Loading AI tools
תוכנית טלוויזיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"רחוב סומסום" היא תוכנית טלוויזיה חינוכית לילדים. במקור הייתה זו תוכנית אמריקאית בשם "Sesame Street", אחת מתוכניות הילדים הוותיקות ביותר עד היום, ולאור הצלחתה, הופקו גרסאות מקומיות שלה ב-22 מדינות, לרבות בישראל.
הלוגו הראשון של "רחוב סומסום" מהסדרה הראשונה | |
סוגה | חינוכי לילדים |
---|---|
יוצרים | רות בן שאול |
כותבים |
|
בימוי | רינה פפיש |
שחקנים | |
ארץ מקור | ישראל |
שפות | עברית |
מספר עונות | 6 עונות וספין אוף |
מספר פרקים | 337 |
הפקה | |
מפיק | רות בן שאול |
חברת הפקה | ססמי וורקשופ |
אורך פרק | 30 דקות |
שידור | |
רשת שידור | הטלוויזיה החינוכית וערוץ הופ! |
תקופת שידור מקורית | 1983–2015 |
קישורים חיצוניים | |
דף התוכנית ב-IMDb | |
התוכנית הועלתה בארצות הברית על מנת ליצור אצל הילדים מיומנויות חברתיות ולימודיות, כגון שילובם של ילדים ממוצאים אתניים שונים וצמצום פערים, כיבוד האחר והקניית הרגלי קריאה. היא נסובה סביב שכונה שבה מקובלת עזרה לזולת, ולעיתים התווספו לה מערכונים על העולם שמחוץ לשכונה. בחלק מהמערכונים שולבו בובות של ג'ים הנסון כגון אריק ובנץ, מר סופר הסופר וקרמיט הצפרדע.
החל מנובמבר 1971 שודרה התוכנית האמריקאית המקורית בטלוויזיה הישראלית בשם "רחוב ההפתעות".[1] ועדה של משרד החינוך, בראשות פרופ' אברהם מינקוביץ, שבדקה את הנושא קבע שהתכנית אינה מתאימה לטלוויזיה הלימודית, אך ניתן לשדרה בטלוויזיה הכללית.[2] משרד החינוך מימן מחקר שבדק את השפעת הסדרה על הילדים.[3] דורון רוזנבלום ביקר את הסדרה ובמיוחד את דרך הצגתה בישראל:
"מה שהתכנית מצטיינת בו במיוחד — אלה הן היומרות שלה, הזוכות לביטוי צעקני ובומבאסטי, שהוא זר לנו מאד. זוהי תכנית מרוכזת ודחוסה מאד, העשויה כמין שטיפת־מוח אור־קולית, הנעשית מייגעת לאחר עשר הדקות הראשונות (וכל תכנית אורכת כחצי שעה .(הטכניקה של התכנית היא מעניינת מאד, שכן יש בה שילוב עשיר מאוד של כל האפקטים החזותיים המנוצלים בסרטים: שילוב של סצינות ספונטאניות, תוך פניה אל המצלמה, יחד עם בובות מואנשות, ציורים, ריצודים ואפקטים עזים אחרים, המנוצלים בדרך כלל בסרטוני פרסומת טלוויזיוניים. כאמור, כל הסגנון הזה רחוק מאתנו, ולמרות תיחכומו, הקורץ למבוגרים ולא לילדים, יש בו שטחיות, שכן ה"חינוך" הוא לעובדות, ולא לערכים. כך, למשל, מתחשק לעושי התכנית ללמד את הילדים את האות ואת ההברה "אי". מיד מתחיל להשתולל מין סרט פרסומת להברה "אי", תוך שילוב תמונות ומשחקי מילים מסובכים ביותר, שאף למבוגר קשה לעקוב אחריהם. למותר לציין, כי משחקי־המלים והאסוציאציות המילוליות הם באנגלית, והולכים לאיבוד בשביל מי שאינו מבין את השפה. חלק מהשיחות של המשתתפים זוכות למעין סינכרוניזציה בשפה העברית, מפי שחקנים המתבטאים בלשון־ילדים מתחנחנת, השונה לחלוטין מהסגנון הספונטאני המקורי של התכנית, וכמובן אינה מעבירה אלא חלק זעיר ממשמעויות-הסרט."
פרקי שלוש הסדרות הישראליות הופקו במשותף על ידי הטלוויזיה החינוכית הישראלית ו-CTW, ארגון ללא כוונת רווח אשר מפיק את הסדרה האמריקאית המקורית מאז ראשיתה בשנת 1969.
הסדרה הראשונה הופקה בסיוע ההפקה האמריקאית עם התאמות לקהל הישראלי, בין השאר הוחלט שדמות ציפור לא תתאים להקהל הישראלי והיא הוחלפה בקיפוד. דמות הקיפוד עוצבה בסגנון ישראלי עם נעלי בית מבית המפעל הישראלי "המגפר" שהיה פופולריות בשנות ה-70 וה-80.[4] הסדרה מנתה 195 פרקים, הופקה ושודרה בין השנים 1983–1987 בטלוויזיה החינוכית, וזכתה עם שידורה להצלחה רבה בקרב ילדי ישראל. שלוש עונות הופקו לתוכנית במתכונת זו, עונה הראשונה עלתה לשידור ב-12 בספטמבר 1983 והופקו לה 65 פרקים. שידור העונה השנייה החל ב-20 בינואר 1985 ובמקור הופקו עבורה 70 פרקים. לבסוף הפרק "קיפי יהודה המכבי" שהוקדש לחנוכה סיים את העונה, וארבעת הפרקים האחרונים שלה שודרו כחלק מהעונה השלישית, שהחלה את שידוריה בספטמבר 1986. לעונה זו הופקו 70 פרקים, והאחרון שבה נקרא "לוח השנה" והוא שודר ב-3 באפריל 1988. בסוף כל פרק בעונה הראשונה היו מספר קטעים קבועים על רקע הכתוביות שכללו: משחק בבלונים, משחק מחבואים וקפיצה בדלגית. בשתי בעונות הבאות זאת הייתה לרוב תמונה מתוך סצנה של אותו פרק על רקע הכתוביות.
מערכוני הבובות נלקחו מהתוכנית האמריקאית ודובבו לעברית (כך גם בסדרות הבאות ובסיפורי סומסום), אך שאר ההפקה הייתה ישראלית: התוכנית התמקדה ברחוב שכונתי שבו שיחקו יחדיו ילדים ומבוגרים, נוספו קטעי קישור מקוריים שבהם ילדים ישראליים הציגו את הווי חייהם ועוד. את תפקיד הדמות הגדולה שיחק קיפוד גדול, בשם "קיפי בן קיפוד", שאותו גילמה שרי צוריאל ועיצב האמן אבנר כץ (שגילם בסדרה את עצמו). לאחר מכן בפרק הראשון של העונה השנייה צורפה הבובה "מוישה אופניק", שהייתה שונה לגמרי מקיפי החביב והתמים. מוישה אופניק היה פרחח והרבה להתלונן ולהציק לסובבים אותו, אך גם הוא התחבב במהרה על הילדים. השכנים ברחוב הם אבנר וחנה (חנה רוט), שהיו בעלי מאפייה בשם "חמים וטעים" שהייתה גם בית קפה הסמוך למחילה של קיפי, ובפרק החמישי של העונה השלישית לאחר שעברו לגור בעיר אחרת החליף אותם גבי (גבי עמרני) והמקום שונה למסעדה שנקראה בשם "על קצה המזלג". מול בית הקפה התגוררו מיקי (מיקי קם) ונתן (נתן דטנר). מול נתן גרה השכנה המבוגרת יונה (יונה עטרי). מול דירתה של יונה עמדה חנות של דברי עתיקות שנקראה בשם "חדש ישן" של שושי (שוש מרציאנו), שבעונה השנייה נהייתה חנות לצורכי בניין וחשמל של שמיל (שמואל שילה), שבה עבדה מיקי כעוזרת של שמיל.
מדי פעם ביקרו בשכונה גם אלברט (אלברט אילוז), טיפוס תמהוני ובעל מבטא צרפתי, שנהג להתייעץ עם קיפי על "מה עליו לעשות", סלים (סלים דאו) שהפך לשותפו של נתן לדירה בסוף העונה השלישית הסביר לילדי השכונה בחביבות רבה פירושי מילים בערבית ואורחים שונים בהופעות בודדות, בהם: יהורם גאון, שושנה דמארי, הדודאים, חיים משה, גידי גוב ורותם אבוהב.
את שיר הפתיחה כתב עלי מוהר והלחין יוני רכטר, שאף ביצע אותו עם גידי גוב, מזי כהן, דפנה ארמוני וקבוצת ילדים ממקהלת צדיקוב.
התוכנית שודרה בשידורים חוזרים רבים עד לשנת 1996. לאחר מכן הופסקו שידורים אלו בשל פקיעת הסכם הקופרודוקציה של הטלוויזיה החינוכית עם CTW – בעלת הזכויות המקורית – על הקטעים מתוך "Sesame Street" האמריקאית. הזכויות על קטעי הבובות בהפקת CTW (גם של סדרות ההמשך) הועברו לערוץ הפרטי בכבלים "הופ!".
בעקבות הצלחתה של הסדרה שווקו לציבור מוצרים רבים הנושאים את סמליה, בין השאר: תקליטים של שירי ומערכוני התוכנית, בובות בדמות קיפי בן קיפוד, ציוד לבית הספר, ביגוד ומצעים למיטה ופוסטרים של קיפי בן קיפוד. אופנה חדשה שהגיעה בעקבות התוכנית היא "נעלי קיפי" – נעלי בית משובצות בגוונים חומים, שאמנם היו קיימות לפני התוכנית, אך הפכו פופולריות יותר בעקבותיה וכינויין "נעלי קיפי" הושרש מאז ומשמש עד היום.
התוכנית "שלום סומסום" הייתה הפקה ישראלית-אמריקאית ושילבה שחקנים אמריקאים, בהם שרה ג'סיקה פרקר, ג'רמי מילר (אנ'), אן מירה (אנ') וג'רי סטילר, עם השחקנים הישראלים שהשתתפו ב"רחוב סומסום". בסדרה זו השתתף באופן קבוע גם הכנר המפורסם יצחק פרלמן. התוכנית הופקה בשנת 1986 (עונה ראשונה) ובשנת 1990 (עונות 2 ו-3) ושודרה בישראל בשנים 1988–1992 וכללו 11 פרקים, כשבישראל צולמו שתי העונות הראשונות ואילו העונה האחרונה צולמה בארצות הברית וכללה תפאורה חדשה, עקב אירועי מלחמת המפרץ הראשונה שפרצה באותה תקופה. כל השחקנים שהשתתפו בתוכנית דיברו במקור באנגלית, כולל השחקנים הישראלים, ולאחר מכן דובבה התוכנית לעברית. השחקנים הישראלים שהתנסו בעבר בדיבוב שבו ודיבבו את הדמויות שלהם עצמם, הפעם לעברית, ואחרים עשו כן לדמויות שבמקור גולמו על ידי שחקנים אמריקאים וכן לדמויות של שחקנים ישראלים אחרים (אלה שלא היה להם ניסיון בדיבוב). בעקבות גל העלייה מחבר המדינות באותן שנים, שודרה הסדרה גם בדיבוב חלקי לרוסית. בין השחקנים הישראלים ששיחקו בסדרה זו היו מיקי קם, חיים ג'רפי, מכרם חורי, אופירה יוספי, תומי יואל ויואב צפיר.
בשנת 2006 יצא בארצות הברית מארז DVD של כל פרקי הסדרה בשפת המקור, ללא דיבוב לעברית.
בשנים 1998–1999 הופקה מחדש התוכנית במתכונת ששילבה שחקנים יהודים וערבים, על מנת ליצור מסר של דו-קיום. בהפקה זו צולמו 70 פרקים. הסדרה הזאת הייתה היחידה ששודרה ב"חינוכית 2", ערוץ 2.
היא עלתה לשידור ב-2 באפריל 1998, ואל קיפי ואופניק הצטרפה בובה חדשה בשם דפי (עירית שילה) ונבנתה תפאורה חדשה שכללה גן, טיילת, חנות ספרים וגלידריה. במרכז הרחוב "נתקע" האוטו של מוישה אופניק. בשל התפוררות הבובה המקורית של קיפי בן קיפוד ובשל העובדה שהמפיקים של הסדרה ביקשו שקיפי יהיה דומה יותר דומה לחבובות האמריקאיות, עוצבה הבובה מחדש. האמריקאים, שהיו שותפים להפקה, ביקשו ללהק לתפקיד קיפי שחקן, על מנת שיקבל קול גברי יותר, ולתפקיד נבחר גיא פרידמן. שיר הפתיחה הוחלף לאחר, לפי מילים מאת נוגה אלגום ובהלחנתו של שלמה גרוניך, ושולבו בו גם מספר משפטים בערבית. העונה השנייה של התוכנית עלתה לשידור ב-1 בספטמבר 1998.
התוכנית ספגה ביקורות שליליות מצד מעריצי הסדרה הוותיקים (שהפכו לבוגרים), אך על פי מחקרים שבוצעו, קהל היעד של הסדרה, ילדים יהודים וערבים, אהבו אותה והייתה לה השפעה מסוימת על סובלנות וקבלת האחר.[5] הפרק "חיים בהרמוניה" מהעונה השנייה זכה בפרס הסובלנות בתחרות היוקרתית של "פרס יפן" בשנת 1998.[6]
התוכנית פנתה לציבור היהודי והערבי, בישראל וברשות הפלסטינית, ודיברה בשתי שפות: עברית וערבית. כמו כן שודרה באותה עת "שארע סימסים" – רחוב סומסום הערבי, שכוכביו היו בובות בשם חנין וכרים. דייריו של ה"רחוב" הערבי הוצגו כחברים של דיירי רחוב סומסום.
גם סדרה זו שודרה בשידורים חוזרים בשנים 2000–2003 ב"חינוכית 1".
מדי פעם הגיעו אורחים שונים בהופעות בודדות, בהם: דני רופ, עוזי חיטמן, טוביה צפיר, חני נחמיאס, ציפי שביט, אבי סינגולדה, יעל ארד, ג'וליאן שגרן, יהודית רביץ ודניאל פאר.
בשנת 2003 (ובשידורים חוזרים, עשור אחר כך, וכמו כן גם בשידורי קשת, ערוץ 2) שודרה בערוץ הופ! הסדרה לגיל הרך "סיפורי סומסום". במקום קיפי ואופניק הופיעו בסדרה זו שתי בובות בשם נוח וברוש, שהיו מין גרסה מפלצתית של אריק ובנץ. המנחים היו צחי (דרור קרן) ואיבתיסם (הינד איוב). הסדרה מומנה ברובה על ידי האיחוד האירופי, ומטרתה הייתה לקדם מסרים של כבוד והבנה בקרב ילדים ישראלים וערבים במזרח התיכון. תוכניות הסדרה שודרו בערוץ 33 בדיבוב לערבית. לתוכנית הייתה ספין אוף משלה שבה שולחים הצופים לנוח וברוש מכתבים.
ב-2024 עלתה סדרה בת כרבע שעה במסגרת מלחמת חרבות ברזל שבה סיוון ומוישה אופניק מלמדים מילה אחת בכל פעם כמו: "משפחה" ו"דמיון", ובהמשך דנים איתה עם שלושה ילדים מאזורי פגועי מלחמה ואחרי כן מלמדים לעשות תרגיל מיוחד שקשור לאותה מילה בכל תוכנית.
בין השנים 2009–2011 הופקו ישירות ל-DVD 12 פרקים חדשים של "שלום סומסום" – הפקה ישראלית-אמריקאית חדשה שמשלבת שחקנים אמריקאים שונים, בהם ג'ייק ג'ילנהול, כריסטינה אפלגייט, גרג קיניר ודברה מסינג, ומיועדת ללמד ילדים יהודים-אמריקאים על התרבות היהודית. התוכנית מצולמת בארצות הברית ובמספר מקומות בישראל, כולל בכותל המערבי.[14]
סדרה ראשונה (בטלוויזיה החינוכית):
סדרה שנייה (בטלוויזיה החינוכית):
|
סדרה שלישית (בערוץ הופ!):
סדרה רביעית (בערוץ הופ!):
שלום סומסום (גרסה שנייה):
סדרה חמישית (בערוץ הופ!):
סדרה שישית (בערוץ הופ!):
הופ! אני יודע (בערוץ הופ!):
תוכנית האירוח של אלמו (בערוץ הופ!):
רחוב סומסום: מילת היום (בערוץ הופ!):
|
שארע סימסים:
סיפורי סומסום (בערוץ הופ!):
|
סדרה ראשונה (בטלוויזיה החינוכית):
שלום סומסום:
סדרה שנייה (בחינוכית 2 ובערוץ 23):
סיפורי סומסום (בערוץ הופ!):
|
סדרה שלישית (בערוץ הופ!):
סדרה רביעית (בערוץ הופ!):
שלום סומסום (גרסה שנייה):
סדרה חמישית (בערוץ הופ!):
סדרה שישית (בערוץ הופ!):
|
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.