חברובסק

חברובסק
**Хаба́ровск**
סמל חברובסק סמל חברובסק	דגל חברובסק דגל חברובסק
מדינה	רוסיה
קראי	חברובסק
חבל ארץ	המזרח הרחוק הרוסי
ראש העיר	סרגיי קראבצ'וק
תאריך ייסוד	31 במאי 1858
על שם	Yerofey Khabarov
שטח	386 קמ"ר
גובה	72 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	615,570 (1 בינואר 2024)
‑ צפיפות	1583,32 נפש לקמ"ר (2016)
קואורדינטות	48°29′00″N 135°04′00″E
אזור זמן	UTC +10
	http://khabarovskadm.ru
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני חברובסק

חָבָּרוֹבְסְק (ברוסית: ‏Хаба́ровск^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא עיר בפדרציה הרוסית במזרח הרחוק הרוסי, כ־30 ק"מ מהגבול עם סין. העיר משמשת כבירת מחוז חברובסק ובמשך 18 שנים (משנת 2000 עד 2018) שימשה כמרכזו האדמיניסטרטיבי של מחוז המזרח הרחוק הפדרלי. זהו אחד המרכזים התרבותיים, ההשכלתיים והפוליטיים הגדולים באזור המזרח הרחוק.

עובדות מהירות מדינה, קראי ...

סגירה

האקלים קיצוני, ומשתנה בחדות בין חורפים קרים מאוד, לקייצים חמים ולחים יחסית, כשעיקר הגשמים יורדים בעונת הקיץ (כ-600 מ"מ גשם בשנה בממוצע).

העיר היא השנייה בגודלה במזרח הרחוק הרוסי, אחרי ולדיווסטוק השוכנת כ־800 ק"מ דרומה לה ומקושרת עמה ברכבת לילה לאורך תוואי הרכבת הטרנס סיבירית. מוסקבה נמצאת במרחק 8,533 ק"מ של נסיעת רכבת. בעיר ישנם 2 נמלי תעופה, 5 תחנות רכבת ונמל על נהר אמור.

העיר הוקמה בשנת 1858 כמצודה צבאית ונקראה חברובקה על שם ההרפתקן מהמאה ה־17, ירופיי חברוב. משנת 1880 הוכרזה המצודה כעיר והייתה לבירת מחוז פרימורסקי ומשנת 1884 הייתה למרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז המושלות עבר האמור. בשנת 1893 חברובקה שינתה שמה לחברובסק. ב־1922 הייתה חלק מרפובליקת המזרח הרחוק שסופחה לרוסיה הסובייטית. מאז 1926 מהווה העיר לבירת מחוז המזרח הרחוק ומשנת 1938 — בירת מחוז חברובסק. משנת 2002 עד 2018 הייתה בירת המחוז הפדרלי של המזרח הרחוק הרוסי. בעיר שוכן גם המשרד הפדרלי לפיתוח המזרח הרחוק, מטה הפיקוד הצבאי המזרחי של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית.

שבטי האזור היו טונגוסים, ותרבות ילידים מקומית נשתמרה היטב במוזיאונים בעיר וביישובי ניינץ קרובים כסיחצ'י־אליין, שם נמצאו ציורי קיר בני 1,300 שנים.

בשנת 722 לפני הספירה, קיסר סין בן שושלת טאנג, שואן-דזונג, ייסד פרוטקטורט שבו ניתן שלטון עצמי לשבטים המקומיים ושהמרכז שלו שכן ליד מיקומה של העיר חברובסק של ימינו ונקרא "בּוֹלי".

המאה ה-17

ב־26 במרץ 1652 התקיף כוח פרשים משולב של הסינים את הקוזאקים במבצר אצ'נסק, ששכן במקום בו נבנתה בהמשך חברובסק, אך הקוזקים הצליחו למנוע את כיבושו. שנתיים לאחר מכן התחולל במקום קרב הוטונג, בו ניצח צבא משולב מאנצ'ו־קוריאני את הרוסים. ב־1658 260 רובאים ותותחנים קוריאנים הביסו סופית את כוחותיו של הקוזאק אונופריג' סטפאנוב בשארודי, ליד שפך נהר הסונגארי. הם קטלו 270 מאנשיו והניסו את הרוסים מהאזור.

המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20

בשנת 1858 החלה האימפריה הרוסית במגעים עם אימפריית צ'ין, כאשר מהצד הרוסי ניהל את המשא ומתן הרוזן ניקולאי מוראביוב־אמורסקי, המושל הכללי של מזרח סיביר, ומהצד הסיני ניהל את המשא ומתן המפקד העליון אישאן. יחד, חתמו השניים על חוזה אייגון שבמסגרתו האזור כולו עבר לשליטת רוסיה. באותה שנה מוראביוב פקד לשלוח לאזור את גדוד הקו הסיבירי ה־13 בפיקודו של יאקוב דיאצ'נקו. הגדוד הקים ב־31 במאי 1858 את מוצב הצבא חברובקה (Хаба́ровка) על שם מגלה הארצות הרוסי ירופיי חברוב, ותאריך זה נחשב ליום ייסוד העיר. המקום הנבחר התבסס על ממצאי המשלחת לנהר אמור בראשות מגלה הארצות גנאדי נבלסקי. המוצב גדל והיה למרכז כלכלי ותעשייתי חשוב במפגש הנהרות אמור ואוסורי.

בשנת 1864 נבנתה השדרה המרכזית של העיר, רחוב הגדה [ברגובאיה] (שונה בהמשך לרחוב שבצ'נקו). בשנת 1865 התגוררו בעיר 1,294 תושבים (רובם חיילים וקציני גדוד הקו הסיבירי ה־13) ומרבית המבנים בה נועדו לשימוש צבאי לרבות מחסני נשק, בתי מגורים לפיקוד הצבאי וחיל מצב. העיר התפתחה בשל היותה צומת תחבורתי ימי במפגש הנהרות אמור ואוסורי. בשנת 1873 נפתח בית ספר בעיר ובאותה שנה ביקר לראשונה אורח רם מעלה, הנסיך הגדול אלכסיי אלכסנדרוביץ' שעל שמו נקרא מכון ההשכלה הגבוהה שנפתח בשנת 1875.

לקראת 1880, 22 שנים לאחר הקמתה, התגוררו בעיר 2,036 איש, מהם 47.3% אנשי צבא, 21.3% זרים (בעיקר פועלים סינים), 1.4% מקומיים ו־7% קצינים, אנשי כמורה, סוחרים ותעשיינים. אומנם באותה עת, ניקולאייבסק שימשה כבירת המחוז אך לחברובסק היו נתונים גאוגרפיים טובים יותר ובאותה שנה המצודה הצבאית הפכה לעיר ובירת מחוז פרימורסקי. ב־1891 הגיע יורש העצר הרוסי, ניקולאי אלכסנדרוביץ', לביקור בעיר ובנוכחותו נחנך פסל לזכרו של ניקולאי מוראביוב־אמורסקי (הנחשב לאחד ממייסדי העיר). הפסל נהרס לאחר מכן על ידי שלטונות ברית המועצות.

ב־21 באוקטובר 1893 שינתה העיר את שמה לחברובסק בהתאם לצו מספר 9984 של שר הפנים לשינוי שם העיר חברובקה לחברובסק. בשנת 1894 נוסד בעיר סניף של החברה הגאוגרפית הרוסית שתרם לחיי התרבות בעיר בהקמת תיאטראות, מוזיאונים וספריות. באוקטובר 1895 הוקם בעיר המכון לתחבורה ומסילות ברזל שהיה למכון לימודי ראשון מסוגו בעיר בתחום הטכני. בשנת 1897 יצאה לדרך הרכבת הראשונה מהעיר. באותה עת עמדה האוכלוסייה על 14,900 איש. בשנת 1902 הוקמו מכוני ארטילריה שבשנת 1908 הפכו למפעל הנשק "ארסנל" (ששמו שונה בהמשך ל"דלדיזל"), שעובדיו היוו חלק מהמחאות וההפגנות שהתרחשו בעיר בשנים 1906–1907. בשנת 1908 הוקם בסיס שייטת אמור. בשנים 1913–1916 נבנה גשר יורש העצר אלכסיי ניקולאייביץ' שמעל נהר אמור וחיבר למעשה בין מסילות הברזל של חברובסק למזרח סיביר.

לאחר מהפכת פברואר

לאחר מהפכת פברואר גדל כוחם של הסוציאליסטים ובעיקר מחנה המנשביקים שבחרו במרץ 1917 מועצה של פועלים ונציגי החיילים. הנציגים עצרו את מפקד המשטרה ואת המושל הכללי. ב־6 במרץ פיזרה הממשלה הרוסית את גדוד הז'נדרמריה וארבעה ימים לאחר מכן פורקה גם מחלקת המשטרה של משרד הפנים. העיר הוכפפה למחוז המזרח הרחוק ונוהלה על ידי קומיסרים. ב־14 באפריל 1917 הוחלפה המשטרה הקיסרית במיליציה עממית שנטלה על עצמה את תפקידי הביטחון.

העיר ספגה אבדות רבות במהלך מלחמת האזרחים והייתה לחלק מרפובליקת המזרח הרחוק שהפכה לחלק מברית המועצות ב־14 בנובמבר 1922. באפריל 1923 חודשה המועצה העירונית של חברובסק ובדצמבר הייתה למרכז האדמיניסטרטיבי של המזרח הרחוק הרוסי. בינואר 1926 עמדה אוכלוסיית העיר על 52,000 איש. במאי 1930 הייתה העיר ליחידה טריטוריאלית נפרדת. באוגוסט 1932 נחנך מפעל לרכבים שבתקופת מלחמת העולם השנייה ייצר טנקים.

מלחמת העולם השנייה ולאחר מכן

בתקופת מלחמת העולם השנייה הייתה העיר למטה פיקוד הכוחות הסובייטיים במזרח הרחוק ובמסגרת זאת נפתחו בתי ספר לריגול נגדי. מ־25 ועד 30 בדצמבר 1949 נערכו בעיר משפטי חברובסק, בהם הואשמו תריסר חברי צבא קוואנטונג היפני בייצור ושימוש בנשק ביולוגי במהלך מלחמת העולם השנייה (ראו גם יחידה 731).

העיר ידעה התפתחויות רבות לאחר מלחמת העולם השנייה ובין השאר ב־5 בנובמבר 1956 נחנכה חשמלית, בשנת 1960 נחנכו אולפני טלוויזיה וב־1975 נחנך קו טרוליבוס ראשון.

ב־1996 נערכו לראשונה בתולדות העיר הבחירות לראשות העיר, בהן ניצח פאבל דמיטרייביץ' פיליפוב, שמועמדותו זכתה לתמיכת מושל מחוז חברובסק, ויקטור אישאייב. בשנת 2002 הפכה העיר למרכז הניהולי של המחוז הפדרלי של המזרח הרחוק הרוסי.

בשנת 2020 התקיימו בעיר הפגנות רחבות היקף כנגד ממשלת רוסיה בעקבות מאסרו של סרגיי פורגאל, מושל המחוז. קיים שוני בדיווחים סביב ההפגנות בין הגורמים השונים, וכמות המפגינים מוערכת בטווח של בין 5,000 ל-35,000 איש. על פי הערכות ראשי המחאה, מדובר בהפגנה הגדולה ביותר בהיסטוריה של העיר^[1]^[2].

מאחר שהעיר נחשבת למרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז חברובסק, שוכנים בה מרכזי השלטון של המחוז בהם בית ממשלת מחוז חברובסק, מעון המושל ובית המועצה המחוזית המחוקקת של עבר הבאיקל. הרשות המבצעת בעיר היא עיריית חברובסק שברשה עומד אלכסנדר סוקולוב. המועצה המחוקקת היא הדומה העירונית של חברובסק (Хабаровская городская дума).

התעשיות המרכזיות כוללות מפעלים לברזל ופלדה, בתי זיקוק לנפט, תעשייה כבדה, מספנות, תעשייה פרמצבטית, ומפעלים לאריזת בשר וקמח.

על פי מפקד אוכלוסין מ־2016 אוכלוסיית העיר עומדת על 611,160 נפש. בעיר קיימת קהילה יהודית. העיר מחולקת לחמישה רבעים:

הרובע המרכזי — 93,788 איש (2016)
רובע הצי האדום — 91,561 איש (2016)
רובע קירוב — 52,886 איש (2016)
רובע מסילת הברזל — 151,749 איש (2016)
רובע התעשייה — 221,176 איש (2016)

בעיר ממוקמות כמה אוניברסיטאות המשרתות את המחוז כולו. המתמטיקאי יפים זלמנוב הוא בן העיר.

הרחוב המרכזי בעיר הוא שדרת אמור המצטיינת במגוון חנויות ושווקים לאורכו. שלא כמו וולדיווסטוק, העיר לא נסגרה מעולם בפני זרים, אף על פי שמפקדת פיקוד המזרח הרחוק שכנה בה. לאחר נפילת ברית המועצות החלה מתגברת ההשפעה האסיאתית בעיר וכמיליון תיירים מסין מבקרים בה מדי שנה, יחד עם אנשי עסקים יפנים וקוריאנים שהשקיעו במפעלים ועסקים בעיר.

במוזיאון הטבע בחברובסק שמורים שבריו של מטאוריט סיחוטה-אלין שנפל 1947, שהחלק הכבד ביותר שנמצא ממנו שוקל 1,745 קילוגרם.

מוזיאון האמנות בחברובסק מציג אוסף נדיר של איקונין עתיקים.

קו הרכבת הטרנס סיבירית עובר בעיר. באמצעות קו זה העיר מקושרת לולדיבוסטוק בדרום ולכל התחנות במערב עד מוסקבה.

בעיר פועל נמל התעופה הבינלאומי "נובי" ("חדש" ברוסית) בו נוחתות טיסות מסין, קוריאה הדרומית, דרום מזרח אסיה, אירופה ומרכז אסיה. במהלך חודשי הקיץ מפעילה חברת התעופה המקומית טיסות שכר ישירות לנמל התעופה בן-גוריון. ישנו נמל תעופה נוסף, קטן יותר (ונקרא כך גם בשם "מאלי", "קטן" ברוסית).

הנהרות אמור ואוסורי נפגשים בקרבת העיר. שני הנהרות משמשים גבול בין רוסיה לסין, ושניהם משמשים כדרכי תחבורה בעיקר להובלת גזעי עצים הנכרתים לגדותיהם.