Loading AI tools
סופר ומתרגם עברי (1879–1913) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוּרי ניסן גְנֶסִין (ברוסית: Ури Нисан Гнесин; 29 באוקטובר 1879, י"ב במרחשוון תר"ם, סְטָארוֹדוּבּ, רוסיה – 6 במרץ 1913, כ"ז באדר א' תרע"ג, ורשה) היה סופר ומתרגם עברי, שעיקר יצירתו סיפורים ונובלות. כתב גם מעט שירה, ביקורות, ותרגם מספרות העולם. ארבע הנובלות הידועות ביותר שלו הן: "הצדה" "בינתיים", "בטרם" ו"אצל". גנסין התאפיין בכתיבתו המודרנית, לצד הסופרים יוסף חיים ברנר וגרשון שופמן.
 | |
| אורי ניסן גנסין | |
| לידה |
29 באוקטובר 1879 י"ב במרחשוון תר"ם סטארודוב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1913 (בגיל 33) כ"ז באדר א' תרע"ג ורשה, האימפריה הרוסית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בוורשה |
| שפות היצירה |
עברית |
| יצירות בולטות | "הצדה", "בינתיים", "בטרם", "אצל" |
| תקופת הפעילות |
מ-1900 |
  | |
אורי ניסן גנסין נולד בסְטָארוֹדוּבּ (Стародуб), בפלך צ'רניגוב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום במחוז בריאנסק של הפדרציה הרוסית) בשנת 1879. אחיו הצעיר מנחם גנסין היה שחקן תיאטרון, ממייסדי "הבימה". גדל בעיר פוצ'פ (По́чеп), שם היה אביו, הרב יהושע נתן, ראש הישיבה. גם אורי ניסן למד באותה הישיבה, ושם גם הכיר את חברו לספסל הלימודים יוסף חיים ברנר, שהפך לידיד נפשו. (לימים, כשנה לאחר מותו של גנסין, קרא ברנר לבנו אורי ניסן.)[3] בתקופת לימודיהם בישיבה ערכו השניים יחדיו את עיתון הישיבה שייסדו, "הקוף". בעיתון זה פרסמו יצירות פרי עטם, כמו שירים, מאמרים ופיליטונים.[4]
מאמרו הראשון של גנסין הודפס בעיתון "המליץ", כשהיה בן 15 שנים בלבד. נחום סוקולוב, עורך עיתון הצפירה הפופולרי, התרשם מכתיבתו של הנער הצעיר והזמין אותו לוורשה להשתתף בעיתונו. ב-1900 פרסם גנסין את שירו "מתן תורה" ב"הצפירה" והמשיך לפרסם יצירות רבות בעילום שם, כולל תרגומים.[5] לאחר מכן עבר להוצאת תושייה, שם תרגם "ספורים וציורים" של מ. ספקטור, השתתף גם ב"הדור", ב"השבוע", ב"ספר השנה" (מאסף ספרותי של "הצפירה") וכדומה. מאוחר יותר, בשנת 1904, פרסמה תושייה קובץ סיפורים שלו בשם "צללי החיים".[4]
בשבתו בוורשה אירח למשך כשבועיים את ברנר, שהסתתר בדירתו מכיוון שהגיע לעיר ללא דרכון. בהספידו את חברו מתאר ברנר את גנסין ואת יחסו אליו במילים אלו:[3]
אהבה? – בוודאי ובוודאי, בכל אופן, מצדי, את האיש העדין, רם הקומה והרַגש וטהור הנפש והרוח הזה אי-אפשר היה שלא לאהוב, ביחוד בבחרותו. לו היו אז תנועות כל כך גראציוזיות, מיוחסות-מלידה, ויחד עם זה מלאות איזו פשטות עצורה, הגובלת עם בּיישנות של ילדה בת שש
— ברנר מספיד את גנסין
מערכת היחסים המורכבת והמפותלת בין גנסין לברנר, שהיו שונים מאד באישיותם ובכתיבתם, נדונה במחקרים שונים.[6]
לאחר שנה בוורשה חזר גנסין לפוצ'פ וחי שם ובקייב לסירוגין. הוא התפרנס בדוחק מהוראה, ובשנת 1906 ייסד עם חברו ובן עירו, שמעון ביחובסקי הוצאת ספרים בשם "ניסיונות", שהוציאה את סיפורו "בינתיים" ואת תרגומו לקובץ סיפורי אנטון צ'כוב.
גנסין נדד בין קייב, ורשה, יקאטרינוסלאב, וילנה ופוצ'פ. כל הזמן הזה סבל ממצוקה כלכלית ובריאות רופפת. בשנת 1907 נסע ללונדון ועזר לברנר, שהתגורר שם באותה תקופה, ועסק בהוצאת כתב העת "המעורר". לאחר מספר חודשים התערערו יחסיהם וגנסין נסע לארץ ישראל. אך גם כאן לא החזיק מעמד זמן רב ובקיץ תרס"ח חזר לפוצ'פ. בספטמבר 1912 עבר גנסין לוורשה ושם נפטר, ב-6 במרץ 1913,[7] בגיל 34, ממחלת לב ממנה סבל במשך שנים.[8]
מצבת קברו, מעשה ידי הפסל אברהם אוסצ'גה, שמורה עד היום בבית העלמין היהודי בוורשה.[9]
סיפורו האחרון של גנסין, "אצל" פורסם לאחר מותו, אבל הקוראים התקשו להתמודד עם סגנון זה של עלילה מועטת וריבוי תיאורים. מלחמת העולם הראשונה שפרצה זמן קצר לאחר מכן, תרמה לעיסוק המועט ביצירתו. אבל שמו של גנסין ויצירתו צפים ועולים מדי פעם אצל הקוראים שנמשכים לקסם המיוחד של דמותו וסיפוריו, והביקורת עוסקת בו לעיתים.[10]
גנסין הונצח בישראל בקריאת רחובות על שמו במספר ערים בישראל.
גנסין נחשב למחדש הגדול של הפרוזה העברית בתקופת התחייה (בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20). חידושיו בלשון הסיפור, במבנה הסיפור ובתיאור גיבורי הסיפורים לא נתקבלו על ידי קוראי העברית בני זמנו. אך הוא זכה להערכה גדולה מצד בכיר מבקרי הספרות של התקופה, דוד פרישמן, ומצד המבקר הצעיר פישל לחובר, אשר כתב עליו: "הוא אחד מבעלי הסגנון היותר גדולים אשר בספרות העברית החדשה. הוא יודע את מקומה ומקום חיותה של כל מלה ומלה והוא שהבין גם את סוד קסמה ודרכי צלצולה. הוא היה למטפיזיקן היותר גדול שבין המספרים העברים".[11] דמותו של התלוש בספרות העברית יוחסה רבות לגיבוריו של גנסין, שהיו מרבים להתנתק מסביבתם ולהתכנס בתוך עצמם ועולמם הפנימי.[12]
התעניינות מחודשת בגנסין התעוררה בשנות החמישים של המאה העשרים, ובין המבקרים בלטו עדי צמח, גרשון שקד, ובראשם דן מירון שהרבה לעסוק ולפרסם מחקרים על גנסין. לדעתו של מירון, יצירתו של אורי ניסן גנסין היא אחת משניים או שלושה הטקסטים המשמעותיים ביותר בספרות העברית, והוא הקדיש רבות להבנת אמנות הסיפור המתוחכמת של גנסין.[10]
סיפוריו של גנסין היו בין הראשונים בספרות העברית שנכתבו בסגנון זרם התודעה, ויחד עם זאת הייתה לשונו מדויקת ועשירה בחידושים מהפכניים בעברית. המבקרים הראשונים הגדירו את סגנונו כפיוטי, אקספרסיוניסטי, אך לאחרונה מרבים להסיר את המסך הפיוטי שנפרש על יצירתו, (כנראה בעקבות תיאורי הטבע הרבים שבסיפוריו), ומדגישים את הדייקנות המנתחת שבאבחנותיו ובסגנונו.[13]
ובינתיים יפה כוח הלילה. היו נגוהות והבהיקו הצמרות בטשטוש ורחשו יצורים בדשאים. בחוֹרשה המרוחקה התחיל זמיר בחליליו מכה צלולים ואצלו ניבּאה קוּקיאה נכאים. רַגְלִי, שוֹכנִי בשדות, נָסַר מפרק לפרק ברוגזה וחברוֹ השיב לו מממשלתו הרחוקה. הכיכר מתחת הייתה רוחשת. בצוֹת צלצלו מקולות מקרקרים. בדשאים ניתרוּ יצורים קטנים ושרקו וצרצרו וקראו זה לזה. בריה אחת קטנה, מאלו היצורים המאליפים, שהייתה חבוּיה בדשא המבהיק מתחת, הייתה חוֹגגת את ניצחונה, כנראה, ומגלגלת למי־שהוא בהברה אשכנזית שטופה וחטופה:
– הא, ריקה, גְרוֹגְרֶת תִטוֹל? תִטוֹל? תִטוֹל?
ותשובתה הייתה תמיד בצדה וגם זו שטופה וחטופה אבל באיזו כוָנת מרדות, המטילה ארס:
– אֶטוֹל! נָטוֹל אֶטוֹל!— אורי ניסן גנסין / אצל
יצירתו השפיעה באופן עמוק על סופרים עבריים מאוחרים, ובעיקר על יצירתו של ס. יזהר, כפי שהוא עצמו סיפר בראיונות: "גנסין עזר לי למצוא את גובה הלשון ואיכות הלשון שבה אני צריך לדבר [...] בהתחלה לא מעט חיקיתי אותו מבלי משים"[14]
חידושיו בכתיבה בסגנון 'זרם התודעה' אינם רק חידושים בספרות העברית, כי אם גם בספרות האירופית והעולמית. עוד מסיפוריו הידועים: מעשה באוטלו,[15] סעודה מפסקת,[16] הצדה,[17] בטרם[18] ובינתיים.[19]
תרגום לרוסית של הסיפור "בגנים" על ידי סווטלנה שנברון אפשר למצוא באנתולוגיה של יצירות ספרות עברית בעריכת חמוטל בר-יוסף, מוסקבה 2000.
| אורי ניסן גנסין | הרב שניאור זלמן באסין | ||||||||||||||||||||||||||||||
| הרב יהושע נתן גנסין | אסתר גנסין | ||||||||||||||||||||||||||||||
| אורי ניסן גנסין | מנחם גנסין | ||||||||||||||||||||||||||||||
| אסתר יפתח-גנסין | שמעון יפתח | ||||||||||||||||||||||||||||||
על יצירתו של גנסין נכתבו עשרות רבות של מאמרים על ידי טובי החוקרים של הספרות העברית החדשה.
אבנר הולצמן, מנגינת המוות של אורי ניסן גנסין, באתר הארץ, 27 במרץ 2013 לילך לחמן, מנחם פרי מספר על הקשר ההומו-ארוטי בין ברנר וגנסין, באתר הארץ, 26 בינואר 2017 מנחם פרי, במלאות 108 שנה למותו של גנסין, באתר הארץ, 24 במרץ 2021
אורי ניסן גנסין (1879-1913), דף שער בספרייה הלאומיתמכּתביו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
