ניאיגטה (מחוז)

ניאיגטה (מחוז)
**新潟県 (ניאיגטה-קֶן)**
סמל ניאיגטה סמל ניאיגטה	דגל ניאיגטה דגל ניאיגטה
מדינה	יפן
חבל ארץ	צ'ובו
מושל	הירוהיקו איזומידה
רשות מחוקקת	האסיפה המחוזית של ניאיגטה
בירת המחוז	ניאיגטה
תאריך ייסוד	3 באפריל 1869
על שם	ניאיגטה
שטח	12,582.47 קמ"ר
‑ הנקודה הגבוהה	Mount Korenge
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	2,192,319 (1 במרץ 2021)
‑ צפיפות	188.48 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	37°54′09″N 139°01′23″E
אזור זמן	UTC +9
	www.pref.niigata.lg.jp
	מפת מיקום; מפה מפורטת; לחצו כדי להקטין חזרה (למפת מחוז ניאיגטה רגילה) ניאיגטה נגאוקה ג'ואצו סנג'ו שיבטה סאדו יאמאגטה פוקושימה טוצ'יגי גונמה נאגנו טוי. ים יפן מחוז ניאיגטה

מחוז ניאיגטה (ביפנית: Niigata-ken 新潟県) הוא מחוז באזור צ'ובו שבאי הונשו, יפן. בירת המחוז היא העיר ניאיגטה.

עובדות מהירות מדינה, חבל ארץ ...

סגירה

עד רסטורציית מייג'י במחצית השנייה של המאה ה-19 התחלק האזור של מחוז ניאיגטה של היום בין שטחי מחוזות אצ'יגו וסדו. במהלך תקופת סנגוקו איחד הדאימיו אואסוגי קנשין את שני המחוזות למחוז אחד תחת שליטתו, ואף הפך למנהיג שבט אואסוגי.

העיר ניאיגטה, בירת המחוז, היא העיר הגדולה ביותר ביפן השוכנת לחופו של ים יפן, והייתה עיר הנמל הראשונה לחופי ים יפן שנפתחה לסחר עם מעצמות זרות, לאחר פתיחת יפן למערב על ידי קומודור מת'יו פרי ב-1854. מאז מילאה העיר תפקיד חשוב בסחר בין יפן לבין רוסיה וקוריאה.

בשנות ה-60 וה-70 עבר מחוז ניאיגטה עבודות תשתית ותחבורה רבות שסייעו לפיתוחו, בהן בניית רכבת מהירה ותחנת כוח הידרואלקטרית, הודות לפעילותו של קקואיי טנאקה, פוליטיקאי יליד המחוז, וראש ממשלת יפן בשנות ה-70.

למחוז ניאיגטה רצועת חוף באורך 240 קילומטרים, לאורך חופי ים יפן, ושטח המחוז כולל גם את האי סדו. המחוז מתחלק לארבעה אזורים: אזור ג'וּאֶצו בדרום, צ'וֹאֶצו במרכז, קַאֶצו בצפון, והאי סדו. שיפכו של נהר שינאנו, הארוך ביותר ביפן, נמצא במחוז וכרבע מכלל שטחי המחוז מוקדשים לפארקים לאומיים.

כלכלת מחוז ניאיגטה נשענת בעיקר על חקלאות, והמוצר העיקרי הוא אורז. מחוז ניאיגטה הוא המחוז השני ביפן בייצור אורז, אחרי מחוז הוקאידו. בסביבת העיר אואונומה מגדלים את זן האורז קושיהיקרי, הנחשב לאיכותי ביותר ביפן. כפועל יוצא מגידול אורז, מחוז ניאיגטה גם מפורסם בייצור מוצרי אורז, כגון סאקה ופריכיות אורז.

בנוסף, משגשגת במחוז גם תעשיית הפרחים, ובייחוד שושנים, צבעונים ואזליאות.

במחוז נמצאו מצבורי נפט, אך לא בכמות המאפשרת עצמאות ליפן, והמדינה עדיין תלויה בייבוא מבחוץ. בעבר פעל באי סדו מכרה זהב, אך הוא נסגר ב-1989, ובסנג'ו וצובמה ישנם מכרות כסף פעילים.