Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השקת אונייה היא התהליך שבו מועברת אונייה, במהלך בנייתה, מן המבדוק היבש בו שהתה עד אותו שלב אל המים. ההשקה היא מהלך הנדסי מורכב במהלכו מופעלים על האונייה כוחות שונים שאינם מופיעים בדרך כלל בהפעלתה השגרתית.
.jpg)
במסורת הימית מקובל שזהו טקס משמעותי, שהחל כנראה עוד לפני אלפי שנים. ההשקה נערכת במעמד רב משתתפים, בו מברכים את האונייה בטקס חגיגי. ישנן אמונות טפלות רבות סביב ההשקה, וחלקים בטקס נועדו לגרום לכך שמזלה של האונייה יהיה מוצלח וטוב. אחד מן הידועים הוא ניפוץ בקבוק שמפניה על חרטומה בעת קריאת שמה והשקתה למים.
,_16_February_1942.jpg)
ישנן כמה שיטות עיקריות להעברת אוניות חדשות מהאתר בו נבנו אל המים, אך לא כולן מוגדרות כ"השקה".
השיטה המוכרת, שהיא השיטה הוותיקה והמוכרת יותר, היא החלקת האונייה על ציר האורך שלה, כאשר הירכתיים מובילות. האונייה נבנית על מִמְשֶׁה (אנגלית: slipway), מדרון המשמש להשקה ולמשייה של כלי שיט למטרת בנייה ותיקונים.[1] הממשה עצמו נבנה כך שיהיה ניצב ככל האפשר לשפת המים. במספנות מודרניות בנוי הממשה כעריסה מבטון מזוין, שיוכל לשאת את משקל האונייה, וקצהו הפונה אל המים מסתיים נמוך באופן משמעותי מהמפלס בים או במקווה המים שאליו מתחבר הממשה. מחסומים נמצאים בקצה הממשה, ומונעים מהמים כניסה עד לרגע הנכון. האונייה עצמה נבנית כאשר ירכתיה פונים לים, על פיגומים המאפשרים גישה לכל חלקי גוף כלי השיט, גם בנקודות הנמוכות ביותר.
כאשר מגיע זמן ההשקה נבנות מתחת לגוף האונייה שתי מסילות, המגיעות עד למחסומים שבקצה הממשה. המסילות משומנות כדי לאפשר החלקה נוחה של האונייה. הפיגומים מפורקים, כך שהאונייה נשענת כעת על המסילות, בעוד שכבלים ואמצעים דומים מאבטחים את גוף האונייה כדי שלא תחליק לפני הזמן המיועד. ברגע הנכון משוחררת האונייה, אם על ידי ניתוק כבל או שחרורו, והאונייה מחליקה אל המים, עד שהיא צפה בכוחות עצמה. גם כעת, האונייה מאובטחת בעזרת כבלים כדי שלא תתרחק ללא שליטה, עד להגעת גוררות שיובילו אותה למזח, להמשך העבודות.
בשיטה שנייה מחליקה האונייה אל הים על ציר הרוחב שלה, שיטה הנקראת "השקת צד" (side launch). שיטה זו נכנסה לשימוש במאה ה-19, בעיקר כאשר היה צורך להשיק את האונייה לאגמים וגופי מים קטנים, נהרות, וכדומה. השימוש בשיטה זו התפשט מאוד לאחר מלחמת העולם השנייה. יתרונה של שיטה זו הוא באפשרות להשיק אונייה לגוף מים צר יחסית, אך חסרונה הוא בשטח הגדול לאורך קו המים שתופסת האונייה הנבנית. השקת אונייה בשיטה זו דורשת מספר רב יותר של מסילות.
שיטה שלישית, בה נעשה שימוש לראשונה בתחילת 1981, היא שימוש במעין כריות אוויר שעליהן נבנית האונייה. כאשר מגיע זמן ההשקה, מוציאים את האוויר שבחלק מכריות האוויר, כך שנוצר מדרון משופע כלפי המים. שיטה זו חוסכת תשתית יקרה, והיא זולה ובטוחה יותר. כריות האוויר המתנפחות תומכות באונייה ומונעות תנועה לא רצויה במהלך ההשקה, סיכון הקיים בשיטות האחרות. כריות אלה בנויות בדרך כלל כגלילים הסגורים בשני קצותיהם בסיומות כדוריות.
שיטה נוספת שבה ניתן להעביר אונייה אל הים מתאימה לאוניות הנבנות במבדוק יבש. כאשר גוף האונייה מוכן, מוצף המבדוק במים, ואז נפתח אל הים. הוצאת ספינה אל הים בדרך זו אינה נחשבת להשקה.
ניתן לראות בהשקה את לידתה של אונייה. בדומה ללידת תינוק, גם בהשקת אונייה קיימו בני אדם במהלך ההיסטוריה טקסים וחגיגות, במהלכם ביקשו והתפללו על שלומה, ביטחונה ומזלה של הספינה החדשה.
טקסי השקה ידועים עוד מן העת העתיקה. תיאור של בניית אונייה בבבל, באלף השלישי לפני הספירה מספר על ההכנות הטכניות, ובהן אטימת כלי השיט בביטומן, וכן על הקרבת שוורים לאלים כטקס פולחני. גם בוני אוניות ממצרים, יוון ורומא התפללו לאלים כדי להגן על אוניות וימאים. אלי הים בתרבויות השונות – פוסידון במיתולוגיה היוונית ונפטון ברומית – היו אלים מרכזיים שאליהם פנו בטקסים אלה. בטקסי השקת כלי שיט ביוון העתיקה עיטרו המשתתפים את ראשיהם בענפי זית, שתו יין לכבוד האלים, ושפכו מים על כלי השיט החדש כסמל לברכה. כלי השיט היוונים והרומיים נשאו עליהם חפצים מקודשים, כמו פסים או מזבחות קטנים, מנהג שנמשך גם בימי הביניים. חפצים אלה מוקמו בסיפון האחרה (quarterdeck), אזור באונייה שנותר עד היום בעל חשיבות סמלית.
גם נוצרים ויהודים המשיכו במנהגי ניסוך יין ומים כחלק מתפילה לאל להגן עליהם בים. נוצרים ביקשו את התערבותם של קדושים ואת ברכתה של הכנסייה. באימפריה העות'מאנית לוותה השקת אונייה בתפילות לאללה, הקרבת כבשים וסעודה חגיגית.
כומר בצי המלכותי הבריטי מתאר טקס השקת אוניית מלחמה על ידי מסדר אבירי מלטה ב-1675, במהלכו קידשו שני נזירים ומשרתם על ידי תפילה בת חצי שעה, הנחת ידיהם על כל תורן ובכל חלק של כלי השיט, ולאחר מכן הזלפת מים קדושים על כל הספינה. בסוף הטקס הניפו אנשי הדת נס שסימל את היות הספינה אוניית מלחמה (man of war). מיד לאחר מכן הושקה האונייה.
קורבן אדם - בתקופה הקלאסית שררה אמונה טפלה נוספת שכדי להצליח בקרבות ספינת מלחמה חייבת לטעום מדם של אדם חי במהלך השקתה. היה מנהג באזור הים התיכון וכן בהשקות ספינות הוויקינגים שיועדו למלחמה. עבד או שבוי נקשר על גושי תמיכת השדרית כך שכשגוף הספינה מחליק, ואוסף מהירות בדרכו לים, נמחצה גופתו. ועוד את ראשו שניתק קובעים על עמוד החרטום. באיי שלמה המשיך המנהג למאה העשרים עד שמאוחר יותר הוחלף בהתזת דם תרנגול.[2]
טקסי השקה בעלי גוון דתי, מעין "הטבלה" של כלי השיט עם סיום בנייתו, המשיכו גם בעת החדשה במדינות הקתוליות באירופה. לעומתן, במדינות הפרוטסטנטיות השתנה אופי הטקסים; במאה ה-17 באנגליה, למשל, היו הטקסים בעלי אופי חילוני. טקס ההשקה של אוניית הקו פרינס רויאל ב-1610 מתואר על ידי בונה הספינה, פיניאס פט (Phineas Pett), שהיה מראשי בוני הספינות בדורו. פט מתאר, כי הטקס היה בהובלת הנסיך מוויילס, ובמהלכו עמד הנסיך על סיפון בית האחרה (poop deck) בחברת הלורד שהיה מפקד הצי (Lord High Admiral) ולורדים נכבדים נוספים. הנסיך החזיק בידו גביע מוזהב גדול, מלא ביין, וברגע שהאונייה החלה לנוע אל תוך המים שתה ממנו מעט. על פי הנוהג היה הנסיך מנסך את יתרת היין על סיפון האונייה, משליך את הגביע לים, ומעניק לאונייה את שמה ב"חגיגיות ובכובד ראש" (solemnly). פט מתאר שהנסיך עמד על הסיפון יחד עם "קבוצה נבחרת" של אורחים, בליווי תוקעים בחצוצרות, כשעל פניו הבעה של שמחה והתרגשות. לשמחתו של פט, בטקס השקה זה בחר הנסיך להעניק לו את הגביע בליווי מילות תודה והערכה, ולא להשליך את הגביע לים.
בדרך כלל, כאמור, היה הגביע מושלך לים, והיה שייך למוצא בר המזל. ואולם, ככל שתדירות השקת אוניות עלתה, הפך המנהג ליקר מדי, ולכן היה הגביע נמשה מן המים לשימוש נוסף בהשקות הבאות. בסוף המאה ה-17 כבר הוחלף בבריטניה המנהג להשתמש בגביע במנהג לנפץ בקבוק על חרטום הספינה.
בקנדה משלבים בטקסי השקה נציגים של העמים הקדמונים של קנדה, אינואיטים, אינדיאנים ומייטי (Métis).
בצרפת לוו טקסי ההשקה ומתן השם לאוניות במהלך המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 בטקסים פולחניים ייחודיים, דומים לטקסי חתונה וטבילה לנצרות. סנדק של כלי השיט החדש העניק לסנדקית זר פרחים, ושניהם העניקו יחד את השם. בטקס לא הייתה שבירת בקבוק, אך כומר בירך את האונייה במים מקודשים.
בהודו הושקו ספינות במהלך ההיסטוריה בטקס פוג'ה, בו הוקדש כלי השיט לאחד האלים שממנו ביקשו ברכה לספינה ולצוותה. במשך הדורות נוהל הטקס על ידי ברהמינים, אך במאה ה-20 מקובל שאשה שוברת אגוז קוקוס על חרטום האונייה, ולעיתים מתקיימת לאחר מכן פוג'ה.
ביפן מזמינים בוני האוניות גרזן מיוחד, מכסף, עבור האונייה הנבנית. הגרזן אמור להביא מזל טוב ולהרחיק מזל רע. לאחר טקס ההשקה ניתן הגרזן לבעלי האונייה כמזכרת. באמצעות הגרזן חותכים את החבל שחיבר את האונייה למקום שבו נבנתה.
טקסי השקה בבריטניה התקיימו בדרך כלל בחסות אחד מחברי משפחת המלוכה, קצינים בכירים בצי המלכותי הבריטי, או ראשי האדמירליות. במאה ה-19 החלו להזמין, במקרים בודדים, גם אישים אזרחיים, שיהיו האישיות המובילה בטקסי השקה של אוניות הצי, והיו גם טקסים ראשונים בהן נשים היוו אישיות זו. ב-1875 שב והופיע אלמנט דתי בטקסי ההשקה ומתן שם, כאשר הנסיכה אלכסנדרה (ומאוחר יותר המלכה אלכסנדרה), אשת נסיך ויילס אלברט אדוארד (ומאוחר יותר המלך אדוארד השביעי), שילבה שירת מקהלה אנגליקנית בטקס השקת אוניית המערכה אה"מ אלכסנדרה, שנקראה על שם הנסיכה. מנהג זה נמשך עד היום, כאשר המקהלה שרה את מזמור ק"ז בספר תהילים, שבו התייחסות מיוחדת לימאים: ”יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים: הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה” (פסוקים כ"ג–כ"ד).
טקסי השקה וקריאת שם לאוניות בארצות הברית דומים למדי לטקסים האירופיים. עם זאת, אין אזכור לטקסי השקה במהלך המאה ה-18, והמקורות הקיימים מספרים בעיקר על מסיבה שערכו פועלי המספנות שבנו את האונייה החדשה. גם בתחילת המאה ה-19 צוינה השקה בעיקר בחגיגה ללא ריטואל קבוע, למעט טקס של מתן שם תוך שימוש במשקה כלשהו ("christening fluid"). ב-1827 מתואר טקס השקה של סלופ מלחמתי ששמה ניתן על ידי "עלמה צעירה מפורטסמות'". זהו המקרה הידוע הראשון בו ניתן השם על ידי אשה. המסורת של מתן החסות לטקס ההשקה על ידי נשים הלכה והתרחבה, אם כי ב-1846 מתואר טקס השקה בו ניתן השם לאונייה החדשה על ידי שני מלחים צעירים. ב-1898 עדיין מתואר טקס ובו ניתן השם על ידי גבר.הגברת המשיקה - מאז מלחמת העולם מקובל שכל טקסי ההשקה של צי ארצות הברית הם בחסות אשה. מעבר לתפקידה הרשמי בניפוץ בקבוק שמפניה על חרטום האונייה במהלך הטקס מקובל שנותנת החסות נשארת בקשר עם צוות האונייה, ונוטלת חלק באירועים מיוחדים שלה, כמו שיבה לנמל הבית לאחר סיום הפלגה ארוכה.
הנוהל לטקס השקה בחיל הים, הדומה לטקסים האירופיים. על פי הנוהל, ההשקה מתבצעת על ידי "גברת משיקה". היא עומדת על במה ליד חרטום כלי השיט, מעניקה את השם ומברכת: "אח"י (שם כלי השיט) הנני מברכת אותך לדרך צלחה על פני שבעת הימים". לאחר מכן היא גוזרת סרט המתוח על החרטום, מנפצת בקבוק על החרטום, וחושפת את הלוט המכסה את שם כלי השיט. מפקד הספינה מצמיד לוח עץ שעליו שם כלי השיט, ולאחר מכן מושמע ההמנון. לאחר שהגברת המשיקה יורדת מן הבימה מוענק לה זר פרחים ולוח עץ עם מטבע שהונח מתחת לספינה עם תחילת בנייתה.[3]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
