אלון אלטרס
סופר ומתרגם ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלון אלטרס (נולד ב-1960) הוא סופר, משורר ומתרגם ישראלי.
 | |
| לידה |
1960 (בן 65 בערך) יפו, ישראל |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקום לימודים | אוניברסיטת תל אביב |
| שפות היצירה | עברית |
| פרסים והוקרה | פרס היצירה לסופרים עבריים (2001) |
ביוגרפיה
אלטרס נולד ביפו בשנת 1960, להורים יוצאי רומניה. הוא למד רומנית בבית הוריו[1] ופנה ללימודי איטלקית, בהתבססו על הדמיון בין שתי השפות. ב-1992 החל ללמד ספרות כללית באוניברסיטת תל אביב ושנה לאחר מכן זכה בפרס "סופר-מורה" מטעם משרד החינוך[2].
אלטרס זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2001 ובפרס שר התרבות האיטלקי ב-2003 על תרומתו להפצת הספרות האיטלקית בישראל[1]. כתב חמישה רומנים וארבעה ספרי שירה. זכה במענק פיתוח לכתיבת תסריט לפי הרומן השני שלו, "השמלה השחורה של אודליה", מטעם המיזם לפיתוח תסריטים של קרן דן דוד. הוא מתרגם בעיקר מאיטלקית.
ב־2016 קיבל את פרס רמת גן להצטיינות ספרותית על תרגום הספר החברה הגאונה מאיטלקית[3].
בשנת 2022 השתתף בהקמת הוצאת סשת[4] לתרגום מקביל של ספרי ילדים לעברית וערבית[5].
אלטרס נשוי ואב לבן ובת. הוא חי באיטליה ובישראל ומלמד באיטליה באוניברסיטת סיינה[6].
ספריו
רומנים
- הנקמה של מאריצ'יקה (זמורה-ביתן, 1999)
- השמלה השחורה של אודליה (הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2002)
- זה הילד שלנו (הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2008)
- כשנשארנו לבד (זמורה-ביתן, 2012)
- נוודי הצוללות (כנרת-זמורה-דביר, 2018)
שירה
- אקלים הבית (עכשיו-סתוית, 1982)
- בתים באי (הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1985)
- האש המעדנת (הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1990)
- קפיצת הדרך (זמורה, ביתן, 1996)
מתרגומיו
- אוקיינוס ים - אלסנדרו בריקו (כנרת, 2002)
- העיר והבית - נטליה גינצבורג (הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1998)
- לא עכשיו, לא כאן - ארי דה לוקה (הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2005)
- הזקן והים - ארנסט המינגוויי (הוצאת ידיעות אחרונות, 2005)
- ימי הנטישה - אלנה פרנטה (הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2007)
- אהבה מטרידה - אלנה פרנטה (הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2009)
- הסייח השחור - אנה סואל (הרפתקה: סופרים מתרגמים קלאסיקה, מודן ואוקיינוס, 2011)
- החברה הגאונה (חלק ראשון בסדרת "הרומאנים הנפוליטניים") - אלנה פרנטה (הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2015)
- סוחר הספרים המקוללים (2013)
- הסיפור של שם-המשפחה החדש (חלק שני בסדרת "הרומאנים הנפוליטניים") - אלנה פרנטה (הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2016)
- הסיפור של מי שברחו ומי שנשארו (חלק שלישי בסדרת "הרומאנים הנפוליטניים") - אלנה פרנטה (הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2017)
- הסיפור של הילדה האבודה (חלק רביעי בסדרת "הרומאנים הנפוליטניים") - אלנה פרנטה (הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2018)
- אנחנו כאן, בחיים- יומנו של אלפרדו סראנו- רוברטו מאצולי (גפן בית הוצאה לאור, ירושלים 2022).
- מה זה ילד מאת ביאטריצ'ה אלמניה, הוצאת סשת לתרגום ספרי ילדים לעברית וערבית, 2022
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- אלון אלטרס, דף שער בספרייה הלאומית
- אלון אלטרס, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- רשימת הפרסומים של אלון אלטרס, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אלון אלטרס, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- אלון אלטרס, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- אלון אלטרס, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- אלון אלטרס, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של אלון אלטרס, באתר "סימניה"
- תרגומיו של אלון אלטרס בסדרת הספריה החדשה
- אלון אלטרס, פרק 1 || כשנשארנו לבד, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2012
- אריק גלסנר, ביקורת על "זה הילד שלנו", מעריב, פברואר 2008
גילי איזיקוביץ, הסופר והמתרגם אלון אלטרס: "ספרות פופולרית יכולה להיאבק בהכחשת שואה", באתר הארץ, 4 במרץ 2018
אלון אלטרס, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל- דליה קרפל, מחזיר אהבות קודמות, באתר הארץ, 8 במאי 2002
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.