Loading AI tools
חג בקהילות יהודיות מסוימות, המעלה על נס את הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חג הבנות או ראש חודש לבנות (בערבית: عيد البنات, בתעתיק: עיד תאע אלבנת או עיד אל-בנת; בצרפתית: Fête des Filles) הוא חג שנחגג על ידי חלק מהקהילות היהודיות בצפון אפריקה בראש חודש טבת, בימי חג החנוכה. החג מעלה על נס את העוצמה הנשית: הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות.
לפי מסורת אחת, מקור החג בגבורתה וחוכמתה של יהודית, שכבשה ביופייה את הולופרנס שר הצבא, ערפה את ראשו והצילה בזכות מעשיה את אנשי יהודה. מסורת אחרת גורסת שהחג נוצר לזכר גבורתה של האישה שעוררה את אחיה החשמונאים להתחיל את המרד ביוונים. דעה אחרת היא שמציינים ביום זה את המסופר בספר עזרא (י', ט"ז), על היום שבו התחייבו שבי ציון לשאת נשים רק מבנות ישראל. לפי השערה נוספת, מקור החג במסופר במגילת אסתר, לפיה זה היום שבו הובאה אסתר בפני המלך אחשוורוש והומלכה תחת ושתי.
החג נשתמר בחלק קטן מקהילות ישראל בצפון אפריקה: תוניסיה, ג'רבה, לוב[דרוש מקור], אלג'יריה, מרוקו. נשים, נערות וקשישות מתאספות לחגיגה שבה הן לומדות, רוקדות, שרות ושולחות מנות אישה לחברתה. יש שנהגו לבקש סליחה אישה מרעותה, כביום הכיפורים; יש שנהגו לקיים ביום זה חגיגה לכל בנות המצווה, שלאחריה ניגשות הנשים לנשק את ספר התורה. ביהדות האשכנזית היו שהצטרפו לחגיגות, כאשר בין הבולטים בעניין זה הוא הרב יצחק גינזבורג, שערך מספר פעמים התוועדויות לנשים לכבוד חג הבנות.
ראש חודש נחשב בעיקרו כיום מיוחד לנשים בכל עדות ישראל, ולכן חגיגת "ראש חודש לבנות" בראש חודש טבת היא הרחבה וחגיגה מיוחדת של החגיגות שמקורן קדום יותר. כבר במקרא ישנה עדות לכך שנשים ציינו את ראש החודש כיום מיוחד שבו הן נמנעו ממלאכה. כך ניתן להסיק משאלת בעלה של האישה השונמית: "וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם? לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת" (מלכים ב', ד', כ"ג). עולה מכאן שבראש חודש, כמו בשבת, הייתה האישה השונמית נמנעת מעבודה ונוהגת במנהגי השבת[1]. חגיגת מולד הלבנה על ידי נשים מוכרת היטב גם בתרבויות קדומות שכנות.[2] בתקופת המשנה והתלמוד נהגו נשים להדליק נר מיוחד בראש חודש, לערוך סעודה חגיגית ולהימנע ממלאכות: "נשייא דנהיגין למיעבד עובדא.. יומא דירחא מנהג." [הנשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה.... בראש חודש - (זהו) מנהג][3] ולימים קיבל המנהג תוקף מחייב[4][5].
מסורת מקובלת קושרת את חגיגת ראש חודש בידי נשים למאורעות היסטוריים בהם תפסו נשים מקום מיוחד:
יש המסבירים את הקשר בין נשים לראש חודש דווקא כנובע מהקשר הבראשיתי שבין מחזוריות הלבנה ומחזוריות האישה[11].
ראש חודש טבת חל תמיד בנר שישי או שביעי של חנוכה והוא ראש החודש היחיד שאומרים בו הלל שלם, מחמת חג חנוכה. נראה שהחגיגה המיוחדת לחודש זה הצטרפה למועד של חגיגה נשית שכבר הייתה קיימת, תוך העשרתה וקישורה לסיפורי הנס והגבורה הנשית. השילוב של מולד הלבנה בראש חודש טבת, שחל תמיד בתוך ימי החנוכה, התקופה החשוכה ביותר בשנה, הביא את החגיגה הנשית לשיא[12].
חג הבנות צבר במרוצת הדורות מספר טעמים והקשרים חלקם קשורים לגבורה נשית בהקשר של חג החנוכה[13], וחלקם קשורים לאירועים מקראיים אחרים בהם היה לנשים תפקיד מפתח:
מסורת ראשונה קושרת את החג אל סיפורה של יהודית[14], האלמנה שערפה את ראשו של אולופרנא (או הולופרנס לפי התעתיק היווני). הסיפור מסופר בספר יהודית, שהוא מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, והוא מוזכר לא פעם בדברי הפוסקים והפרשנים כסיבת חיוב הנשים במצוות הדלקת נר של חנוכה[15][16][17]. כך למשל כתבו התוספות: "פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן, בפורים - על ידי אסתר; בחנוכה - על ידי יהודית"[18].
הסיפור הוא על הולפורנס, שר הצבא האשורי של נבוכדנצאר, שיצא למסע לארץ ישראל על מנת לכבוש אותה. הוא הטיל מצור על העיר בתוליה (או בית אלוה), שבה גרה יהודית, אלמנה עשירה ויפה. תושבי העיר חיפשו דרך לגבור על הולפורנס ולמנוע ממנו להגיע לירושלים, אך לא הצליחו. יהודית מצאה פתרון. היא כבשה את שר הצבא ביופייה, השקתה אותו בחלב (או ביין), ערפה את ראשו והצילה את יהודה כולה. על פי גישה זו יהודית הושיעה את ישראל באירוע שאמנם קדם למרד החשמונאי[19], אך היה קשור גם הוא לכיבוש היווני, והוא התחולל בליל ראש חודש טבת[20].
סיפור נוסף הקשור בגבורת נשים ובחג החנוכה הוא מעשה 'חנה בת מתתיהו הכהן הגדול' או לפי גרסה אחרת 'בתו של יוחנן כהן גדול'[21]. לפי מסורת מימי הביניים היא זו שעוררה את מרד החשמונאים. לפי סיפור זה, כשעמדה מלכות יוון וגזרה גזירות על ישראל, נקבע כי כל אישה עברייה תיבעל על ידי ההגמון בליל חתונתה. כשהגיע זמנה של הבת החשמונאית להינשא, היא סירבה לקבל את רוע הגזירה. האישה האמיצה קרעה את בגדיה ודרשה מאחיה שלא יעמדו מנגד. בתחילה רצו האחים לקום עליה להורגה, אך היא הצליחה לשכנע אותם לצאת לפעולה נועזת שתציל אותה ואת כלל הנשים היהודיות מידי ההגמון. בליל חתונתה הגיעה האחות אל המלך בליווי אחיה. הם התגנבו לחדרו של המלך והרגו אותו. כך החלה מלחמת המכבים ביוונים[22] לפי רש"י, סיפור זה הוא המקור לחיוב נשים בהדלקת נר חנוכה: "שגזרו היוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר [=פקיד מלכותי בכיר] תחילה ועל ידי אישה נעשה הנס"[23].
קיימות עדויות רבות לקיום חוק הלילה הראשון[24] שעל פיו כל הנערות הבתולות בליל כלולותיהן נמסרו לאונס בידי נציגי השלטון הכובש.
חוקר הפולקלור יום-טוב לוינסקי העלה השערה בדבר מקורו הראשוני של חג "ראש חודש לבנות" ולדעתו החג קשור לגירוש הנשים הנכריות בימי עזרא הסופר[25], שההחלטה להיבדל מהן התקבלה בראש חודש טבת, וביצועה הגיע לכלל סיום בראש חודש ניסן[26][14]. כך עולה מתוך המסופר בספר עזרא: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה, וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְדַרְיוֹשׁ הַדָּבָר. וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן"[27]. ברם, אין שום חיזוק להשערה זו, לא בכתב ולא במסורת בעל פה.
כמה חוקרות הצביעו על הדמיון בין מנהגי 'חג הבנות' למנהגי פורים, וסברו שהחג נוסד לרגל הגעתה של אסתר לארמון המלך, שהתרחשה בחודש טבת לפי המוזכר במגילה[28][29][30], ברם אין על כך עדות כלשהי בכתב או בעל פה.
נראה כי במקביל למסורת כתובה שנקבעה והונהגה על ידי מנהיגות דתית גברית, התקיימו לאורך דורות רבים טקסים אשר נשמרו על ידי נשים והועברו כמסורת בעל פה. אפשר למצוא עדויות לכך בשירת הקודש של נשים מהאי ג'רבה כפי שנחקרה על ידי מרים גז-אביגל ומתועדת בספרה[31]. השירה נתחברה מתוך נקודת מבט נשית והדמויות הנשיות מוצגות בה באופן חיובי ביותר. שירת הנשים זו הועברה מדור לדור בעל פה, ללא תיעוד על יוצרות השירה ופרטים אחרים.
טקס "ראש חודש הבנות" מיוחד, שעדות מפורטת אודותיו נשתמרה בידינו, התקיים בתוניס בשנת תקט"ז (1755) בהשתתפות הרב אליהו שפירא. הרב שפירא היה חכם ממוצא פולני, שהשתקע במקום בשנת תס"ד (1727), ופתח ישיבה שהוסיפה להתקיים עד המאה העשרים. בשנת תקט"ז נפטרו בקהילה היהודית נערות אחדות. שנת תקט"ז הייתה שנה מעוברת וראש חודש טבת חל באותה השנה ביום השישי. האמהות והסבתות הרבו לבוא לבית הכנסת של הרב, ובשעת קריאת התורה נדחפו להיכל והתפללו לשלום בנותיהן. לאחר קריאת התורה קם הרב ונשא נאום נלהב על זכותן של הנשים הצדקניות שעמדו לישראל. בדבריו העלה את זכרן של דבורה ויעל, את כבודה של אסתר, את קדושתה של סרח בת אשר, את ברוריה אשת מאיר ואת מעשה הגבורה של יהודית. הרב הדגיש, כי מקורו של "ראש חודש הבנות" היא קבלה מזמן החשמונאים, שבו אירע גם מעשה יהודית, ועל כן ראוי שיום זה יהיה יום טוב לבנות. הרב שפירא אף סידר טקס מיוחד לכבוד היום. כל הנשים שנכחו במעמד עברו לפני התיבה ונשקו את ספר התורה. הרב פרש את ידיו מעליהן ונשא נוסח מיוחד של תפילת "מי שברך" שתיקן לשלום הבנות[32][14].
בשנת תרפ"ו (1925) החליטו ראשי הקהילה בתוניס לקיים ביום זה מדי שנה חגיגת בת מצווה שיתופית לבנות בית הספר של "כל ישראל חברים", כדי לקרב בנות אילו למסורת היהודית. יש בידינו תיאור מפורט של טקס זה משנת תרפ"ו[14]. לעדויות הכתובות מצטרפות בדור האחרון עדויות בעל פה שמסרו נשים יוצאות צפון אפריקה לחוקרות שתיעדו את דבריהן[20][31][33].
המנהגים שנשמרו בקרב נשים בקהילות במזרח התיכון, ובמיוחד נשות תוניסיה והאי ג'רבה, מאפשרים לנו הצצה לטקסים ומנהגים של אחוות נשים שהיו נהוגים ככל הנראה לאורך דורות רבים ואבדו בתהליך "קיבוץ הגלויות" והמעבר לישראל[34]. זהו חג שאין בו חוקים, המהות היא העיקר – יום של גיבוש ושמחה נשית אותנטית ופשוטה. ד"ר מרים גז-אביגל, חוקרת יהדות תוניסיה, מספרת: "...כל אותו היום הנשים בישלו, אפו ושרו שירות של חול ושירות של קודש שאליהם הצטרפו גם ריקודים. לקראת הערב ישבו כל הבנות לסעודה ובלילה התפזרו כל אחת אל ביתה כשידיה מלאות בדברי מאפה ומתיקה שאותם חילקה לקרובים וחברים."
לפי ד"ר יעל לוין עיקרו של החג הוא חגיגת אחוות נשים, התכנסות הבנות ואכילת מאכלי חלב ולפעמים גם שתית יין במקום שבו החנוכיה דולקת[14]. אכילת מאכלי חלב נזכרת גם בהגהות האשכנזיות לשולחן ערוך והיא אכן נקשרת במעשה יהודית: "יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב"[35][34]. כמה מנהגים נוספים מוזכרים במאמרה של לוין: בתוניס היו עורכים סעודה חגיגית ושולחים משלוח מנות לבנות. כמו כן חגגו ביום זה חגיגת בת מצווה שיתופית; בלוב היו הנערות מבקרות זו את זו ועורכות מסיבה; באי ג'רבה חגגו את החג בעיקר הרווקות כסגולה למציאת שידוך מוצלח; בקהילות יוון השלימו הבנות זו עם זו כמנהג יום הכיפורים; בתוניס, בלוב ובמקומות רבים נוספים נהגו שנשים לא תבצענה מלאכה ביום זה. בעדות אחדות, ובכלל זאת בקהילות מרוקו ותוניסיה, היה קיים אף המנהג שבראש חודש טבת הבחורים המאורסים היו מביאים מתנות לארוסותיהם.
בעמותת 'אל-גריבה', מרכז תרבותי עולמי למורשת יהדות תוניסיה בירושלים, חוגגים מאז 2011 מדי שנה את "ראש חודש לבנות". במסגרת החגיגה מוענקת מדי שנה אות "יקירת העדה" לאישה רבת פעלים ומעוררת השראה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
