Loading AI tools
רב ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב אריה לייב לוין (ו' בניסן ה'תרמ"ה – ט' בניסן ה'תשכ"ט; 22 במרץ 1885 – 28 במרץ 1969) היה משגיח ירושלמי שנודע כאיש חסד. כונה אבי האסירים או רב האסירים. בירושלים היה ידוע בשם ר' אריה.
 | |
| הרב אריה לוין על גבי בול ישראלי | |
| לידה |
22 במרץ 1885 ו' בניסן ה'תרמ"ה אורלא, האימפריה הרוסית (כיום בפולין) |
|---|---|
| פטירה |
28 במרץ 1969 (בגיל 84) ט' בניסן ה'תשכ"ט ירושלים, ישראל |
| כינוי | אבי האסירים |
| מקום קבורה |
בית הקברות סנהדריה  |
| תאריך עלייה | אדר ה'תרס"ה (1905) |
| מדינה | ישראל |
| השכלה | ישיבת וולוז'ין, ישיבת תורת חיים |
| מקום מגורים | ירושלים |
| מקום פעילות | משכנות ישראל |
| תקופת הפעילות |
? – 28 במרץ 1969 |
| רבותיו |
|
| חיבוריו | רבי אריה היה אומר, משנת אריה |
| בת זוג | צפורה חנה לוין |
| אב | בנימין ביינוש לוין |
| אם | עטיל לוין |
| צאצאים | ראו ילדיו |
| פרסים והוקרה | עיטור לוחמי המדינה |
  | |
נולד באורלא שליד ביאליסטוק, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בפולין) לבנימין ביינוש שעבד לפרנסתו כיערן ולעטיל. הוא למד בסלוצק, בסלונים, בבריסק ובפינסק. בגלל גילו הצעיר לא התקבל בהתחלה ללמוד בישיבת וולוז'ין. הוא פנה ללמוד בישיבה בהלוסק ולאחר כשנה התקבל לוולוז'ין, שם למד תורה מהרב רפאל שפירא. עלה לארץ ישראל באדר ה'תרס"ה (1905) עם המלצה לעבודה כפקיד בבנק אפ"ק.[1] התגורר זמן מה ביפו אצל משה-בצלאל טודרוסוביץ.[2] אחר כך עלה לירושלים, שבה למד בישיבת תורת חיים. הוסמך לרבנות על ידי הרב חיים ברלין, הרב שמואל סלנט והראי"ה קוק.
סמוך להגעתו לירושלים (ח' בתמוז ה'תרס"ה) נשא את צפורה חנה,[3] בתו של הרב דוד שפירא, רב בקובנה, ובנו של הרב חיים יעקב שפירא (נפטרה בתשי"ב).[4] הרב דוד שפירא היה גם חותנו של הרב צבי פסח פרנק. נולדו לרב שתי בנות. כמו רבים מבני היישוב, עברו שנות מלחמת העולם הראשונה על בני הזוג ברעב. שתיים מבנותיהם נפטרו בשל התנאים הקשים.
החל משנת ה'תרע"ז (1917) היה משגיח בתלמוד תורה עץ חיים בירושלים. לאחר עלותו של רבי שלמה אלישיב בעל ה"לשם" לארץ ישראל היה לתלמידו.[5]
עם קום מדינת ישראל הקים את הישיבה הנקראת על שמו "בית אריה" והעמיד בראשה את חתנו הרב אליעזר פלצינסקי, נכדו של הרב נתן צבי פינקל. כיום עומד בראשות המוסד הרב שלמה יהודה פלצינסקי.
הרב לוין נפטר בערב שבת הגדול ה'תשכ"ט במרכז רפואי הדסה, ונטמן באותו היום אחרי חצות היום בבית הקברות סנהדריה, ובכך נתמלאה צוואתו שלא להספידו (הן בשל קדושת השבת והן בשל חודש ניסן שאין מספידין בו).
על פי צוואתו נרשם במצבתו שהוא מבקש ממי שעולה לקברו שיאמר "אני מאמין באמונה שלמה שתהא תחיית המתים בעת שתעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים".[6] סמוך לפטירתו עוטר הרב לוין בעיטור לוחמי המדינה על פועלו בתקופת המחתרות.
הרב לוין התגורר במשך שנים רבות ברחוב הר גריזים שבשכונת משכנות ישראל. לאחר מותו נקרא הרחוב על שמו. רחובות נוספים נקראו על שמו בבני ברק, נתניה, בית שמש, פתח תקווה וקריית שמואל. ביולי 2005 הנפיקה החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות מדליה לזכרו.
בשנת תשס"ה (2005) הוקם "מרכז מורשת הרב אריה לוין" להנצחת מורשתו.[7]
היה ידוע כבעל חסד, חי בצנעה,[8] וברח מהכבוד והשררה. ביקש שלא יעניקו לו תואר אזרח כבוד של ירושלים.[9] עסק רבות בצדקה וחסד, ואסף לביתו ילדים עזובים.[10] ידועים דבריו לד"ר נחום קוק: "רגלה של אישתי כואבת לי".[11] לא חס על כבודו, והיה מקפיד להקדים בברכת שלום כל אחד שנקלע בדרכו, ואף לבקש ברכה מתלמיד.[12]
נודע בכינויו "רב האסירים" מפני שהיה נוהג במשך כעשרים וחמש שנה, כבר בתקופת המנדט הבריטי, ללכת רגלית בכל שבת לבקר את האסירים בבתי הכלא, לעודד את רוחם ולכתוב להם מכתבים. בפרט נודעו ביקוריו אצל אסירי ואסירות המחתרות ועולי הגרדום בירושלים, בלטרון, בעכו ובבית לחם וכן אסירים פליליים. בביקוריו סייע לשמירת הקשר בין ארגוני המחתרות לבין אסיריהם.[13] הוא המשיך במנהגו גם לאחר קום המדינה.[14] ביקר בקביעות גם בבית החולים למצורעים,[15] והלין בביתו חולי שחפת וטיפוס.[16]
לאחר מלחמת העצמאות, כאשר הוחזרו לישראל גופות אנשי מחלקת הל"ה, ערך את גורל הגר"א על מנת לזהות גופות החללים.[17]
נהג לבקר בבית הראי"ה קוק בקביעות וראה בו רבו. בשל תמיכתו ברב קוק הותקף באלימות בידי קנאים.[18] אחרי שחרור ירושלים, האמין שפעמי משיח כבר הגיעו והמשיח מהלך בנינו.[19]
נמנה עם בני הישוב הישן, אולם עם זאת הגדיר עצמו "כחבר משתתף" במאבק הצבאי לאומי להקמת מדינת ישראל. ביחס לכך התבטא: "משתייך אני למפלגת אומרי תהלים, לומדי משניות, לומדי דף יומי. אולם מה אעשה וליבי נמשך אחר יהודים המוכנים למסור נפשם למען אידיאלים שהם מאמינים בהם, ולמען עמם וארצם".[1] סייע ללוחמי מחתרות בבריחתם מהבריטים, וכן סייע בהסוואת עולים בעלייה בלתי חוקית.[20]
לאחר הקמת המדינה, נהג לבקר פצועי צה"ל בבתי חולים, והחשיבם כצדיקים וכמלאכים ש"איש מאתנו אינו יודע להעריכם כראוי". כן ערך ביקורי תנחומים בבתי חללי צה"ל.[21] ראה במשלחות ההצלה של מדינת ישראל לאסונות במדינות אחרות כקידוש השם.[22] הוקיר וכיבד את מנהיגי המדינה והשתתף בהלוויות שונות.[23] היה רוקד ושמח ביום עצמאות עם בני הנוער בחוצות העיר. לא פעם השכין שלום בין מפלגות.[24]
בנוסף שניים מבניו ושתים מבנותיו נפטרו בילדותם.[26]
נינו, הרב אריה לוין מכהן כרבה של צפון תל-אביב.[27]
מרבית כתביו יצאו לאור לאחר פטירתו.
אריה לוין (1885-1969), דף שער בספרייה הלאומית
בנג'י לוין, סנדלים תנ"כיים: בעקבות רבי אריה לוין זצ"ל, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית"
שילה פריד, נמצא "פנקס החלומות" של ר' אריה לוין, רב אסירי המחתרות, בעיתון מקור ראשון, 12 באוגוסט 2021 רב האסירים אריה לוין בן שבעים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1955Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
