דמות מקראית, גיבורת מגילת אסתר מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה (ובביטוי עברי עממי מודרני - גם "מלכת אסתר"[1] - במיוחד בהקשר של תחפושות שמציגות אותה) היא דמות מקראית, גיבורת מגילת אסתר, שעל פי המסופר סיכלה את מזימתו של המן להשמיד את היהודים בממלכת פרס. היא מתוארת במגילה כאשתו של המלך אחשוורוש לאחר ושתי. על פי חז"ל, היא גם אחת משבע הנביאות שהיו בעם ישראל בתקופת המקרא.
ערך זה עוסק בדמות מקראית, גיבורת מגילת אסתר. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אסתר (פירושונים).
על פי המחקר האטימולוגי, השם "אסתר" לקוח משמה של אלת האהבה והפריון במיתולוגיה הבבלית - אִשתר,[2] זאת בדומה לגיבור אחר של המגילה - "מרדכי", ששמו לקוח משמו של האל הבבלי מרדוך. השערה נוספת היא שהשם נגזר מן המילה הפרסית סתארה (ستاره, Stara), שמשמעותה "כוכב".[3][4][5]רש"י מפרש כי משמעות המילה "אסתהר" היא "ירח", והרב עדין שטיינזלץ מפרש (בעקבות פירושו של רבי יעקב עמדין), כי "אסתהר" משמעותו כוכב נוגה,[6] וכך פורש גם בתרגום שני[7] ובילקוט שמעוני.[8]
מגילת אסתר מזכירה גם את השם "הדסה": ”וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר”(אסתר,ב',ז'). במסכת מגילה מובאת ברייתא המציגה דעות שונות על כפל שמות זה:[9]
"רבי מאיר אומר: אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה? על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר (זכריה,א',ח') "והוא עומד בין ההדסים". רבי יהודה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת שמה אסתר? על שם שהייתה מסתרת דבריה, שנאמר "אין אסתר מגדת את עמה וגו'". רבי נחמיה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר - שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר."
בפרשנות התלמודית הציע רבי יהושע[9] שהשם "הדסה" – במשמעות "הדס" – קשור לצבע הפנים האידיאלי בתרבות הפרסית, ירוק, ולפיכך מרמז על יופייה.[10] פרשנות נוספת קשרה את השם "הדסה" עם מילה שמשמעותה "מלכה",[4] ואברהם שלום יהודה שיער שהשם "אסתר" נגזר ממילה מדית משוחזרת שפירושה "הדס".
אסתר בת אביחיל משבט בנימין[דרושה הבהרה]גודלה על ידי מרדכי שהיה בן-דודה.[11][12]התלמוד הבבלי מציין שמרדכי היה בן אחי האב. בנוסף סבור התלמוד הבבלי שכוונת הפסוק "לקחה מרדכי לו לבת", היא שלקח אותה לו לאישה, לאחר שהוריה מתו.[9] גם התרגום היווני למגילה (א, ח) קובע שאסתר הייתה אשתו של מרדכי.[13] כאשר חיפש המלך אחשוורוש אישה במקום ושתי, נלקחה גם אסתר אל בית המלך ונבחרה להיות המלכה מפני שנשאה חן וחסד לפניו. על פי חז"ל, לקיחה זו של אסתר הייתה "מלמעלה" ולא מרצונה. אסתר הסתירה, לבקשת מרדכי, את זהותה ואת היותה יהודיה.
כאשר המן קיבל רשות מהמלך להשמיד את היהודים, נתבקשה אסתר על ידי מרדכי לגשת אל המלך ולהתחנן להצלת היהודים. אסתר בתחילה חששה לגורלה, אך לאחר מכן היא התעשתה והחליטה לשים נפשה בכפה, ולסכן עצמה בעבור עמה. באמצעות סדרת פעולות היא מצליחה להפיל את המן מרום מעלתו ולהציל את העם היהודי מכליה. לפי חז"ל, היא גם תבעה לאחר מכן מאנשי כנסת הגדולה שייקבע החג ותיקבע המגילה לדורות, ולאחר דין ודברים קיבלה את מבוקשה.
לפני בואה של אסתר אל היכלו של המלך אחשוורוש לבקש את ביטול הגזרה של המן, שלחה אסתר בקשה אל מרדכי דרך התך, אחד מסריסי המלך: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, גם אני ונערֹתי אצום כן" (אסתר,ד',ט"ז). יש המקשרים לכך את תענית אסתר, הנהוגה בי"ג באדר (ערב חג הפורים), על אף שהתענית המקורית התקיימה בכלל בפסח. עם זאת, יש הטוענים[14] כי תענית זו אינה זכר לשלושת ימי התענית בימי מרדכי ואסתר, אלא זכר לתענית היהודים בי"ג באדר, ביום שנקמו באויביהם, שכן נהגו בתקופה זאת שבעת מלחמה על כל העם להיות בצום.
אף על פי שכיום מקובלת במחקר הדעה שהמסופר במגילה איננו היסטורי,[15] נעשו ניסיונות לזהות את הדמויות במקורות חיצוניים למקרא. יש המזהים את אחשוורוש של מגילת אסתר עם חשיארש הראשון (מבוטא "חְשַׁיָארְשָׁה", קסרכסס ביוונית). הרודוטוס מזכיר את אמסטריס, אשתו של חשיארש, ויש שמצאו בזה דמיון-מה לאסתר.[16] לעומתם, מקורות שונים, בעיקר יהודיים, מזהים את אחשוורוש של מגילת אסתר, דווקא עם בנו של חשיארש הראשון, ארתחששתא הראשון - כך למשל תרגום השבעים ויוסף בן מתתיהו וגם חז"ל.[17] הדבר גם מתיישב עם המסופר בספר עזרא,פרק ז', בנוגע לסכום כסף עצום שנתן ארתחששתא הראשון לעזרא, לשיקום בית המקדש.
מדרשי האגדה מוספים פרטים על המסופר במגילת אסתר:
יש מחלוקת פרשנים לגבי הקשר בין אסתר לבין מרדכי היהודי. לפי חלק מהמדרשים, היה בן-דודה של אסתר שאימץ אותה כבת לאחר מות אביה ואמה. אך ישנם מדרשים אחרים אשר אומרים כי הם היו נשואים.
לפי מספר פרשנויות לאסתר היה בן מאחשוורוש. יש המזהים אותו עם המלך כורש שהצהיר על מתן הרשות ליהודים לבנות את בית המקדש. יש שאומרים שכורש היה בנו של אחשוורוש ובנה של אסתר, הוא ארתחששתא הראשון. גרסה שלישית היא כאמור, שארתחששתא הראשון הוא אחשוורוש של מגילת אסתר ולפי זה בנו דריווש השני הוא בנה של אסתר. זיהויים אלה אינם מתיישבים מבחינה כרונולוגית.[18]
הצו שקבע חיפוש אחר אישה חדשה למלך חייב כל נערה שנבחרה על ידי הפקידים להתפקד בארמון המלך ולא דינה ודין משפחתה היה מוות.
במגילה מתוארת אסתר: ”וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה”.[19] והגמרא מרחיבה: "ארבע נשים יפיפיות היו בעולם שרה ואביגיל ורחב ואסתר".[20] במקום אחר בגמרא מוסבר שיופייה של אסתר היה יופי פנימי: "רבי יהושע בן קרחה אמר: אסתר ירקרוקת הייתה וחוט של חסד משוך עליה".[21]
חז"ל נחלקו לגבי גילה של אסתר בזמן הסיפור: רב טען שהייתה בת כ-40 ושמואל טען שהיא הייתה בת 80, אך לדעת הרוב היא הייתה בת 75.[22]
לפי אחד הפירושים הבחירה של אחשוורוש באסתר הייתה עצמה בגדר נס גם משום שאסתר "ירקרוקת הייתה", כלומר בעלת עור צהוב-שחום (כשבפרס של אותה התקופה לבן היה אידיאל היופי) וכן בת כ-70,[23] בנוסף לכך שהבחירה אפשרה מאוחר יותר את נס הצלת ישראל מהשמדה.
מהפסוק ”וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת”[24] למד רב: "ביקש לטעום טעם בתולה - טעם, טעם בעולה - טעם".[21] עוד מספרת הגמרא על אסתר "שהייתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי".[25]
מסכת מגילה מתארת דיאלוג בין אסתר לחכמים בדבר הכללת מגילת אסתר בין כתבי הקודש:
שלחה להם: "כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס"...
שלחה להם אסתר לחכמים: "כתבוני לדורות".
שלחו לה: 'הלא כתבתי לך שלישים' (משלי כב כ) - שלישים ולא רבעים [כלומר חומש, נביאים וכתובים], עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה, 'כתב זאת זיכרון בספר' (שמות יז יד) - "כתב זאת" - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. "זיכרון" - מה שכתוב בנביאים. "בספר" - מה שכתוב במגילה”.[26]
בתקופת גירוש ספרד, רבים מהאנוסים ראו באסתר דמות מופת ודגם לחייהם, מפני ש"בהסתירה את זהותה האמיתית בארמונו של אחשוורוש הייתה לאנוסה הראשונה".[27][28]
אסתר משמשת, בתפילות ברכה שונות, חלק מנשות המופת של עם ישראל, אשר מתפללים לברכה בזכותן. כך למשל, בנוסח ה"מי שברך" הספרדי לזבד הבת מוזכרות, בנוסף לארבע האמהות, גם ”מִרְיָם הַנְּבִיאָה וַאֲבִיגַיִל, וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַּת אֲבִיחַיִל”.
מהשיבוש ביידיש הנובע מאימוץ צורה לשונית במורפולוגיה שגויה שמסתמכת על משקל הסמיכות התקין בביטוי המקראי "מלכת שבא" ומתכתב עם שם הספר "מגילת אסתר" (צורת הסמיכות-כביכול השגויה קיימת בשוגג גם בביטויים עבריים עממיים מודרניים נוספים, כגון "קצין תורן" - עם ק' בשווא). (ראו פרק פורימשפיל בספר המועדים לפורים)
החל מינסן בשנות ה-90 של המאה ה-19. ראו Jensen, P. “Elamitische Eigennamen. Ein Beitrag Zur Erklärung Der Elamitischen Inschriften.” Wiener Zeitschrift Für Die Kunde Des Morgenlandes, vol. 6, 1892, p. 70. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
Brettler, Marc; Newsom, Carol; Perkins, Pheme (2018). "Esther". The New Oxford Annotated Bible: New Revised Standard Version (באנגלית). Oxford University Press. p.715. ISBN9780190276065.
Yahuda, A. S. (1946). "The Meaning of the Name Esther". Journal of the Royal Asiatic Society of Great Britain and Ireland (2): 174–178. ISSN0035-869X. JSTOR25222106.