Loading AI tools
רקמה הצומחת מהעור מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שיער הוא שם כולל לשיערות שצומחות על הראש ועל שאר הגוף. כל שערה היא סיב עשוי חלבון (פילמנט), הצומח מזקיק המצוי בשכבת הדרמיס דרך שכבת האפידרמיס שבעור. השיער (כולל פרווה או צמר) מצוי בבעלי חיים ממחלקת היונקים בלבד. בבעלי חיים ממחלקות אחרות מצויות רקמות הדומות לשיער על הגפיים (בעיקר פרוקי-רגליים), אולם הן אינן מוגדרות כשיער.
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אנתרופוצנטרי - הערך עוסק בעיקר בשיער של בני אדם (גם כמעט כל התמונות), בעוד שהשער קיים אצל כל היונקים. אנטי-אבולוציוני - מתעלם מהתפתחות השיער על פני עשרות מיליוני שנים של אבולוציה.. | |
 | |
| שיוך |
שיער אנדרוגני, מכלול השיער  |
|---|---|
| מיקום אנטומי |
זקיק שיער |
| תיאור ב |
המילון האנציקלופדי ברוקהאוס ואפרון |
| מזהים | |
| לטינית (TA98) |
pili |
| טרמינולוגיה אנטומיקה |
A16.0.00.014 |
| TA2 (2019) |
7053 |
| טרמינולוגיה היסטולוגיקה |
H3.12.00.3.02001 |
| FMA |
53667 |
| קוד MeSH |
A17.360 |
| מזהה MeSH |
D006197 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0018494 |
  | |
| אחוז האנשים באוכלוסייה ששיערם אינו שחור באירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון, בתקופות דלות הגירה. על פי האנתרופולוג פיטר פרוסט, 2006[1]. |
|
80% ומעלה עם שיער לא שחור
50-79% עם שיער לא שחור
20-49% עם שיער לא שחור
1-19% עם שיער לא שחור
פחות מ-1% עם שיער לא שחור |
השיער עשוי בעיקר מקרטין, שהוא סוג של חלבון, ממספר מינרלים (בעיקר אבץ, צורן, ברזל וכלור), וויטמינים כגון ויטמין A ומספר ויטמינים מקבוצת B. שיער הוא סוג של כְּסוּת, תוספת חיצונית בגופם של בעלי חיים בעלת מרכיבים דומים אך מבנה אחר. דוגמאות לאינטגומנט הן ציפורניים אצל טורפים, קרניים ופרסות אצל בהמות.
לאורך האבולוציה משמש השיער לתפקידים שונים:
אצל יונקים מסוימים יש היפרמורפיזם של השיער - התפתחות של השיער לחלק גוף שאינו שיער:
השיער נחלק לשלושה סוגים:
על ראשו של אדם בריא יש בין שבעים אלף למאה ועשרים אלף שערות (תלוי בצבע). נשירה של בין שישים לשלוש מאות שערות ביום היא תהליך טבעי שהוא חלק ממחזור החיים של השערה הכולל את שלב יצירת, התפתחות ונשירת השיער.
השערה עצמה מחולקת מבחינה אנטומית לשלושה חלקים - החלק החיצוני ביותר הוא האינפונדיבולום ("משפך") - זהו חלק השערה הנמשך מהאפידרמיס העליון ועד צינור בלוטת החלב. חלק זה שייך באופן כללי לאפידרמיס, ומחלות בו הן מחלות של האפידרמיס. החלק השני הוא ה-isthmus ("מצר") - בין בלוטת החלב לבין ה-arrector pili (השריר שזוקף את השיער), והחלק העמוק ביותר הוא ה-inferior segment שבו יושב זקיק השיער עצמו.
לזקיק השיער יש צורה של פקעת - bulb, ולתוכו נכנס מבנה דרמלי הנקרא dermal papilla - זוהי רקמת חיבור תחוחה, עשירה בכלי דם, המספקת לשערה חמצן וחומרי מזון וחשובה בהתפתחות השערה עצמה. הרס של רקמה זו יביא להרס של השערה עצמה. התאים אשר יוצרים את פקעת השערה הם תאי מטריקס, כאשר תאי המטריקס הקרובים ביותר ל-dermal papilla הם תאים גרמינטיביים - שכבה המכילה גם את המלנוציטים של השערה. השערה עצמה מורכבת משלושה חלקים - ליבה (מדולה), קורטקס, וקשקשים דמויי רעפים המסודרים עם הפנים החוצה.
חיי השערה מחולקים לשלושה שלבים:
בלוטות החלב מהוות חלק מהיחידה של שערה, ונקראות Pilosebaceous unit. כמעט תמיד תופיע בלוטת חלב יחד עם שערה עצמה (למעט בלוטות חלב בפיטמה). ההפרשה של בלוטות החלב היא הולוקרינית, תאי בלוטות החלב עוברים אפופטוזה (השמדה) וכל התכולה שלהם נשפכת לתוך הבלוטה.
כמו תכונות תורשתיות אחרות, גם מאפייני השיער - צבעו, חלקותו, צפיפותו וכיוצא בזה תלויים בתורשה, ברירה טבעית וזרימת גנים (בעיקר זרימת גנים בשל הגירה). במקומות בהם יש תנאי אקלים קיצוניים ומעט הגירה, לאחוז גבוה באוכלוסייה יהיו אותם מאפייני שיער. הגן לצבע השיער קרויי MC1R ויש לו לפחות שבעה אללים ידועים באוכלוסיית האדם, באירופה. בתקופות שבהן ההגירה של כלל האוכלוסייה האנושית היא מעטה, לאוכלוסיות שונות באירופה יש צבעי שיער שונים ולאוכלוסיות האדם בשאר העולם יש שיער שחור[1]. האנתרופולוג פיטר פרוסט טוען שהגיוון הגדול בצבעי שיער (ועיניים) באירופה נובע מברירה טבעית לטובת אנשים הנראים שונה מזולתם.
מרבית הגנים המקודדים לצבע השיער דומים ואפילו זהים אצל יונקים רבים. ישנם צבעי שיער רבים ומגוונים, ההבדל ביניהם עשוי לנבוע מתדירות הפיגמנט (צִבען) מלנין שבהם ומסוגו: איומלונין - מלונין חום ופיומלונין - מלונין אדום.
צבעי שיער שמושגים בעזרת רמות פיגמנט מלנין שונות, בצפיפות אחידה:
צבעי שיער שמושגים בעזרת רמות פיגמנט מלנין שונות, בצפיפות לא אחידה:
ירידה בכמות הפיגמנט בשיער, הן בבני אדם והן בבעלי חיים, מתרחשת באופן טבעי בעקבות תהליכי הזדקנות. בנוסף לכך, גורם סביבתי אשר יכול לגרום להאפרת שיער הוא חשיפה לעקה (סטרס) מתמשכת או לעקה ממוקדת וחזקה. במחקר אשר פורסם בכתב העת היוקרתי nature, הראו החוקרים כי גורם ההאפרה הוא הפעלה מרובה של מערכת העצבים הסימפתטית. הפעלה אשר גורמת להתמיינות יתר של תאי גזע למלנוציטים הנמצאים בבסיס השערה, שמייצרים מלנין ומעניקים לה את צבעה. התמיינות יתר זו של תאי הגזע, מכלה את מאגרי תאי הגזע הזמינים להתמיינות, כתוצאה מכך לחוסר במלנוציטים ובהתאמה לחוסר מלנין בשערות[4].
שיער מנומר. ליונקים רבים בטבע יש שיער מנומר שנברר בברירה טבעית בשל הסיוע שלו בהסוואה. אולם לא כל סוגי השיער המנומר מסייעים בהסוואה. אצל זברות וג'ירפות יש דפוסי שיער אחידים ונוקשים שככל הנראה נבררו אף הם בברירה טבעית אך אינם מסייעים כלל בהסוואה. ייתכן שהם אמצעי לזיהוי והבדל בין אוכלוסיות שונות מאותו מין.
אצל האדם, הגנים המקודדים לשיער הראש שונים מאלו המקודדים לשיער שאר הגוף. תופעה זו מאפשרת לבני האדם להיות בעלי ראשים שעירים וגוף כמעט נטול שיער. אחת התוצאות של תופעה זו היא שיש אנשים עם צבע שונה בשיער הראש ובשיער הגוף. ישנם גברים, לדוגמה, עם זקן כתום ושיער ראש שחור.
מסיבה שאינה ברורה דייה, אצל חיות מבויתות יש יותר כתמים לבקנים מאשר אצל חיות בר[5].
אצל חתול הבית, צבע השיער מקודד על כרומוזום X. כתוצאה מזה, לחתולות יש שני עותקים של הגן לצבע השיער ואילו לחתולים הזכרים יש רק עותק אחד שלו. על כן קל יותר למצוא חתולה נקבה שיש לה שלושה צבעי שיער שונים (למשל שחור-לבן-חום) מאשר חתול זכר עם שיער בשלושה צבעים. חתול זכר עם שלושה צבעי שיער הוא על פי רוב כימרה או מוטנט נדיר.
ערך מורחב – צביעת שיערצביעת שיער היא פעולה הגורמת לשינוי מלאכותי של צבע השיער, לרוב באזור הראש. צביעת שיער נעשית משיקולי אופנה - התאמת צבע השיער וצורת הצביעה למגמות פופולריות, וקוסמטיות - אנשים מבוגרים נוטים להשתמש בצביעת שיער לצורך הסתרת שיער שיבה.
ישנם סוגי תלתול שונים של השיער, עקב שוני של צורת בלוטת השיער, הנקבעת לפי הגנטיקה. באזורים שונים בכדור הארץ יש ברירה טבעית חזקה דווקא לסוג תלתול מסוים.
ישנו מכשיר "מסלסל" מאפשר תלתול מלאכותי של השיער, וכן ישנם מכשירים כגון מייבש שיער (הידוע גם בתור "פן") המשמש גם להחלקה מלאכותית של השיער וגם לייבושו, וכן ״מחליק״ המשמש לגיהוץ השיער ויישורו על ידי חום רב, בדומה לפעולת המגהץ הוא מיישר את השיערות בלחץ וכך מחליק אותן.
ישנן שתי דרכים עיקריות לסדר ולעצב את השיער - תסרוקת ותספורת. על פי רוב שתי דרכים אלו נבדלות בכך שבעוד שתסרוקת נשמר אורך השיער המקורי ומשתנה רק אופן סידורו בתהליך התספורת נהוג לקצר את השיער. עם זאת גם במהלך תספורת עשויים להתבצע שינויים המשפיעים על מראה השיער פרט לאורכו. בהתאם לכך ספרים מכונים גם "מעצבי שיער".
ערך מורחב – תסרוקת
תסרוקת היא עיצוב של השיער, לרוב על גבי הקרקפת האנושית. עיצוב השיער יכול להיחשב כהיבט של טיפוח עצמי, אופנה או קוסמטיקה. התסרוקת נוצרת בתהליך של עיצוב שיער שכולל בעיקר סירוק, הברשה, סלסול, תוספות שיער, צביעת שיער ועוד.
ערך מורחב – ספר (מקצוע)
תספורת היא פעולה שמתבצעת לרוב על ידי ספר, העוסק בטיפול ובעיצוב שיער. בית העסק של הספר נקרא מספרה. בעבר כלל מקצוע הספרות גם גילוח וטיפוח זקן ושפם. עיקר התספורת הוא גזירת השיער, דילולו באמצעות מספריים ייעודיים, וגילוח באמצעות מכונה או תער.
לאורך כל ההיסטוריה שיער לא היווה רק עוד איבר בגוף אלא סימל דברים שונים. דוגמה לכך, הלקוחה מהתנ"ך, היא סיפור שמשון לפיו מקור כוחו של שמשון היה בנזירותו שחייבה אותו בגידול שיער.
בחורבת כרכור עילית בחפירות שערך דר' פאו פיגרס מאוניברסיטת בן-גוריון, נמצאו 4 שלדים, 2 נשים ו2 גברים. על גולגולת הצעירה, שהיקפה היה 48 ס"מ נראו כמה טביעות של סבכת -שיער[6] שנקלעה בשיטה הנקראת ספרנג (Sprang). הארכאולוגית אביגיל שפר כתבה את המאמר 'סבכת-שיער' מחורבת כרכור עילית' יחד עם האורגת מרים וובר, שקלעה דוגמה של הרשת באופן יצירה הנקרא ספרנג [Sprang]. צורת יצירה ששימשה עד להמצאת הסריגה, ליצור בגדים ומוצרים שונים.
ברצפת הפסיפס של בית הכנסת בבית אלפא[6], נראה ראש אשה עטור ברשת-שיער במזל תשרי.
בימי הביניים שיער ארוך סימל נשיות וחסד ולכן גבירות החצר התהדרו במחלפות שיער ארוכות, שלעיתים היו קלועות בצמות. וכמו כן, לא היה נדיר לראות גברים מהאצולה בעלי שיער ארוך.
יהודים דתיים נוהגים לגדל את שיער ראשם של בנים עד לגיל שלוש, ואז הם מספרים אותו בטקס חגיגי, אשר מתקיים לרוב בל"ג בעומר בסמוך לקבר רבי שמעון בר יוחאי, כסמל לכך שכעת יתחילו ללמוד תורה[7]. בתספורת הראשונית הזו הנקראת בערבית 'חלאקה' וביידיש 'אופשרין', גוזזים את רוב שערו של הילד מלבד פאותיו. לעיתים יש גם הורים חילוניים שנוהגים לחכות עד שימלאו לבניהם שלוש כדי לספרם בפעם הראשונה.
דוגמה נוספת לשיער כסמל היה שנות השישים. בשנים אלו, בני נוער רבים החלו מתמרדים כנגד הוריהם, הממשלה, החוק והצבא. בתהליך הגיוס לצבא צריך לגזום את השיער, והארכתו סימלה את המרד של הנערים. בדיוק בנושא זה עסקו המחזמר והסרט "שיער" שיצאו בארצות הברית ב-1979.
תסרוקות שונות מזוהות עם סגנונות מוזיקה שונים. לדוגמה, רוק כבד מזוהה עם שיער ארוך אצל גברים, ורגאיי מזוהה עם רסטות.
ערך מורחב – קרחת
קרחת היא מצב של חוסר שיער במקומות שונים בגוף, בהם קיים שיער בדרך כלל. לרוב מתייחס המושג לחוסר שיער על קרקפת הראש.
נשירת שערות רבה מראש האדם היא תהליך הנגרם מכמה סיבות:
למעט נשירת שיער שנגרמת בגלל תורשה, נשירה מהסיבות שצוינו ניתנת לעצירה וטיפול. לעיתים נוצר בלבול בין נשירת שיער לשבירת שיער, במיוחד אצל צעירים, היות שקשה להבחין ביניהם. שבירת שיער נגרמת משימוש בתכשירים כימיים שוחקים, תכשירים דביקים כגון ג'לים למיניהם, סירוק אגרסיבי וכדומה.
ערך מורחב – השתלת שיער"השתלת שיער" היא טכניקה כירורגית המתבצעת במטרה להשתיל שיער באזורים קירחים בגוף האדם. הטכניקה מתבצעת על ידי הסרת עור המכיל זקיקי שיער מאזור אחד בגוף (האזור התורם) והשתלתו באזור קירח (האזור המקבל). בטכניקה זו משתמשים בעיקר על מנת לטפל בהתקרחות של גברים, שבעזרתה שתלים המכילים זקיקי שיער העמידים גנטית להתקרחות, מושתלים על קרקפת קירחת.
הנאצים נהגו לגזוז את שיער האסירים הנכנסים למחנות הריכוז, לטענתם כדי למנוע טפילים ומחלות, אבל ממחקרים מסתבר שזה היה חלק מהשפלת ודיכוי האסירים[8], גם חלק מראשי הנרצחים בגז נגזזו[9], הגרמנים השתמשו בשיער הגזוז כבמשאב כלכלי לניצול בתעשיות שונות[10]. למשל ייצור בדי בידוד. גרביים[11] ומנעלי לבד לחיילים גרמניים.
ניצולות רבות כתבו בעדותן או בזכרונותיהן[12], כיצד השפיל אותן גילוח ראשיהן.
בנובמבר של שנת 1989 קבל מוזיאון השואה בוושינגטון[13], משלוח של חפצים מאושוויץ ביניהם קופסה עם שיער אנוש, עובדי המוזיאון מספרים שבתחילה התייחסו לזה כאל עוד פריט לתצוגה, הוועד המנהל את המוזיאון ניהל שתי ישיבות על השיער הזה. אנשים טענו שזה לא רק מוצג כי שיער אנוש אינו רק מה שנשאר מהגוף אלא שיער הוא גם חלק מהאישיות של האדם. חלק מאנשי הוועד חשבו שיש להציג את השיער כעדות לדורות הבאים וחלק מאנשי הוועד בעיקר נשים ניצולות בעצמן התנגדו לתצוגת השיער, בטענה שאולי יש שם שיער של קרובים. בסופו של דבר הוועד החליט להציג צילום גדול של ערימות השיער באושוויץ.
באושוויץ עובדים אוצרים מכל העולם בשאלות כיצד לשמר את טונות השער שנמצאו שם על ידי הצבא האדום ביום שחרור המחנה.
באנגליה הוויקטוריאנית היה נהוג לענוד תכשיט עשוי משיער קרוב שנפטר. המלכה ויקטוריה שהתאלמנה מבעלה הנסיך אלברט ב-1861, ענדה תכשיט[14] שבתוכו היו שערות מראשו של בעלה. היא ענדה את המשכית הזו עד מותה 40 שנה אחריו. מנהגי האבלות של ויקטוריה השפיעו על נשות אנגליה אירופה וארצות הברית.
נשים בארצות הברית נהגו לקלוע זרים סבוכים ומעוטרים משיער, חוטי תיל ולעיתים עלים ופרחים מיובשים. זר שהיה מורכב משיער נפטר או נפטרת יחידים, היה לרוב זר זיכרון. זר שהיה מורכב משיערם של כמה נפטרים וכמה אנשים חיים, שימש מעין סמל ל'עץ משפחה'. כמו כן נפוצו תכשיטי שיער שונים, עגילים, משכיות, צמידים ועוד. החוקרת הלן שומאקר[14] [Helen Sheumaker] טוענת בספרה 'Love Entwined :The Curious History of Hair Work' שעשיית התכשיטים והזרים הללו לא הייתה התעסקות במוות אלא משהו רגשי, ויצירת מקלעות השיער נחשב כתפקיד יאות לנשים בחברה הצרכנית שהתפתחה אז כדי לעזור בתחזוקת הבית.
נשים במאה ה-19 נהגו גם להחליף תלתלי שיער עם חברות[15] ולעיתים גם עם מחזרים לאות אהבה וידידות. כיוון ששיער אינו מתכלה הוא נחשב גם לסמל לחיים ארוכים ולעיתים אף לסמל לחיי נצח [16].
בשנות ה-1980 וה-1990 התחילו אמניות נשים להשתמש בשיער ביצירותיהן האמנותיות כסמל למצב האשה.
צפי סער, בעין השערה | מה הבעיה שלכם עם תלתלים?, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2013 נטע סופר צור, למה השיער שלנו משתנה כשאנחנו גדלים?, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2018
שיער, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
