Loading AI tools
תיאור בריאת העולם במקרא מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בריאת העולם היא סיפור מקראי המופיע בתחילת ספר בראשית, ומתאר את בריאת העולם על ידי אלוהים. סיפור זה מהווה חלק מהמיתולוגיה היהודית, ועל פי המחקר יש הסוברים שהוא הושפע מהמיתולוגיה הבבלית. הנצרות אימצה את הסיפור כחלק מהברית הישנה וגם האסלאם, כמו שורה ארוכה של נושאים אחרים, לקח הרבה מסיפור בריאת העולם המקראי.[1]
מניין השנים בלוח העברי מתחיל מהשנה שבמהלכה החלה בריאת העולם לפי הכרונולוגיה המסורתית: לדעת רבי יהושע בכ"ה באדר[2] או בכ"ז באדר[3] (30 במרץ 3760 לפני הספירה) או בכ' באדר[4] (23 במרץ 3760 לפני הספירה), ולדעת רבי אליעזר בכ"ה באלול (21 בספטמבר 3760 לפני הספירה[hebrew 1]).[6] ראש השנה של שנת א' יוצא ב-7 באוקטובר 3760 לפני הספירה, והשנה הנוכחית היא שנת ה'תשפ"ה (5785) לבריאת העולם.
בפתחו של ספר בראשית מובאות, בזו אחר זו, שתי גרסאות שונות לסיפור הבריאה: בתחילה גרסת ששת ימי בראשית (פרק א', פסוק א' – פרק ב', פסוק ג'), ואחריה גרסת תולדות השמים והארץ (פרק ב', פסוקים ד'–כ"ד). בין שתי הגרסאות ישנם הבדלים מהותיים.
זוהי הגרסה הראשונה והמוכרת יותר, לפיה האל, המכונה כאן אֱלֹהִים, ברא את העולם בשישה ימים, ומכאן הביטוי התלמודי "ששת ימי בראשית"[7] (שאינו מופיע בתנ"ך).
בגרסה זו יש תבנית חוזרת: כל שלב בבריאה נפתח בציווי מילולי שנאמר על ידי האל ("וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים").[hebrew 2] לעיתים הציווי מתמלא מאליו ("וַיְהִי-אוֹר", "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא") ולעיתים נכתב שאלוהים ברא או עשה את הדבר אותו ציווה ("וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ", "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם"). לעיתים מעניק אלוהים שם למה שברא ("וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם"). לאחר רוב שלבי הבריאה מציין הכתוב "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב", ובסוף כל יום נכתב "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם X".
מיד לאחר גרסת "ששת ימי בראשית", התורה מביאה גרסה שנייה לסיפור הבריאה, שונה בתכלית מהראשונה. מקור שמה של גרסה זו הוא במשפט פתיחה שבראשיתה:
אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.
— פסוק ד'
בגרסה זו האל מכונה יְהוָה אֱלֹהִים. אף על פי שזהו סיפור בריאה, השורש ב-ר-א מופיע בגרסה זו רק פעם אחת, בכותרת ובהטייה סבילה (המילה "בְּהִבָּרְאָם" בפסוק ד'); שאר הפעולות מתוארות בשלל פעלים אחרים: "וַיִּצֶר", "וַיִּבֶן", "וַיִּקַּח", "וַיַּפֵּל", "וַיִּטַּע", "וַיָּשֶׂם", "וַיַּצְמַח" ועוד.
גרסה זו מתאפיינת בחוסר סכמטיות: אין בה חלוקה לימים, וגם לא תבניות כבגרסה הקודמת, כגון "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" או "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים X, וַיְהִי כֵן". מעשה הבריאה אינו מתואר כאן כמתוכנן מראש למופת, אלא כתהליך של ניסוי וטעייה, ותפקידו של האדם אינו למשול בבריאה אלא לעבד את האדמה ולשמור על גן העדן.[8]
חוקרי מקרא מציינים כי סיפורי הבריאה שבספר בראשית כמעט שלא מוזכרים בהמשך התנ"ך, ומנגד מופיעים בו מספר פעמים פסוקים אשר דומים במידת מה למיתוסים כנעניים ומסופוטמיים, שסיפור הבריאה שלהם מתאר מלחמות בין אלים קדומים. לדוגמה, בספרי חבקוק, תהילים, ישעיהו ואיוב מתוארת מלחמתו של האל בישויות אלוהיות המוכרות ממיתולוגיות מהלבנט הקדום, כגון ים, רשף, נחש בריח ואחרים.[11] חוקרים אחרים רואים בשירת האזינו הד של מיתוס בריאה כנעני נוסף, בו האל הראשי אל מחלק את אומות העולם בין בניו. לדעת חלק מהחוקרים, שפע הפסוקים במקרא המתייחסים למלחמה זו, לעומת מיעוט הפסוקים המתייחסים לסיפורי הבריאה מספר בראשית, מעיד על כך שסיפור בריאה פוליתאיסטי על מלחמות האלים היה נפוץ בקרב האוכלוסייה היהודאית והישראלית יותר מאשר הסיפורים המוכרים לנו כיום מספר בראשית.[12] מנגד, חוקרים אחרים טענו כי ישויות אלה אינן מוצגות במקרא כאלים אלא כישויות דמוניות, וכי הפסוקים נכתבו כפולמוס נגד המיתולוגיות של עמי הסביבה.[13]
ההבדלים בין שני סיפורי הבריאה שבספר בראשית בולטים במספר מאפיינים מרכזיים:
הפרשנות המסורתית רואה את המקרא כטקסט שנכתב על ידי מחבר יחיד, ולכן היא שואפת ליישב את ההבדלים בין הפרקים ולהסביר אותם בגישה הרמונית.
חלק מהפרשנים המסורתיים רואים את פרק א' כתיאור של בריאת הקוסמוס הכולל את מיני בעלי החיים ובעקבותיהם האדם, שנבראו דו מיניים, ואת פרק ב' ואילך כפירוט של בריאת אדם וחוה ושל קורותיהם[דרוש מקור]. על פי מדרש חז"ל, בפרק א' מופיע רק השם אלוהים המייצג את מידת הדין של האל, ובפרק ב' מופיע גם השם יהוה המייצג את מידת הרחמים, כיוון שבתחילה האל רצה לברוא את העולם על פי דין בלבד, וכאשר ראה שהעולם "אינו יכול לעמוד במידת הדין" – שיתף בבריאה את מידת הרחמים.[14]
בעוד בפרק א' נאמר שהחיות נבראו לפני האדם, בפרק ב' מוזכרת יצירתן לאחר יצירת האדם: ”וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם” (בראשית, ב', י"ט). בבראשית רבה מובא שרבי יוחנן בן זכאי גזר את הפועל "ויצר" מן השורש צ-ו-ר, ופירש אותו במשמעות של כיבוש – הכנעתן של החיות והבאתן לאדם.[15] בדומה לכך, האברבנאל[16] והרש"ר הירש[17] גזרו את הפועל מהשורש א-צ-ר, תוך השוואה ל"יוצֵר" המוזכר בספר זכריה, פרק י"א, פסוק י"ג, שהתפרש כ"אוצֵר". לפי שתי השיטות, כלל לא מדובר בפסוק בבריאה של החיות, אלא באספתן אל מקום אחד.
לעומתם, הרד"ק פירש שהאזכור של יצירת החיות אינו חלק מהסיפור, אלא משמעות הפסוק היא, שה' אלוהים הביא אל האדם את החיות והעוף שהוא יצר כבר בעבר הרחוק, לפני תחילת הסיפור.[18] גם רש"י כתב שיצירת החיות היא אותה עשייה המוזכרת בפרק א', כ"ה. הוא הוסיף שיצירתן הוזכרה אגב יצירת העופות, שבעוד בא', כ' נאמר שנבראו מן המים, כאן נאמר שנוצרו מן האדמה, כדי ללמד שנוצרו מבוץ ("מן הרקק" בלשונו).[19] בסגנון אחר, רבי דוד צבי הופמן כתב שיצירת בעלי החיים היא אירוע מן העבר שמוזכר כאן כפרט טפל, בדרך אגב, כדי להשוות בין יצירת האדם ליצירת החיות, ששניהם מן האדמה, ובכך להצדיק את הבאתן אל האדם, על אף השוני ביניהם.[20]
במסגרת השערת התעודות, חוקרי המקרא גורסים לרוב כי שני הפרקים הם שני סיפורי בריאה נפרדים ועצמאיים, שנכתבו בידי גורמים שונים בתקופות שונות, מושפעים ממיתולוגיות שונות ומשקפים תפיסות שונות לגבי דמות האל ולגבי תפקידו של האדם בעולם: פרק א' נכתב על ידי 'המקור הכהני' (P) ומזכיר את סיפור הבריאה המסופוטמי, ופרק ב' על ידי 'המקור היהוויסטי' (J) ומכיל מוטיבים מסיפור הבריאה המצרי.[21][22][23][24][25]
בכתבי חז"ל ישנו עיסוק מועט בנושא זה והוא מרוכז ברובו בפרק ב' של מסכת חגיגה. תורת הסוד היהודית ובראשה ספר הזוהר מתייחסים לבריאת העולם באופן נרחב, בין השאר ב"הקדמת ספר הזוהר", בדרשות הזוהר לפרשת בראשית ובמקומות רבים נוספים. נושא זה מכונה "מעשה בראשית".
לפי דברי הרמב"ם במורה נבוכים,[26] בריאת העולם נעשתה בשני שלבים שונים: בריאת העולם יש מאין שנכתבה בפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", ובה ברא אלוהים "את השמים", "את" לפי ביטויי המקרא עשוי לרמז על המילה "עם", כלומר ברא את השמים וכל אשר בשמים, את הארץ וכל אשר בארץ. באותו רגע, שנבראו הגלגלים הקובעים את מידת הזמן, החלה ספירת הזמן ובכל יום מששת ימי השבוע הוציא הקדוש ברוך הוא מהכוח אל הפועל את הכוחות הטמונים בבריאה, כדוגמת אדם הזורע זרעים ומכוח הזריעה הנעשית ברגע אחד יוצאים פירות במשך זמן ארוך. בריאת העולם לפי דברי הרמב"ם הייתה יש מאין מוחלט, אך הוא מצטט את הכתוב בפרקי דרבי אליעזר בפרק ג' שהעולם נברא מיש, והוא השלג שמתחת כיסא הכבוד. על היחס בין ראשית העולם לתיאור המקראי, ראו בערך 'תורה ומדע'.
מטרת בריאת העולם זכתה למספר התייחסויות בספרות היהודית. בספר הזהר[27] מוסבר כי טעם הבריאה הוא "שיתגלו שלימות כוחותיו", כלומר שיהיו מציאויות שירגישו נפרדות מהבורא כדי שיוכלו להכיר בגדולתו. אמנם מבואר בשער הכללים שמטרה זו היא לא עבור עצמו אלא עבור הנבראים, זה לשונו: "עלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו". בתורת החסידות מוסבר כי מטרת הבריאה היא "להיות לו דירה בתחתונים",[28] כלומר שבעולם הזה ידור כביכול האלוהים.[29] שלימות ותכלית בריאת העולם תהיה בימות המשיח, אז יעסוק העולם כולו בעבודת ה' וכל העולם לא יהווה אלא 'דירה' להשם.[30] כך למעשה, על פי החסידות, ימות המשיח הם מטרת הבריאה.
כאשר הראי"ה קוק מתייחס לשאלה זו הוא כותב שתכלית הבריאה הוא להיות 'ההשתלמות של הבורא': "מה אנו חושבים על דבר המטרה האלהית בהמצאת ההויה. אומרים אנו, שהשלמות המוחלטת היא מחויבת המציאות, ואין בה דבר בכח, כי אם הכל בפועל, אבל יש שלמות של הוספת שלמות, שזה אי אפשר להיות באלהות, שהרי השלמות המוחלטת האין סופית אינה מניחה מקום להוספה, ולמטרה זו שהוספת שלמות גם היא לא תחסר בהויה, צריכה ההויה העולמית להתהוות, ולהיות לפי זה מתחלת מתחתית היותר שפלה, כלומר ממעמד של החסרון המוחלט, ושתלך תמיד הלוך ועלה להעלייה המוחלטת".[31]
מספר שירים עבריים לא מבוטל נכתבו אודות אספקטים שונים בסיפור הבריאה היהודי.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.