Remove ads
חברת אינטרנט אמריקאית "אמריקה און ליין" מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמריקה און ליין (באנגלית: America Online, מוכרת בעיקר בקיצור: AOL) היא חברת אינטרנט אמריקנית המפעילה פורטל ושירותי תוכן, ונמצאת בבעלות חברת "Yahoo! Inc".
נתונים כלליים | |
---|---|
סוג | חברה ציבורית (NYSE: AOL) |
מייסדים | Marc Seriff, סטיב קייס, ג'ים קימזי |
תקופת הפעילות | 1983–הווה (כ־41 שנים) |
חברת אם | ורייזון תקשורת |
חברות בנות |
|
מיקום המטה | ניו יורק, ארצות הברית |
ענפי תעשייה | תעשיית התקשורת, תעשיית האינטרנט, תקשורת המונים, תעשייה טכנולוגית, תעשיית התוכנה |
מוצרים עיקריים | תוכנה |
הכנסות | 2.43 מיליארד דולר (6/2014) |
רווח | 613.7 מיליון דולר (6/2014) |
מנכ"ל | טים ארמסטרונג |
עובדים | 5,100 (10/2014) |
aol | |
אמריקה און ליין הייתה אחת החברות הראשונות בעולם אשר הציעה גישה לאינטרנט לציבור הרחב ופעלה כספקית אינטרנט, תוכנות ושירותי תקשורת ואינטרנט ברחבי העולם. בשיא ההצלחה של החברה היו לה מעל ל-30 מיליון לקוחות ברחבי העולם אשר רובם גלשו באינטרנט באמצעות חיבור Dial-up שסיפקה. בשנת 2000 התמזגה עם תאגיד המדיה טיים וורנר, אך סבלה מירידה חדה בהכנסות וביצעה שינוי במודל העסקי שלה.
במאי 2015 הודיעה החברה על רכישתה על ידי ורייזון תקשורת, תמורת כ-4.4 מיליארד דולר[1]. ביולי 2016 רכשה ורייזון גם את חברת Yahoo! ומיזגה אותה עם AOL לחברה חדשה בשם "Oath"[2]. במאי 2021 הודיעה ורייזון על מכירת Yahoo! ו-AOL, לקרן השקעות פרטיות תמורת כ-5 מיליארד דולר[3].
AOL החלה ב-1983, כמיזם קצר מועד בשם Control Video Corporation (CVC), שהוקם על ידי וויליאם פון מייסטר. המוצר היחיד שלה היה שירות מקוון בשם GameLine עבור קונסולת משחקי הווידאו אטארי 2600. המנויים קנו מודם מהחברה ב-49.95 דולר ושילמו דמי התקנה חד-פעמיים של 15 דולר. GameLine אפשרה למנויים להוריד משחקים באופן זמני ולעקוב אחר התוצאות שלהם, בעלות של דולר למשחק. בינואר 1983, סטיב קייס התקבל לעבודה כיועץ שיווקי של החברה בהמלצת אחיו, שהיה בנקאי ההשקעות. במאי 1983, ג'ים קימזי הפך ליועץ ייצור שלה, אך החברה הייתה קרובה לפשיטת רגל. בתחילת 1985 עזב פון מייסטר את החברה[4].
ב-24 במאי 1985 הקים קימזי, על בסיס Control Video Corporation, את חברת Quantum Computer Services במטרה לספק חיבור לתקשורת מחשבים לצרכן הממוצע. החברה ההשיקה שירות מקוון ייעודי למחשבי קומודור 64 וקומודור 128, שנקרא במקור Quantum Link (אחר כך Q-Link)[4]. השירות היה שונה משירותים מקוונים אחרים באותה עת, מכיוון שהוא השתמש בכוח המחשוב של מחשב הקומודור ולא רק במסוף "טיפש". במאי 1988, Quantum ואפל השיקו את AppleLink Personal Edition עבור מחשבי Apple II ומקינטוש. באוגוסט 1988 השיקה Quantum את PC Link, שירות למחשבים תואמי IBM PC (אנ'). לאחר שההסכם עם אפל בוטל, באוקטובר 1989, Quantum שינתה את שם השירות לאמריקה אונליין או בקיצור AOL[4]. מנהל השיווק סטיב קייס קידם את AOL בתור שירות מקוון עבור אנשים אשר אינם מתמחים במחשבים, בניגוד למתחרה CompuServe, אשר שימשה בעיקר קהל לקוחות בעל ידע טכני בתחום. באותה תקופה טרם התפתחות רשת האינטרנט המודרנית, הציעה החברה שירותים מקוונים שונים דרך פרוטוקול BBS, אליו התחברו לקוחות החברה באמצעות קו טלפון אנלוגי. ב-1991 פרש המנכ"ל קימזי מהחברה וסטיב קייס מונה במקומו לתפקיד[5].
בתחילת שנות התשעים אמריקה און ליין הייתה בין ספקי שירותי האינטרנט הראשונים אשר סיפקו גישה לאינטרנט. מהר מאוד היא התבלטה AOL כספקית שירותי אינטרנט בכך שהציעה קישוריות לאינטרנט דרך חייגן, ברחבי המדינה. עם התפשטות האינטרנט, מספר הרשומים ל-AOL הלך וגדל במהירות. בתוך עשר שנים מהקמתה, היו ל-AOL יותר מ-4.5 מיליון חברים רשומים. תחילה גבתה החברה תשלום ראשוני על התקנה ולאחר מכן תשלום לפי שעות שימוש, אך בשנת 1996 החליטה ההנהלה לשנות את שיטת הגבייה, ולגבות מחיר חודשי אחיד של 19.99 דולר ומספר המשתמשים זינק[6].
יחד עם אספקת גישה לאינטרנט, הציעה AOL שירותי "ערך מוסף" ייחודיים למשתמשיה. לחברי AOL הייתה גישה לחשבונות אי-מייל שהיו ידידותיים למשתמש כאשר שמות המשתמשים שלהם שימשו ככתובת האי-מייל שלהם. AOL הציעה חדרי צ'אט בהם אנשים שרצו לחלוק את מחשבותיהם עם קהל יכלו לעשות זאת בצורה אנונימית באמצעות שליחת הודעות טקסט בזמן אמת ולוחות דיון בהם אנשים יכלו לכתוב הערות ולענות על מגוון נושאים בפני ציבור שלם שמחובר לאינטרנט. AOL הציעה גם כמויות גדולות של תוכן קנייני הכולל "ערוצים" מקוונים עם חדשות ובידור, קיצורי דרך לניווט באינטרנט ומילות מפתח כדי להפוך את החיפוש ברשת לקלה יותר, ספרי כתובות ויומנים. AIM היווה חלק מתוכן קנייני זה.
כמו כן, החברה שמה דגש עוד בתחילת דרכה על ממשק גרפי קל וידידותי למשתמש, בניגוד לשאר ספקיות האינטרנט האמריקאיות אשר באותה העת לא סיפקו תוכנות פשוטות להתחברות ושימוש לאינטרנט עבור משתמשים חדשים ללא כל רקע בתחום. לאורך שנות התשעים הפעילה החברה שיווק מאסיבי כאשר הפיצה ברחבי ארצות הברית מעל ל-100 מיליון דיסקטים ומאוחר יותר תקליטורים המכילים את חבילת התוכנה המקוונת שלה. שיטת שיווק זו תרמה באופן ניכר לגידול המסיבי של קהל הלקוחות של החברה וסייעה לחברה להפוך לספקית האינטרנט הדומיננטית בארצות הברית באותה העת.
AOL ביצע הנפקה ראשונה לציבור של מניות בבורסת נאסד"ק ב-19 במרץ 1992, בה גייסה 66 מיליון דולר. המנייה עברה לבורסה לניירות ערך בניו יורק בשנת 1996[7], לאחר שהודיעה על הקמת מיזם משותף עם תאגיד ברטלסמן הגרמני להקמת פעילות אספקת שירותי אינטרנט באירופה, בשם "AOL-אירופה"[8]. במשך החלה החברה לפעול גם בקנדה, יפן ואוסטרליה.
בינואר 1998 השלימה AOL את רכישת פעילות שירותי האינטרנט של מתחרתה CompuServe, שאר הפעילות של החברה נמכרה לחברת התקשורת וורלדקום[9]. בעקבות הרכישה צירפה לשורותיה כ-2 מיליון מנויים חדשים. מלבד מנויים הוסיפה העסקה ל-AOL שורה של שירותים נוספים שניתנו על ידי CompuServe. ביוני 1998 מספר המנויים של AOL הגיע ל-12 מיליון ושווי השוק שלה בבורסה היה כ-18 מיליארד דולר[10]. בנובמבר 1998 רכשה AOL את חברת נטסקייפ שפיתחה את הדפדפן המסחרי הראשון, ה-Netscape Navigator, תמורת יותר מ-4 מיליארד דולר במניות[11].
בשנת 1999 רכשה את חברת "Nullsoft" המפתחת של תוכנת נגן המדיה Winamp, שעל בסיסו הקימה שירות למכירת מוזיקה ברשת ומנוע חיפוש לקובצי MP3, אך הם בוטלו עקב חשש לפגיעה בזכויות יוצרים[12][13]. באותה שנה גם הודיעה על רכישת חברת שירותי המיפוי והניווט "מפקווסט" (MapQwest) בעסקת מניות בסך כ-1.1 מיליארד דולר[14]. את השנה סיימה עם הכנסות של כ-4.7 מיליארד דולר[15].
בתחילת שנת 2000, החברה הודיעה על תוכניותיה למיזוג עם קונצרן התקשורת והבידור טיים וורנר שלו פעילות בענפי הקולנוע, הטלוויזיה והעיתונות. באותה עת, בשיא בועת הדוט-קום, שווי השוק של אמריקה אונליין עמד על כ-164 מיליארד דולר, ושווי השוק של טיים וורנר היה כ-83 מיליארד דולר[16]. מטרת המיזוג הייתה ליצור תאגיד שישלב פעילות בתחום "הניו מדיה" עם פעילות מסורתית בתחומי התקשורת והבידור וייהנה מסינרגיה ויתרון לגודל. במרץ 2000 הודיעה גם על רכישת חלקו שך תאגיד ברטלסמן במיזם "AOL-אירופה", שהיה ספק האינטרנט השני בגודלו באותה עת באירופה[17]. קבלת האישורים הרגולטורים למיזוג נמשכה כשנה, עקב החשש של נציבות הסחר הפדרלית[18], רשות התקשורת הפדרלית ורשות ההגבלים העסקיים של האיחוד האירופי כי המיזוג יפגע קשות בתחרות בתחום התוכן הדיגיטלי ושירותי האינטרנט[19][20]. המיזוג אושר ב-11 בינואר 2001, לאחר שתי החברות נאלצו לעשות מספר ויתורים, והחברה החלה לפעול בשם חדש AOL Time Warner[21]. אולם תוך זמן קצר המיזוג התברר ככישלון[22]. AOL-טיים וורנר סיימה את שנת 2002 עם הפסד נקי כולל של 98.7 מיליארד דולר, הגדול בהיסטוריה של חברות ציבוריות בארצות הברית. ההפסד העצום נבע מהפחתה של 44.5 מיליארד דולר בגין מוניטין. בנוסף היו לה חובות של 27.3 מיליארד דולר[23].
לאחר המיזוג החלה ירידה הדרגתית אך משמעותית בהכנסות החברה. קהל הלקוחות של החברה הפסיק לגדול החל משנת 2002 ורבים עברו לספקיות אינטרנט זולות יותר[24]. כמו כן, בשל פריחת השימוש בפס רחב לא היה צורך בחיבור Dial-up שסיפקה. בנוסף התגלעו חילוקי דעות בשל הבדלי התרבויות הניהוליות בין שתי החברות, AOL וטיים וורנר. עם פקיעת בועת האינטרנט וההאטה בצמיחת AOL התברר כי נכסי התוכן של טיים וורנר, שכוללו: מגזינים, רשתות טלוויזיה ואולפני הפקה, הם מקור הערך העיקרי של החברה, ואילו עסקי האינטרנט הפכו שוליים[25]. בינואר 2003, שנתיים לאחר שהנהיג את המיזוג, התפטר סטיב קייס מתפקיד יושב ראש החברה, עקב הביקורת שנמתחה עליו והירידה החדה בשווי מניית החברה[26]. בספטמבר 2003 טיים וורנר הסירה את השם "AOL" משמה[27]. בנוסף באותה תקופה הואשמה AOL שניפחה את היקף מכירותיה באמצעות סדרת עסקות לא מקובלות, והודתה חלקית בהאשמות[28].
בשנת 2006 החליטה AOL לשנות את המודל העסקי שלה, ולעבור ממודל שבמסגרתו מרבית שירותיה ניתנו למנויים בתשלום אל מודל חינמי מבוסס פרסום כפורטל תוכן בין-לאומי מוביל[29]. במקביל התחילה החברה למכור פעילות גישה לאינטרנט, בין השאר באירופה[6]. במסגרת שינוי זה עבר מטה החברה מצפון וירג'יניה לניו יורק.
במרץ 2008 רכשה AOL את הרשת החברתיות Bebo, תמורת 850 מיליון דולר במזומן[30]. ל-Bebo היו באותה עת 40 מיליון משתמשים בעולם, והיא הייתה הרשת החברתית השלישית בגודלה בארצות הברית והשנייה בבריטניה[31]. אולם שנתיים לאחר שרכשה את Bebo החליטה החברה לסגור את האתר או למכור אותו[32], וביוני 2010 נמכרה תמורת 10 מיליון דולר בלבד[33].
ב-28 במאי 2009 ביצע תאגיד טיים וורנר ספין-אוף של פעילות AOL לתוך חברה נפרדת, במטרה למכור או להנפיק אותה[34].
ב-7 בפברואר 2011 רכשה AOL את אתר החדשות המקוון ההפינגטון פוסט תמורת 315 מיליון דולרים, במטרה להרחיב את תחום הדיווח החדשותי והתוכן המקורי שלה[35].
במאי 2015 הודיעה החברה על רכישתה על ידי ורייזון תקשורת, תמורת כ-4.4 מיליארד דולר. מטרת הרכישה כפי שפורסמה הייתה לשלב את ערוצי התוגן והפורטלים של AOL עם שירותי התקשורת של ורייזון[36]. ביולי 2016 רכשה ורייזון גם את חברת Yahoo! תמורת 4.8 מיליארד דולר[37], ובאפריל מיזגה אותה עם AOL לחברה חדשה בשם "Oath", זאת במטרה לחסוך בעלויות ניהול ותשתיות[2]. במאי 2021 הודיעה ורייזון על מכירת Yahoo! ו-AOL, לקרן השקעות הפרטיות אפולו גלובל מנג'מנט תמורת כ-5 מיליארד דולר[3]. מאז פועלת AOL כחברת בת של תאגיד Yahoo Inc.
AOL נכנסה לפעילות בישראל בספטמבר 1995, עם רכישת חברת התוכנה הישראלית "יוביק" (Ubique), תמורת 14.5 מיליון דולר. חברה שהוקמה ב-1994 על ידי אהוד שפירא, פרופסור למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית במכון ויצמן למדע, ופיתחה גרסה מוקדמת של תוכנת צ'אט[38]. לאחר הרכישה השיקה AOL שירות צ'אט על בסיס הטכנולוגיה של "יוביק", אך הוא לא יצר הכנסות משמעותיות ו-AOL החליטה שהיא לא מעוניינת להשתמש בטכנולוגיה שרכשה. שפירא ומשקיעים נוספים רכשו חזרה את השליטה בחברה. "יוביק" חזרה לפעילות, וכעבור שנה, במאי 1998, היא נמכרה לחטיבת לוטוס סופטוור של חברת IBM, תמורת כעשרה מיליון דולר[39]. והטכנולוגיה שולבה בפלטפורמת לוטוס-Sametime של IBM, פתרון לתקשורת ארגונית ושיתוף מידע[40].
ב-8 ביוני 1998 ביצעה AOL רכישה שנייה בישראל, חברת התוכנה מיראביליס, תמורת 407 מיליון דולר[41]. מיראביליס נוסדה בשנת 1996 ופיתחה את ICQ, תוכנת מסרים מיידיים שצברה מיליוני משתמשים תוך זמן קצר[42]. לאחר שנמכרה לחברת AOL המשיכה מיראביליס בפיתוח ICQ והשימוש בה המשיך לגדול בקצב מהיר, בסוף שנת 2000 היו לה כ-300 מיליון משתמשים, שמתוכם כ-9 מיליון גולשים השתמשו בה מדי יום[43]. מיראביליס מוצגת פעמים רבות כמי שהתחילה את מהפכת הסטארט-אפ בישראל בתקופת בועת הדוט-קום. בגורמה לגל עצום של השקעות בסטארטאפים ישראלים[44]. בדצמבר 1999 ביקר מנכ"ל "אמריקה און ליין", סטיב קייס, בישראל והשתתף ב"ועידת ישראל לעסקים"[45], בנוסף מינה את היזם והמשקיע הישראלי יוסי ורדי כיועץ אסטרטגי של החברה[46].
פעילות ICQ תחת "אמריקה און ליין" כללה כ-120 עובדים שהיו הממוקמים בפארק עתידים, היא זכתה תחילה להצלחה וב־2001 רשמה הכנסות של כ־150 מיליון דולר, בעיקר משירותי פרסום, בנוסף עברה את מחסום 200 מיליון ההורדות מאתר Download.com[47]. לאחר שיא זה החל השימוש בתוכנה לרדת לטובת תוכנות מתחרות, בעיקר "MSN Messenger" (שנקראה אחר כך Windows Live Messenger), שאותה הפיצה מיקרוסופט כחלק ממערכת ההפעלה "חלונות" ו-Yahoo! Messenger (אנ'). לאמריקה און ליין עצמה הייתה תוכנה מתחרה, ששמה AIM[48]. במהלך 2003, עקב ירידה בהכנסות, פוטרו כשליש מ־120 עובדי החברה בישראל[49].
לאחר רכישת ICQ קרן ההון הסיכון התאגידית של AOL החלה לפעול בישראל והשקיעה, עד תחילת שנת 2000, בחברות ישראליות סכום של 100 מיליון דולר (מתוך השקעה כוללת של 6 מיליארד דולר של הקרן ב-100 חברות ברחבי העולם)[50] גם לאחר המיזוג עם טיים וורנר המשיכה הקרן להשקיעה בישראל[51], בין השאר השקיעה בחברות הסטארט אפ Niragongo וביגבנד נטוורקס (BigBand Networks)[52][53]. ואתר השוואת המחירים הישראלי DealTime.com (שבהמשך שינה את שמו לShopping.com) שגם היה שותף עסקי של AOL[54].
בנובמבר 2006 רכשה AOL את חברת הסטארט אפ הישראלית רלג'נס (Relegence), שפיחתה מנוע חיפוש וטכנולוגיית מיון והפצה של נתונים באינטרנט עבור השוק הפיננסי. היקף העסקה לא פורסם[55]. בעקבות רכישת רלג'נס הוקם מרכז פיתוח בישראל, שפעל בנפרד מפעילות ICQ[56]. בנוסף הוקמה מחלקה לחיפוש חברות ישראליות בתחום טכנולוגיית ה-Web בשוק הסטארט-אפים הישראלי. זאת, במטרה לבחון אפשרויות לשיתופי פעולה, פיתוחים משותפים, השקעה או רכישה[57].
בנובמבר 2007 רכשה עוד חברת סטארט אפ ישראלית, חברת ידע (Yedda)[58], שפיתחה מערכת שאלות ותשובות מבוססת קהילות באינטרנט, שכלל מנוע חיפוש סמנטי המסוגל לנתח שאלות ובקשות, ומזמין את הגולשים המתאימים ביותר לענות על שאלות באתר שלה[59]. בעקבות הרכישה Yedda שילבה את טכנולוגית החיפוש המבוסס שאלות ותשובות באתרי AOL תחת המותג "AOL Answers" (פעילות שהתחרתה עם האתר Answers.com הישראלי)[60]. באותה חודש גם רכשה AOL, תמורת כ-350 מיליון דולר, את חברת קוויגו, אשר הוקמה בישראל על ידי ירון גלאי ועודד יצחק אך פעלה מארצות הברית[61] חברת קוויגו התמחתה בפרסום טקסטואלי והייתה מתחרה לשירות הפרסום של חברת גוגל[62]. חודש אחר כך, רנדי פאלקו, מנכ"ל ויו"ר AOL, ערך ביקור בישראל[63].
באפריל 2009 מונה אביחי ניסנבוים, ממייסדי חברת Yedda, למנהל פעילות AOL בישראל[64]. באפריל 2010 מכרה AOL את ICQ לחברת DST Global (אנ') של היזם יורי מילנר, תמורת 187.5 מיליון דולר[65].
בספטמבר 2010 רכשה AOL, תמורת 65 מיליון דולר[66], את חברת הסטארט-אפ הישראלית 5Min Media, שניהלה אתר בו הפיצו משתמשים סרטוני הדרכה שאורכם אינו עולה על חמש דקות, ומכאן היה שמה. באתר רוכזו כ-200 אלף סרטוני וידאו שנצפו על ידי כ-30 מיליון גולשים מדי חודש[67]. רן הר נבו, המנכ"ל ואחד היזמים של 5min, מונה למנהל כל פעילות הווידאו של AOL, בתואר סגן נשיא בכיר לתחום הווידאו[68].
בסוף 2011 נסגר אתר השאלות והתשובות AOL Answers, שהוקם על בסיס חברת Yedda הישראלית. המהלך נבע מהחלטת AOL להפסיק פעילות של תוכן גולשים ולהתמקד במקום זאת בתכנים בעלי רמת הפקה גבוהה - כתובים או מצולמים[69].
באוגוסט 2013 רכשה AOL את חברת Adap.tv תמורת 405 מיליון, חברה שהוקמה על ידי היזם הישראלי אמיר אשכנזי ופיתחה פתרון המאפשר להתאים פרסומות בקטעי וידאו לפי עניין הצופים, שבהמשך הפך לפלטפורמה אחודה לניהול פרסום בווידאו, שמאפשרת תכנון, רכישה ומעקב אחר הפרסומות[70]. שלושה חודשים אחר כך הודיעה AOL על הקמת חטיבת וידאו בינלאומית בראשות רן הר נבו, שמרכז הפיתוח שלה יהיה בישראל[71]. השירות פעל תחת השם "AOL On" והיה לזמן מה שירות שיתוף וידאו באינטרנט השני הכי פופולרי אחרי יוטיוב[72]. שנה אחר כך רן הר נבו עזב את AOL והפעילות שלה בתחום הווידאו, כולל מרכז הפיתוח בישראל, הצטמצמה לאחר שלא עמדה בתחרות[73].
המרכז בישראל העסיק בשיאו כ-150 עובדים בשני מוקדים: תל אביב ורעננה. בנוסף הפעיל חממת סטארט-אפים וזרוע ההשקעות ואיתור טכנולוגיות בשם "נאוטילוס"[74], שהמשיכה לפעול תחת ורייזון ונצ'רס, קרן ההשקעות התאגידית של ורייזון, לאחר שרכשה את AOL[75]. במרץ 2023 הודיעה ורייזון על סגירת פעילות ההשקעות בישראל[76]. בנוסף פעילות הפיתוח של AOL בישראל מוזגה לתוך הפעילות הקיימת של Yahoo!, שגם צמצמה את פעילותה במהלך 2023[77].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.