לנצל את הגאות הכלכלית בתחום המתפתח. אחת מאותן חברות, נטסקייפ (Netscape), אשר הושקה במהלך 1994, פיתחה את הדפדפן המסחרי הראשון מסוגו, Netscape Navigator. הדפדפן, בשונה ממתחריו, יוצר לשימוש פרטי בחינם, מה שהוביל תוך זמן קצר להפיכתה של נטסקייפ לחברת האינטרנט המוכרת והנצרכת ביותר בעולם[5]. מתוך כך החליטו מנהלי החברה, בשנה לקיומה, להעמיד אותה למסחר בשוק המניות. ביום הראשון בלבד למסחר בחברה, 9 באוגוסט 1995, עלה ערכה מהערך ההתחלתי של 28$ ל-75$. המהלך של נטסקייפ, להירשם בשוק המניות טרם סבסדה החברה הון עצמי התחלתי, היה יוצא דופן נכון לאותה העת.
הצלחתה של נטסקייפ הוביל לעלייה חדה בהשקעות, והבועה המשיכה לצמוח בקצב מואץ עם ירידה בשער הריבית (אנ') ומעבר חוק קיצוץ מיסים בקונגרס של ארצות הברית[6]. מהלכים אלו הובילו לכך שמשקיעים אחזו בהכנסות גדולות יותר ומצב הרוח הכללי בקרבם סימן עלייה בביטחון העצמי לבצע השקעות גדולות יותר בשווקים חדשים ולא בטוחים (תהליך שקורה למעשה בכל התפתחות של בועה כלכלית[7]). גורם נוסף שתרם לצמיחת הבועה היה עצם היותה של ארצות הברית מעצמת-העל היחידה בעולם והקודקוד הכלכלי העולמי והבלתי מעורער בעקבות סיום המלחמה הקרה והתפרקות ברית המועצות.
עם הזמן, יותר ויותר סוחרים בשוק המניות השקיעו בחברות אינטרנט לנוכח הצפייה בהצלחתן של החברות אשר נסחרו בבורסה לניירות ערך. מתוך כך, חברות שונות, שעמדו בסך רווחים פעוטים בלבד, החלו להציע קניית ניירות ערך ראשוניות לסוחרים בעלי ביטחון עצמי גבוהה בנאסד"ק[8]. תהליך זה הוביל לכך שאותן החברות השקיעו תקציבים בטעמן לטיפוח פרסום עבור עליית השקעות במקום לטפח בסיס רווחים עסקי ומוצק המבוסס על המוצר שהציעו לשוק. משמעות הדבר היא שה"ערך האמיתי" של חברות שונות הוסתר מעיני המשקיעים, אשר לעיתים השקיעו גם בחברות לא רווחיות כלל וכלל. כל עוד הבועה המשיכה לגדול ולהתנפח התהליך לא התברר לציבור המשקיעים הרחב.
מאחר שלחברות לא היה בסיס לתמחור עסקי מקובל הומצאו מודלים חדשים שיתאימו להיעדר הכנסות ורווח, וישקפו את הציפיות לצמיחה אדירה. אנליסטים שסיקרו את התחום העניקו לחברות מחירי יעד גבוהים שהתבססו על תחזיות אופטימיות ביותר שנבעו בין היתר מדילמת האנליסט, אבל מחירי המניות הזדרזו לעבור את תחזיות האנליסטים והכריחו אותם לעדכן את המודלים שלהם כלפי מעלה שוב ושוב. מנהלי קרנות הון סיכון ומשקיעים מוסדיים הצטרפו אף הם להשקעות בחברות האינטרנט תוך התעלמות מהסיכון הכלכלי. כל אלו העלו את שווי המניות, וניפחו אותן הרבה מעבר לערכן הריאלי תוך יצירת בועה[9].
במהלך שנת 1999 נעשו 486 הנפקות ראשונות לציבור בשוק המניות, עיקרן חברות שהיו חבר מבועת הדוט-קום ומתוכם 117 הכפילו את רווחיותם ביום הראשון למסחר שלהן בבורסה[10]. באופן אינפלציוני האצת הרווחיות הובילה לעליית השקעות שהובילה לעליית הנפקות של חברות בשוק המניות והובילה גם לאופוריה בקרב שוק המשקיעים והתעלמות מניהול סיכונים. בנוסף עלה גם מעין לחץ חברתי פסיכולוגי בקרב המשקיעים המקובל בעת התפתחויות של בועה כלכלית: חרדת החמצה (Fear of Missing Out ובקיצור FOMO[11]). חרדת החמצה, במקרים רבים של משקיעים פרטיים, התגברה על החשש מפני דרכי ניהול סיכונים בשוק. עם הזמן עלה ההפרש בין ההשקעות הנעשות מתוך חשיבה רציונלית ומבוססות על חברות רווחיות בעלות בסיס כספי קיים לבין השקעות הנעשות בצורה לא רציונלית ומבוססות על השפעות פסיכולוגיות למעשה, כגון חרדת החמצה וביטחון עצמי מופרז[12].
באג 2000
- ערך מורחב – באג 2000
לקראת סיומו של העשור החלה פאניקה בקרב המשקיעים ובכלל בשווקים לנוכח תקלה אפשרית בהתנהלות של המחשבים בתחילת האלף השלישי, תקלה שבוססה על בסיס הפעילות והביצוע של המחשבים. עם התקרבותה של שנת 2000 התברר שבנתונים תאריכיים רבים המאוחסנים במאגרי נתונים ממוחשבים רשומה השנה, משיקולי חיסכון במקום, בשתי ספרות בלבד (שנת 1987, למשל, נרשמה כשנת 87). בצורת רישום זו לא הייתה בעיה כל זמן שהנתונים עסקו רק באירועים שקדמו לשנת 2000, אך יש בה בעיה כאשר לנתונים מצטרפים נתונים העוסקים בשנת 2000 ואילך. השוואה בין תאריך בשנת 2000, שבו תוצג השנה בצורה "00", לבין תאריך בשנים שקדמו לה תיתן במצב זה תשובה שגויה, משום ש-"00" קטן מ-"87", אף ששנת 2000 מאוחרת משנת 1987. גם פעולות אריתמטיות בין תאריכים (כגון חישוב הזמן שחלף בין שני אירועים) תיתן במצב זה תשובה שגויה. באג פוטנציאלי זה נקרא "באג 2000" או "באג המילניום", ועורר חשש כבד מאוד, הן ביחס לתפקודן של מערכות מידע, ובפרט ביחס לתפקודן של מערכות זמן אמת.
כאשר תוכניות מחשב מורכבות פותחו החל משנות ה-60 ועד שנות ה-80, מהנדסי מחשבים השתמשו בקוד דו ספרתי לשנה. מהנדסים קיצרו את התאריך כי אחסון נתונים במחשבים היה יקר ותפס הרבה מקום. לנוכח התקרבות הבאג האפשרי, הבנקים, אשר מחשבים ריבית על בסיס יומי, התמודדו עם קשיי מספור במחשבים. מרכזי טכנולוגיה, כמו תחנות כוח, היו מאוימים גם הם על ידי באג 2000. תחנות כוח תלויות בתחזוקה שוטפת של המחשב לצורך בדיקות בטיחות, כגון לחץ מים או דרגת קרינה. אי קיום התאריך הנכון יגרום לביטול החישובים הללו ועלול היה לסכן את התושבים הסמוכים לתחנות במקרים כגון תחנות כוח גרעיניות. גם פעולות הובלה וטיסה תלויות בנתוני זמנים מקודדים במחשב[13].
באג 2000 הייתה גם בעיית תוכנה וגם בעיית חומרה. תוכנה מתייחסת לתוכניות האלקטרוניות בשימוש כדי להורות למחשב כיצד לפעול דרך קידודים על בסיס בינארי[14]. החומרה היא המנגנון של המחשב עצמו. חברות תוכנה וחומרה מיהרו לתקן את הבאג וסיפקו תוכניות "תואמות לשנת 2000" כדי לעזור לפתרון את המשבר. הפתרון הפשוט ביותר היה הטוב ביותר: התאריך פשוט הורחב למספר בן ארבע ספרות[15]. ממשלות, במיוחד בארצות הברית ובממלכה המאוחדת, פעלו כדי לטפל בבעיה. בסופו של דבר, היו מעט מאוד בעיות[16]. לא הייתה תקלה במחשבים ברחבי העולם כפי שהוערך. בפועל, ההנפקה של מערכות "תואמות לשנת 2000" הובילה להכפלת המכירות והרווחים של החברות והמשקיעים בהן, ובתוך שנה עלה מדד הנאסד"ק פי שניים.
התפוצצות הבועה והשלכותיה
התפוצצות
עם תחילתה של שנת 2000 ומעבר החשש מפני באג 2000, הכריז הפדרל ריזרב האמריקאי, בניהולו של היושב ראש אלן גרינספן, על כוונתו לשנות מסלול ולבצע העלאת ריביות בשווקים[17]. החלה עלייה הדרגתית של שער הריבית מ-5% ביוני 1999 ל-6% במרץ 2000. בעקבות כך נוצר בלבול בקרב המשקיעים סביב השאלה האם חברות האינטרנט הרבות של בועת הדוט-קום יושפעו מהעלאת עלויות האשראי[18]. במהלך שנות ה-90 המוקדמות, הפדרל ריזרב התאים את הריבית בפגישות ועדת השוק הפתוח הפדרלית (FOMC). גורמים רשמיים העלו את הריבית ב-19 באפריל 1994, בפגישת חירום בגלל חשש מפני אינפלציה, ובעקבות העלאה זאת החלה ירידה בשער הריבית שנמשכה לאורכה של תקופת בועת הדוט-קום[18].
ב-10 במרץ 2000 הגיע מדד הנאסד"ק לשיא של כל הזמנים בעומדו על 5,132.52 נקודות[1]. היה זה נתון גבוה פי חמישה מנתון המדד חמש שנים בלבד קודם לכן. מיד אחר כך החלה צניחה כאשר חברות הנסחרות בבורסה נפגעו מהעלאת הריבית. ב-13 במרץ נודע כי יפן נכנסה למיתון כלכלי לנוכח הפנייה (מיתון שהוביל גם למשבר פוליטי במדינה)[19]. כניסתה של יפן למצב זה של מיתון הוא שהוביל למהפך בשוק, כאשר הביטחון העצמי המופרז של המשקיעים הרבים הומר במהרה לחשש מפני נסיגה כלכלית חדה שהוביל למירוץ אחר מכירת ההשקעות בחברות האינטרנט שיצרו את הבועה. עם תחילת המירוץ למכירת ההשקעות התנפצה הבועה וחברות טכנולוגיה כגון נטסקייפ, Pets.com ו-Yahoo! איבדו את הרווחיות שלהן מהר יותר מאשר השיגו אותה[7]. בועה כלכלית שמתפוצצת אינה יכולה לעבור אינפלציה מחודשת, ותהליך התנפצותה עלול לזלוג לשווקים נוספים ולגרום למיתון כלכלי[20].
בתחילת שנת 2000 הודיעה חברת התקשורת האמריקנית שהייתה חביבה על המשקיעים, אמריקה און ליין, על כוונתה לרכוש את חברת התקשורת טיים וורנר[21]. (זאת בעסקה שתוארה שנתיים לאחר מכן כ"מיזוג הגרוע בהיסטוריה"[22]). חברות התקשורת השונות לא יכלו לעמוד בעול הכלכלי והצהירו על חדלות פירעון ומניותיהן החלו לצנוח. גם חברות גדולות, כדוגמת סיסקו מערכות, שנשענו על תשתיות של חברות התקשורת נפגעו קשות מהמהלך. חברות אינטרנט שונות ובכיריהן הואשמו בהונאה והטעייה של מחזיקי המניות וכן הרשות לניירות ערך קנסה במיליוני דולרים חברות ובתי השקעות כדוגמת מריל לינץ' וסיטיגרופ על הטעיית משקיעים. ערך המניה של חברת Value America בבעלות של קרייג וין למשל ירדה מ-55 $ ל-77 סנט תוך זמן קצר ובסוף החברה פשטה רגל.
עד לסתיו 2000, רוב חברות האינטרנט איבדו בסביבות 75% מערכן, הפסד כולל של 1.75 טריליון דולרים מערך השוק. רוב החברות האינטרנט הגדולות מתקופת הבועה הפכו לחדלות פירעון או התמוססו עם הזמן מהשוק לנוכח הגעתם של מתחרים ולנוכח אי יכולתן לשחזר את מעמדם בשוק. בין חברות האינטרנט הגדולות שהחליפו את החברות מדור הדוט קום ישנן אינטרנט אקספלורר, מוזילה פיירפוקס וגוגל כרום[23]. נטסקייפ, לדוגמה, פורקה סופית בשנת 2008 לאחר אובדן התמיכה בה מידי חברת אמריקה און ליין שרכשה אותה ב-1999.
השפעות לטווח הארוך
- ערכים מורחבים – מדיניות הפנים של ממשל ג'ורג' ווקר בוש
במרץ 2001 נכנסה ארצות הברית למיתון כלכלי כולל. קריסת הבורסה בשנים 2000–2002 הובילה להפסד של כ-2 טריליון דולרים מערך השוק, ופיגוע הטרור במרכז הסחר העולמי בספטמבר 2001 החריף את המשבר אף יותר[24]. בכל המדינות המתועשות היו ירידות בביקושים ובהשקעות שהובילו למיתון 2000[25]. ב-9 באוקטובר 2002 הגיע מדד נאסד"ק לשפל של 1,114.11 נקודות, ירידה של 77.9% משיא הבועה ב-10 במרץ 2000. כמעט חצי מיליון אנשים איבדו את עבודתם בעקבות פשיטות רגל של מאות חברות חדלות פירעון. למדד הנאסד"ק נדרשו 15 שנה להתאושש מן המשבר. היו חברות, כגון אמזון[26] ו-eBay, ששרדו את התפוצצות הבועה והפכו למובילות בתחומם עקב המחסור הזמני בתחרות שנוצר מההתפוצצות של הבועה[27].
כאמור, פיגועי 11 בספטמבר החמירו את המיתון הכלכלי. שוק המניות נסגר למספר ימים לאחר ההתקפות, והבורסה של ניו יורק לא נפתחה מחדש עד 17 בספטמבר. ביום הפיגוע, מדד הדאו ג'ונס התעשייתי (DJIA) רשם את הירידה הגדולה ביותר בתולדותיו שהתרחשה ביום אחד, וירד ב-684.81 נקודות או 7.5% בערך מכלל רווחיו. כדי לסיים את המיתון, הנשיא החדש ג'ורג' ווקר בוש (הושבע לתפקידו בינואר 2001) החל לעבוד עם הקונגרס להפחתת מיסים מיד עם כניסתו לתפקיד. ב-7 ביוני 2001, הנשיא בוש חתם על חוק הצמיחה הכלכלית וההקלה במיסוי של 2001 (EGTRRA), אשר קיצץ במס הכנסה והעניק הקלות למשפחות בחקיקה למפרע עד ינואר של אותה שנה[28]. EGTRRA הורידה את שיעור המס המרבי של האזרחים מ-39.6% ל-35%. EGTRRA הרחיבה גם את תתחום הזיכוי ממס הרווחה. החקיקה הוסיפה להעניק קיצוצי מס עבור זוגות נשואים והכפילה את סכום זיכוי המס למשפחות עם ילדים מ-$500 עבור כל ילד ל-$1,000.13[29].
קיצוצי המיסים הללו על ידי ממשל בוש אפשרו למשלמי המיסים לשמור נתח רחב יותר מכספם. המשק חזר לצמוח ברבעון האחרון של 2001. גם המדיניות המוניטרית המורחבת של הפדרל ריזרב תרמה לסיום המיתון. הפדרל ריזרב החל להוריד את הריבית בינואר 2001, והמשיך להוריד אותה בכחצי אחוז מדי חודש, כך שהריבית הייתה נמוכה מ-2% עד דצמבר 2001. החלטה זו התקבלה מתוך מאמץ לעורר את הכלכלה על ידי הגופים הפדרליים[30].
הבועה בישראל
- ערכים מורחבים – כלכלת ישראל, חומת מגן כלכלית
ישראל, שבמהלך שנות ה-90 ביססה את מקומה כמרכז עולמי של חברות הזנק (סטארט-אפ) בתחומי האינטרנט והטלקומוניקציה, ספגה את התפוצצות הבועה במלוא העוצמה. המשבר הביא לנפילת מאות חברות שבתקופה מסוימת נראו כנושאות את בשורת העתיד הכלכלי של מדינת ישראל, הוסיף רבים למעגל האבטלה, והביא קץ לחגיגת הצריכה של המגזר הטכנולוגי שהצטמק מאוד. בשנת 2002 נכנס המשק הישראלי לתקופת השפל הארוכה ביותר מאז קום המדינה. התוצר המקומי הגולמי לנפש ירד ב-3%, התוצר העסקי ירד ב-3.1%, האבטלה עלתה ל-10.3% ומדד המחירים קפץ ב-6.5%. בתקופה זו החלה התאוששות בכלכלה העולמית, בניגוד למשק הישראלי שהמיתון בו גבר. הפתרון הגיע מצד ארצות הברית, שהסכימה למתן ערבויות כתנאי לקיום רפורמות כלכליות במשק הישראלי.
שר האוצר בנימין נתניהו, שנכנס לתפקידו ב-2003 במינויו של ראש הממשלה אריאל שרון, הכין תוכנית להפחתת הגירעון הציבורי בשם "חומת מגן כלכלית", שעזרה בקבלת חלק מהערבויות שממשלת ישראל ביקשה מהאמריקאים לצורך יציאה מהמיתון. נתניהו נקט מדיניות שוק חופשי, שאוששה את הפעילות העסקית במשק, הקטינה את המעורבות הממשלתית, כך שכלל הפרמטרים הראו התאוששות כלכלית רחבה ביניהם חידוש הצמיחה, צמצום האבטלה, החזרת השקעות-חוץ בישראל ורמת אינפלציה כמעט אפסית. מנגד, מדיניותו של נתניהו גרמה לעלייה משמעותית באי השוויון במשק, וישראל הגיעה למקומות הראשונים בעולם המערבי במדד ג'יני. במהלך כהונתו הייתה עליה חדה במדדי העוני היחסי והפערים החברתיים הורחבו. ועדת בכר שפרסמה את מסקנותיה בשנת 2004 הביאה לצמצום הריכוזיות בשליטה בהון הציבורי במדינה, על ידי כך שהוציאה את קרנות הנאמנות וקופות הגמל משליטת הבנקים, ובנוסף הפרידה בין הרישיון לייעץ על פנסיות לבין הרישיון למכור קרנות פנסיה[31].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- סבר פלוצקר, 3 שנים לנפילת ההיי-טק: הצד האפל של האופוריה, באתר ynet, 16 באפריל 2003
- אלה יעקבי, "אקורדנט: אף מילה על מיראביליס", ראיון משנת 1998 עם נשיא חברת האינטרנט "אקורדנט", באתר גלובס
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
