Loading AI tools
מדינאי בריטי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדרו בונאר לואו (ההגייה הנכונה של שם המשפחה היא "לוֹ"; בתעתיק IPA: /lɔː/; באנגלית: Andrew Bonar Law; 16 בספטמבר 1858 – 30 באוקטובר 1923) היה מדינאי בריטי שמרני יליד קנדה. כיהן כשר המושבות וכשר האוצר בתקופת מלחמת העולם הראשונה. ב-1922 נבחר לראשות הממשלה, אך נאלץ לפרוש כעבור מספר חודשים מסיבות בריאותיות. אנדרו בונאר לואו הוא אחד משני ראשי הממשלה הבריטים היחידיים (לצד בוריס ג'ונסון) שלא נולדו באיים הבריטיים.
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: תרגום, ניסוח..jpg) | |||||||
| לידה |
16 בספטמבר 1858 קינגסטון, ניו ברנזוויק (כיום, רקסטון, קנדה)  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 באוקטובר 1923 (בגיל 65) קנזינגטון, הממלכה המאוחדת  | ||||||
| מדינה |
הממלכה המאוחדת | ||||||
| מקום קבורה | מנזר וסטמינסטר, לונדון | ||||||
| השכלה | אוניברסיטת גלאזגו | ||||||
| מפלגה | המפלגה השמרנית | ||||||
| בת זוג | אני רובלי (1891–1909) | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| חתימה |
  | ||||||
  | |||||||
אנדרו בונאר לואו, שנולד בניו ברנזוויק, במושבה הבריטית של קנדה, גדל מגיל 12 והלאה אצל בני משפחתו בסקוטלנד. לאחר לימודיו הצטרף בגיל 16 לסוחרי הברזל של גלאזגו. בשנת 1900 נבחר לחבר בית הנבחרים הבריטי מטעם המפלגה השמרנית ותמך בסיעה האימפריאליסטית של המפלגה שהונהגה בידי ג'וזף צ'מברלין. מעת חלה צ'מברלין בשנת 1906 הוא הותיר את בנו אוסטן צ'מברלין ואת לואו בתור התומכים הראשיים בבית הנבחרים של תעריף פרוטקציוניסטי ממשלתי. לאחר שירד ארתור ג'יימס בלפור מראשות המפלגה השמרנית, הוסכם כי לואו יהפוך למנהיג המפלגה. מינויו היה לפשרה פוליטית בין אוסטן צ'מברלין ווולטר לונג, הוויסקונט לונג הראשון. לואו היה מקורב לעיתונאי, הפובליציסט ולימים גם הפוליטיקאי מקס אטיקן, הברון הראשון ביברברוק.
קודם לפריצתה של מלחמת העולם הראשונה, בונאר לואו היה מעורב בעיקר בנושא התעריפים של הממשלה ושלטון הבית באירלנד [דרושה הבהרה], שנועד להקים פרלמנט אירי בדבלין, נפרד מהפרלמנט הבריטי בלונדון אך עדיין כפוף אל הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד. לואו התנגד בחריפות לשלטון הבית באירי [דרושה הבהרה], דבר שהושפע ממוצאו באלסטר, אשר שם רוב האוכלוסייה התנגדה גם היא לשלטון הבית. במהלך מלחמת העולם הראשונה הקים קואליציה לאומית עם המפלגה הליברלית בהנהגתו של הרברט הנרי אסקווית'. כאשר ממשלת אסקווית' נפלה, ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת העניק ללואו את המנדט להקמת הממשלה, אם כי האחרון אפשר את המשך הקואליציה עם דייוויד לויד ג'ורג', מנהיגה החדש של המפלגה הליברלית בראשה של הקואליציה. הקואליציה נשמרה עד שנת 1922 ולואו היה מעורב במספר תפקידי מפתח בממשלה.
בשנת 1922 בעקבות קרעים רבים בתוך ממשלת הקואליציה ולאחר משבר צ'נקלה, לחץ מצד חברי המפלגה השמרנית הוביל את לואו לסיים את ממשלת הקואליציה. במהלך הבחירות הכלליות בבריטניה 1922 ניצחה המפלגה השמרנית באופן סוחף ולואו מונה לראש ממשלת בריטניה. בינואר 1923, לואו כמעט התפטר מראשות הממשלה עקב חוסר שביעות רצון משר האוצר סטנלי בולדווין על הסדר חוב המלחמה הבריטי לארצות הברית. בהמשך הכיבוש הצרפתי-בלגי של חבל הרוהר ותקיפת אזרחים גרמנים בידי כוחות צרפתים הוביל את לואו לנתק את יחסי הממלכה המאוחדת–צרפת. לאחר שהתגלה כי חלה בסרטן הגרון ולא ניתן היה לנתח אותו, לואו ירד מראשות הממשלה במאי 1923, רק 30 שבועות לאחר מינויו, ובמקומו מונה סטנלי בולדווין. לואו נפטר כעבור מספר חודשים ממחלתו.
אנדרו בונאר לואו, שנולד בכפר קטן בניו ברונסוויק שבקנדה, הוא ראש ממשלת בריטניה הראשון בהיסטוריה שנולד מחוץ לתחומי האיים הבריטיים ונכון ל-2021 היחיד שנולד גם כן מחוץ לאיים הבריטיים הוא בוריס ג'ונסון. אביו היה כומר ששימש קהילות קטנות ונידחות, והמשפחה החזיקה גם חווה חקלאית לפרנסתה. אמו, שמוצאה ממשפחת בנקאים סקוטית, מתה בהיותו פעוט בן שנתיים, ואחותה עברה לגור בבית המשפחה ועזרה בגידולו עד שנישא אביו מחדש. מצד אביו היה לאנדרו מוצא מהסקוטים של אלסטר, מתיישבים סקוטים פרוטסטנטים באלסטר, צפון אירלנד. מורשתו האירית השפיעה רבות בהמשך חייב על גישתו הפוליטית בנוגע לאירלנד. אנדרו בלט ביכולותיו הלימודיות כבר בילדותו. לאחר נישואי אביו חזרה דודתו לסקוטלנד, ואנדרו בן ה-12 נסע עמה, כדי להתחנך בבית קרוביו האמידים. משסיים בונאר לואו את לימודיו בבית הספר התיכון בגלאזגו, נכנס לעבודה בבנק השייך לקרוביו, ובמקביל למד קורסי ערב באוניברסיטת גלאזגו.
לאחר שעסק זמן מה בבנק מקומי, לואו חבר לאגודת סוחרי ברזל מקומית והחל דרכו בתור איש עסקים. בונאר לואו נישא לאני רובלי בשנת 1891 ולזוג נולדו שישה ילדים. בונאר לואו עשה חיל בעסקיו עוד בשנות העשרים לחייו, ורכש מוניטין של איש עסקים קשוח וממולח. חינוכו בגלאזגו הבדיל אותו מרוב המנהיגים השמרנים אשר נודעו בהשפעת חינוך אוניברסיטת אוקספורד. השם בונאר היה למעשה שמו הפרטי השני, ובתחילת חייו נהג לחתום כ-A.B Law, אך בהמשך נודע יותר כבונאר לואו, תוך השמטת השם הפרטי אנדרו. במהלך כל חייו, לואו נותר בעל מבטא קנדי שהיה שגור בשפתו האנגלית.
במהלך שנות התשעים של המאה ה-19 התגבר עניינו של בונאר לואו בפוליטיקה, וב-1900 נבחר לפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית, כנציג מחוז גלאזגו בלקפריירס והאצ'סונטאון. המחוז קודם לכן נודע בתמיכה ממושכת במפלגה הליברלית. בונאר לואו נכנס לפוליטיקה בלב מלחמת הבורים השנייה בדרום אפריקה. בשנת 1902 מונה לשר המסחר בממשלתו של ארתור ג'יימס בלפור. בתוך המפלגה השמרנית היה בין חסידי ג'וזף צ'מברלין, ולאחר שחלה הלה בשנת 1906 ונעדר מפעילות פוליטית פעילה, היה בונאר לואו ממנהיגי האגף הזה של המפלגה, יחד עם בנו של צ'מברלין, אוסטן צ'מברלין. אף על פי שמעולם לא התבטא באופן פומבי נגד מדיניותו הכלכלית של בלפור, בונאר לואו צידד עם סיעת צ'מברלין במפלגה השמרנית שקראה לרפורמה בתעריף המדיני, מה שלימים הפך לפרוטקציוניזם.
ב-1911 התפטר ארתור בלפור מהנהגת המפלגה השמרנית, במחאה על ביטול זכות הוטו של בית הלורדים על החלטות בית הנבחרים. בונאר לואו נבחר ליורשו, כמועמד של פשרה שהיה מקובל על שני המועמדים המובילים, וולטר לונג ואוסטן צ'מברלין. בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה נמצאה המפלגה באופוזיציה, ובונאר לואו[1] התמקד בשאלת המכס, כתומך של מדיניות פרוטקציוניסטית, ובשאלת השלטון העצמי לאירלנד - שאותו פסל מכל וכל[2]. מזה זמן רב היה מאבק בין התנועה הלאומית האירית לממשלה הבריטית במסגרתה עלתה השאלה בנוגע לשלטון בית באירלנד שיביא להקמתו של פרלמנט בדבלין, עצמאי לענייני אירלנד מהפרלמנט בלונדון. בתור בן למוצא מאלסטר, אשר בעיקרה היו אנשיה יוניוניסטים והתנגדו לתנועה האירית הקתולית הלאומית, בונאר לואו התנגד בצורה חריפה לשלטון הבית ורבים כינו את עמדתו כ"לא-חוקתית". לואו טען כי הממשלה הליברלית תמכה בתנועה הלאומית האירית מכיוון שהם נשענו עליה עבור קיומה של ממשלה ליברלית בבית הנבחרים בוסטמינסטר, כפי שנראה במהלך הבחירות הכלליות בבריטניה 1910, כאשר המפלגה הליברלית, הקימה ממשלה עם המפלגה האירית הלאומית אף על פי שהייתה בהפסידה בסך קולות הבוחרים ביחד למפלגה השמרנית. היוניוניסטים מתנגדי שלטון הבית לאירלנד מטעם הפרלמנט נהגו להתכנס בהנהגתו של בונאר לואו בארמון בלנהיים בוודסטוק, אוקספורדשייר, דרום-מזרח אנגליה.
מלחמת העולם הראשונה פרצה ב-1914. קודם לפרוץ המלחמה הממשלה הליברלית בראשות הרברט הנרי אסקווית' הגיעה להסכמה בנושא שלטון הבית באירלנד והחלה בהעברת סמכויות שלטוניות לקראת הקמת פרלמנט אירי בדבלין נפרד מזה שבלונדון. עם פריצתה של המלחמה, נושא הסדר שלטון הבית נעצר לאחר לחץ מצידו של בונאר לואו שהעמיד את הנושא על סטטוס קוו אשר בהמשך הוביל למרידת חג הפסחא של מיליציית לאומנים אירים "הצבא האירי הרפובליקני" בדבלין. במאי 1915, לאחר שבריטניה ספגה מפלה בקרב גליפולי והממשלה הליברלית בראשות הרברט הנרי אסקווית' הכירה בכך שהמלחמה תארך זמן רב, הוקמה ממשלת אחדות בהשתתפות המפלגה השמרנית, ובונאר לואו מונה לשר המושבות[3]. ממשלת האחדות הזאת הייתה אפופת מאבקים פנימיים ממושכים בין חבריה. בונאר לואו ואסקווית' הרבו להיכנס למאבקים ביניהם. במהלך מסעו אל האימפריה הרוסית, שר המלחמה הוריישו קיצ'נר טבע עם אונייתו. בונאר לואו נסע אל ביתו של אסקווית' שם לפי עדותו מצא אותו משחק ברידג' עם גבירותיו. בונאר לואו סירב לחכות לסיום המשחק ולאחר שאסקווית' הציע לו את תפקיד שר המלחמה לואו סירב ולבסוף נבחר לתפקיד דייוויד לויד ג'ורג' מהמפלגה השמרנית. עם קיצוצים בסמכויותיו הגיש לויד ג'ורג' את דרישתו להתפטר. אסקווית', שהבין כי איבד את רוב התמיכה האזרחית, התפטר מראשות הממשלה לפני שלויד ג'ורג' התפטר ממשרד המלחמה. לאחר התפטרות אסקווית' ב-1916 ביקש המלך ג'ורג' החמישי מבונאר לואו להרכיב ממשלה, אך הלה סירב, מפני שהעריך שסיכוייו של מנהיג המפלגה הליברלית דייוויד לויד ג'ורג' להקים ממשלה יציבה טובים יותר.
בממשלת לויד ג'ורג' כיהן בונאר לואו כשר אוצר וכסגן ראש הממשלה בפועל. בין שני המנהיגים שררו אמון והערכה הדדיים ויחסי עבודה טובים. בדצמבר 1917 היה זה לואו שהכריז בפרלמנט על כיבוש ירושלים מידי האימפריה העות'מאנית בידי כוחותיו של אדמונד אלנבי[4]. במהלך מלחמת העולם הראשונה נפלו שניים מבניו של בונאר לואו (ראו סעיף "משפחתו" בהמשך). האופי הבלתי חד משמעי של הפעולות הצבאיות בחזית המערבית בשנת 1916 הוכיח את הזרז לגישה מקיפה יותר להנהגת כלכלה במהלך מלחמה משנת 1917 ואילך. הניסיונות להקל על המחסור בכוח עבודה עקב הגיוס למלחמה כללו הקמת חברות חקלאיות, המורכבות מחיילים בקטגוריה רפואית שלא אפשרה להם לקחת חלק מעורב במלחמה, חזרתם הזמנית של עובדי חקלאות מיומנים (בעיקר אנשי חרש) מהחזית, שבויי מלחמה, נשים וילדים. בסוף המלחמה 60.5 אחוזים משבויי המלחמה בבריטניה שהיו מסוגלים לעבוד הועסקו בחקלאות, ואילו 180,000 נשים הועסקו בחקלאות. ברחבי בריטניה, מספר גדל והולך של ילדים קיבלו פטורים מבית הספר לעסוק בעבודה חקלאית בעונת הקציר ועבדו במשרה חלקית בחוות מחוץ לשעות הלימודים. תרומותיהם, לפי הערכות, צמצמו את הירידה בייצור העבודה החקלאית מ-9 אחוזים מהסכום שלפני המלחמה בשנת 1916 לכ-4 אחוזים בשנת 1918[5].
בסופה של המלחמה בריטניה ספגה 715,000 הרוגים צבאיים (עם יותר מפי שניים בכמות הפצועים), הרס של 3.6% מההון האנושי שלה, 10% מהנכסים המקומיים שלה ו 24% מהנכסים שלה מעבר לים, והוציאה יותר מ-25% מהתמ"ג שלה למען מאמץ המלחמה בין השנים 1915 ו-1918. אולם זה היה רחוק מסכום ההפסדים שהמלחמה הגדולה גרמה לכלכלה הבריטית; הנזק הכלכלי המשיך להצטבר לאורך כל שנות העשרים ואילך. החלטת המדיניות הכלכלית המרכזית לאחר המלחמה, שהתקבלה בעקבות הדיווח של ועדת קונליפה בשנת 1919 שכונסה בהוראת בונאר לואו, הייתה לחזור לתקן הזהב שקדם למלחמה. המהלך נתפס כחזרה למערכת הכלכלית של המאה ה-19 אך התקבל על ידי הממשלה. מונטאגו נורמן, מנהל בנק אנגליה, ראה בחזרה לתקן הזהב "חוסן בפני סכינים". עם זאת, ניתן היה להשיג זאת רק באמצעות דפלציה קשה שהפחיתה את המחירים והשכר המקומי באופן משמעותי, כך ששער החליפין הריאלי היה עקבי עם איזון חיצוני ופנימי. באותה תקופה לא היה ברור כמה נדרש מהמחירים הממוצעים לרדת. זאת במיוחד מכיוון שבסביבה הכלכלית החיצונית החדשה, שער החליפין הריאלי היה נמוך יותר מאשר בשנת 1913, ולכן סביר להניח שחישובים מבוססי כוח קנייה-בית מדיני לא היו הולמים ואמינים בשביל להשלים את מטרת הממשלה.
תמיכתו הייתה לסלע הפוליטי שעליו הייתה תלויה עמדתו של לויד ג'ורג', ואחד מתפקידיו המרכזיים שנשא בונאר לואו היה הנהגת בית הנבחרים הבריטי. בונאר לואו השיק סדרה של הלוואות מלחמה מוצלחות שמימנו חלק ניכר מהוצאות המלחמה של בריטניה. הוא היה חבר בקבינט המלחמה הקטן, אך לא ביקש להשפיע על האסטרטגיה הצבאית. הבחירות הכלליות בבריטניה 1918, שהתקיימו עם תום המלחמה, הביאו לזכיית ממשלת הקואליציה בניצחון סוחף. במהלך הבחירות השיגה המפלגה השמרנית את מירב הקולות לעומת המפלגה הליברלית שהתחלקה בין לויד ג'ורג' לאסקווית'. למרות ניצחון פוליטי זה, בונאר לואו שימר את הקואליציה והמשיך לתמוך בממשלתו של לויד ג'ורג'. בונאר לואו ויתר על משרת שר האוצר לטובת המשרה הסמלית של הלורד שומר החותם, אך נותר מנהיג המפלגה השמרנית עד 1921, אז התפטר מטעמי בריאות כאשר לחץ הדם שלו עלה בצורה חריפה ומסכנת חיים ונדרש טיפול רפואי לטפלו. בתקופת מלחמת העצמאות האירית היה ממובילי הקו הנוקשה, המתנגד בתוקף לעצמאות אירלנד. התפטרותו מהנהגת המפלגה הקלה על לויד ג'ורג' להגיע להסכם שלום באי ולחתימת האמנה האנגלו-אירית עם מייקל קולינס וארתור גריפית'.
ב-1922 נחלקה המפלגה השמרנית בין התומכים בהמשך הישיבה בממשלת לויד ג'ורג', שעמם נמנו מרבית מנהיגי המפלגה, לבין התומכים בפרישה ממנה. בונאר לואו נותר זמן רב איתן לעומת רוב אנשי מפלגתו והמשיך לתמוך בממשלה הקיימת. הקש ששבר את גב הגמל בנוגע ליחסיו של בונאר לואו לממשלת הקואליציה הגיע עם אירועי משבר צ'נקלה. מלחמת העצמאות של טורקיה הובילה לאיום על השליטה הבריטית בקונסטנטינופול ומשבר דיפלומטי בין בריטניה לצרפת, אשר תחת הנהגתו של רמון פואנקרה תמכה במאבקה של טורקיההוביל לאי-פעולה בריטית יציבה נגד טורקיה. שר החוץ, ג'ורג' נתניאל קרזון, צידד בצרפת והתנגד לניסיונו של לויד ג'ורג' להכריז מלחמה על הרפובליקה הטורקית. משבר זה במדיניות הבריטית הוביל לכך שחיילים בריטיים פינו את מצרי הדרדנלים ומצרי הבוספורוס ללא קרב. בסוף יוני 1922 הצהיר לואו שהוא אינו מרוצה מהממשלה ובכוונתו לצאת נגדה אם לא תתקן דרכיה[6]. בפגישה מכרעת של חברי הפרלמנט השמרנים שנערכה ב-19 באוקטובר 1922 התייצב בונאר לואו, לצד סטנלי בלדווין, בראש התומכים בפרישה מן הממשלה, ועמדתו התקבלה. בעקבות פרישת השמרנים נפלה הממשלה והפרלמנט התפזר. במהלך הבחירות הכלליות בבריטניה 1922 המפלגה השמרנית ניצחה ברוב מוחץ אל מול המפלגה הליברלית המפולגת והמלך ג'ורג' החמישי הטיל על בונאר לואו להרכיב ממשלה חדשה[7].
בבחירות שנערכו ב-15 בנובמבר 1922 זכו השמרנים בניצחון, ובונאר לואו הקים ממשלה, שהתבססה על האגף הימני של המפלגה השמרנית[8]. תוצאות הבחירות היו 5,294,465 קולות למפלגה השמרנית ו-4,076,665 קולות למפלגת הלייבור, שרובם התבססו על קולות שנלקחו מהמפלגה הליברלית אשר איבדה את רוב התמיכה העממית לאחר התפצלותה בין לויד ג'ורג' ואסקווית'. באירוע פתיחת הפרלמנט נאם בונאר לואו בפני שני הבתים בפרלמנט והמלך והדגיש את מדיניות השיבה לנורמה שקדמה למלחמה בה דגלה ממשלתו החדשה: ”הצורך הזועק של האומה ברגע זה - צורך שלפי שיקולי עולה בהרבה על כל אחר - הוא שתהיה לנו שלווה ויציבות מבית ומחוצה לוה, כך שייתן היקף חופשי ליוזמה ולמיזמי אזרחינו, כי בדרך זו הרבה יותר מאשר על ידי כל פעולה של הממשלה אנו יכולים לקוות להתאושש מהתוצאות הכלכליות והחברתיות של המלחמה. לאור זאת אני חושב שיש חשיבות עליונה שנחזור מהר ככל האפשר, לנוהל הרגיל שהיה לפני המלחמה.”[9]
מכיוון שפעילי המפלגה השמרנית כגון לורד קרזון והלורד בלפור נותרו תומכי ממשלת הקואליציה, נאלץ בונאר לואו להתמקד בממשלתו בהישענות על הפלג הימני בתוך המפלגה השמרנית. מצע הבחירות של בונאר לואו סבב בעיקרו על השבת הסדר הכלכלי והחברתי בבריטניה לאחר המלחמה עם כמות מינימלית של התערבות ממשלתית ושל התערבות מחוץ (בריטניה הייתה חייבת על הלוואות נרחבות לארצות הברית). בונאר לואו דגל בהתערבות ממשלתית מינימלית כמה שאפשר ובמהלך היותו ראש ממשלה פעל כמה שפחות להתערב בסכסוכים תעשייתיים, שסבבו בעיקר בין מנהלים ופועלים. בונאר לואו ניסה לשנות את כלל התדמית של ראשות הממשלה מזאת של לויד ג'ורג', הוא פעל להיראות מעל הפוליטיקה וטען כי ראש הממשלה צריך לפעול בדומה ל"אדם העומד בראש עסק גדול ומאפשר לכפופיו לבצע את רוב העבודה בעוד הוא עצמו נותן את ההוראות הכלליות". בונאר לואו על כן הותיר לנתניאל קרזון להחליף את גשר דיפלומטית בהחלפת הסכם סוור עם האימפריה העות'מאנית בהסכם לוזאן עם הרפובליקה הטורקית החדשה שהסדיר מחדש את ריבונותה ואת גבולותיה שנקבעו במלחמת העצמאות שלה. תחילה רצה בונאר לואו להתחיל מחדש במלחמה בטורקיה, אך משבר פנימי בהנהגת האימפריה הבריטית פרץ בין ממשלת לונדון לדומיניונים כאשר רק ניו זילנד וניופאונדלנד הציעו תמיכה צבאית אך אוסטרליה, קנדה ואיחוד דרום אפריקה התנגדו למאבק. לאחר שהגיע למסקנה כי אין זה אפשרי להתחיל במלחמה חדשה עם טורקיה, בונאר לואו הכריז בפומבי כי אין ביכולתה של בריטניה "לפעול בתפקיד השוטר של העולם[10]."
היו שני אירועים במהלך ראשות ממשלתו שבמהלכן התערב ישירות. הראשון היה כיבוש חבל הרוהר, כאשר צרפת (ובלגיה שתמכה בה), פלשה לחבל הרוהר ברפובליקת ויימאר (גרמניה) לאחר שהאחרונה התקשתה למלא את הדרישה לשלם את פיצויי המלחמה שלה למדינות ההסכמה. הכוחות הצרפתים הכובשים התקוטטו עם אזרחים גרמנים ולעיתים אף ירו באזרחים גרמנים, פעולה שהסיתה את דעת הקהל הבינלאומית נגד צרפת. בונאר לואו זעם על פועלה של צרפת, איים לנתק את יחסי הממלכה המאוחדת–צרפת ואחת קרא לראש ממשלת צרפת פואנקרה ש"ילך לעזאזל". בריטניה לא התערבה ישירות באירוע, אבל לואו פעל להניע את נשיא ארצות הברית, קלווין קולידג', להגיב בחריפות גם כן נגד הפעולה הצרפתית ולגשר דיפלומטית בין צרפת לגרמניה. שנית היה נושא שילומי ההלוואות שבריטניה הייתה חייבת לארצות הברית. לואו ניסה לפעול כדי לבטל את השילומים לארצות הברית אך הצליח בסופו של דבר רק להקל על כלל ההלוואות. כאשר הסדיר הסכם שילומים עם ארצות הברית הציג לתקשורת את סכום השילומים המקורי שנדרשה בריטניה לשלם; 3 אחוזים מהתמ"ג הלאומי במשך 63 שנים. לואו טען בנוגע לחוב כי "אני אהיה ראש הממשלה השנוא ביותר להתמנות למשרה באנגליה אילולא אסכים לתנאים הללו."
בונאר לואו נאלץ להתפטר מתפקידו במאי 1923 עקב סרטן הגרון, שבעטיו לא היה מסוגל לנאום בפרלמנט. באוקטובר אותה שנה, לאחר חמישה חודשים, הוא נפטר עקב המחלה הממראת שלא ניתן היה לטפל בה. בונאר לואו היה בן 65 במותו, הוא נודע בכך שעישן באופן כבד, גורם שעלול היה להשפיע על מצב בריאותו הרגיש שהוביל למחלה הממראת. המחלה הייתה כה קשה שבונאר לואו התקשה לדבר ולנאום בפני הפרלמנט ולכן העביר את סמכויות השלטון אל סטנלי בולדווין[11].
בונאר לואו, שתקופת כהונתו הייתה הקצרה ביותר בין ראשי ממשלת בריטניה במאה ה-20, מכונה לעיתים "ראש הממשלה האלמוני". בסך הכל, בונאר לואו כיהן כראש ממשלה רק 211 ימים. בהיסטוריה הפוליטית הבריטית הוא זכור בעיקר כמי ששיקם את המפלגה השמרנית והוביל אותה לשלטון - ממנו נהנה יורשו בהנהגת המפלגה, סטנלי בלדווין. בונאר לואו התמחה בתורת הנאומים והיה פוליטיקאי ממולח כפי שהיה איש עסקים. יורשו, בולדווין, התקשה להמשיך בניסיון הפיתוח של המדיניות לשיבת הסדר הכלכלי וזמן קצר לתוך כהונתו נפלה הממשלה השמרנית.
מושב המשפחה שבו נולד בונאר לואו עודו ניצב על גדת נהר ריצ'יבוקטו, ששוחזר כאתר היסטורי. בשנת 1925 הקדישו תושבי רקסטון מצבת זיכרון לזכרו. בנו, ריצ'רד, הגיע מאנגליה כדי לנאום בטקס הצגת האנדרטה ולתת את כתובת ההקדשה.
לואו לקח חלק בדיונים על הצהרת בלפור[12]. היו שטענו שהוא התנגד להצהרה, אך מחקר מאוחר יותר לא מצא עדויות לכך בפרוטוקולים[13]. במאי 1920 הוא הצהיר בפני הפרלמנט[14]:
ממשלת אנגליה הקימה את דברה, אשר נתנה לעם העברי, כי אנגליה, צרפת, איטליה, אמריקה ושאר ממלכות הברית תכוננה את עם ישראל בארץ ישראל וכי אנגליה תקבל את המנדט מאת אגודת העמים על ארץ ישראל.
ממשלתו של לואו הייתה מבוססת על שמרנים שרבים מהם היו ממתנגדי הציונות ודרשו שבריטניה תיסוג מארץ ישראל. לואו ניהל מדיניות עמומה. הוא הצהיר שיהיה מוכן לדון בשינוי עמדת בריטניה לגבי ארץ ישראל, אך שיש לקחת בחשבון את התחייבויות הממשלות הקודמות. בסופו של דבר תקוות מתנגדי הציונות לשינוי בעמדת ממשלת בריטניה כלפי הציונות לא התממשה. עם זאת, היו שהצביעו על כך שהצהרות הממשלה עברו מהתחייבות לקיים את הצהרת בלפור, התחלפו בהצהרות לקיום הספר הלבן הראשון[15]. כלפי הדרישות להוציא את הצבא מארץ ישראל הגיב לואו שהדבר אינו אפשרי, אך הוא הסכים לקצץ בסדר הכוחות[16]. היו שתארו אותו כאוהד לציונות[17].
בונאר לואו נישא ב-1891 לאן לבית רובלי, בת לסוחר מגלאזגו, שנפטרה בשנת 1909. הוא לא התחתן שוב. לזוג נולדו שבעה ילדים: חמישה בנים (לרבות הראשון שנולד מת) ושתי בנות. הבן הבכור, שהיה טייס נהרג בקרב ב-21 בספטמבר 1917 במלחמת העולם הראשונה. הבן השני, צ'ארלי, נהרג בקרב עזה השני באותה שנה. צעיר הבנים, ריצ'רד קידסטון לו, לימים ברון קולריין, היה אף הוא פוליטיקאי במפלגה השמרנית, וכיהן כשר מדינה וכשר החינוך. הבת הבכורה, איזבל, נישאה לסר פרדריק סייקס והבת הצעירה, קתרין, נישאה לג'ורג' ארצ'יבלד, הברון הראשון ארצ'יבלד.
אנדרו בונאר לואו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
