Loading AI tools
נשיא סוריה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בשאר חאפז אל-אסד (בערבית: بَشَّار حافِظ ٱلأَسَد, תעתיק מדויק: בַּשָּאר חָאפִט' אלְאַסַד; נולד ב-11 בספטמבר 1965) הוא פוליטיקאי סורי המכהן כנשיאהּ ה-17 והנוכחי של סוריה, מאז יולי 2000, עת החליף את קודמו בתפקיד, אביו חאפז אל-אסד. מאז מרץ 2011 מתחוללת מלחמת אזרחים בין צבאו לצבאות אופוזיציה, שבמהלכה נהרגו למעלה מ-600,000 בני אדם ועוד רבים נפצעו, חלקם באמצעות שימוש בנשק כימי, וכתוצאה ממנה מיליוני סורים עזבו את המדינה כפליטים. עקב זאת רבים רואים באסד כפושע מלחמה ואף כפושע נגד האנושות.[1][2]
_03.jpg) | |||||||||
| בשאר אל-אסד, 2018 | |||||||||
| לידה |
11 בספטמבר 1965 (בן 59) דמשק, סוריה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
סוריה | ||||||||
| השכלה | |||||||||
| מפלגה | מפלגת הבעת' | ||||||||
| בת זוג | אסמא אל-אסד | ||||||||
| שושלת אסד | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
  | ||||||||
  | |||||||||
בשאר נולד בדמשק לחאפז אל-אסד ואשתו אניסה לבית מח'לוף, שניהם מן העדה העלווית בסוריה. בילדותו של בשאר מונה אביו לנשיא סוריה, אך בשאר גדל הרחק מאור הזרקורים. לזוג חאפז ואניסה אל-אסד היו חמישה ילדים: בושרה הבכורה, באסל, בשאר, מאהר ומג'ד, שהיה בעל מוגבליות שכליות ומת ב-2009. הבן הבכור באסל הוא שטופח לקידום עתידי למשרת נשיא סוריה.
אסד למד בבית הספר הצרפתי-ערבי אל-חורייאת והוא דובר אנגלית באופן שוטף וצרפתית בסיסית. בין השנים 1988–1992 למד בפקולטה לרפואה באוניברסיטת דמשק מ-1992 ועד ינואר 1994 התמחה ברפואת עיניים בבית החולים Western Eye בלונדון, שם פגש את אשתו, אסמא אל-אח'רס, מוסלמית סונית בעלת רקע בריטי.
עם התרופפות מצבו הבריאותי של אסד האב החל מאבק ירושה, שהגיע לשיא בעימות חריף בין חאפז אל-אסד ואחיו רפעת אל-אסד, בשנים 1984–1985, עימות שגרם ליציאתו של רפעת לגלות. אסד החל לנסות ולטפח את בנו באסל, על מנת למנוע מאבק ירושה עתידי. באסל (יליד 1962) קיבל חינוך צבאי, מונה למשרות בכירות (ביניהן ראש הרשות למאבק בהברחת הסמים), ותמונותיו הופיעו לצד אביו בכרזות ברחובות דמשק. אסד, אשר כינה עצמו במשך שנים בשם "אבו סולימאן", כונה מעתה "אבו באסל". ההכרזה הרשמית על באסל כיורש נמנעה, אולי מן הטעם שלפי החוקה הסורית, אין למנות נשיא מתחת לגיל 40. עם זאת ברור היה כי אסד תולה תקוות רבות בבנו ורואה בו את יורשו העתידי.
תקוות אלו התנפצו ב-21 בינואר 1994 כאשר באסל נהרג בתאונת דרכים. עתה הפנה אסד את מבטו אל בנו השני, בשאר. בעת התאונה שהה בשאר בלונדון, שם למד רפואת עיניים. הוא זומן במהירות לדמשק, ושם החל לקבל את תפקידיו של אחיו המנוח - הצטרף לאקדמיה הצבאית בעיר חומס, וקיבל דרגת קולונל (אלוף-משנה) בצבא סוריה בשנת 1999.
בשנים האחרונות לחייו היה חאפז אל-אסד אדם חולני, אך עדיין החזיק בכוח בהגה השלטון בדמשק. אסד ראה את מטרתו בשנים אלו בהעברה מסודרת של השלטון לבנו. לבשאר היו מתחרים הן מבין משפחת אסד (אחיו של חאפז רפעת וג'מאל), והן מתוך האליטה השלטונית העלאווית. סגן הנשיא עבד אל-חלים ח'דאם, והרמטכ"ל הסורי, חיכמת שיהאבי, שניהם מוסלמים סונים, הוזכרו אף הם כיורשים. אסד עשה כל מאמץ לדאוג לכך שלאחר מותו ימונה בנו בשאר ליורש. מאמצים אלו כללו אף תפניות ביחסו כלפי ישראל ואל המערב: אסד ניסה לפתור את בעיית רמת הגולן בטרם מותו. במרץ 2000 עוד נפגש עם הנשיא ביל קלינטון בז'נבה על מנת לקדם את הפתרון שנראה כהולך ומתרחק. מאמצים אלו כשלו, אך עם מותו של אסד, ב-10 ביוני 2000, היה בנו בשאר היורש הבלתי מעורער לכס הנשיאות הסורי.
מינויו לנשיאות של אסד הבן עוכב בימים מספר, וזאת עקב הצורך לשנות את החוקה על מנת לאפשר לאסד, שהיה בן 34, להתמנות לנשיא. משאל עם שהתקיים על מינויו אישר את המינוי (לתקופה של 7 שנים) ברוב של למעלה מ 97%. ב-17 ביולי 2000 מונה אסד לנשיא סוריה, ובכך התמנה למפקד העליון של הצבא והכוחות המזוינים. עקב כך, הועלה אסד אוטומטית לדרגת פריק (ﻓﺮﻳﻖ) - הדרגה הגבוהה ביותר בצבא סוריה.
מינויו של אסד עורר תקוות גדולות בסוריה ובמערב. אסד - אדם צעיר, בעל חינוך מערבי, ובעל ידע במחשבים (הוא אף כיהן כיושב ראש אגודת האינטרנט הסורית - תפקידו הרשמי היחיד בסוריה בטרם עלה לשלטון) - נתפס כמי שצפוי לחולל רפורמות בכל תחומי החיים במדינה שכונתה "קובה של המזרח התיכון". בנאומו הראשון כנשיא, למשל, הבטיח אסד כי יוביל רפורמה כלכלית ותהליכי מודרניזציה במדינה. באשר ליחסים עם ישראל, אמר כי "סוריה בחרה בחירה אסטרטגית לשלום, המבוססת על החלטות בינלאומיות ולגיטימציה בינלאומית."
וכך, מיד עם כניסתו לשלטון, תקופה הקרויה "האביב של דמשק", פתח אסד בצעדי רפורמה זהירים: הוא הורה על סגירתו של כלא מזה אשר שימש את אביו לכליאת מתנגדי משטרו, ושחרר מאות אסירים פוליטיים. בנוסף הקל מעט על הצנזורה שהוטלה על אמצעי התקשורת.
ואולם, האביב של דמשק הסתיים באחת כעבור שנה, כשאסד הורה על מבצעים ביטחוניים ללכידת מתנגדים פוטנציאליים. אף שגישתו של בשאר הייתה מתונה מהטוטאליטריות שאפיינה את אביו, הרי שהחירויות הפוליטיות במדינה עודן מצומצמות ביותר, ומפלגת הבעת' עודה חולשת על בית הפרלמנט הסורי וזוכה לעיגון חוקתי "כמפלגה המנהיגה" של המדינה. השפעת מנגנוני הביטחון על החברה הסורית ניכרת פחות, ואולם הם עדיין זוכים למקום מרכזי בתוך הממסד האסדי, כשהם מדכאים כל ביטוי של התנגדות מאורגנת למשטר. מחאות ספורדיות התרחשו בסוריה לאורך שנים, בעיקר בקרב הכורדים בצפון מזרח המדינה (חבל ג'זירה), מיעוט הזוכה באופן מסורתי ליחס מפלה מצד ממשלת הבעת'. בשנת 2011, על רקע הפגנות נגד השלטון ברבות ממדינות העולם הערבי, פרצו אף הפגנות בסוריה בערים רבות.
אסד פעל באופן מצומצם ביותר להובלת ליברליזציה כלכלית. תעשיות רבות עדיין נשלטת על ידי המדינה והשחיתות רווחת במנגנונים הבירוקרטיים המנופחים שמאפיינים את המשטר הסורי. סורים רבים תולים תקוות בדיונים אודות הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי כמזור לכלכלה הסורית הריכוזית והענייה אך נכון ל-2021 הדיונים הופסקו ולא נשאו פרי.
בדומה למשאל העם בשנת 2000 שאישר את כהונתו של בשאר ברוב של 97 אחוזים, אסד נבחר מחדש לתפקיד נשיא סוריה בבחירות במאי 2007 ברוב של 97.62 אחוזים.[3] המתמודד היחידי בבחירות אלו היה אסד, והבחירות זכו לגינויים ברחבי העולם כלא דמוקרטיות.[4] לטענת שר הפנים הסורי, אחוזי ההצבעה היו גבוהים ואחוזי התמיכה הגבוהים באסד משקפים את "זוהרה של הדמוקרטיה שלנו".[5]
משקיפים חיצוניים מייחסים את ההתקדמות האיטית ברפורמות לעמדות הכוח בהן מחזיקים אנשי "המשמר הישן" במשטר הסורי, החפצים לשמור על מעמדם המיוחס. היו אף שהניחו כי השליטה בסוריה איננה נתונה, למעשה, בידיו של בשאר, כי אם בידי קבוצת נאמניו הוותיקים של האב, חאפז, המשתמשים בבשאר ככסות לפועלם. אחרים סבורים כי אסד אמנם מחזיק בשלטון, ואולם הוא פועל בזהירות על מנת שלא להתגרות בגורמים רבי כוח בתוך המשטר, ולפיכך אין לו די תמיכה לצורכי קידום רפורמות.
חרף זהירותו זו של בשאר, דומה כי הוא פועל באופן איטי, שיטתי וממושך להרחבת השפעתו בתוך המשטר. פרישתם של שר ההגנה הוותיק מוסטפא טלאס בשנת 2004 וסגן הנשיא עבד אל-חלים ח'דאם בשנת 2005, שניהם מנאמניו הוותיקים של אסד האב, מעידה על פניו כי אסד ערך "טיהור רך" במפלגת הבעת'. לאור זאת, ניתן לראות בו אחראי באופן אישי לקפאון במצב הפנימי, ולאי קידומן של הרפורמות.
כמה שנים לאחר בחירתו, החל אסד בגישושים ובהצהרות כי ברצונו לחדש את המשא ומתן עם ישראל. גישושים אלו לא נתקלו בתגובה אוהדת, ונראה כי אריאל שרון לא חפץ ללכת בדרך קודמיו יצחק רבין, בנימין נתניהו ואהוד ברק, ולדון על עתידה של רמת הגולן במשא ומתן עם המשטר הסורי.
נראה כי אחת הסיבות העיקריות לרתיעה של שרון ממגע עם אסד היא ששרון ואנשיו סברו שסוריה מדינה תומכת טרור. ב-5 באוקטובר 2003 הפציצה ישראל בסיסי אימון של הג'יהאד האסלאמי בסמוך לדמשק, בתגובה על פיגוע של הג'יהאד במסעדת "מקסים" בחיפה.
הערכות אלו קיבלו אישוש מהצהרותיו של אסד, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, כי ישראל הובסה במלחמה, וכי חזבאללה הניף את דגל הניצחון. אסד הצהיר כי ישראל היא "אויב", עמה לא ניתן יהיה להשלים כל עוד בעלות בריתה, ובמיוחד ארצות הברית תומכות בהרגלה לצאת למלחמת מנע, מעשה של תוקפנות האסור על פי החוק הבינלאומי.
באפריל 2008 התראיין אסד לעיתון בקטר, בו מסר כי מזה כשנה מתקיימים מגעים עם ישראל, בהם משמשת טורקיה כמתווכת. במאי 2008 אישר ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט מידע זה.
אסד מצא את עצמו במצב חמור בעקבות מלחמת עיראק. נטען כי המשטר הסורי סייע לסדאם חוסיין להחביא את הנשק להשמדה המונית שברשותו. הפעולה הצבאית האמריקנית בעיראק עוררה חששות כי אם לא יחול שינוי משמעותי במשטר בנוגע לזכויות האדם, מדיניות הנשק הבלתי קונבנציונלי והתמיכה בטרור, תהיה סוריה בין הבאות בתור שתטופלנה בדומה לעיראק. הקונגרס האמריקני חוקק חוק (Syria Accountability Act) לפיו סוריה האחראית לפעולות המחבלים הפועלים מתחומה שהיה גלום בו איום להטלת סנקציות כלכליות על סוריה. אסד פעל על מנת למנוע מעבר של גורמי טרור בגבול בין סוריה ובין עיראק ואף ניסה למנוע פגיעה בחיילים האמריקנים המוצבים בעיראק. עם זאת, רצח רפיק אל-חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר, והחשדות כי המשטר הסורי הוא שאחראי לרצח, הביאו למשבר נוסף ביחסה של ארצות הברית אל המשטר הסורי.
ביחסיו עם העולם הערבי שיפר אסד את היחסים עם אש"ף, וניסה לכונן יחסים טובים עם מדינות ערב השמרניות.
ערך מורחב – תקיפת הכור הגרעיני בסוריהבספטמבר 2007 הותקף הכור הגרעיני בסוריה על ידי חיל האוויר הישראלי, אך ישראל לקחה אחריות רשמית על הפעולה רק במרץ 2018. לפי גורמים בממשל האמריקאי, הושמד בתקיפה כור גרעיני בשלבי בנייה מתקדמים, שנועד לייצור פלוטוניום. הכור נבנה על ידי אסד בסיוע קוריאה הצפונית. סוריה הכחישה כי היה במקום מתקן גרעיני, ולטענתה פוזרו שרידי האורניום במקום על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי.[6] ב-28 באפריל 2011, אישרה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, כי היעד שהותקף היה "כור גרעיני בבנייה", לאחר שנדחו כל טענות סוריה לגבי מקור שרידי האורניום, והיא אף הואשמה בהסתרת מידע, בעקבות סירובה לאפשר לפקחי הסוכנות לבחון את שרידי המתקן שהופצץ.[7]
ערך מורחב – מהפכת הארזיםלאחר רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי בפברואר 2005 נוצרו משברים חמורים ביחסים בין סוריה ללבנון, וכן ביחסים בין סוריה לבין הקהילה הבינלאומית.
כתוצאה מן המחאות העממיות של אזרחי לבנון נגד הרצח ונגד המשטר הסורי שנתפס כאחראי לו, אשר החזיק כוחות צבא בלבנון, מחאות שידועות בכינוי "מהפכת הארזים", נאלץ אסד להביא לנסיגת כל הכוחות הסוריים מלבנון. סוריה נותרה אומנם בעלת השפעה של ממש בלבנון, בעיקר באמצעות ארגון הטרור חזבאללה השולט בפועל במדינה, ולבנון עודה תלויה בכלכלה הסורית, אך נסיגת הצבא הסורי מלבנון היוותה מהלומה למוניטין של אסד ושל משטרו.
מבוכה נוספת נגרמה למשטר הסורי כאשר בכירים סורים הואשמו במעורבות ברצח על ידי המשקיף הבינלאומי מכליס, אשר מונה לבדיקת הפרשה על ידי האומות המאוחדות. בסמוך לפרסום הדו"ח של מכליס, התאבד הבכיר הסורי ע'אזי כנעאן, ששימש כשר הפנים, וזאת לאחר שנחקר על ידי גורמי האו"ם.
מעורבותו האישית הישירה של אסד ברצח לא הוכחה. הוא הכחיש מעורבות סורית כלשהי, והבטיח להסגיר ולהאשים כל אדם שיימצא כי השתתף בקשר לרצח חרירי, אך סירב להחקר בעצמו, וסירב לאפשר חקירתם של בכירים סורים אחרים.
ערך מורחב – מלחמת האזרחים בסוריה
ב-26 בינואר 2011 החל גל מחאות והפגנות בסוריה כחלק מאפקט הדומינו שכונה "האביב הערבי". התמשכות והתגברות ההפגנות ברחבי המדינה, במשך יותר משנה, הצביעה על כך שמדובר בהתקוממות עממית רחבת היקף. בהפגנות השתתפו רוב תושבי המדינה, המשתייכים לאסלאם הסוני (כ-80% מהאוכלוסייה) וכן בני מיעוטים דרוזים וכורדים. ההתקוממות מסכנת את שלטונו הדיקטטורי של אסד, שמתבסס על בני המיעוט העלווי, שמחזיקים בכל המשרות הבכירות במשק ובתפקידי הקצונה בכוחות הצבא והביטחון הסוריים. במאי 2011 הכריז נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לראשונה, על הרחבת הסנקציות שהוטלו על בכירי השלטון בסוריה, כך שיכללו גם סנקציות אישיות נגד אסד, סגנו, ומספר בכירי שלטון נוספים שמקורבים לו.
במהלך ההתקוממות, שאסד ניסה לדכא באמצעות ירי מנשק חם של כוחות חמושים, ואף ירי טנקים והפצצות מהאוויר נגד אוכלוסייה אזרחית, אך ללא הועיל. ההתקוממות העממית התפתחה לכדי מלחמת אזרחים עקובה מדם בה נהרגו מאות אלפים אנשים ומיליונים הפכו לפליטים. אסד הסתייע רבות באיראן ובחזבאללה ונהנה מתמיכה דיפלומטית מצדה של רוסיה וסין. למרות מאמצי הצדדים, אף צד לא הגיע עד כה להכרעה והמלחמה נמשכת מזה שנים אחדות.
ביוני 2014 זכה אסד בבחירות לנשיאות סוריה ברוב של 88.7% מול שני מתמודדים אלמונים, והחל את כהונתו השלישית. הבחירות נערכו רק באזורים שבשליטת ממשלו, ללא השתתפות המורדים.[8] בבחירות מאי 2021 זכה בשאר אל אסד ברוב מוחץ של למעלה מ-95%.[9]
ערך מורחב – משפחת אל-אסדקשרי משפחה מהווים יסוד חשוב בפוליטיקה הסורית. אחדים מבני משפחתו הקרובה ביותר של חאפז אל-אסד זכו לעמדות בכירות בתוך הממשלה, הצבא ומנגנוני הביטחון מאז עלותו לשלטון ב-1970, בראש ובראשונה בשאר עצמו. בנוסף, משפחות אל-אסד ומח'לוף צברו הון עתק, שחלקים ממנו הגיעו לשבט העלאווי שאליו הם משתייכים. להלן רשימת קרוביו החשובים ביותר של בשאר:
אן ברנרד, הניו יורק טיימס, פנים אל פנים מול אסד: נשיא סוריה לא מתחרט ובטוח בניצחונו על המורדים, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2016
אלים, דף שער בספרייה הלאומית
אויבים עונה 3 | פרק 4 - בשאר אסד, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 54:16)
בשאר אל-אסד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בשאר אל-אסד, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
