אדמונד אלנבי

אדמונד הנרי היינמן אלנבי
Edmund Henry Hynman Allenby
	גנרל אדמונד אלנבי לאחר כיבוש ירושלים, 1917
	גנרל אדמונד אלנבי לאחר כיבוש ירושלים, 1917
לידה	23 באפריל 1861; ברייקהרסט, נוטינגהאמשייר, הממלכה המאוחדת
פטירה	14 במאי 1936 (בגיל 75); לונדון, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	מנזר וסטמינסטר
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	היילבורי קולג'; המכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט ;
בן או בת זוג	Adelaide Mabel Chapman (30 בדצמבר 1896–ערך בלתי־ידוע)
צאצאים	Horace Michael Hynman Allenby
השתייכות	צבא בריטניה
תקופת הפעילות	1880–1925 (כ־45 שנים)
דרגה	פילדמרשל
תפקידים בשירות
	המפקח הכללי של חיל הפרשים ; מפקד דיוויזיית הפרשים ה-1 ; מפקד הקורפוס ה-5 ; מפקד הארמייה השלישית ; מפקד חיל המשלוח המצרי
פעולות ומבצעים
	מלחמת הבורים השנייה ; מלחמת העולם הראשונה; קרב אראס; הקרב על גבעות מע'אר; כיבוש ירושלים (1917); קרב מגידו;
עיטורים
	אביר מפקד מסדר האמבט ; אביר מפקד מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש ; אביר מפקד המסדר הוויקטוריאני המלכותי

פילדמרשל אדמונד הנרי היינמן אַלנבִּי, הוויקונט הראשון אלנבי (באנגלית: Edmund Henry Hynman Allenby, 1st Viscount Allenby;‏ 23 באפריל 1861 – 14 במאי 1936) היה איש צבא בריטי, שהתפרסם בשל פעילותו במלחמת העולם הראשונה וכמי שכבש את ארץ ישראל וירושלים שהיו בשליטת האימפריה העות'מאנית. בערים שונות בישראל ישנם רחובות הקרויים על שמו.

המונח "אלנבי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אלנבי (פירושונים).

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

השנים הראשונות

אדמונד אלנבי נולד ב-23 באפריל 1861 בברקנהורסט שבאנגליה, שם התחנך במכללת "הייליבורי" ובמכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט. ב-1882 הוצב כקצין בגדוד הדראגונים השישי (6th Inniskilling Dragoons) שבחיל הפרשים.

שירות פעיל

אלנבי נכנס לשירות פעיל בשנת 1884, תחילה באזור בוטסואנה של היום, ואחר-כך (1888) ב"זולולנד" (אזור בדרום אפריקה של ימינו). הוא שב עם יחידתו לבריטניה ב-1890, ובשנים 1896–1897 למד במכללה לפיקוד ומטה בקמברלי, ובסיומה קיבל דרגת מייג'ור. ב-1898 הצטרף לחטיבת הפרשים השלישית (3rd Cavalry Brigade), ששירתה אז באירלנד. הוא חזר לדרום אפריקה כדי להילחם במלחמת הבורים השנייה מ-1899. הוא סיים את המלחמה בדרגת קולונל, ושב לבריטניה ב-1902 לפקד על יחידת עילית של הפרשים הבריטים (5th Royal Irish Lancers) עד 1905, ואז על חטיבת הפרשים הרביעית (4th Cavalry Brigade) עד 1910. ניסיונו הרב בחילות פרשים הוביל למינויו למפקח על חילות הפרשים (Inspector of Cavalry).

החזית המערבית

במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בתחילה בחזית המערבית. בפרוץ המלחמה מונה למפקד דיוויזיית הפרשים ה-1 וזכה לשבחים רבים כשיחידתו חיפתה על הנסיגה האנגלית במהלך קרב מונס. לאות הוקרה על פעילותו מונה למפקד חיל הפרשים של חיל המשלוח הבריטי לצרפת. ב-1915 פיקד על הקורפוס ה-5 בקרב איפר השני (קרב בבלגיה בו השתמשו הגרמנים לראשונה בנשק כימי בקנה מידה גדול בחזית המערבית). באוקטובר 1915 קיבל פיקוד על הארמייה השלישית, אולם בקרב אראס לא השכילו כוחותיו לנצל פריצת-דרך, והוא הוחלף בידי ג'וליאן בינג ב-9 ביוני.

מצרים וארץ ישראל

אלנבי נשלח למצרים וב-27 ביוני 1917 החליף את סר ארצ'יבלד מאריי כמפקד העליון של חיל המשלוח המצרי, שנשלח לפתוח חזית נגד הטורקים ממזרח למצרים ולהרחיקם מתעלת סואץ, עורק החיים של האימפריה. אחד ממהלכיו הראשונים היה תמיכה במאמציו של לורנס איש ערב בקרב הערבים בתקציב של 200,000 ליש"ט לחודש.

השפעה מורלית

אלנבי שלח לחזית ארץ ישראל את הקצינים מהמפקדות בקהיר. הוא העמיד אותם בפני הברירה בין יציאה לקרב או הדחה משירות צבאי.

לאחר שארגן מחדש את הכוחות הסדירים זכה אלנבי בקרב עזה השלישי (31 באוקטובר עד 7 בנובמבר 1917) בכך שהפתיע את הכוחות העות'מאניים בהתקפה על באר שבע. לאחר מכן הם המשיכו להתקדם לעבר ירושלים. העות'מאנים הובסו בקרבות במהלך נובמבר, וירושלים נפלה בידי הבריטים ללא קרב ב-9 בדצמבר 1917, ערב חג החנוכה תרע"ח, לאחר שהעות'מאנים פינו אותה בחשאי.

אלנבי חולק כבוד לירושלים

על אף שהיה רב-אמן בלוחמה על סוס, בחר אלנבי לרדת מסוסו לפני שנכנס לירושלים. ב-11 בדצמבר 1917 נכנסו אלנבי וקציניו לעיר ברגל דרך שער יפו, מתוך כבוד לעיר הקדושה ליהדות, לנצרות ולאסלאם (ראו את הכרזת המשטר הצבאי להלן)^[1]. לאחר מכן ציין בדו"ח הרשמי:

”נכנסתי לעיר רשמית ב-11 בדצמבר בצהרי היום, עם כמה מאנשי הסגל שלי, מפקדי הדיוויזיה הצרפתית והדיוויזיה האיטלקית, ראשי המשלחת הפוליטית, והנספחים הצבאיים של צרפת, איטליה ואמריקה.
התהלוכה הייתה רגלית בלבד, ובשער יפו התקבלתי בידי השומרים המייצגים את אנגליה, סקוטלנד, אירלנד, ויילס, אוסטרליה, ניו זילנד, הודו, צרפת ואיטליה. האוכלוסייה קיבלה את פניי יפה...” (Source Records of the Great War, עורך: Charles F. Horne, כרך V). מיד לאחר שנכנס אלנבי לירושלים הוא קרא הצהרה שנוסחה בלונדון ותורגמה לשש שפות^[2]

לכבודו של אלנבי הוקמה בירושלים כיכר אלנבי (בערך זה מצוי תיאור מפורט של כניעת העיר לאלנבי), וכן על-שמו רחוב במערב העיר.

ניצחון במזרח התיכון

בשל ההתקפה הגרמנית על החזית המערבית נותר אלנבי ללא תגבורת, ולאחר שכוחותיו כשלו בניסיונות לכבוש את עמאן במרץ ובאפריל 1918, עצר את המתקפה. קו העצירה של אלנבי היה קו שתי העוג'ות, קו הנמתח בין העוג'א המזרחית (ואדי עוג'א מצפון ליריחו) לבין העוג'א המערבית (נחל הירקון). לאחר שהגיעו כוחות חדשים (בעיקר מאוסטרליה, ניו זילנד, הודו, ודרום אפריקה) חודשה המתקפה באוגוסט 1918. למול אלנבי עמד הגנרל אוטו לימן פון סנדרס שניסה לשחזר את ניצחונו בקרב גליפולי. לאחר סדרה ארוכה של מהלכי הטעייה נשבר הקו העות'מאני בקרב מגידו (19 עד 21 בספטמבר 1918), שנחשב לקרב הפרשים הגדול והאחרון בהיסטוריה, וחיל הפרשים של כוחות הברית עבר וחסם את הנסיגה הטורקית. משלב זה התקדם צבאו של אלנבי בקצב מהיר מאד, ללא התנגדות כמעט^[3]. דמשק נכבשה ב-1 באוקטובר, וחלב ב-25 באוקטובר. האימפריה העות'מאנית נכנעה ב-30 באוקטובר 1918.

ביולי 1917 נהרג בנו היחיד מייקל הנרי היינמן אלנבי בחזית המערבית בקרב פשנדל.

בשנת 1923 הוצבה פרוטומה של אלנבי בגן על שמו בבאר שבע. ב-1934 הוקם בחיפה ברחוב פנורמה (כיום רחוב יפה נוף), מצפור לזכר בנו, ליד גן אלנבי, ורחוב סמוך קרוי על שמו (רחוב מגידו). כמו כן קרוי רחוב אלנבי המחבר בין שכונות ואדי נסנאס וקרית אליעזר שבחיפה על שמו.

הרחוב המרכזי של תל אביב הוסב לכבודו מ'דרך הים' ל'רחוב אלנבי', והוא כיבד את הטקס בנוכחותו. אלנבי קיבל דרגת פילדמרשל ב-1919, וב-6 באוגוסט של אותה שנה קיבל את תואר האצולה "הוויקונט הראשון אלנבי ממגידו". הוא נותר במזרח התיכון ומונה לנציב העליון של מצרים וסודאן עד 1925. את כהונתו שם פתח בדיכוי מהומות 1919: התקוממות לאומנית כנגד הבריטים, אך פעל לקידום מה שנקרא 'מודוס ויוונדי' וזאת כתוצאה מהכרזתה החד־צדדית של בריטניה על מתן עצמאות למצרים בפברואר 1922. לקראת סוף כהונתו במצרים עמד בפני משבר חמור ביחסים עם מצרים בשל רצח סר לי סטאק הבריטי המפקד הראשי של הצבא המצרי והמושל הכללי של סודאן האנגלו־מצרי (בנובמבר 1924). אלנבי ניסה לפתור את המשבר בתגובה חריפה, כאשר הגיש למצרים אולטימטום חריף ומשפיל. הוא הועבר מתפקידו עוד קודם שהמשבר נפתר.

מ־1925 ועד מותו עסק אלנבי בדיג, מסעות ומחקר של ציפורים. אלנבי הפגין יחס של השתמטות מהמחויבות הבריטית כלפי היהודים והציונות. למרות זאת השתתף בטקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים. על שמו נקראו בירושלים מחנה אלנבי וכיכר אלנבי. ב-1933 היה אורח הכבוד בטקס חנוכת בניין ימק"א בירושלים, וב־1936 בא לתל אביב כדי לקבל אזרחות כבוד של העיר.

אלנבי נפטר בלונדון ב-14 במאי 1936 בגיל 75.

ההכרזה הרשמית של סר אדמונד אלנבי על משטר צבאי לאחר כיבוש ירושלים ב-9 בדצמבר 1917:

לתושבי ירושלים והאנשים הברוכים המתגוררים בסביבתה,
התבוסה שנחלו הטורקים מידי הצבאות תחת פיקודי הובילה לכיבוש עירכם בידי כוחותיי. לפיכך הריני מכריז בזאת כי העיר נתונה תחת משטר צבאי, והיא תישאר תחת משטר זה כל עוד יהיה בכך צורך צבאי.
אולם, לבל יחשוש איש מכם לאור הניסיון שהיה לכם בידי היריב שהסתלק, הריני להודיעכם כי ברצוני שיעסוק כל אדם בעסקיו החוקיים ללא חשש וללא מפריע.
יתר על כן, היות שחסידי שלוש הדתות הגדולות של האנושות חשים חיבה לעירכם, ואדמתה קודשה בתפילות ובמסעות העלייה לרגל של אנשים אדוקים משלוש הדתות הללו במשך מאות רבות בשנים, לפיכך, הריני לידע אתכם כי כל מבנה מקודש, יד זיכרון, מקום קדוש, מקדש, אתר מסורתי, הקדש, אתר ירושה דתית, או מקום תפילה מסורתי מכל צורה שהיא של כל שלוש הדתות יישמר, ויוגן על-פי המנהגים והאמונות הקיימים של אלו שלדתם הוא מקודש.
הוצבו שומרים בבית-לחם ובקבר רחל. מערת המכפלה בחברון הושמה תחת שליטה מוסלמית בלעדית.
הממונים על שערי כנסיית הקבר הקדוש התבקשו לקיים את חובתם המסורתית לזכרו של החליף עומר, שהגן על הכנסייה ברוחב ליבו.

— Source Records of the Great War, עורך: Charles F. Horne, כרך V

בשורה אשר השמיע שר הצבא אלנבי, את יושבי ירושלם ממעלות מגדל דוד, בערבית, אנגלית, צרפתית, איטלית, יונית ורוסית. ירושלים, ועד הקהילה, תרע"ט, 1919
ג'ון גריינג'ר, "הלחימה על ארץ ישראל-1917", הוצאת מודן והמעבדה התפיסתית באגף המבצעים, 2012
ערן דולב, אלונקה על גב גמל, תל אביב: מערכות והוצאת מודן, 2017