Loading AI tools
היסטוריון ישראלי, מגדולי החוקרים של תקופת בית שני; חתן פרס ישראל להיסטוריה של העם היהודי. מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחם שטרן (ט' באדר ה'תרפ"ה, 5 במרץ 1925 – י"ט בסיוון ה'תשמ"ט, 22 ביוני 1989) היה היסטוריון ישראלי, מגדולי החוקרים של תקופת בית שני. חתן פרס ישראל להיסטוריה של העם היהודי לשנת תשל"ז (1977). חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1978.
שטרן בשנת 1988 | |
לידה |
5 במרץ 1925 ביאליסטוק, פולין |
---|---|
נרצח |
22 ביוני 1989 (בגיל 64) ירושלים, ישראל |
ענף מדעי | היסטוריה |
מקום קבורה | הר המנוחות |
מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
מוסדות | האוניברסיטה העברית בירושלים |
פרסים והוקרה | חתן פרס ישראל להיסטוריה של העם היהודי לשנת תשל"ז |
תרומות עיקריות | |
חקר תקופת בית שני | |
מנחם שטרן נולד בעיר ביאליסטוק שבפולין בשנת 1925. אביו, פנחס שטרן, היה מתנגד, ואילו אמו, גיטל לבית קלינא, באה מן הדרום, ממשפחה חסידית. בילדותו למד עברית ולימודי-קודש. היה תלמיד בגימנסיה העברית בביאליסטוק, ושם רכש השכלה כללית, שכללה גם לימודי לטינית.[1]
בשנת 1938 עלה שטרן עם הוריו לארץ ישראל דרך וינה. בתחילה התיישבו בחיפה, שם למד בבית הספר הריאלי, ולאחר מכן עברו לתל אביב, שם סיים את חוק לימודיו בגימנסיה גאולה בשנת 1942. בזמנו הפנוי הרבה לבלות בספרייה העירונית "שער ציון". לאחר שירות לאומי בן שנה בקיבוץ למד שטרן באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה כללית ולימודים קלאסיים לתואר הראשון והשני, שאותו סיים ב-1950, אז נישא לחוה ברנר,[1] אחייניתו של הסופר יוסף חיים ברנר.
כשנתיים וחצי, בין השנים 1952 ל-1954, עבר השתלמות באוניברסיטת אוקספורד בלימודים קלאסיים ופפירולוגיה, והשתתף שם בקורפוס הפפירוסים היהודים מיסודו של פרופ' אביגדור צ'ריקובר, שבו השתתף גם פרופ' אלכסנדר פוקס. בעת חזרתו לישראל קיבל את מלגת המחקר הגבוהה ביותר מאת קרן ורבורג. בשנת 1955 החל להורות באוניברסיטה העברית. בשנת 1960 קיבל את הדוקטורט לפילוסופיה מן האוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטור עסקה במשפחות הגדולות בתקופת הבית השני. ב-1964 נעשה מרצה בכיר, ב-1966 פרופסור חבר ובשנת 1971 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין.[2] בשנת 1977 הוענק לו פרס ישראל.[1] במהלך השנים הרבה לשהות לצורך מחקריו באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטת הרווארד. שטרן שייך לדור החוקרים השני של האוניברסיטה העברית, שנטה לחבר בין המחקר ההיסטורי לתחייה הלאומית של עם ישראל והושפע עמוקות מהמחקר ההיסטורי-פילולוגי שהגיע אז לשיאו.
שטרן כיהן כיו"ר החברה ההיסטורית הישראלית והיה מעורכי כתב העת שלה "ציון", ממייסדי מרכז זלמן שזר ויושב ראש מערכת הפרסומים שלו, וחבר האיגוד העולמי למדעי היהדות. בשנת 1979 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, היה חבר בוועד המנהל ובמועצה האקדמית של יד יצחק בן-צבי. החברה ההיסטורית ייסדה לזכרו בשנת 1993 את במת ירושלים להיסטוריה על שם מנחם שטרן.[3]
מנחם שטרן נרצח בפיגוע דקירה על ידי מחבלים בעמק המצלבה בירושלים, בלכתו כמדי יום ביומו מביתו לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי שבאוניברסיטה העברית בגבעת רם ביום חמישי, 22 ביוני 1989, בשעה שמונה. הוא הותיר אחריו אישה[4][5], בן ושלוש בנות. אחד מרוצחיו, מחמוד עטא מועמר, נעצר בפברואר 1992 ונדון למאסר עולם. הוא שוחרר בדצמבר 2013 במסגרת מחוות של ממשלת ישראל לפלסטינים,[6] ושב לפגע בשנת 2015 כאשר ניסה לדקור שוטרים בעיר העתיקה בירושלים.[7]
בשנת 1993 נקראה על שמו הכיכר שמול ביתו, בצומת הרחובות טשרניחובסקי והרב חן בירושלים.
מנחם שטרן חידש את פני המחקר בתחום תולדות ישראל בתקופת בית שני. בשני העשורים האחרונים לחייו נחשב כגדול ההיסטוריונים של תולדות ישראל בתקופה זו.[8]
עבודותיו הגדולות הראשונות של שטרן היו איסוף מקורות, ההדרתם ופירושם. הוא לקח חלק חשוב במפעל המונומנטלי "אוסף הפפירוסים היהודיים" (Corpus Papyrorum Judaicamm) בשלושה כרכים (1964-1957) מאת אביגדור צ'ריקובר ואלכסנדר פוקס. מעט לאחר מכן הוציא שטרן את הספר "התעודות למרד החשמונאים" (תשכ"ה), בו ההדיר את כל התעודות הנוגעות למרד החשמונאים, כשהן מתורגמות עברית, בצירוף מבואות ופירושים, ובכך יצר "ספר שימוש" איכותי לעוסקים בנושא.[9]
בראשית שנות ה-60 החל שטרן במפעלו המונומנטלי המקיף, אשר בגינו אף הוענק לו פרס ישראל לשנת תשל"ז. זוהי עבודה קאנונית בשלושה כרכים בהוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (1984-1974), שבה סקר שטרן את כל הספרות היוונית והרומית (בצירוף תרגומים, מבואות ופירושים), ובדק את יחס המחברים בני התקופה ליהדות וליהודים, בתקופה בת כאלף שנים. מפעלו היווה בסיס ואבן שואבת למחקרים רבים שבאו אחריו. ספרו של שטרן מושפע מהאסכולה הבולטת באנגליה של התקופה, אותה התווה רונלד סיים במחקרו "המהפכה הרומית", המתמקדת בהשפעות מהפכות מדיניות על מעמדות בחברה, שעליה ביסס את עבודת הדוקטורט שלו ומאמרים שונים. קדם למפעלו זה של שטרן, מפעל דומה של החוקר היהודי-צרפתי תאודור ריינאך, והמשיך בו יוחנן לוי, כשפרסם מאמרי מופת בנושא; ברם מותו בדמי ימיו מנע ממנו מלהשלים את המלאכה שאליה כיוון, ושטרן המשיך את פועלו והביאה לידי שלמות.
במחקרו זה השתית שטרן נדבך חדש למחקר הבית השני, והביא פרספקטיבה חדשה לדברי ימי עם ישראל בתקופה ההלניסטית והרומית. בספרו בחן שטרן את ההאשמה שרווחה בעולם הקלאסי, שלפיה היהודים הם מיזנתרופיים. טענה זו התגלגלה לפתחו של העולם הנוצרי ושימשה בסיס לטיעונים כנגד היהודים במסכת הנוצרית. בספרו זה אף מאיר שטרן עיניים ומאפיין את הסופרים הפגאניים והספרות שחיברו, את קווי המתאר האתנוגרפיים שלה, את מגמותיה, את מינותה ואת יחסה לזרים.
שטרן הרבה לכתוב מאמרים, ופרסם מחקרים רבים על מקורות פגאניים לתולדות ישראל, על הספרות היהודית-הלניסטית ועל יוסף בן-מתתיהו וכתביו. בערוב ימיו החל להכין טיוטות לספר על אודות ההיסטוריה המדינית של הבית השני מימי אלכסנדר מוקדון ועד חורבן הבית, ואף פרסם מאמרים רבים בנושא. בנוסף, תכנן לכתוב לאחר מכן על תולדות ישראל בתקופה הביזנטית, נושא שעד היום נחקר מעט יחסית.[8] אולם רציחתו קטעה באיבם את שני המפעלים האלה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.