Loading AI tools
יישוב בישראל. נמצא בגליל התחתון למרגלות הר תבור מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כְּפַר תָּבוֹר היא מועצה מקומית בישראל במחוז הצפון בישראל השוכנת למרגלות הר תבור שבגליל התחתון המזרחי. נוסדה כמושבה, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949.
 | |||||||||||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||||||||||
| מדינה |  ישראל | ||||||||||||||||||||||||
| מחוז | הצפון | ||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | מועצה מקומית | ||||||||||||||||||||||||
| ראש המועצה | עודד הלפרין | ||||||||||||||||||||||||
| גובה ממוצע[1] | 102 מטר | ||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | 1901 | ||||||||||||||||||||||||
| סוג יישוב | יישוב 2,000–4,999 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)[1] | |||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 4,393 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] | 234 | ||||||||||||||||||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -0.8% בשנה | ||||||||||||||||||||||||
| - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] | 0.04 אלפי תושבים | ||||||||||||||||||||||||
| - צפיפות אוכלוסייה | 357 תושבים לקמ"ר | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג צפיפות ארצי[2] | 197 | ||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[4] | 12,320 דונם | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[2] | 112 | ||||||||||||||||||||||||
(למפת עמק בית שאן רגילה)   כפר תבור | |||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[5] |
8 מתוך 10 | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[2] | 31 | ||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2019[4] |
0.4471 | ||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי[2] | 50 | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
|
פרופיל כפר תבור נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||
| http://www.kefar-tavor.muni.il | |||||||||||||||||||||||||
המושבה כפר תבור נוסדה ב-25 באוקטובר 1901, י"ב בחשוון תרס"ב, על ידי קבוצה של בני הדור השני מהעלייה הראשונה. הקבוצה מנתה 21 משפחות שמוצאן מהמושבות זכרון יעקב, מטולה, ראש פינה ושפיה. בראשית ההתיישבות, נקראה המושבה "מֶסְחָה"[6] כשמו של תל מסחה והיישוב הקדום ששכן לידם, שבו התגוררו בעבר אריסים ערבים שהובאו מסוריה על ידי אפנדים לעבד עבורם את הקרקע. את שמה העברי אימצו המייסדים, על פי עצתו של מנחם אוסישקין. בעת ביקורו במושבה, בשנת 1903, במסגרת סיורו השני בארץ ישראל, התפלא אוסישקין על כך שלמושבה אין עדיין שם עברי. הוא הציע לתושבים לעשות שימוש בשם ההר הר תבור, שלמרגלותיו היא שוכנת. בקהילה התפתח ויכוח פנימי בסוגיית ציון המילה "כפר", שאוסישקין הציע לכלול בשם המקום. היו מי שהביעו חשש כי בכך תוטל מגבלה על התפתחותה העתידית של המושבה, אולם אוסישקין שכנעם לאחר שסיפר לתושבים כי ביקר בעיר הגדולה דיסלדורף שבגרמניה, אשר שמה מכיל אף הוא את המילה "כפר" בגרמנית "Dorf".
בשנותיה הקשות הראשונות נתמכה כפר תבור על ידי חברת יק"א. היישוב סבל ממחסור במים, כי המבנה הטופוגרפי והגאולוגי גרמו למי הגשם לזרום במהירות הלאה. כדי להתגבר על כך, שתלו התושבים נטיעות המתאימות לתנאים המקומיים בעיקר כרמי שקדים, זיתים וגפנים.
יוסף ויתקין, מנהל בית הספר היסודי במושבה משנת 1903, פרסם בשנת 1905, "קול קורא: אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון", שנשא עליו את הסיסמה "בשם עמנו וארצנו", נועד ליהודים בגולה, קרא להם לעלות לארץ ישראל ולבנות את הארץ למרות הקשיים הרבים: רעב, מחלות ומחסור. קול קורא זה היה בין הגורמים לעלייה השנייה.
בין הקשיים הרבים שעמם נאלצו המתיישבים להתמודד, הייתה גם בעיית הגניבות החקלאיות מצד השבט הבדואי ששכן בסמוך, ערב א-צביח. הצורך בשמירה ובהתגוננות מפני הגניבות היווה מנוף לקיומו של דיון ציבורי בנושא. שיאו היה בקיומה של ועידה של ראשי ארגון המגן החשאי בר-גיורא בפסח 1909, בכפר תבור. בוועידה השתתפו בין השאר אלכסנדר זייד, ישראל שוחט, יצחק בן-צבי, ישראל גלעדי, יחזקאל ניסנוב, יחזקאל חנקין, מנדל פורטוגלי וצבי בקר. המשתתפים החליטו שהגיעה השעה לפעול בגלוי. לפיכך, בכפר תבור, הוחלט על פירוק הארגון החשאי ובו-בזמן על הקמתו של ארגון "השומר" כארגון השמירה היהודית הארצית. הוחלט ש"השומר" יהיה ארגון שיעסוק בהגנה וביטחון ויהיה בסיס לכוח צבאי עברי. "השומר" ביקש ליטול לידיו את השמירה בכל המושבות היהודיות, במקום ערבים מקומיים אותם נהגו עד אז להעסיק בתפקידי השמירה.
במהלך שנות הארבעים, החליטה יק"א לרשום על שם האיכרים את הקרקע המעובדת על ידם, תמורת תשלום. לכל משפחה גרעינית ניתן שטח חקלאי בגודל של כ-200 דונם ו"חכורה", חלקה בת שישה דונם שעליה נבנה בית האיכר וחצר המשק שכללה רפת ומתבן. חומה הקיפה את כל חצרות האיכרים. מעבר לחומה היה משק עזר, אשר נועד בעיקר לספק את הצרכים הבסיסיים של הבית בירקות ובפירות.
המושבה כפר תבור התרחבה בהדרגה, אך באופן איטי. עם קום המדינה מספר המשפחות בכפר הגיע לארבעים, והיישוב הוכר כמועצה מקומית ב־1949.
בשנות ה-50 של המאה ה-20, הגיעו גם לכפר תבור עולים חדשים, כחלק מגלי העלייה לארץ באותה עת. חברי המושבה החליטו לקלוט 17 משפחות מבני המעברה אשר הוקמה בין כפר תבור לכדורי. רוב הנקלטים ביישוב היו בני משפחות שעלו מכורדיסטן ומיעוטם באו ממרוקו, סין ושוודיה. איכרי כפר תבור הקצו עבור העולים שטח אדמה מנחלותיהם וסייעו בעדם להקים "הרחבה חקלאית", כך שלכל 17 המשפחות ניתן מקור פרנסה בסיסי. שטח האדמה שעיבדו במשותף לא הספיק לכלכלתם המלאה וכך, רבים מן העולים יצאו לחפש פרנסה נוספת ביישובים סמוכים. במהלך השנים, המועצה המקומית, בראשותו של דוד גולדמן (כיהן בין 1954 לבין 1967, אחרי כהונתו של משה יעקב כהן), סייעה לבני משפחות העולים לקבל בצדו המערבי של כביש עפולה-טבריה שטח אדמה בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. המנהל יעד לעולים בתים דו־משפחתיים. דוד גולדמן מינה את מרדכי סויסה לטפל בבתי העולים מול משרד השיכון, כך שלכל משפחה תהיה יחידת דיור נפרדת, ובסיוע משרד השיכון הוקמו במקום בתים נוחים יותר למרבית המשפחות הגדולות של העולים. לכל משפחה הוקצו 2.5 דונם, כך שלצד הבתים הוקמו משקי-עזר. לימים שטח זה הופשר לבניית בתים לצאצאי העולים שבגרו, ובחרו להישאר תושבי המושבה.
שנים ארוכות, למרות ההתקדמות הטכנולוגית בעולם החקלאות, נשארה כפר תבור מושבה קטנה ולא מפותחת במיוחד. הכפר חובר לרשת הארצית לאספקת מים שוטפת רק בשנת 1966, עת הוקמה בגליל התחתון תשתית מתאימה. עד אז החקלאים נאלצו להסתפק בעיקר בחקלאות בעל. הכפר זכה להתחבר לרשת החשמל התקינה רק בשנות השישים. תדירות התחבורה הציבורית הייתה מועטה ובלתי-נוחה בעליל. התעסוקה ביישוב ובסביבתו הייתה מצומצמת מאוד.
מצבה העגום של המושבה גרם, במהלך השנים, לנטישת של בני הדור הצעיר. בפועל, בראשית שנות השבעים של המאה ה-20, חיו במושבה כ-150 איש (אם כי על פי הנתונים הרשמיים היו רשומים כאזרחי המושבה מספר תושבים כפול מזה). התחושה בקרב הבנים והבנות הייתה כי "כפר תבור היא ישוב הולך ונעלם", כפי שהגדירה זאת אחת מבנות המקום בעבודה סמינריונית שהגישה במסגרת לימודיה האקדמיים בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בשנת 1970. בשנים 1967 עד 1971, כיהן כראש מועצת כפר תבור מרדכי סויסה, שדאג לחיבור חשמל לשכונה החדשה של העולים החדשים. כעשור לאחר חיבור המושבה למים, באמצע שנות השבעים, החלה בהדרגה חזרה של הבנים והבנות הצעירים למושבה. עם ראשית ההתעוררות הספונטנית של הזוגות הצעירים, חל מהפך גם בהנהגת המושבה. לראשות המועצה נבחר אחד מבני הדור הצעיר מיכה גולדמן.
על בסיס תוכניות פיתוח, שהחל לגבש קודמו בתפקיד מקס אופיר, החל גולדמן בפעולה נמרצת להשבחת התשתית הפיזית במושבה ולהגדלת האוכלוסייה, על ידי תכנון שכונות חדשות, בצמוד לגרעין הכפר שהתכנה מעכשיו "שכונת המייסדים". גולדמן רתם למפעל את מוסדות המדינה ובראשם את משרד השיכון, והסתייע רבות בבן הכפר שנעשה לאחד ממנהיגי המדינה, יגאל אלון. אוכלוסיית כפר תבור צמחה מאוד. בשלב הראשון, התשתית ב"שכונת העולים" הושוותה באיכותה לזו של שכונת המייסדים. בהתאם גם ניתן שם לשכונה: "שכונת הגפנים". בהדרגה, במהלך שלושים השנים הבאות, הוקמו במושבה מספר שכונות חדשות (חלקן הוקמו לאחר כהונתו): השקדים, הזיתים, הרימונים, התאנים, החרובים והשזיפים.
גולדמן וחבריו למועצה החליטו לעסוק גם בפיתוח הכלכלי של היישוב. הדבר נעשה בכמה דרכים במקביל: המועצה המקומית הקימה אזור תעשייה ועסקים מקומי, וחברה לרשויות המקומיות בסביבה לפיתוח אזור תעשייה אזורי משותף, "אלון תבור", השוכן בין כפר תבור לעפולה. מיכה גולדמן נענה ליוזמת משרד החינוך והקים בכפר בית ספר על-אזורי מחוזי לילדים מחוננים. מוסד חינוכי זה הוסיף יוקרה ציבורית למושבה והוסיף מקומות תעסוקה. המועצה המקומית עודדה גם יזמים פרטיים להקים ולפתח עסקים מסוגים שונים בכפר ובכללם מרכז מסחרי (עם סופרמרקט), סוכנות דואר וסניף של בנק הפועלים. בין השאר הושם דגש על עסקים בעלי אופי תיירותי ומשרדי שירות ותכנון עסקי שונים.
תשומת לב ניתנה גם לפיתוח התשתית הציבורית במושבה: הוקם מתנ"ס, על שמו של יגאל אלון, שכולל אולם כנסים ובית קולנוע, חדרי פעילות ועוד. הוקמו בריכת שחייה ציבורית, אולם ספורט גדול ותקני על שם השר אברהם עופר, מגרש כדורגל ולידו מגרשי טניס תקניים, בית נוער עבור תנועת "בני המושבים", ספרייה ציבורית, ובתים לקופת חולים כללית ולקופת חולים מאוחדת.
המועצה המקומית השקיעה רבות גם בפיתוח האסתטי של הכפר. ברבות השנים פיתוח הגינון והניקיון ברחובות הכפר פרסם מחדש את היישוב בכל רחבי הארץ[דרוש מקור]. נוכח הפיתוח האינטנסיבי היישוב הפך בהדרגה לאבן שואבת לתושבים רבים אשר מצאו את פרנסתם בסביבה במגוון רב של מקצועות ועיסוקים. רובם המוחלט של הבוגרים בכפר תבור מוצאים את פרנסתם כשכירים או כבעלי מקצועות חופשיים. עם זאת, עדיין לא פסה החקלאות מן המושבה. חלק מבני משפחות המייסדים (בני הדור השלישי והרביעי) מוציאים עד היום את פרנסתם מן האדמה, אם כי הצלחתם בתחום זה תלויה יותר ויותר גם בהתפתחויות בשוק העולמי ולא רק בשוק המקומי.
עם מינויו של גולדמן כסגן שר בממשלת ישראל, בשנת 1992, הוא פרש מניהול המועצה ואת מקומו תפס יוסף דולה. קודם למינויו לראש המועצה, היה דולה חבר במועצת הכפר ומנהל סניף הצפון של חברת הבנייה "אשטרום". במהלך כהונתנו של דולה (1992 - 2018) גדלה אוכלוסיית המושבה מאלף תושבים למעל 4,000 איש באמצעות עשר תוכניות בנייה רחבות היקף, שקודמו ואושרו במוסדות התכנון, כדוגמת שכונת "כרמי בנימין", "שקמים", "ערמונים", "הזיתים מזרח" ושכונת "שזיפים דרום". גידול מסיבי זה הצריך בינוי רחב היקף של מבני ציבור, ביניהם בניית בית ספר יסודי חדש (שכן עד אז למדו ילדי המושבה בבית הספר החקלאי כדורי הסמוך), בניית 14 כיתות חדשות למעונות יום, גני טרום-חובה ובנוסף, בניית שורת מבני ציבור חדשים ושיפוץ והגדלת מבני הציבור הקיימים. גידול מסיבי זה נבע מהצורך לבצר את מעמד המושבה כישוב מרכזי בגליל, ולמנוע את החלטת הממשלה לאחד את כפר תבור, שהייתה עד אז מושבה קטנה, עם המועצה האזורית "הגליל התחתון". כפר תבור, שסבלה ממצוקה תקציבית גדולה הייתה חייבת לאזן את תקציבה ולגדול באופן מסיבי על מנת לאפשר התנהלות עצמאית. הדבר עלה יפה בתקופת כהונתו של דולה והאיחוד שכבר הוחלט עליו בוטל. במהלך תקופה זו שמרה המושבה על הפיתוח האסתטי של הכפר. מזה 16 שנה ברציפות זוכה המועצה בפרס משרד הפנים על ניהול תקין.
בשנת 2004, בוצע שחזור של מגדל המים ההיסטורי של המושבה. השחזור כלל גם את הכתובת שנרשמה על מגדל המים המקומי, לאחר העלייה לביריה, במרץ 1946, בתגובה לניסיונות הבריטים להוריד את ההתיישבות העברית בביריה. הכתובת קובעת, בעברית ובאנגלית: "ביריה שלנו" - "Birya Belongs to Us".
בעשור השני של המאה ה-21, עוברת המושבה תנופת פיתוח גדולה. במרכזה, נבנה מרכז מסחרי חדש בגודל של כ-8,000 מטר רבוע וכן קאנטרי קלאב לשירות תושבי המקום בשכונה החדשה "כרמי בנימין" הנבנית בצפון היישוב, שיפוץ בניין קופ"ח כללית, הקמת בניין מועצה חדש, הקמת ארבעה גני ילדים חדשים, הרחבת בית הספר היסודי ביישוב, הקמת מגרשי ספורט חדשים מקורים ומבני ציבור נוספים. על פי התוכניות המאושרות עתידה אוכלוסיית היישוב להגיע ללמעלה מ-6,000 נפש.
באחד באפריל 2016, נחנכה כיכר הברון בשכונת "כרמי בנימין" בשדרות רוטשילד, הרחוב המרכזי של השכונה, בכיכר נבנה מעמד יצוק בטון ועליו פסל בעיצוב וביצוע של הפסל אסף ליפשיץ, שמציין את ביקור הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ורעייתו עדה, בשנת 1914, בכפר תבור. הפסל מעוצב מכרכרה הרתומה לשני סוסים, בה יושבים הברון ורעייתו.
באוקטובר 2018, נבחר עודד הלפרין לראש המועצה המקומית כפר תבור.
במושבה קיים אזור תעשייה מקומי, אשר בהדרגה הופך לאזור עסקים, מיון ואחסון וכן מרכז מסחרי ובו חנויות, מסעדות ובנק. כמו כן, פועל בשטח המושבה מרכז "יקב התבור" ובו יקב גדול עם מרכז מבקרים, מסעדה ו"מוזיאון המרציפן", המציג את תהליך יצירתו של המרציפן, מפרי עץ השקד עד המוצר המוגמר. סמוך לבניין המועצה ולספריית היישוב, שוכן בית הקפה "קפדרציה" מזה שש שנים.
מוזיאון המושבה כפר תבור, מוזיאון שני בשטח הכפר, מגולל את תולדות הקמתה והתפתחותה של המושבה.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2024 (אומדן), מתגוררים בכפר תבור 4,393 תושבים (מקום 234 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של -0.8%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 79.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 14,250 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[7]
בשנים הראשונות לקיומו של הכפר, למדו ילדי המושבה בבית ספר יסודי, אשר פעל בבניין בו ממוקמת בימינו הספרייה המקומית. עם הגידול במספר הילדים, נדרש להקים מבנה חדש לבית הספר. מבנה זה הוקם ב-1911 בחלקה הצפוני של המושבה (בימינו משמש המבנה כ"בית המוזיקה"). חלק מהתלמידים, וביניהם יגאל אלון, המשיכו בלימודיהם העל-יסודיים באזור בבית הספר החקלאי כדורי. עם זאת, עברו רובם ללמוד במוסדות לימוד אחרים ברחבי הארץ.
בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20, למדו תלמידי כפר תבור בבית ספר יסודי אזורי שהוקם לצדו של בית הספר העל-יסודי במתחם "כדורי". עם התחדשות פני הכפר, החל משנות השבעים, שונו פניה של מערכת החינוך במקום. בית הספר כדורי הפך לבית ספר על-יסודי שש-שנתי רב-נתיבי לכל ילדי האזור, ובכללם רובם של בני כפר תבור. בית הספר היסודי חזר לשכון בכפר תבור, במבנה חדש, לאחר שמספר התלמידים בכפר החל משנות התשעים של המאה ה-20 הגיע למספר המצדיק את הקמתו מחדש של בית הספר בכפר.
בכפר תבור הוקמה מועצה דתית מקומית בראשותה עמד הרב בן ציון לוין תלמידו של הרב קוק. הרב לוין כיהן כראש המועצה הדתית משנות ה-40 עד 1977. בשנים 1977 עד 1997 כיהן כראש המועצה הדתית בכפר תבור מרדכי סויסה.
בכפר תבור קיימים ופועלים שני בתי כנסת: אחד, הוא בית הכנסת המרכזי והוותיק, בו מתפללים על פי נוסח עדות אשכנז ובבית הכנסת השני, הממוקם בקצה שכונת הגפנים, מתפללים על פי נוסח עדות ספרד.
בבית העלמין של המושבה ישנם קברים של אלמונים, מקרב תושבי מרכז הארץ, בעיקר בני יפו, פליטי גירוש תל אביב, אשר הוגלו על ידי הטורקים במהלך מלחמת העולם הראשונה, בד בבד עם נסיגתם צפונה מפני האנגלים הכובשים בהדרגה את הארץ.
כפר תבור (ישראל), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
