Loading AI tools
מחנה פוליטי קיצוני בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ימין רדיקלי בישראל (או ימין קיצוני בישראל) הוא מונח המקובל לתיאור תנועות וקבוצות המבוססות על אידאולוגיות בעלות מאפיינים כמו לאומנות או פונדמנטליזם. הימין הקיצוני והימין הקיצוני דתי בישראל נוטה לתמוך בעליונות יהודית, לעיתים עד לכדי הסתה של יחידים ואף למקרים של התארגנויות מחתרת הכוללות נקיטת חוק לידיים ושימוש באלימות למטרת פגיעה בבני מיעוטים על רקע אתני או על רקע דתי בשטחי ארץ ישראל.
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אין הגדרה מקובלת וממוסמכת, חוסר מקורות, הכללות על סמך דוגמאות אזוטריות, כתיבה מגמתית. שימוש במינוחים בהקשר שגוי, כתיבה לא נייטרלית, ניכוס סמכות למוסר חד צדדי של הכותב בצורה שיפוטית, כתיבה לא מקצועית ולא אנציקלופדית. | |
הימין הרדיקלי נוטה לתמוך ב"מדינת הלכה" במובנה הצר והפשטני ולא בדמוקרטיה. כך למשל, ישנו בימין הקיצוני שיח של התנגדות לאידאולוגיות שאינן עומדות בקנה אחד עם מה שהוא מפרש בתור "המוסר היהודי" ורואה סכנה בהשפעות זרות של השקפות עולם אותם הוא מייחס למוסר שמקורו בתרבויות זרות ובפרט מהתרבות המערבית המושפעת מהמוסר הנוצרי, הפילוסופיה המערבית ומגישות חילוניות-ליברליות. הגם שבקרב גורמים שאינם רדיקלים ניתן למצוא ביקורת דומה על השפעות זרות אשר להבנתם מזיקות לחברה בישראל, הרי שבארגוני הימין הרדיקלי נוקטים בפעולות אקטיביות בשטח אשר במהלכן הם עשויים להתעמת עם מייצגים של אותן תפיסות. בענייני חברה ומדינה כגון בפעולות הקשורות לארגוני הלהט"ב[1][2]. בנושאים על רקע דתי כגון ניסיון של הדרה כלפי בעלי חזות נוצרית או אנשים המזוהים עם פעולות מיסיון או התבוללות[3].
בהקשר הביטחוני-לאומני ניתן למצוא מצד ארגונים כאלה פעולות המוצדקות מצידם על רקע של מאבק בתומכי טרור נגד יהודים או טרור נגד מדינת ישראל[4] בנוסף לכך, בימין הקיצוני תמיכה רבה לתוכניות טרנספר אף שלא מרצון וכן תמיכה בפעולות נקמה אף כשהן למעשה פעולות של נקמנות.[5][6]
משכך בפעולות הקשורות לימין הרדיקלי ניתן לזהות מעורבות גבוהה יותר של היערכות המשטרה וגורמי הביטחון.
הכהניזם היא אידאולוגיית־בת בולטת בקרב תנועות הימין הרדיקלי בישראל. הכהניזם מאמין בהחלפת משטר המדינה היהודית והדמוקרטית בתאוקרטיה הלכתית, הכוללת בתוכה להבנתם שלילת זכויות ערבים, סגרגציה בין יהודים וערבים [דרוש מקור] וחוסר סובלנות וקבלה כלפי אורח חייו של היהודי החילוני-ליברלי המכונה לעיתים רבות אף בביטויי גנאי מצידם.
ישנו פולמוס סביב הגדרת המושג "ימין רדיקלי". בעוד שבעבר הנטייה הייתה לצמצם את המושג ולהגדירו באמצעות מאפיין אחד - התנגדות להגירה ולמהגרים[דרוש מקור], התפתחה החל מסוף המאה ה-20 תפיסה הגורסת כי מדובר ברעיון רחב יותר, המשקף מנעד של אידאולוגיות. בישראל היה מקובל במשך שנים לצמצם את המושג ולהגדירו רק על פי רעיון המקסימליזם הטריטוריאלי[דרוש מקור], במסגרת הדיון סביב מעמדם של יהודה ושומרון וחבל עזה. אהוד שפרינצק היה הראשון שהרחיב את ההגדרה, והצביע על כך שהימין הרדיקלי בישראל מורכב משילוב של כמה רעיונות מרכזיים: אולטרה-לאומיות, אי-לגליזם, אי קבלת הדמוקרטיה והפלורליזם כתפישות עולם מעצבות במדינה, שנאת זרים, אפליה אתנית ודרוויניזם חברתי.[7]
קיים קושי לקשור תנועות ימניות רדיקליות עם תנועות היסטוריות, כיוון שסיווג תנועות היסטוריות כימין רדיקלי אינו חד משמעי, לאור העובדה שתיחום הרדיקלית הוא יחסי לתקופה ולקשת הדעות בשיח הציבורי. לכן, חלק מהתנועות שבעבר בזמנן נחשבו רדיקליות נחשבות היום בתוך הקונצנזוס ולהפך. בנוסף לכך, לא קיימות היום תנועות ימין רדיקלי שהן המשך היסטורי של תנועות מהעבר. למרות זאת חלק מהימין הרדיקלי מושפע מתנועות היסטוריות.
זרמים לאומניים יהודיים, ובראשם הזרם הרוויזיוניסטי, החלו להתגבש ביישוב עוד לפני הקמת המדינה;[7] חלקם, כמו אב"א אחימאיר הושפעו מהפשיזם האירופאי.[7] ב־1928 פרסם אחימאיר סדרה של שמונה מאמרים בעיתון דאר היום, בעריכתו של איתמר בן-אב"י, שנשאו את הכותרת "מפנקסו של פשיסטן".[8] עיתון התנועה הרוויזיוניסטית, "חזית העם", בעריכת אחימאיר ויהושע השל ייבין, החל לראות אור בשנת 1932. בעת משפטו של אחימאיר בגין הפגנה, התובע השווה את ההפגנה להתפרעויות הנאצים בגרמניה, ואילו הסנגור, צבי אליהו כהן, השיב על כך: "לולא האנטישמיות של היטלר, לא היינו מתנגדים לתורתו. היטלר הציל את גרמניה". "חזית העם" ציטט את הדברים וקבע כי הסנגור השמיע "נאום מזהיר".[8] זאב ז'בוטינסקי ביקר בחריפות את המאמרים שפורסמו ב"חזית העם". ולאחר 1933 לאחר כינון הברית בין משטרים פשיסטים לבין גרמניה הנאצית, התחרט אחימאיר ויצא נגד הפאשיזם והנאציזם.
פעילות הזרמים הלאומנים היהודים באה לידי ביטוי בפעילות האצ"ל והלח"י.[7] פעילות זו כללה לדוגמה את פיצוץ מלון המלך דוד על ידי האצ"ל ביולי 1946. שבו נהרגו כ-91 איש, מתוכם 15 יהודים. פעולה זו הובילה לפרוק תנועת המרי העברי.
באפריל 1948, התרחשה פרשת דיר יאסין שבה הרגו לוחמי האצ"ל והלח"י בין 100 ל-120 מתושבי הכפר במסגרת קרב שהתרחש בו[9] בהם זקנים, נשים וילדים.[10][11][12].[13] מייד לאחר כיבוש הכפר טענו גורמים בהנהגת היישוב העברי ובהנהגה הערבית, שבדיר יאסין התבצע טבח המוני באזרחים שלא היו מעורבים בלחימה. הנהגת "ההגנה" גינתה את מעשיהם של האצ"ל והלח"י באירוע.[14][15] השמועות שנפוצו בעקבות האירוע הטילו אימה על האוכלוסייה הערבית, והאיצו את בריחתם של תושבים ערבים רבים מבתיהם ומישוביהם. השילוב של פחד מפני מעשי טבח ורצון לצאת מהמדינה כדי לאפשר לצבאות ערב לפעול באין מפריע הוביל להנכבה - מנוסתם של כ-750 אלף ערבים פלסטינים במהלך מלחמת העצמאות (1947–1949) והפיכתם לפליטים.
פעילות קיצוניות נוספות של האצ"ל כללו את פרשת אלטלנה ביוני 1948 - סדרת קרבות בין האצ"ל לצה"ל בעקבות סירוב של האצ"ל להשמע להוראות הממשלה ולמסור את הנשק לחיילי צה"ל. בעימותים שנערכו במשך כמה ימים במספר זירות (כולל חוף כפר ויתקין וחוף תל אביב) נהרגו 16 לוחמי אצ"ל, ושלושה חיילי צה"ל ונפצעו לוחמים נוספים. האוניה עצמה הושמדה בעקבות הפגזתה. בעקבות הפרשה נעצרו כ-200 מאנשי אצ"ל, אם כי רובם שוחררו לאחר מספר שבועות. חלק מבכירי הארגון הוחזקו במעצר עד סוף אוגוסט. רוב יחידות האצ"ל פורקו ופוזרו בצה"ל, למעט "הגדוד הירושלמי". ב-17 בספטמבר 1948 רצחו אנשי הלח"י את דיפלומט השוודי פולקה ברנדוט בירושלים שעסק בתיווך מטעם האו"ם בין מדינת ישראל למדינות ערב. בעקבות כך נחקקה פקודת מניעת טרור, הלח"י פורק, וכך גם שרידי כוחות האצ"ל בצה"ל.
לאחר הקמת המדינה נחלש כוחם של הזרמים הפוליטייים הלאומנים ורובם השתלבו בתנועת החרות.[7] יחד עם זאת ניסה הגרעין הרוויזיוניסטי הרדיקלי לבדל את עצמו מ"חירות". כך למשל בבחירות לכנסת הראשונה נבחר נתן ילין-מור לכנסת מטעם מפלגת הלוחמים שכללה אישים מהאגפים הרדיקלים של לח"י ואצ"ל כמו מתתיהו שמואלביץ', יעקב בנאי, גאולה כהן, יצחק שמיר וישראל אלדד. בכנסות הבאות נבלעו רוב חברי המפלגה בתנועת "חירות".
אחד החריגים היה ישראל אלדד שבחר לשמור על דרכה של לח"י (שהיה אחד ממנהיגיה) ולהמשיך לפעול כימין רדיקלי. אלדד החל לפרסם את הירחון הימני סולם בו ביקר את ממשלת ישראל ודגל בהקמת מלכות ישראל במקום המדינה שהוקמה, ובהרחבתהּ לתחומי ירדן, סוריה ועיראק כפי שהם מתוארים בתנ"ך. בהבחירות לכנסת השביעית אף רץ בראש "רשימה למען ארץ ישראל" (שלא עברה את אחוז החסימה).
תוצאות מלחמת ששת הימים, שכללו את כיבוש ירושלים ושטחי יהודה ושומרון, והניצחון המהיר של ישראל על מדינות ערב, יצרו תשתית לצמיחה מחודשת של ימין קיצוני יהודי שבאה לידי ביטוי בהקצנה שחלה במספר מפלגות פוליטיות כמו גם בגופים חוץ פרלמנטרים שאימצו עקרונות ימנים רדיקלים. הדבר בא לידי ביטוי בפעולות של קבוצות כמו גוש אמונים, ומפלגות כמו התחייה, צומת ומולדת. התנועות והמפלגות התמקדו בעיקר בהרחבת שטחה של ישראל והקמת התיישבות בשטחי יהודה ושומרון, רצועת עזה וסיני. לצידן פעלה מפלגת ימין קיצונית עוד יותר כך - שהקים הרב מאיר כהנא.[7]
אירועים רבים, ביניהם פינוי סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים, האינתיפאדה הראשונה, הסכמי אוסלו, האינתיפאדה השנייה ותוכנית ההתנתקות מרצועת עזה, גרמו בחלקים מהימין [דרוש מקור: מי?] לתחושות של ניכור למדינה, ולכן הם פנו לימין הרדיקלי.
דוגמאות לתהליך זה במישור הפוליטי ניתן למצוא ב:
דוגמאות נוספות מהמישור החוץ פרלמנטרי ניתן למצוא בתנועות, ארגונים, ומוסדות כמו:
תנועות וארגונים שונים בימין הרדיקלי השתמשו במהלך השנים במגוון דרכים להשגת מטרותיהם ובהן:
מבקרי הימין הרדיקלי טוענים שהעמדות בהן הוא דוגל הן פשיסטיות, לאומניות וגזעניות כלפי ערבים ומהגרים. המבקרים רואים בימין הרדיקלי סכנה לדמוקרטיה, וטוענים שהוא נוקט באלימות ובאי כיבוד החוק, הדמוקרטיה וזכויות האדם.
לדוגמה, הפרופסורים דוד אוחנה ועודד היילברונר, שהם היסטוריונים שמחקריהם עוסקים בפשיזם האירופי ושל הנאציזם, טוענים כי במאה ה-21 צומחות בישראל קבוצות של ימין רדיקלי "קדם־פשיסטי"— קבוצות ניאו־פשיסטיות (שכוללות חלק ממצביעי הליכוד המכונים "ביביסטים") הקונות אחיזה גדולה יותר בציבור. לדעתם הרדיקליזציה הלאומנית בין שכבות אלה יוצרת ברית בין הימין השמרני, קבוצות מסורתיות מהמעמד הנמוך ובין קבוצות דתיות וחרדיות הדוגלות ברעיונות גזעניים. הם מזהירים כי בקבוצות ניאו־פשיסטיות אלה גלומה סכנה לעתיד הדמוקרטיה הישראלית שעלולה לגלוש לפאשיזם.[34]
חוקר הדתות תומר פרסיקו טען כי הימין המשיחי בישראל מסוכן לדמוקרטיה. הוא מביא מספר אנשים בימין הקיצוני הכותבים בבטאון הימין הדתי "נקודה", כמו בעז העצני, יצחק קליין, הרב יהודה יפרח, כותבים נגד ממשלת ישראל כאילו היא שלטון זר ורודני, שכיבול שולטת כנגד רצון העם ובגלל קונספריציה של אליטה אנטי יהודית. לדבריו קבוצה קטנה בימין המשיחי רואה בממשלת ישראל שלטון בלתי-לגיטימי - או שהממשלה היא כת רודנית בלתי-דמוקרטית, או שדווקא היותה דמוקרטית היא הבעיה, כי חלק מהימין הרדיקלי מפנטז על מלך. הוא מזהיר כי התחזקות השפעת הפלגים המשיחיים על הצבא בעתיד עלולה לגרור ניסיון הפיכה צבאית[35]
בעקבות רצח יצחק רבין בידי יגאל עמיר, איש הימין הרדיקלי, היו שראו[36] בימין הרדיקלי (או אף בכלל הימין) אשם ברצח, והאשימו אותו בהסתה שהובילה לרצח. בימין היו אנשים, לדוגמה המזרחן מרדכי קידר, שתמכו בתאוריות הקשר על רצח רבין בטענה כי הרצח נועד למנוע נסיגה מהסכם אוסלו.[37]
יש המאשימים את הימין הרדיקלי בכך ששאיפתם לארץ ישראל השלמה ולהקמת ההתנחלויות תוביל למצב של מדינה אחת דו-לאומית ללא רוב יהודי, ובכך תמיט חורבן על מדינת ישראל ועל הציונות. יאיר גולן לדוגמה טוען כי סיפוח יהודה ושומרון לישראל נוגד את האינטרס הישראלי מבחינה מדינית, כלכלית, ביטחונית וחברתית. לדבריו הסיפוח הוא "ראשית חורבן ישראל, סוף החלום הציוני על מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי מוצק, ומעשה בלתי מוסרי בעליל, שיכתים לנצח אותנו, את ילדינו ואת ילדיהם."[38]
הילו גלזר, במשך עשור הוא נטמע בחוגים הקנאיים ביותר של הימין הקיצוני. כעת הוא יוצא אל האור, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2023Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
