Loading AI tools
עיתונאי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דן מרגלית (נולד ב-13 במרץ 1938) הוא עיתונאי, פובליציסט, עורך ומגיש טלוויזיה ישראלי.
![Thumb](#/media/קובץ:דן_מרגלית_באולפן_"תעודת_עיתונאי"_ברדיו_תל_אביב.jpg) | |
| מרגלית באולפן רדיו תל אביב ב-2014 | |
| לידה |
13 במרץ 1938 (בן 86) תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים  |
| תקופת הפעילות | מ-1962 |
| עיסוק | עיתונאי, בעל טור, פובליציסט ומנחה טלוויזיה |
| מעסיק |
בהווה דמוקרטtv ישראל היום בעבר הטלוויזיה החינוכית הישראלית הארץ הערוץ הראשון ערוץ 10 מעריב ערוץ 2 חרות |
| צאצאים |
שירה מרגלית, קרן מרגלית |
| פרסים והוקרה |
אות אביר איכות השלטון (2017) |
| קישורים חיצוניים | |
| פייסבוק | Dan-Margalit-דן-מרגלית-312857462405012 |
| טוויטר | Danmargalit |
  | |
מרגלית נולד וגדל בתל אביב. אביו, ד"ר ישראל (איז'ו) מרגלית, היה רופא הפרסונל, הרופא שאחראי לענייניהם הרפואיים של עובדי בית החולים הדסה בתל אביב, ואמו אורה, פסיכולוגית בתו של ניסן אהרונוביץ׳ - סוחר קרקעות מתל אביב. אחיו הצעיר היה העיתונאי דוד (דודי) (1950–1988)[1]. דודו היה הנוירוכירורג פרופ' אהרון בלר[2].
דן מרגלית למד בגימנסיה העברית הרצליה, והוא מוסמך האוניברסיטה העברית בירושלים להיסטוריה יהודית בת-זמננו בשנת 1985, בהצטיינות[3]. את עבודת התזה כתב בהנחיית פרופ' ניסן אורן. בצעירותו כתב בעיתון "חרות". בשנים 1964–1991 היה עיתונאי בעיתון "הארץ". בשנים 1968–1969 היה חבר ודובר של "התנועה למען משה דיין", ששמה לה למטרה להביא לבחירתו של דיין לראשות הממשלה.
מרגלית התפרסם במיוחד כאשר ב-1977, בעת שהיה שליח "הארץ" בוושינגטון, חשף את פרשת חשבון הדולרים. חשיפתו גילתה שראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, שהיה קודם לכן שגריר ישראל בארצות הברית, החזיק חשבון בנק בארצות הברית, בניגוד לתקנות מטבע חוץ שהיו נהוגות אז. השמועה על קיומו של החשבון הגיעה לאוזני אליאורה מרגלית, רעייתו של מרגלית, במסיבת קוקטייל אצל הנספח הצבאי בשגרירות ישראל, ומרגלית אישש אותה בבדיקה שערך בבנק. חשיפת הפרשה הובילה להתפטרות רבין, ולהצבתו של שמעון פרס כמועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה, אשר הפסיד למנחם בגין בראשות הליכוד במה שנודע כ"המהפך".
מרגלית נמנה עם המנחים הקבועים של התוכנית "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית, החל מימיה הראשונים ב-1982, דרך המעבר לשם "הערב החדש" אחרי סגירת רשות השידור ב-2017, ועד ירידתה הסופית משידור באוגוסט 2018. התוכנית התפתחה לתוכנית ראיונות פוליטית ידועה, ומרגלית הפך למזוהה איתה, התוכנית שודרה בימים ראשון עד חמישי ב-16:59 בטלוויזיה החינוכית ובערוץ הראשון. ב-16 במרץ 1989 הוצתה דלת דירתו של מרגלית בירושלים, מספר ימים לאחר שראיין בתוכניתו את פייסל חוסייני. ארגון בשם "הסיקריקים" קיבל אחריות לפעולה[4].
ב-1992 מונה מרגלית על ידי עופר נמרודי לעורך "מעריב", אך פרש לאחר כחצי שנה תוך הטחת האשמות במשפחת נמרודי, שלטענתו התערבה בשיקוליו מטעמים מסחריים ובכך הקשתה על תפקודו כעורך.
ב-1996 הנחה את העימות הטלוויזיוני בין המתמודדים על ראשות הממשלה באותה שנה. תוצאותיו של עימות זה הביאו לפי ההערכות ליתרון לבנימין נתניהו[5], שניצח באותה מערכת בחירות.
לאורך שנות התשעים הנחה את התוכנית "פופוליטיקה" (מאוחר יותר "פוליטיקה") בטלוויזיה הישראלית, ותוכנית דומה בשם "על השולחן" בשנים 1997–1998 בערוץ 2.[6] "פופוליטיקה" זכתה להשפעה עצומה. מקובל לייחס לה את הצלחתם של חברי הפאנל המרכזיים שלה, בעיקר את הישגיו הפוליטיים של יוסף (טומי) לפיד, שבאו לידי ביטוי בהצלחת מפלגת שינוי.
ב-2001 התפטר מרגלית מ"הארץ" ועבר לכתוב פובליציסטיקה ב"מעריב". ב-2003 עזב את "פוליטיקה" תוך הפניית טענות להנהלת רשות השידור[7], וב-2004 החל להגיש את "פוליטיקה פלוס" בערוץ 10, שבהמשך שינתה את שמה ל"מועצת החכמים", בהרכב המקורי של "פופוליטיקה". בנוסף הנחה את "הזירה", תוכנית ראיונות בעלת מבנה דומה ל"פופוליטיקה" והנחה את תוכנית התרבות "מוסף המוספים של ערב חדש" של הטלוויזיה החינוכית. ביולי 2007 עזב את "מעריב" לטובת חינמון חדש בבעלות שלדון אדלסון, "ישראל היום".
עמדותיו של מרגלית, כפי שבוטאו בפובליציסטיקה שלו, הן שמאליות-מרכזיות-ביטחוניסטיות. הוא הביע תמיכה נלהבת בהקמת גדר ההפרדה עוד בתקופה שבה הייתה שנויה במחלוקת בקרב הממסד הפוליטי והביטחוני, והפך לאחד הבולטים שבין מצדדיה. במשך רוב שנותיו כעיתונאי היה חבר אישי קרוב של אהוד אולמרט. לאחר מלחמת לבנון השנייה הסתיימו יחסיו האישיים עם אולמרט והוא הפך לאחד ממבקריו החריפים. מאז הצטרפותו ל"ישראל היום" נטה לזוויות ימניות יותר, בהתאם לאידאולוגיה המנחה של העיתון, בשנת 2020 עד 2021 היה פעיל במחאה נגד ממשלת ישראל השלושים וחמש.
בשנים 2007–2009 חל שינוי בעמדותיו, ועל כך הוא מספר בספרו "התפכחות". הוא חזר בו מתמיכתו בתוכנית ההתנתקות וכתב שלעולם לא יתמוך עוד במהלך חד-צדדי שכזה, אך הוא רואה את הפתרון בשתי מדינות לשני עמים שיושג במשא ומתן. הוא הביע ספקות בסיכוי לכונן שלום אמיתי בעתיד הקרוב בין ישראל לפלסטינים, לנוכח עמדותיהם הסרבניות.
מ-4 ביוני 2017 הגיש מרגלית בטלוויזיה החינוכית את התוכנית "הערב החדש", גרסה קצרה ומוקדמת של התוכנית "ערב חדש", עד יומה האחרון, 5 באוגוסט 2018, לקראת סגירתה של הטלוויזיה החינוכית באותו חודש.
ב-6 ביוני 2017 פיטר עורך "ישראל היום", בועז ביסמוט, את מרגלית מהעיתון. כשסיפר בחשבון הטוויטר שלו על פיטוריו, כתב מרגלית: "פרנסתי נפלה על הגנת חופש הדיבור"[8]. בהמשך חזר מרגלית לעיתון "הארץ" והחל לפרסם בו מאמרי דעות[9].
ב-17 באוקטובר 2018, פרסמה רויטל חובל בעיתון "הארץ" תחקיר המייחס למרגלית עבירות של מעשים מגונים בכוח בארבע נשים ובהן חנה קים, והטרדה מינית של אישה חמישית, בשנות ה-80 וה-90. מרגלית הכחיש את הטענות[10]. בעקבות הפרסום העידו שלוש נשים נוספות, בהן העיתונאית אורלי אזולאי כי תקף גם אותן מינית[11]. בעקבות הפרסום התפטר מרגלית מ"הארץ"[12].
בשנת 2020 הצטרף לערוץ דמוקרטtv שם הוא מגיש את התוכנית "דן מרגלית בשיחה אישית". כמו כן, הוא גם משמש כפאנליסט בפאנלים שונים בערוץ.
ב-2022 חזר לישראל היום, לאחר עזיבתו של ביסמוט.
מרגלית היה נשוי לאליאורה (לוצ'י), ונולדו להם שלוש בנות: קרן, במאית ותסריטאית טלוויזיה, שירה, שכיהנה כמשנה למנכ"ל זכיינית ערוץ 2 "רשת" (הייתה אשתו של האלוף אהרון חליוה, נישאה בשנית לאילן שילוח), ונויה.
מרגלית נשוי בשנית, לפרופסור דנה מרגלית, ראש החוג לפסיכולוגיה שיקומית באוניברסיטת אריאל[13].
לאחר שנים רבות שבהן התגורר בסביון, עבר להתגורר בשכונת צהלה שבצפון תל אביב, בסמוך לבתו שירה.
)
דן מרגלית, ברשת החברתית פייסבוק
דן מרגלית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
יורם יובל, שיחת נפש עם דן מרגלית, הטלוויזיה החינוכית, 5 באוגוסט 2013 יורם יובל, שיחת נפש - דן ושירה מרגלית, באתר YouTube, 26 בינואר 2014 דרור גלוברמן, דן מרגלית: "אני לא רואה סיכוי שאולמרט יבין את חומרת מעשיו", באתר מאקו, 2 במאי 2015; מתוך "אנשים" יעקב אילון, דן מרגלית: הכי חשוב שאדם כמוני יכתוב ב"ישראל היום", באתר וואלה, 15 במרץ 2018 רוני קובן, פגישה עם דן מרגלית, כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי, 13 בפברואר 2018על ספריו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
