Loading AI tools
טייס קרב ישראלי, מפקד חיל האוויר הישראלי ורמטכ"ל צה"ל ה-18 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דני (דן) חלוץ (נולד ב-7 באוגוסט 1948) הוא איש צבא בדימוס, הרמטכ"ל ה־18 של צה"ל והיחיד שהתחיל את שירותו בצה"ל כטייס בחיל האוויר. בכהונתו פיקד על צה"ל במהלך תוכנית ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה. התפטר בינואר 2007, טרם פרסום דו"ח הביניים ללקחי המלחמה של ועדת וינוגרד, אשר הצביע על כשלים אישיים שלו ושל בכירים אחרים.[1]
 | |||||||||
| דני חלוץ, הרמטכ"ל ה-18 | |||||||||
| לידה |
7 באוגוסט 1948 (בן 76) תל אביב-יפו, ישראל | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
ישראל | ||||||||
| השכלה | |||||||||
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל חיל האוויר | ||||||||
| תקופת הפעילות | 1966–2007 (כ־41 שנים) | ||||||||
| דרגה |
 רב-אלוף | ||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||
| |||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
 מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מבצע שלום הגליל המערכה ברצועת הביטחוןהאינתיפאדה הראשונה האינתיפאדה השנייה  מלחמת לבנון השנייה | |||||||||
| עיטורים | |||||||||
| תפקידים אזרחיים | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
קודם לכן כיהן כסגן הרמטכ"ל, כמפקד חיל האוויר הישראלי וכטייס קרב.
חלוץ נולד ב־1948 בתל אביב כדניאל, בן למשה (יליד 1926), עולה מאיראן שהצטרף לאצ"ל, וליפה (ילידת 1929), עולה מעיראק. כילד גר בעכו ובמעלות-תרשיחא, ומ-1953 גדל במושב חגור שבשרון. למד בבית הספר התיכון "ברנר" בפתח תקווה וסיים את לימודיו בתיכון קוגל בחולון. סיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב. בוגר קורס מתקדם למינהל עסקים AMP באוניברסיטת הרווארד.
בעבר היה חלוץ מתומכי ארץ ישראל השלמה ובאחת מהתקופות בהן השתחרר משירות הקבע, התנדב במטה הבחירות של מפלגת הליכוד.
נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בשכונת רמות צהלה בתל אביב. בנו משרת כטייס תובלה. בנו רן חלוץ הוא ממייסדי חברת הבאנה לאבס.
חלוץ התגייס בשנת 1966. במהלך מלחמת ששת הימים סייע לטייסת 147 שפעלה מחצרים. סיים קורס טיס כטייס קרב ביולי 1968 והוצב בקורס האימון המתקדם (קא"מ) על מטוסי אוראגן בטייסת 113. בהמשך שירת במשך ארבעה חודשים כטייס מיסטר, ושמונה חודשים כטייס ווטור. בדצמבר 1969 עבר לטייסת 201 ("טייסת האחת"), טייסת ה-F-4 פנטום הראשונה בחיל האוויר. לחם כטייס במלחמת ההתשה והשתתף ב־40 גיחות מבצעיות, בהן הגיחה בה נהרג מפקד הטייסת שמואל חץ, שהיה חונכו. ב-1971 הוצב לשירות כמדריך בבית הספר לטיסה ובמקביל שירת בהצבת חירום בטייסת 201. השתחרר מצה"ל באוגוסט 1973 בדרגת סרן.
במלחמת יום הכיפורים שירת במילואים בטייסת 201 כטייס פנטום. במהלך המלחמה השתתף ב־43 גיחות תקיפה ובהן בתקיפת המטכ"ל הסורי.[2] כמו כן הפיל חלוץ במלחמה שלושה מטוסי אויב: מיג-21 מצרי, ושני מיג-21 סוריים מעל חומס. אחרי המלחמה חזר לשירות קבע ובשנים 1975–1978 שירת כסמ"ט ב' וכסמ"ט א' בטייסת 201 וכסגן מפקד טייסת תעופה. השתחרר שוב בשנת 1978 ולמד לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב.
חלוץ חזר לשירות פעיל בחיל האוויר בשנת 1982, בזמן מלחמת לבנון הראשונה. לאחר המלחמה הוסב לטייס F-16 ("נץ"). בשנת 1983 מונה לראש מדור במחלקת אמצעי לחימה שבלהק ראש המטה. בשנת 1984 הועלה לדרגת סגן-אלוף וקיבל את הפיקוד על טייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום") שהפעילה מטוסי F-4 פנטום. כמפקד הטייסת הוביל מבנה תקיפה של כוחות איראניים באזור העיירה יחפופה בלבנון במהלך מבצע "גוף חי 6". ב־1986 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה לעמוד בראש היחידה המבצעית בפרויקט הלביא.
בשנים 1988–1991 שימש כראש מחלקת אמצעי לחימה במטה חיל האוויר. ביולי 1991 מונה למפקד בסיס חצור של חיל האוויר. באוגוסט 1993 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה לראש להק האוויר (רל"א) במטה חיל האוויר. בתפקיד זה היה אחד מארבעה טייסי חיל האוויר שטסו על מטוסי מיג 29 במהלך ביקור בבסיס צבאי במדינה במזרח אירופה.[3] בשנת 1995 מונה לראש מטה חיל האוויר (רמ"ט). ביולי 1998 הועלה לדרגת אלוף ומונה כעוזר ראש אג"ם (אגף המטה הכללי). בשנת 1999, בעקבות שינוי מבני במטה הכללי, מונה חלוץ להיות ראש אגף המבצעים (אמ"ץ) הראשון, וב־4 באפריל 2000 החליף את איתן בן-אליהו, ומונה למפקד חיל האוויר ה־14.
במסגרת תפקידו כמפקד חיל האוויר ביצע חלוץ שינויים מקיפים בחיל האוויר וזכה להערכה רבה מקציני החיל. בתקופתו החלו להיקלט מטוסי ה-F-16I ("סופה") המסוגלים לתקוף מטרות בטווחים ארוכים בכל תנאי מזג האוויר. כמו כן, הרחיב חלוץ את השימוש בכלי טיס בלתי מאוישים והידק את שיתוף הפעולה עם כוחות היבשה (דבר שבא לידי ביטוי משכנע במבצע ימי תשובה). בתקופתו ביצע חיל האוויר מספר רב של סיכולים ממוקדים שבהם נהרגו מאות מחבלים פלסטיניים, בהם עשרות מפקדים ומנהיגים בכירים בארגוני הטרור, בעיקר ברצועת עזה.
בנוסף, פעל חלוץ לשיפור התרבות הארגונית בחיל האוויר ולהקטנת מספר תאונות האימונים, התאונות המבצעיות והתקלות הטכניות בחיל.[4] מאמציו נשאו פרי ובתקופתו התאונות בחיל היו מעטות. חלוץ השיג השג נדיר של שנתיים וחצי ברציפות שבהן לא התרסק אף כלי טיס של חיל האוויר.[5]
את כהונתו כמפקד חיל האוויר חתם חלוץ בפיקוח על סיכול ממוקד במייסד החמאס, אחמד יאסין, ב־22 במרץ 2004 מטילים שירו מסוקי AH-64 אפאצ'י. יאסין שרד ניסיון קודם להתנקש בו, במבצע קטיף כלניות, בעקבות שימוש בפצצה קטנה.
במהלך שירותו בחיל האוויר צבר חלוץ כ־4,000 שעות טיסה והפיל בקרבות אוויר שלושה מטוסי אויב.
ב-4 באפריל 2004 העביר את הפיקוד על החיל לאליעזר שקדי.
ערך מורחב – סלאח שחאדהב־22 ביולי 2002, בזמן ששירת כמפקד חיל האוויר, הפציץ חיל האוויר מבנה בעיר עזה במטרה לפגוע בבכיר חמאס סלאח שחאדה. בהפצצה נהרגו מלבד שחאדה גם 14 אזרחים ובהם ילדים. בציבור ובתקשורת נשמעו קולות שהאשימו את טייסי חיל האוויר בפשעי מלחמה, ועל כך שהאחראים לפעולה צריכים להישפט בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. פעילי שמאל רדיקלי אף ריססו כתובות נאצה על מכוניות של טייסים. בעת ההפצצה שהה חלוץ בחו"ל ולא היה מעורב בקבלת ההחלטה, אף על פי שכמפקד חיל האוויר היה אחראי לה. בראיון ל"הארץ" גיבה באופן מלא את הטייסים.[6] כשנשאל לגבי מידת הרגשות שטייס צריך לגלות, השיב: ”אם את בכל זאת מאוד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אז אני אומר לך: אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה משחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר, וזה הכל. זה מה שאני מרגיש”.
בעקבות דבריו של חלוץ התעוררה סערה ציבורית. קבוצה של אנשי שמאל, בשיתוף עם תנועת "יש גבול", הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לפתוח בחקירה פלילית בעניין הרג הילדים,[7] ואחר כך דרשו לעכב את מינויו של חלוץ לתפקיד סגן הרמטכ"ל עד שתיפתח חקירה שכזו.[8] בג"ץ הורה לחלוץ להבהיר את עמדתו בסוגיה, וזה הגיש תצהיר ובו הסביר כי הדברים אינם משקפים את עמדתו המוסרית. לדבריו, הרג חפים מפשע מעציב מאוד, והמבצע לא היה מאושר לו פוטנציאל הנזק היה ידוע מראש, כפי שהמבצע המדובר לא אושר מספר פעמים קודם לכן, עקב ידיעות על הימצאות חפים מפשע. בג"ץ דחה את הבקשה לעיכוב מינויו של חלוץ בינואר 2005, תוך כדי מתיחת ביקורת מסוימת על דבריו. הביטוי "מכה קלה בכנף" הפך למטבע לשון המשמש לתיאור תקרית שאמורה לערער את אמות הסיפים, אך שאינה משפיעה על בעלי הכוח ולכן מתעלמים ממנה באדישות.
באפריל 2004 סיים את תפקידו כמפקד חיל האוויר, ומונה לסגן הרמטכ"ל.[9] בפברואר 2005 הודיע שר הביטחון, שאול מופז, כי חלוץ ימונה לרמטכ"ל, ויחליף את משה יעלון, שבניגוד למקובל, כהונתו לא הוארכה בשנה נוספת.
ב־1 ביוני 2005 מונה חלוץ לרמטכ"ל ה־18 של צה"ל. חלוץ הוא הרמטכ"ל הראשון שעשה את מרבית שירותו בחיל האוויר,[10] והוא טייס הקרב הראשון שמונה לרמטכ"ל.
.jpg)
אחת המשימות המרכזיות של צה"ל בתקופת כהונתו הייתה ביצוע תוכנית ההתנתקות, לפינוי תושבי ישראל מרצועת עזה ומצפון השומרון.[11] הפינוי החל ב־15 באוגוסט 2005 במבצע "יד לאחים" וב-17 באוגוסט החל הפינוי הכפוי. חלוץ פרסם מספר פקודות יום בנוגע לביצוע ההתנתקות, וטבע את הסיסמה "בנחישות וברגישות", כאפיון של גישת צה"ל למבצע ההתנתקות. בסופו של דבר, בוצע הפינוי ללא נפגעים וברובו המוחלט ללא אלימות. על כך זכו חלוץ, צה"ל והמשטרה לשבחים, הן על האיפוק של הכוחות המפנים והן על הארגון.[12] חלוץ הקפיד לחלוק שבחים למתנחלים והנהגתם על פעולתם להובלת מחאה לא אלימה והרגעת הרוחות, אך הביע ביקורת קשה על ההתנגדות שהייתה בכפר דרום ובצפון השומרון מצד הנוער. לאחר יישום התוכנית העניק את פרס הרמטכ"ל לבית הספר לטיסה של חיל-האוויר, לאחר שזה הפסיק את קורס הטיס והוציא את חניכיו כדי לסייע לכוחות בשטח בעת הפינוי.[13]
לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, התבטא חלוץ מספר פעמים בביקורת על המתנחלים מעל במות שונות. בין השאר אמר כמה פעמים שיש לסגור ישיבות הסדר התומכות בסרבנות, ולאחר אירועי עמונה טען, בניגוד למסקנות ועדת החקירה הממלכתית, כי כוחות הצבא והמשטרה התנהגו כראוי כלפי האלימות שהופגנה נגדם ושיבח את התנהגותם.
במהלך חודש יוני 2006, בתגובה להגברת ירי הרקטות מרצועה עזה, הרג צה"ל שני פעילי חמאס ברצועה, לאחר הפוגה בסיכולים הממוקדים בת יותר משנה. כמו כן ביצע צה"ל התקפות נרחבות ברצועה, שבהן נהרגו 7 אזרחים ונפצעו יותר מ-50 בני אדם, בהם נשים וילדים ששיחקו בחוף הים.[14] חלוץ הורה להפסיק את הירי עד לסיום תחקיר האירוע. לאחר מכן, חטפו אנשי החמאס את חייל צה"ל גלעד שליט בסוף יוני 2006, בגבול רצועת עזה, לאחר שעברו את גדר הגבול במנהרה ותקפו עמדה של צה"ל. בעקבות זאת יצא צה"ל, בפיקודו של חלוץ, למבצע גשמי קיץ, שנועד לפגוע בתשתיות הטרור ולהפעיל לחץ שיביא לשחרורו של החייל החטוף.
ב־12 ביולי 2006 פתח חזבאללה במתקפה בגבול לבנון. במהלכה שוגרו רקטות לאורך גבול הצפון, והותקף סיור של צה"ל. בהתקפה נהרגו שלושה מחיילי הסיור ושניים אחרים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, נחטפו. בעקבות זאת יצא צה"ל ל"מבצע שינוי כיוון 11" בלבנון, שהסלים לכדי מלחמת לבנון השנייה. המערכה התבססה בתחילה על מתקפה אווירית, ובהמשך התרחבה לפעילות קרקעית של זרוע היבשה שכללה גיוס מילואים.
במהלך המלחמה נוצר קרע בין חלוץ לבין אלוף פיקוד הצפון, אודי אדם, ובהליך שנתפס כהבעת אי-אמון בתפקודו של האחרון מינה חלוץ את סגן הרמטכ"ל, אלוף משה קפלינסקי, כנציג הרמטכ"ל בפיקוד הצפון. ב-28 ביולי, לאחר שהתלונן על כאבי בטן ותשישות, חלוץ אושפז בבית החולים איכילוב לסדרת בדיקות, שלאחריהן שוחרר למנוחה. האירוע זכה לסיקור נרחב בכלי תקשורת ערביים.
הלחימה בלבנון נמשכה עד 14 באוגוסט ובמהלכה נורו על צפון ישראל קרוב ל־4,000 רקטות. ועדת וינוגרד מתחה ביקורת על ניהול המערכה, בין היתר כנגד תפקודו של חלוץ, והעירה כי הוא כשל בתפקידו בקבלת ההחלטות ובניהול המלחמה. חלוץ נמצא "אחראי אישית ופיקודית לעובדה כי ביום הפקודה לא היו באמתחתו תוכניות ריאליות מוכנות למצב הסלמה בזירת הלבנון". בהקשר של חלוץ בלטה בייחוד הביקורת על ב"אמונת-יתר בכוחו של חיל האוויר ואי הערכה נכונה של כוחו והיערכותו של היריב".
כנגד חלוץ הופנתה גם ביקורת אישית, כאשר נחשף שביום חטיפת החיילים הורה לברוקר שלו למכור את כל ניירות הערך שבחשבונו. לטענתו הביקורת התעלמה מכך שהשיחה החלה ב-11 ביולי, יום לפני התקפת חזבאללה, והמשכה נעשה ללא קשר לאירועים ב-12 ביולי.[15] לטענתו, לא שיער שתפרוץ מלחמה, זאת על אף שבהדלפות לתקשורת מישיבת המטכ"ל שנערכה בבוקר, לאחר החטיפה, נאמר ש"ישראל תחזיר את לבנון עשרים שנה אחורה".[16][17][18]
לאחר סיום המלחמה התפתח דיון ציבורי לגבי המשך כהונתו של חלוץ בתפקיד, כאשר חלוץ, בתמיכתו של שר הביטחון עמיר פרץ, הצהיר שלא יעזוב את התפקיד ויתמקד בהכנת הצבא לעימות עתידי ובתיקון הליקויים שהתגלו במהלך המלחמה.
ב-17 בינואר 2007 התפטר חלוץ מתפקידו. במכתב ההתפטרות ציין כי המתין לסיום העבודה של ועדות הבדיקה למלחמת לבנון השנייה,[19] ולאחר "שנקבע מתווה ליישום לקחי התחקור", הוא מקבל על עצמו את האחריות ומסיים את תפקידו. ב-13 בפברואר בוועדת החוץ והביטחון נשא חלוץ נאום פרידה מריר ובו אמר "הכי כואב לטייס כאשר מספר 2 שלו יורה לו בגב". חלוץ סירב לפרש למה התכוון בדבריו, ומקורביו העריכו כי מדובר בביקורת כלפי הדרג המדיני.[20] ב־14 בפברואר 2007 הוחלף על ידי גבי אשכנזי.[21]
ב־30 באפריל 2007 פורסם דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, שחקרה את אירועי מלחמת לבנון השנייה. בדו"ח נקבע כי חלוץ, בנוסף לראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון פרץ, כשלו בתפקידיהם בניהול המערכה. בדו"ח הסופי נאמר כי במלחמת לבנון השנייה הייתה החמצה גדולה וחמורה, לאור העדיפות הגדולה של צה"ל על חזבאללה, ומי שאחראי לה הוא הדרג הצבאי, במיוחד כוחות היבשה, עם שותפות מסוימת של הדרג המדיני.
בשנת 2010 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "בגובה העיניים" (בהוצאת ידיעות ספרים), בו הוא משיב, בין השאר, על הטענות שעלו נגדו בנוגע לתפקודו במלחמת לבנון השנייה. בשנת 2011 התפרסם כי חלוץ עדיין ממשיך לשרת במילואים כמדריך בבית הספר לטיסה של חיל האוויר.[22]
עוד בהיותו מפקד חיל האוויר טען חלוץ בראיונות שונים, שעיקר בניין הכוח של צה"ל צריך להתבסס על חיל האוויר ועל חימוש מונחה מדויק, לרבות ירי ארטילרי. את טענתו ביסס על ההנחה שעיקר האיום האסטרטגי על מדינת ישראל מגיע מכיוון איראן, ועל ההנחה שהישגי ארצות הברית במלחמת המפרץ ומלחמת עיראק הוכיחו שאמצעים אלה יעילים לטיפול באיומים מרוחקים, כמו גם בטורי שריון קרובים. משום כך הוא קרא לצמצם השקעות מיותרות, לדעתו, בחילות היבשה (כגון בפרויקט טנק המרכבה). לאחר שנתמנה לתפקיד רמטכ"ל דחף חלוץ ליישום רעיונות אלה בפועל. בנוסף, החל חלוץ בשינוי מבנה צה"ל ובהגדלת סמכויותיה של מפקדת זרוע היבשה, ולהפיכתה לזרוע צבאית משמעותית, בדומה לזרוע האוויר והחלל וזרוע הים.
לאחר שפרש מצה"ל, עבר חלוץ לעסקים. הוא מונה ליו"ר הסטארט אפ "סטרלינג" שבשליטת איש העסקים נוחי דנקנר, ואחר כך למנכ"ל חברת קמור מוטורס, שבשליטת דן ברנר, יבואנית מכוניות BMW. בתקופת כהונתו, שתי החברות נחלו כישלונות עסקיים וחלוץ עזב אותן ב-2010, לאחר כשלוש שנים בתפקידו.[23]
במקביל התנדב לכהן כיו"ר עמותת "אתגרים" שייעודה השתלבות חברתית של בעלי מוגבלויות, ילדים ומבוגרים.[24]
באוגוסט 2013 נבחר ליושב ראש איגוד הכדורסל בישראל.[25] ב-30 במרץ 2014 התפטר מתפקידו.
מיוני 2013 עד יוני 2016 שימש חלוץ כיו"ר חברת ג'ובוקיט החזקות. בתקופת כהונתו כיו"ר איבדה מניית החברה למעלה מ-70% מערכה.[26]
בספטמבר 2018 הצטרף כשותף לבית הספר "האקדמיה לטיס מסחרי CAA" והיה דירקטור בחברה. החברה הכשירה עשרות טייסים אך נקלעה לקשיים כלכליים, במאי 2022 פרש חלוץ מהדירקטוריון שלה, ובהמשך החליטה החברה על פירוק מרצון.[27]
ב-2 בדצמבר 2010 התפקד חלוץ למפלגת קדימה,[28] בעקבות סדרת פגישות עם יו"ר קדימה ציפי לבני, אך לפני הבחירות המקדימות לבחירת יושב ראש קדימה ב-27 במרץ 2012, הודיע על תמיכתו בשאול מופז. ב-7 ביולי 2012 הודיע חלוץ על פרישתו מקדימה על רקע המחלוקת בעניין גיוסם לצה"ל של חרדים והמיעוט הערבי.[29]
במרץ 2023, כחלק מהמחאה כנגד הרפורמה המשפטית, הודיע שאם הרפורמה תעבור הדבר יהפוך את ישראל לדיקטטורה, ולכן יסרב להתנדב למילואים גם במקרה של מלחמה.[30] כמו כן הודיע כי יתמוך בטייסים גם אם יפסיקו לאלתר להתנדב לשירות מילואים.[31] חלוץ גם חתם ביחד עם עוד תשעה ממפקדי חיל האוויר לשעבר על מכתב לרוה"מ נתניהו ובו קריאה לעצירת החקיקה במסגרת הרפורמה.[32]
בדצמבר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, קרא להדחתו המיידית של בנימין נתניהו מראשות הממשלה[33] ולקיומה של עסקה לשחרור החטופים, גם במחיר שחרורם של מחבלים, והזהיר מפני כניסה קרקעית לעזה בטרם שוחררו החטופים.[34] ב-21 בספטמבר 2024 פונה בכוח על ידי המשטרה בהפגנה בקיסריה ליד בית ראש הממשלה.[35]
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם דן חלוץ, באתר iCast, 27 במאי 2013
סימה קדמון, "לא הייתי משנה שום דבר", באתר "ידיעות אחרונות", 24 ביולי 2020 הילו גלזר, דן חלוץ: "אם נתניהו ינצח שוב, ותהיה ממשלה דומה, ציבור רחב יצטרך להחליט אם הוא נשאר פה", באתר הארץ, 24 באוקטובר 2024
דני חלוץ (1948-), דף שער בספרייה הלאומית
דני חלוץ, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
