בניינים בעברית

הבניין הוא תבנית שנותנת משמעות שונה למילים מאותו שורש. למשל המילים: סגר, נסגר, הסגיר, הן מילים דומות מבחינת השורש ושונות מבחינת התבנית, התבנית נותנת להן משמעות מיוחדת.

שבעת הבניינים בעברית.

בדומה לדקדוק של שפות שמיות אחרות, בדקדוק העברי, בניין הוא מערכת נטייה של הפועל: כל בניין של פועל הוא קבוצה של תבניות לשוניות קבועות; בשפה העברית כדי ליצור פועל משבצים שורש מסוים בהתאם לזמן ולגוף בתוך התבנית של הבניין.

בעברית לכל תקופותיה נוהגים למנות שבעה מבנים עיקריים של בנייני הפועל, שאליהם נוספו עוד כמה בניינים נדירים. שמם של בנייני הפועל בעברית נקבע על פי צורת היסוד השכיחה שלהם, שהיא בזמן עבר ובגוף נסתר (הוא). הסיבה לכך היא שלצורת העבר הנסתר אין מוספיות לפני צורת היסוד ואחריה. שבעת הבניינים העיקריים בעברית הם: פָּעַל (מכונה גם "קל"), נִפְעַל, הִפְעִיל, הֻפְעַל, פִּעֵל, פֻּעַל, הִתְפַּעֵל.

הצירוף בנייני הפועל הוא צורת סמיכות, המורכבת משני שמות עצם בדרך של השאלה. מערכת הבניינים בעברית אינה סימטרית.^[1] שבעת בנייני הפועל מתחלקים לשלוש קבוצות: הבניינים קל ונפעל, הבניינים הפעיל והופעל, ומערכת הבניינים הכבדים – פיעל, פוּעל והתפעל. לחלק מהבניינים הפעילים קיימים בניינים מקבילים, המשמשים להם סבילים פנימיים. בנייני הסביל הפנימי נבדלים מהבניינים המקוריים רק בתנועות, והשינוי הזה גורם משמעות סבילה ביחס לבניין המקורי. בעברית מתאפיינים הסבילים הפנימיים בתנועת u: בניין הֻפְעַל (להִפְעִיל) ובניין פֻּעַל (לפִּעֵל). בלשון המקרא היה קיים סביל פנימי גם לבניין קל.

הערה: צורות הפועל המוצגות כאן מתאימות לגזרת השלמים. לשאר הגזרות ישנן צורות נטייה שונות, לפי המאפיינים המיוחדים של כל גזרה.

בניין פָּעַל

בניין זה מכונה גם בניין קל, מפני שהוא "קל בתוספות", כלומר בצורת היסוד שלו מופיעים רק שלושת עיצורי השורש ללא מוספיות וללא דגש חזק תבניתי.^[2]

עבר

נטיית פָּעַל פָּקַדְתִּי פָּקַדְתָּ פָּקַדְתְּ פָּקַד פָּקְדָה פָּקַדְנוּ פְּקַדְתֶּם פְּקַדְתֶּן פָּקְדוּ

נטיית פָּעֵל זָקַנְתִּי זָקַנְתָּ זָקַנְתְּ זָקֵן זָקְנָה זָקַנּוּ זְקַנְתֶּם זְקַנְתֶּן זָקְנוּ

נטיית פָּעֹל יָכֹלְתִּי יָכֹלְתָּ יָכֹלְתְּ יָכֹל יָכְלָה יָכֹלְנוּ יְכָלְתֶּם יְכָלְתֶּן יָכְלוּ

בניין קל נוטה בזמן עבר לפי שלוש דרכי נטייה שונות, המכונות פָּעַל, פָּעֵל ופָּעֹל. מבחינה היסטורית הן התפתחו כנראה מהצורות qatila ,*qatala*, ו-qatula* בהתאמה. רוב השורשים נוטים לפי פָּעַל. מעט שורשים נוטים לפי פָּעֵל, והם בעיקר שורשים המציינים מצב (למשל: וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, בראשית, כ"ז, א'). בשאר הגופים הצירה הפך לפתח בגלל חוק פיליפי: זָקַנְתִּי. הצירה השתמר בגופים האחרים בעיקר בגזרת ל"א: שָׂנֵאתִי, שְׂנֵאתֶם, בנוסף לגוף השלישי שָׂנֵא. כך גם בשורש ירא. השורשים הנוטים לפי פָּעֹל הם נדירים: יָכֹלְתִּי, קָטֹנְתִּיּ, יָגֹרְתִּי. בגוף שני רבים ורבות, בגלל תזוזת הטעם הופך החולם לקמץ קטן: יְכָלְתֶּם.

עתיד וציווי

נטיית יִקְטֹל אֶפְקֹד תִּפְקֹד תִּפְקְדִי יִפְקֹד תִּפְקֹד נִפְקֹד תִּפְקְדוּ תִּפְקֹדְנָה יִפְקְדוּ תִּפְקֹדְנָה

נטיית יִקְטַל אֶשְלַח תִּשְלַח תִּשְלְחִי יִשְלַח תִּשְלַח נִשְלַח תִּשְלְחוּ תִּשְלַחְנָה יִשְלְחוּ תִּשְלַחְנָה

ציווי – קְטֹל שְמֹר שִמְרִי שִמְרוּ שְמֹרְנָה ציווי – קְטַל שְלַח שִלְחִי שִלְחוּ שְלַחְנָה

צורת העתיד קיימת (בגזרת השלמים) בשתי נטיות: יִקְטַל ויִקְטֹל (היסטורית: yaqtulu ,*yiqtalu*). חלק מהשורשים נוטים לפי יקטַל (למשל ילבש, ישכב, יטעם) וחלק לפי יקטֹל (למשל ישמור, יפקוד, יקלוט). במקביל גם בציווי קיימות הצורות לְמַד, שְמֹר. יש שורשים נדירים הנוטים בשתי הצורות, למשל יחפַּץ וגם יחפֹּץ. בפעלים העלולים יש שרידים של נטייה שלישית: יִקְטֵל (yaqtilu*), למשל יִתֵּן.

מקור

בבניין קל קיימות שתי צורות מקור: המקור המוחלט והמקור הנטוי (שם הפועל). צורת המקור המוחלט היא כמעט תמיד שָמוֹר, וצורת המקור הנטוי היא לִשְמֹר.

הצורה לִשְׁכַּב היא חריגה. שגיאה נפוצה היא הטיית המקור של השורש ר.כ.ב בדומה להטייה חריגה זו – אך נטיית המקור התקינה היא לִרְכֹּב.

בינוני

הבינוני יכול לשמש במשמעות של שם עצם, במשמעות פועל בהווה, פועל בהווה המתמשך, או במשמעות פועל על-זמני.

נטיית הבינוני היא יוֹשֵב, יוֹשֶבֶת (או: יוֹשְבָה), יוֹשְבִים, יוֹשְבוֹת. במקביל לנטיות קָטֵל, קָטֹל בנטיית העבר גם בבינוני יש גָּדֵל, גְּדֵלָה, גְּדֵלִים, גְּדֵלוֹת; יָכוֹל, יְכוֹלָה, יְכוֹלִים, יְכוֹלוֹת. בבניין קל קיימת גם צורה סבילה מיוחדת, בינוני פָּעוּל: שָמוּר, שְמוּרָה, שְמוּרִים, שְמוּרוֹת.

כשם עצם, הבינוני יכול לקבל יידוע ושיוך כמו השומר, השומר שלי ומאפיינים נוספים של שם העצם שאינם קיימים עבור הפועַל. כאשר מאפיינים אלו משמשים עם הבינוני, הוא הופך להיות שמני, ואינו נתפש עוד כפועל.

בניין נִפְעַל

נטיית עבר נִכְנַסְתִּי נִכְנַסְתָּ נִכְנַסְתְּ נִכְנַס נִכְנְסָה נִכְנַסְנוּ נִכְנַסְתֶּם נִכְנַסְתֶּן נִכְנְסוּ

נטיית עתיד אֶכָּנֵס תִּכָּנֵס תִּכָּנְסִי יִכָּנֵס תִּכָּנֵס נִכָּנֵס תִּכָּנְסוּ תִּכָּנַסְנָה יִכָּנְסוּ תִּכָּנַסְנָה

בינוני נִכְנָס נִכְנֶסֶת נִכְנָסִים נִכְנָסוֹת ציווי הִכָּנֵס הִכָּנְסִי הִכָּנְסוּ הִכָּנֵסְנָה מקור הִכָּנֵס לְהִכָּנֵס

בניין נפעל מתאפיין במוספית תחילית נו"ן, המופיעה בנטיית העבר והבינוני, והופכת לדגש – בגלל הידמות מלאה – בנטיית העתיד (כלומר נשבר בעבר – יִנְשָבֵר בעתיד – הפך ליִשָּבֵר). הוראתו המקורית של בניין נפעל היא פעולה חוזרת של בניין קל (נעצב, נסמך), אולם לאחר היעלמות הסביל הפנימי של בניין קל, החל נפעל לשמש גם כסביל של בניין קל (נכתב, נשבר, נגנב). לבניין נפעל מספר משמעויות, הדומות למשמעויות של בניין התפעל:

• פעולה חוזרת (רפלקסיבית): נשמר מפני..., נקבצו, נַסוג, נמלט (כנראה בהשפעת היעלמות הבניין הרפלקסיבי של בניין קל).
• פעולה הדדית: נאבקו, נדברו, נפגשו.
• שינוי מצב: נושן, נשחק, נתקע.
• פעולה פעילה עומדת ללא משמעות מיוחדת: נכנס, נזהר, נשבע, נלחם.

הבניין המקביל לבניין זה בערבית, הן מבחינת צורה והן מבחינת המשמעות המרכזית הוא בניין 7, إِنْفَعَلَ – אִנְפַעַלַ.

מערכת בניין הִפְעִיל

מערכת בניין הפעיל כוללת את הבניינים הִפְעִיל ובניין הֻפעל: בניין הפעיל הוא בניין פעיל, ואילו בניין הופעל משמש כסביל פנימי של בניין הפעיל.

בניין הִפְעִיל

נטיית עבר הִפְקַדְתִּי הִפְקַדְתָּ הִפְקַדְתְּ הִפְקִיד הִפְקִידָה הִפְקַדְנוּ הִפְקַדְתֶּם הִפְקַדְתֶּן הִפְקִידוּ

נטיית עתיד אַפְקִיד תַּפְקִיד תַּפְקִידִי יַפְקִיד תַּפְקִיד נַפְקִיד תַּפְקִידוּ תַּפְקֵדְנָה יַפְקִידוּ תַּפְקֵדְנָה

בינוני מַפְקִיד מַפְקִידָה מַפְקִידִים מַפְקִידוֹת ציווי הַפְקֵד הַפְקִידִי הַפְקִידוּ הַפְקֵדְנָה מקור הַפְקֵד לְהַפְקִיד

בניין הפעיל מתאפיין בתחילית ה' ובחיריק מלא בעי"ן הפועל, שהופך בנטיות מסוימות לפתח בגלל חוק פיליפי. יש להדגיש כאשר מסתכלים על האות הרביעית (י) זה מאפיין את בניין הפעיל

הגוף	עבר	הווה	עתיד	צווי
אני	הגדלתי	מגדיל	אגדיל
אתה	הגדלת	מגדיל	תגדיל	הגדל
את	הגדלת	מגדילה	תגדילי	הגדילי
הוא	הגדיל	מגדל	יגדיל
היא	הגדילה	מגדילה	תגדיל
אנחנו	הגדלנו	מגדילים	נגדיל
אתם	הגדלתם	מגדילים	תגדילו	הגדילו
אתן	הגדלתן	מגדילות	תגדלנה	הגדלנה
הם	הגדילו	מגדילים	יגדילו
הן	הגדילו	מגדילות	תגדלנה

משערים שהה' התחילית הייתה מנוקדת בעבר בתנועת a, שנשתמרה למשל בצורות הציווי והמקור. בזמן עתיד ובבינוני נבלעה הה' בשכנותיה (מְהַפְקִיד > מַפְקִיד), ושרידים שלה נשתמרו בכמה פעלים במקרא (דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ, תהילים, קט"ז) ובעיקר בשמות פרטיים כמו יהודה, יהוסף ויהושע.

הוראתו העיקרית של בניין הפעיל היא בניין גורם של בניין קל: האכיל לעומת אכל, השתיק לעומת שתק, הקפיץ לעומת קפץ. גרימה במונחים תחביריים מתבטאת בהוספת מושא נוסף לפועל: לעומת "לבש את הבגד" (מושא אחד), "הלביש את הילד בבגד" (שני מושאים). משמעות זו דומה למשמעותו המרכזית של הבניין המקביל לו, בערבית, أَفْعَلَ – אַפְעַלַ.

משמעויות נוספות של בניין הפעיל הן שינוי מצב: השמין, הסמיק (בדומה לבניין התשיעי בערבית, إِفْعَلَّ – אִפְעַלַּ) ובהשאלה, הכרזה: הצדיק – הכריז עליו שהוא צודק, הרשיע – הכריז עליו כעל רשע. רבים^{[דרוש מקור]} מהפעלים בבניין הפעיל במשמעות זו גזורים משמות תואר: החריש – גזור מחֵרֵש, מלבין – גזור מלבן, הזקין – גזור מזָקֵן, ואף פעלים הגזורים משם עצם: השׂכיל – גזור משׂכל.

יש גם פעלים השקולים בבניין הפעיל המייצגים פעולה פשוטה: הצליח, הקשיב, הקפיד, הפסיד, ועוד. מנחם מורשת הראה תופעה של מעבר פעלים מבניין קל לבניין הפעיל ללא שינוי משמעות, מתקופת הבית השני ואילך. לדוגמה, התיאור בתורה "ויגז שלוים מן הים"^[3] הפך במדרש ל"הגיז לבניו את השליו",^[4] הפועל "זנח" במגילת איכה הפך ל"הזניח" בדברי הימים: "כי הזניחם ירבעם ובניו"^[5] והפועל "לעג" בבניין קל, הפך ל"הלעיג".^[6]

בניין הֻפְעַל

נטיית עבר הֻפְקַדְתִּי הֻפְקַדְתָּ הֻפְקַדְתְּ הֻפְקַד הֻפְקְדָה הֻפְקַדְנוּ הֻפְקַדְתֶּם הֻפְקַדְתֶּן הֻפְקְדוּ

נטיית עתיד אֻפְקַד תֻּפְקַד תֻּפְקְדִי יֻפְקַד תֻּפְקַד נֻפְקַד תֻּפְקְדוּ תֻּפְקַדְנָה יֻפְקְדוּ תֻּפְקַדְנָה

בינוני מֻפְקָד מֻפְקֶדֶת מֻפְקָדִים מֻפְקָדוֹת

בניין הופעל הוא הסביל הפנימי של בניין הפעיל, כלומר בניין שיש בו אותם עיצורים כמו בבניין הפעיל, פרט לכך שהתנועות שונות, וההבדל בתנועות מסמן את הסבילות. מאחר שהופעל הוא בניין סביל אין לו ציווי ומקור. סימנו של בניין הופעל הוא תנועת קובוץ בה' התחילית, אולם לפעמים מופיע קמץ קטן במקום הקובוץ, בעיקר בלשון המקרא.

מערכת הבניינים הכבדים

בשם "הבניינים הכבדים" וכן "הבניינים הדגושים" מכנים את שלושת הבניינים פִּעֵל, פֻּעַל, והִתְפַּעֵל, שמתאפיינים בדגש חזק תבניתי בעי"ן הפועל: קִשֵּר, קֻשַּר, הִתְקַשֵּר. הדגש החזק התבניתי מוביל להכפלה של עי"ן הפועל, וכתוצאה מכך נהגים בהם ארבעה עיצורים שורשיים (qittel, hitqattel). לפיכך מתאימים "הבניינים הכבדים" לשיבוץ של שורשים בני ארבעה עיצורים: פרס"ם – פרסם, פורסם התפרסם.

בניין פִּעֵל

נטיית עבר שִלַּמְתִּי שִלַּמְתָּ שִלַּמְתְּ שִלֵּם שִלְּמָה שִלַּמְנוּ שִלַּמְתֶּם שִלַּמְתֶּן שִלְּמוּ

נטיית עתיד אֲשַלֵּם תְּשַלֵּם תְּשַלְּמִי יְשַלֵּם תְּשַלֵּם נְשַלֵּם תְּשַלְּמוּ תְּשַלֵּמְנָה יְשַלְּמוּ תְּשַלֵּמְנָה

בינוני מְשַלֵּם מְשַלֶּמֶת מְשַלְּמִים מְשַלְּמוֹת ציווי שַלֵּם שַלְּמִי שַלְּמוּ שַלֵּמְנָה מקור שַלֵּם לְשַלֵּם

כאמור בניין פיעל מתאפיין בדגש חזק בעי"ן הפועל, שהוא חלק מתבנית בניין זה. התנועה השנייה היא צירה, אבל פעמים רבות גם פתח: אִבַּד וְשִׁבַּר (איכה, ב', ט'). בפעלים מסוימים מופיעה במקרא תנועת סגול: דִּבֶּר, כִּפֶּר. משערים שבמקור הפרוטו-שמי שתי התנועות היו פתוחות: qattal* (בדומה לבניין המקביל בערבית, פַעַּלַ, فَعَّلَ). בעברית החדשה התרחב השימוש בבניין, ורוב הפעלים החדשים נגזרים בבניין פיעל.

המשמעויות של הבניין הן בין השאר:

• חיזוק הפעולה, כנראה, הוראתו הבסיסית של בניין זה: שיבר לעומת שבר, חישב לעומת חשב, שימר לעומת שמר.
• גרימה (בדומה למשמעות המרכזית של הבניין המקביל בערבית, פַעַּלַ, فَعَّلَ): שיתק, חיזק, גידל, לימד.
• פעולה מתמשכת או חוזרת על עצמה, או מתייחסת להרבה נושאים או מושאים: כיבד.
• הפעולה ההפוכה לבניינים אחרים באותו שורש: השריש-שירש, סקל-סיקל. בָּרַא-בֵּרֵא, חַטָא-חִטֵא, הִכִּיר-נִכֵּר.
• לפעמים משמעות הוראת הפועל פעילה ללא משמעות מיוחדת: דיבר, צילם.

בניין פֻּעַל

נטיית עבר שֻלַּמְתִּי שֻלַּמְתָּ שֻלַּמְתְּ שֻלַּם שֻלְּמָה שֻלַּמְנוּ שֻלַּמְתֶּם שֻלַּמְתֶּן שֻלְּמוּ

נטיית עתיד אֲשֻלַּם תְּשֻלַּם תְּשֻלְּמִי יְשֻלַּם תְּשֻלַּם נְשֻלַּם תְּשֻלְּמוּ תְּשֻלַּמְנָה יְשֻלְּמוּ תְּשֻלַּמְנָה

בינוני מְשֻלָּם מְשֻלֶּמֶת מְשֻלָּמִים מְשֻלָּמוֹת

בניין פועל הוא הסביל הפנימי של בניין פיעל, ולפיכך מאפייניו דומים לאלו של בניין פיעל מלבד ההבדל בתנועות. בלשון חז"ל הבניין הזה נעלם ונשארה רק צורת הבינוני שלו, שהיא צורה שמנית מובהקת: משובש, מרובע. לבניין פועל, בדומה לבניין הופעל, אין צורות ציווי ומקור.

בניין הִתְפַּעֵל

נטיית עבר הִתְפַּקַּדְתִּי הִתְפַּקַּדְתָּ הִתְפַּקַּדְתְּ הִתְפַּקֵּד הִתְפַּקְּדָה הִתְפַּקַּדְנוּ הִתְפַּקַּדְתֶּם הִתְפַּקַּדְתֶּן הִתְפַּקְּדוּ

נטיית עתיד אֶתְפַּקֵּד תִּתְפַּקֵּד תִּתְפַּקְּדִי יִתְפַּקֵּד תִּתְפַּקֵּד נִתְפַּקֵּד תִּתְפַּקְּדוּ תִּתְפַּקֵּדְנָה יִתְפַּקְּדוּ תִּתְפַּקֵּדְנָה

בינוני מִתְפַּקֵּד מִתְפַּקֶּדֶת מִתְפַּקְּדִים מִתְפַּקְּדוֹת ציווי הִתְפַּקֵּד הִתְפַּקְּדִי הִתְפַּקְּדוּ הִתְפַּקֵּדְנָה מקור הִתְפַּקֵּד לְהִתְפַּקֵּד

בניין התפעל מתאפיין בשתי מוספיות תחיליות: הת- (בעבר, או אית"ן + ת בעתיד, או מת- בבינוני) ובדגש חזק תבניתי בעי"ן הפועל. בלשון חז"ל מופיע בניין זה עם תחילית נו"ן במקום ה"א ובקמץ בעי"ן הפועל: "נִתְפַּעָל": נתבקש, נשתנה, נשתמר. אף על פי שצורת "נתפעל" כבר לא נחשבת לצורתו הרשמית של בניין התפעל, היא נפוצה, יחסית, בעברית המודרנית (המילה "נשתמר", לדוגמה, מופיעה בערכים באנציקלופדיית "ynet").^[7]

כאשר פ"א הפועל ד', ז', ט', צ', או ת' מתרחשת הידמות חלקית או מלאה בין פ"א הפועל לת"ו של הבניין: *התדיין > הידיין, *התתמם > התמם; אם פ"א הפועל היא אחד מהעיצורים ז', ס', ש' או צ' מתרחש שיכול עיצורים: *התשמע > השתמע, *התסרק > הסתרק. (כאשר פ"א הפועל היא אחד מהעיצורים ז', או צ' מתרחשים גם שיכול עיצורים וגם הידמות: *התזמן > הזתמן > הזדמן, *התצלם > הצתלם > הצטלם).

המשמעויות של הבניין:

• פעולה חוזרת (רפלקסיבית, עצמית) – פעולה שהנושא עושה על עצמו: התלבש, התפטר, התבטל.
• פעולה הדדית – פעולה ששני אנשים עושים זה עם זה: התחתן, התכתב.
• פעולה סבילה: התקבל.
• העמדת פנים: התחלה, התפאר, התחפש, היתמם, התחכם.
• שינוי מצב: התייבש, התקמט.
• ללא כל הוראה מיוחדת: התאבל, התפלל, השתמש.

התפעל יכול להיות צורה חוזרת לפיעל פעיל ופוּעל סביל. למשל: גילח, גולח, התגלח. גילח הוא הצורה הפעילה, גולח הוא צורת הסבילה והתגלח (=גילח את עצמו) הוא צורה החוזרת.

מערכת הבניינים ובניינים נדירים או חריגים

מערכת הבניינים

כפי שתואר, אפשר לסווג את הבניינים לשלוש קבוצות: מערכת הבניין הקל, מערכת הבניין הגורם ומערכת הבניינים הכבדי (בניין נפעל אינו משתלב במערכת זו). מצד שני, אפשר לתאר את הבניינים לפי מאפיינים צורניים וסמנטיים: פעיל, סביל פנימי (עם תנועת u) וסביל חיצוני או חוזר (עם קידומת הת-). סידור של הבניינים בטבלה לפי המאפיינים האלה ייראה כך:

	פעיל	סביל	חוזר
קל	פָּעַל	(1)	(2)
גורם	הִפְעִיל	הֻפְעַל	(3)
כבד	פִּעֵל	פֻּעַל	הִתְפַּעֵל

החוסר הבולט ביותר הוא במשבצת (1), בניין שיהווה סביל פנימי לבניין קל. בלשון מקרא בניין כזה כן קיים, כפי שיפורט להלן. במקביל, משמש בעברית המודרנית בניין נפעל כסביל (לא פנימי) לבניין קל (שבר-נשבר, בנה-נבנה וכו'). קיימים שרידים מעטים במקרא לבניין עם תחילית הת- במערכת קל (משבצת (2)): הִתְפָּקְדוּ (בלי דגש בעה"פ ובקמץ בפה"פ). במערכת הפעיל קיים בניין עם תחילית הת- (3) בלשון חז"ל: בניין הִתַּפְעַל (במקור הִתְהַפְעַל, תחילית הִת + הצורה המקורית של הפעיל, הַפְעַל). הוא קיים בעיקר בגזרת פ"ו: נִתּוֹסַף, מִתּוֹכַח.

הסביל הפנימי של בניין קל

במקרא אנו מוצאים פעמים רבות צורת קֻטַּל, כלומר לכאורה צורה בבניין פֻּעַל, אולם מתברר שהצורה הפעילה המתאימה לה היא בבנין קל ולא בבניין פיעל. למשל: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף; וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם; משערים שלפנינו צורות בבניין הסביל הפנימי של קל. הדגש בעה"פ נוצר, כנראה, מהיקש לבניין פֻּעַל או בגלל הכפלה תניינית. לסביל הפנימי של בניין קל צורת בינוני ייחודית: מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַנַּ֥עַר הַיּוּלָּֽד; וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל. בנוסף מניחים שכמה צורות עתיד בבניין נפעל כמו יִגָּנֵב, יִטָּרֵף הן במקורן יֻגְנַב, יֻטְרַף בבניין זה (שהרי אין במקרא צורות נגנב, נטרף בנפעל עבר). אלא שהמדקדקים, שלא הכירו את הבניין, העבירו אותן לבניין נפעל – בדומה לבניין הסביל בלשונות שמיות מגוונות, כמו ערבית (إِنْفَعَلَ אִנְפַעַלַ) ואכדית.^[8] בלשון חז"ל הבניין הזה כבר נעלם לגמרי, כשם שגם בניין פֻּעַל הולך ונעלם בעברית הישראלית החדשה בלשון הדיבור.

הסביל הפנימי של בניין התפעל

בספר במדבר, פרק א', פסוק מ"ז נמצאת צורת פועל סבילה של בניין התפעל ”וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם.” צורה זו מופיעה גם בבמדבר, ב', ל"ג.

בזמן המודרני החל שימוש נוסף בצורת פועל סבילה של בניין התפעל. בעוד המשמעות הנפוצה של פועל בבניין התפעל היא "ביצע פעולה שהשפיעה על עצמו" (צורה חוזרת), הצורה הסבילה המודרנית מתארת בדרך כלל אדם שאולץ לבצע פעולה שכזו. כך לדוגמה נפוץ השימוש בפועל "הִתְפּוּטַר", שמשמעותו "התפטר לאחר שאולץ לעשות כך".

בניין שִפְעֵל

בעברית המקראית לא קיים בכלל בניין שפעל. הוא קיים בארמית (יש שלוש צורות שפעל בארמית שבמקרא), ובהשפעתה הוא חדר ללשון חז"ל: שעבד, שחרר, שרבב. בעברית החדשה חזרו להשתמש בבניין שפעל, לפעמים כחלופה לבניין הפעיל (שכנע, שכפל) ולפעמים כתחליף לקידומת הלועזית re- (שעתק, שכתב, שחזר). יש מחלוקת אם אפשר לקרוא לשפעל בניין בעברית הישראלית, או שמדובר בשורש של ארבעה עיצורים השקול בבניין פיעל. אם מקבלים את הגדרתו כבניין, יש מקום להוסיף עוד בניינים למערכת הבניינים בשפה העברית: תִּפעל (תִּחקר, תִּשאל, תִּפקד, תִּסכל, תִּזמר, תּדלק, תִּמרץ), פִּעלל (שִקלל, אִשרר, דִּברר), אִפעל (אִחזר) ועוד.

חיזוק נוסף להשערה, כי הבניינים "הפעיל" ו"שפעל" הם אותו בניין (ואולי "שפעל" הוא הצורה העתיקה של "הפעיל"), ניתן לקבל מהבלשנות ההשוואתית. לבד מהעברית של מאה השנים האחרונות, אין אף שפה שמית, שבה הבניינים הפעיל ושפעל קיימים במקביל. באכדית, למשל, קיימים בניינים מקבילים ל-שפעל ול-השתפעל (צורת החוזר של שפעל), אם כי לא קיים שם בניין מקביל ל-הפעיל ולא בניין מקביל לצורת החוזר שלו. בערבית, דווקא כן קיים בניין מקביל ל-הפעיל (أَفْعَلَ אַפְעַלַ), אולם צורת החוזר שלו דומה ל-השתפעל (إِسْتَفْعَلَ אִסְתַפְעַלַ).^[8]

צורות פועל חריגות במקרא

• בניין פּוֹעֵל: מצויות במקרא הצורות וְאֶת-הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי; לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן (שמואל א', כ"א, ג'; איוב, ט', ט"ו). מניחים שמדובר בשרידים של בניין פוֹעֵל. הבניין הזה נפוץ כתחליף של פִּעֵל בגזרות ע"ו וע"ע: קוֹמֵם, סוֹבַבְתִּי.
• הרכבה של תחילית פועלית על צורה שמנית: צורות נדירות כמו וְכָל-מִקְנְךָ תִּזָּכָר, וְכָל-הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה הן כנראה הרכבה של תחילית מתחום הפועל (תִּ-) על שם עצם (זָכָר).
• הרכבה של שני בניינים: לפעמים יש במקרא צורה שיש לה מאפיינים של שני בניינים שונים, למשל "כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם" (ישעיהו, נ"ט, ג'): נְגֹאֲלוּ – נִפעל+פֻּעַל וכן "וְהֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת" (יהושע, ט"ז, ט'): הַמִּבְדָּלוֹת – בינוני נִפעל+הֻפעל. התופעה נמצאת גם בעברית הישראלית בצורות כמו: הִתְפֻּטַּר, הִתְנֻדַּב (התפעל+פֻּעַל), בעיקר כדי לציין מישהו שעשה פעולה שנכפתה עליו. המונח הלועזי של התופעה הוא קונטמינציה (= זיהום, במשמעות חדירה של צורת פועל אחת למערכת נטייה אחרת).

השוואת הבניינים העיקריים בערבית ובעברית

ההשוואה היא בעיקר מהבחינה ההיסטורית והמורפולוגית. פחות מבחינת המשמעות העכשווית של הבניינים. המשמעות העכשווית מופיעה בסוגריים. המספרים בטבלה מציינים את מספר הבניין הערבי.

	בניין פעיל	בניין סביל	צורת סביל פנימי	בניין חוזר
בניין פעולה פשוטה	فَعَلَ 1 פָּעַל	إِنْفَعَلَ 7 נפעל	فُعِلَ 1	إِفْتَعَلَ 8
בניין גרימת פעולה לזולת	فَعَّلَ 2 פִּעֵל (משמעות משנית של פִּעֵל כיום)		فُعِّلَ 2 פֻּעַל	تَفَعَّلَ 5 התפעל
בניין פעולה מאומצת ומכוונת	فَاعَلَ 3 (המשמעות המרכזית של פִּעֵל כיום)		فُوعِلَ 3	تَفَاعَلَ 6
בניין גרימת פעולה לזולת	أَفْعَلَ 4 הפעיל (המשמעות המרכזית של הפעיל)		أُفْعِلَ 4 הֻפְעַל	إِسْتَفْعَلَ 10 *
בניין פעולת שינוי צבע או מצב	إِفْعَلَّ 9 (המשמעות המשנית של הפעיל)

• הבניין העשירי, إِسْتَفْعَلَ, דומה מבחינה מורפולוגית בלבד לבניין העברי הנדיר השתפעל (משפט לדוגמה: אתמול, הסיפור השתכתב מעצמו). אולם, מבחינה היסטורית ומבחינת המשמעות, אין קשר בין השניים.

ראו גם

• דקדוק עברי
• משקל
• שורש
• גזרה
• תחביר עברי
• בנייני הפועל בשפה הפרוטו-שמית
• בנייני הפועל בשפה הערבית

לקריאה נוספת

• יהושע בלאו, תורת ההגה והצורות, הקיבוץ המאוחד, 1972
• יהושע בלאו, דקדוק עברי שיטתי, חלק ב', ירושלים, תשל"ה
• יהושע בלאו, תורת ההגה והצורות של לשון המקרא, ירושלים תש"ע
• משה גושן-גוטשטיין, הדקדוק העברי השימושי, הוצאת שוקן/ירושלים-ת"א, 1996
• י. צדקה, הדקדוק העברי המעשי, הוצאת קרית-ספר, ירושלים, 1968
• ג. ברקוביץ, להתפעל מהפועל, ספר לכל, 1997
• ד. רביד, י. שלזינגר, צ. ישראל, צירופי הסמיכות – רבדים ומשלבים, ירושלים: משרד החינוך
• רפאל ניר, מבוא לבלשנות: יחידות 6–7, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1989
• רפאל ניר, סמאנטיקה עברית: משמעות ותקשורת כרכים 1–3, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1989
• ספר זיידל, מאמרים בחקר התנ"ך מוגש לכבוד ד"ר משה זיידל למלאת לו שבעים וחמש שנה, בעריכת א' אלינר, חמ"י גבריהו, י"א זיידמן, הוצאת קריית ספר, ירושלים, ה'תשכ"ב

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: הפעיל
ערך מילוני בוויקימילון: הפעל
ערך מילוני בוויקימילון: התפעל
ערך מילוני בוויקימילון: נפעל
ערך מילוני בוויקימילון: פעל

הערות שוליים

1. מבנה הבניינים לפנים היה סימטרי יותר, ספר זיידל, עמ' 294–297, וכן, י' בלאו, תורת ההגה וצורות, עמ' 126.
2. יוחאי אורלן, בניין פעל = בניין קל?, באתר מילימילים
3. ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ל"א
4. משה מורגנשטרן, לשונות מקרא בספרות חז"ל, המפנה ל: מנחם מורשת, הפעיל ללא הבדל מן הקל בלשון חז"ל (בהשוואה ללשון המקרא) בר-אילן יג, עמ' 249–281
5. ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוק י"ד
6. מיכאל אביעוז, מהי הוראתו של "והשלחתי?", דף שבועי, אוניברסיטת בר-אילן 1470, פרשת בחוקותי, תשפ"ב
7. התבקשנו או נתבקשנו? על התפעל ונתפעל, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏24 ביולי 2018
8. Introduction to the Semitic Languages: Text Specimens and Grammatical Sketches By Gotthelf Bergsträsser עמוד 14 – 15