דליה קרפל
במאית קולנוע, תסריטאית, עיתונאית ומרצה לקולנוע ולתקשורת ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דליה קַרְפֶּל (נולדה ב-1950[1]) היא במאית קולנוע ישראלית, תסריטאית ועיתונאית.
 | |
| לידה | 1950 (בת 75 בערך) |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| השכלה | אוניברסיטת תל אביב |
| מעסיק | גלי צה"ל, העיר, מוניטין, רשות השידור, הארץ |
ביוגרפיה
דליה קרפל גדלה בתל אביב, השלישית מבין ארבע אחיות. אמה הייתה גננת, ואביה היה איש התעשייה הצבאית. סיימה את תיכון סמינר הקיבוצים ברמת אביב, ושרתה כמורה חיילת בדרום ישראל. לאחר שירותה הצבאי, השלימה לימודי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
קרפל החלה את עבודתה העיתונאית בשנות השמונים הראשונות ככתבת לענייני תרבות בגלי צה"ל ובכתבות תרבות בערוץ 1. בד בבד, כתבה בעיתונות הכתובה. היא החלה בעבודתה בעיתונים "מוניטין" ו"העיר". בתחילת שנות התשעים עברה לעיתון "הארץ", בו היא פרסמה כתבות ביוגרפיות וכתבות דיוקן בתחומי התרבות והספרות, הציור והאמנות הפלסטית. היא נתנה מכוחה גם לכתבות היסטוריות, שהעלו למחזור החיים הציבוריים דמויות נשכחות מהעבר הקרוב.
במקביל לעיסוקה כעיתונאית עסקה בכתיבת תסריטים לסרטים דוקומנטריים, וביימה סרטים דוקומנטריים עטורי פרסים. בשנת 2017 פרשה מעיתון "הארץ"[2].
לימדה בבית הספר "כותרת".
מיצירותיה הקולנועיות
קרפל ביימה והפיקה כמה סרטים דוקומנטריים שזכו להצלחה בישראל ובחו"ל. ביניהם:
- החלוץ האלמוני (1982) - הסרט עוסק באתוס החלוציות הישראלית, ובאיקונוגרפיות שהוליד.
- רפי 93' (1993) - הסרט עוסק בדיוקנו של האמן וגיבור התרבות הישראלי רפי לביא[3].
- אמיל חביבי - נשארתי בחיפה (1997) - דיוקנו של הסופר ואיש הציבור, חתן פרס ישראל אמיל חביבי, ערבי ישראלי מחיפה[4]. הסרט הוקרן בפסטיבל ברלין, וזכה בפרס הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה בפסטיבל ירושלים, וכן זכה בציון לשבח בפסטיבל 'אמיין' בצרפת (Festival international du film d'Amiens).
- להולה (2001) - הסרט עוסק בדיוקנו של יוצר הסרטים והסופר הסלובקי לאופולד אריה להולה שהיה מחלוצי תעשיית הסרטים בישראל של שנות החמישים[5].
- היומנים של יוסף נחמני (2005) - הסרט חושף את יומניו של יוסף נחמני, סוכן קרקעות של הקק"ל שרכש אדמות בגליל בשנות ה-40[6].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.