Loading AI tools
היה מחלוצי הקולנוע הישראלי, במאי ותסריטאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה להולה (30 בינואר 1918 - 12 בינואר 1968) היה מחלוצי הקולנוע הישראלי, במאי ותסריטאי שפעל בישראל בין השנים 1949 ל־1956.
| |
| לידה |
30 בינואר 1918 פרשוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
12 בינואר 1968 (בגיל 49) ברטיסלאבה, צ'כוסלובקיה |
| תקופת הפעילות |
עד ל-1956 |
| פרסים והוקרה |
מסדר טומאש מסריק |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
נולד בשם ליאופולד פרידמן למשפחה יהודית במזרח סלובקיה. הצטרף בנעוריו לתנועת "השומר הצעיר", עבר לעיר הבירה ברטיסלאבה, והתמסר לפעילות ציונית. מגיל צעיר שלח ידו בסיפורת ושירה, מחזאות ובימוי, תסריטאות ותרגום. היה גם מוזיקאי מוכשר וכן צייר מבטיח.
הוציא לאור וערך את ביטאון התנועה הציונית בסלובקיה, הדרך, עד לכיבוש הנאצי. בשנים 1937-1940 למד בלשנות סלובקית ופילוסופיה באוניברסיטת קומניוס בברטיסלאבה. במקביל, לקח שיעורי ציור פרטיים אצל יאן מורדוך (Ján Mudroch). בשנת 1940, ממש מתחת לאפה של המשטרה הפרו-נאצית הסלובקית, תרגם והוציא לאור אנתולוגיה לשירה עברית מודרנית, שבה הביא את טובי המשוררים העבריים של התקופה. האנתולוגיה הנדירה, בשם חמסין, נשכחה לחלוטין למשך כמה עשורים, ושבה ונתגלתה לאחרונה, כאשר גבר העניין בלהולה ובפועלו.
המשטר הפרו-נאצי כלא אותו, עם רבבות אחרים, במחנה העבודה נובקי. במחנה נמשכו חיי התרבות הפנימיים של הכלואים ולהולה-פרידמן נטל בהם חלק חשוב. להולה עבר משבר קשה כאשר אמו ואחיו נשלחו ממחנה העבודה נובאקי להשמדה באושוויץ. הצטרף לתנועת ההתנגדות הסלובקית, הפרטיזנים שהיו נתונים להשפעה קומוניסטית מכרעת, ובמסגרתה השתתף במרד הסלובקי נגד הגרמנים, שם גם נפצע קשה ברגלו. לאחר השחרור זנח להולה את התנועה הציונית. בשנים 1945-46 שימש כעורך בפועל של בטאון הצבא Bojovník. בהמשךקומיסר פוליטי קומוניסטי, עורך ביטאונים שלהם, מחזאי מצליח, מתרגם ובמאי. בשנים אלה, 1946 והלאה, גם החל את דרכו כבמאי סרטים, והתפרסם בארצות הקומוניסטיות של מזרח אירופה. בשנת 1948 גברה האנטישמיות בסלובקיה, בעקבות ביקורת נוקבת על מחזהו "ההתנקשות", ביקש מן השלטונות להגר לישראל.
בראשית שנת 1949 הגיע להולה עם משפחתו לישראל. שנתיים ראשונות עשה בתל עמל ובמסגרות קיבוציות אחרות, שם גם הקים תיאטרון אזורי פוליטי של קיבוצי עמק בית שאן. במסגרת זו היה מעורב בהעלאת ההצגה "פעמוני הקרמלין", שמאמץ עצום הושקע בהפקתה, והוצגה רק פעמיים או שלוש, בשל ביקורת שלילית בתוך הקיבוץ הארצי. כמו כן, כתב וביים הצגת ילדים בשם "הבלדה לתפוח הזהב".
בסוף 1950 הוזמן על ידי יוסף (פפו) מילוא להצטרף לתיאטרון הקאמרי הצעיר ועבר לתל אביב. בשנת 1951 הצטרף לקואופרטיב הסרטים ״קולון״. הקואופרטיב הקים מטה לצורך הפקת סרט עבור יום העצמאות השלישי (1951) ולהולה עמד בראשו. הוא פיקח על 31 צוותים שצילמו חומר לסרט ברחבי הארץ. בסופו של המבצע הופק סרט קצר באורך של 20 דקות, אולם באיכות יוצאת דופן לאותה עת. הסרט נשלח לפסטיבל קאן של 1952. בקיץ אותה שנה העלה בקאמרי את מחזהו ארבע כנפות הארץ בבימויו. העיתונות הסוציאליסטית כתבה ביקורות משבחות על המחזה.
להולה התמסר מכאן ואילך לעשיית קולנוע לאחר שבתחילת דרכו עבד כבמאי של סרטי סוכנות וסרטים מוזמנים קצרים. בין סרטיו הקצרים הידועים השחר בוקע על חיי מושב עולים וקשייו (צולם במושב אשתאול). הזדמנות גדולה ניתנה לו כשעשה במשותף עם אחרים את סרטו הראשון עיר האוהלים באורך 36 דקות. הייתה זו הופעתה הראשונה של אורנה פורת בסרט. עיר האוהלים עוסק בשתי משפחות עולים, האחת מעיראק והשנייה מגרמניה, החולקות אוהל במעברה וטיפל בנושאי קליטת העלייה ההמונית וקשיי העולים בארץ.[1]
סרטו הראשון באורך מלא היה אבן על כל מיל, ציון דרך חשוב בתולדות הקולנוע הישראלי הצעיר. את התסריט כתב להולה יחד עם חיים חפר. התקציב להפקה (200,000 לירות)[2] הגיע ממשקיע פרטי ומן הקיבוץ המאוחד, שהקים לשם כך את חברת ההפקות "שדות". על השחקנים הראשיים נמנו יוסי ידין, חנה מרון, אורנה פורת, בומבה צור והשחקנית הצרפתייה סופי לה-קלר (Sophie Leclair). בתחילת 1954 החלו הצילומים (הצלם היה יעקב יונילוביץ'). בסוף מאי 1954 הוכרז על סיום הצילומים. העריכה הייתה אמורה להתבצע בפריז ולהסתיים בתוך חודשיים. להולה יצא לפריז ושב באוקטובר, אולם הסרט עוד לא היה גמור. העותק הגמור היחיד הגיע לישראל בתחילת ינואר 1955. הסרט הוקרן רק פעם אחת במסגרת פסטיבל הסרטים השני של חיפה ביוני 1955 בקולנוע "מאי". הסרט לא זכה לביקורות חיוביות ונטען שאין זו גרסתו הסופית. עקב העיכוב בהשלמת הסרט והביקורות השליליות הסתבך להולה כלכלית ונמלט מהארץ בנובמבר 1956 מחמת הנושים שרדפו אותו. בארץ הותיר את אשתו ובנו. הסרט לא הוקרן יותר מאז. נעשו ניסיונות לשכתב את התסריט ולהשלים צילומים בהתאם. הנושים אף ניסו למכור חלקים מן הסרט בחו"ל.
תחילה הגיע לפריז ומשם המשיך ליוגוסלביה, אוסטריה וגרמניה המערבית. שם שיחק לו שוב המזל והוא התפרסם כבמאי מסחרי, שעשה מערבונים וסרטים לא חשובים אחרים. בסוף חייו, בשנת 1967, טוהר שמו והוא הוזמן לשוב לסלובקיה מולדתו, ולסייע בשיקום הקולנוע הסלובקי. בעידודו של אלכסנדר דובצ'ק עשה גם את סרטו האחרון שם, ונפטר מהתקף לב בינואר 1968, ממש על הסט, באמצע עשייתו של הסרט. להולה נקבר בבית העלמין "עמק הזמיר" בעיבורי ברטיסלאבה, ומצבתו ניצבת בסמוך למצבתו של דובצ'ק, המנהיג שמרד ושבר את כוחה של הרודנות הסובייטית בצ'כוסלובקיה.
להולה זכה לעיטור הוקרה מממשלת צ'כוסלובקיה ב-1991 על פועלו האמנותי.
בשנים האחרונות הוא זוכה לעדנה, גם בסלובקיה וגם בישראל, נכתבו עליו מאמרים וכתבות. הבמאית דליה קרפל עשתה עליו סרט תיעודי בשם "להולה", שהוקרן בפסטיבל ירושלים 2001. המשורר אלישע פורת, שהכירו כנער, פרסם רומן אודותיו, וסרטיו בישראל שוחזרו וטופלו על ידי ארכיון הסרטים על שם ספילברג בירושלים.
אריה להולה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אריה להולה, באתר AllMovie (באנגלית)
אריה להולה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
