חוק פיליפי
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק פִילִיפִּי (בתחום הבלשנות ההיסטורית) הוא השערה של הבלשן פ' פיליפי, לגבי כלל קבוע של מעתק הגאים קדום, שחל בשפות שמיות עתיקות, לפיו התנועה הקדומה הקצרה i (חיריק חסר), ברבות הימים עברה תהליך שבו היא הפכה לתנועת - a (פתח) ב[1][2].
בעברית כיום, מילים שנותרו בלא תמורה על פי חוק פיליפי מבוטאות בצירי או חיריק מלא, ואילו מילים שעברו תמורה על פי הכללים של חוק פיליפי מבוטאות בפתח. לדוגמה, לפי ההשערה, בלשון שקדמה לעברית אמרו הוא סיפר, אני סִפֵּרְתִּי, את סִפֵּרְתְּ, אנחנו סִפֵּרְנוּ. (עם פ"ה מונעת בצירי). ורק בעקבות מעתק ההגאים על פי חוק פיליפי, שונה המבטא לאני סִפַּרְתִּי, את סִפַּרְתְּ, אנחנו סִפַּרְנוּ (עם פ"ה מונעת בפַתַח)
יש חוקרי לשון הסבורים שכלל זה השפיע כבר על הארמית העתיקה עוד טרם הגיעה לעברית.[3] אחרים כמו חיים רבין ועוזי אורנן המעיטו בחשיבות כלל זה.[4]
התנאים לחוק פיליפי:
- א. כאשר במקורה בתוך שם או פועל, התנועה i (חיריק חסר) הייתה הברה סגורה המוטעמת טעם ראשי. לדוגמה: המילה בִּנְת בשפות שמיות מזרחיות נותרה כך בערבית, אך עברה למילה בַּת בעברית בתנועת פתח והיאלמות הנו"ן שכנראה הייתה במקורה מאונפפת יותר וחלק מן התנועה. כך גם ההברה [פֵּר] במילה סיפר, היא מוטעמת, אך במילה סיפרתֶם בעברית העתיקה הטעם נסוג לסוף המילה, ולכן הצירי הוחלף בפתח והתקבלה המילה סיפַרתם.
- ב. כאשר במקורה בתוך שם-עצם-נסמך הטעם נסוג, כלומר במקורה התנועה i הייתה בהברה סגורה המוטעמת טעם משני, וההברה המוטעמת עברה אל הסומך. לדוגמה, בביטוי עם סומך-נסמך: זָקֵן ההופך לזְקַן העדה, כשמופיעה סמיכות.
בקרב הבלשנים מקובל כי תארוך חוק פיליפי הוא בין: 1300 ל-300 לפני הספירה.[5]
לפי כלל זה הקובע כי תנועת i הקדומה בהברה הסגורה המוטעמת טעם ראשי - הפכה לתנועת a, נמצא כי בתחילה הייתה הצורה יָשֵׁנְתִּי, ולאחר מכן הפכה ל- יָשַׁנְתִּי, כלומר: יָשֵׁן> יָשֵׁנְתִּי> יָשַׁנְתִּי. אותו התהליך אירע גם ל- סִפֵּר > סִפֵּרְתִּי > סִפַּרְתִּי דוגמה נוספת: . הִלְבִּישׁ> הִלְבִּישׁתִּי> הִלְבַּשְׁתִּי.
כלל פיליפי גם חל על נסיגת הטעם מהנסמך (המילה הראשונה בצירוף נסמך) אל הסומך (המילה השנייה בצירוף זה), ובו תנועת i הקדומה בהברה הסגורה המוטעמת טעם משני, הופכת לתנועת - a (בפַתַח). לדוגמה: חָצֵר המלך> חֲצַר המלך.
ישנם מקרים רבים היוצאים מן הכלל, בהם חוק פיליפי אינו נכון, כפי שפורסם במאמרים ובספרים העוסקים בלשון.[6] עד כדי כך שמספר חוקרים קבעו כי כלל זה שגוי.[7] כמו כן, במסורת השומרונית לא חל חוק פיליפי[8] אלישע קמרון, פרופסור במחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחבר-יועץ של האקדמיה ללשון העברית, היה מהראשונים שיצאו נגד "חוק פיליפי" וקבעו כי הוא שגוי.[9]
פרופ' עזי ארנן כתב:
ניסוח חוקי מעתק אחרים בתחום התנועות ובייחוד במה שנוגע ליחסי התנועות i ו-a הקצרות, הידועים בשם 'חוק פיליפי' ו'חוק ההידלדלות', נתקל בקשיי קשיים. חוקים אלה טעונים כל כך הרבה הסתייגויות ונימוקים לאי תחולה, ששוב למעשה אין להם תוקף של חוק.[10]
חוק פיליפי קרוי על שם פ"ו פיליפי, מדקדק גרמני במאה ה-19, שפרסם בהרחבה את החוק לראשונה בשנת 1878[11], אך קדמו לו אחרים בניסוח חוק מעתק הגאים זה.[12]
- מעתק הגאים
- בלשנות היסטורית
- חוק ההידקקות ('חוק ההידלדלות').
- אלישע קמרון
- משקלים סגוליים
- דוד אסף, דברי הקונגרס העולמי התשיעי למדעי היהדות, ירושלים, י״ז־כ״ה מנחם אב, תשמ״ה, 4–12 באוגוסט 1985, כרך 4, חלק 1
- א. קמרון, 'חילופי צירי/פתח בעברית המקראית', לשוננו נ (תשמ״ו), עמודים 102-77. הוספות למאמר זה התפרסמו בלשוננו כרך נ', עמודים: 247-249.
- רפאל ניר, רבקה ירקוני, הלשון המקראית (יחידה 1) עמוד 43, אוניברסיטה הפתוחה, 2004
- חנה מגיד, מושגי יסוד בתורת ההגה ובתורת הצורות, בית דביר, 1984, עמוד 39.
- יהושע בלאו, עיונים בבלשנות עברית, מאגנס - האוניברסיטה העברית, 1996, עמוד 14 ואילך.
- יהושע בלאו, משה בר אשר, גד בן עמי צרפתי, אסופות ומבואות בלשון, האקדמיה ללשון העברית, 2010, עמודים 114-115.
- רבקה גלעדי, לקסיקון לידיעת הלשון העברית, הוצאת ש.זק, 1989, ערך חוק פיליפי.
- האם פעל 'חוק פיליפי' בעברית של השומרונים? דברי הכינוס הראשון של החברה לחקר השומרונות (בעריכת א' טל ומ' פלורנטין), תל–אביב, עמ' 17-13
- חילופי צירי פתח וחוק פיליפי, לשוננו נו, עמ' 115-111
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
