מחנה אלנבי

מחנה אלנבי היה מחנה צבאי, שהוקם על ידי צבא האימפריה העות'מאנית בדרום ירושלים בשנת 1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה. המחנה השתרע על פני שטח שנתחם לימים על ידי הרחובות דרך חברון ממערב, רחוב ביתר ממזרח, רחוב ישראל גלעדי מדרום ומנזר סנט קלייר מצפון. המחנה שימש לימים כבסיס צה"ל עד שפונה בתחילת שנות ה-90 ובמקומו נבנו בתי מגורים, משרדים ומסחר בשולי שכונת תלפיות.

מחנה אלנבי

המחנה הצבאי הטורקי ב-1917 (מימין למטה, כולל המנחת), אשר עליו נבנה לימים מחנה אלנבי
המחנה הצבאי הטורקי ב-1917 (מימין למטה, כולל המנחת), אשר עליו נבנה לימים מחנה אלנבי
מידע על המבנה
סוג	מחנה צבאי
מיקום	בשולי שכונת תלפיות, ירושלים של היום
תקופת הבנייה	?–1916
בשימוש פעיל	לא
תאריך הריסה	תחילת שנות ה-90
מתכנן	צבא האימפריה העות'מאנית
מצב	נהרס ובמקומו נבנו בתי מגורים, משרדים ומסחר
בעלות נוכחית	עיריית ירושלים
קרבות	מלחמת העולם הראשונה
קואורדינטות	31°45′27″N 35°13′26″E

מחנה אלנבי בתקופת המנדט הבריטי. ברקע - בתי שכונת תלפיות

שלמה ויהודית יחזקאלי במחנה אלנבי, 1959

מחנה עות'מאני

הפעילות הראשונה במקום החלה בימי מלחמת העולם הראשונה. הטורקים חיפשו אתר באזור ירושלים להקמת שדה תעופה עבור אחת מחמש טייסות שהגיעו מגרמניה, בת בריתם, כתגבורת צבאית. השטח נבחר מכיוון שהוא מישורי וקרוב יחסית לעיר. המטוס הראשון נחת בשדה באפריל 1916 מטייסת בפיקודו של גנרל פרידריך קרס פון קרסנשטיין, שבסיסה העיקרי היה ליד באר שבע^[1]. בנוסף הקימו הטורקים מחנה צבאי סמוך לאורך דרך חברון.

מחנה בריטי

בשלהי 1917 כבשו הבריטים את המחנה והפכו אותו לבסיס צבאי חשוב בדרום ירושלים. הוא נקרא על שם אדמונד אלנבי, שהנהיג את כוחות הבריטים במלחמה וכבש בפועל את ירושלים, עם מותו במאי 1936^[2]. המחנה פעל לאורך כל תקופת המנדט הבריטי ושימש את הצבא למטרות לחימה ומגורי חיילים.

בשנים הראשונות הפעילו הבריטים קו רכבת קצר מתחנת הרכבת הסמוכה, שעבר בשולי שכונת בקעה בתוואי רחוב מרדכי היהודי, עד לרחוב יהודה של ימינו. קו זה סיפק למחנה אלנבי תחמושת וציוד שהגיעו ממישור החוף. הבריטים הוסיפו להשתמש בשדה התעופה, אך בעקבות לחץ שהפעיל ועד שכונת תלפיות למניעת רעש ההמראות, סגרו הבריטים ב-1924 את שדה התעופה במחנה אלנבי ופתחו שדה תעופה חלופי בעטרות מצפון ירושלים^{[דרוש מקור]}.

בשנת 1929 הוקם מחנה נוסף מדרום למחנה הקיים, קרוב לבתי שכונת תלפיות שהוקמה באותה עת^[3]. בשנת 1931 החלה הרחבתו של מחנה זה^[4]. בינואר 1931 הוא קיבל את השם "מחנה טלוורה" ("Talavera Barracks") על שם קרב שהתרחש ליד העיירה טלוורה בספרד במהלך מלחמת חצי האי בשנת 1809 (אנ')^[5]. מחנה זה קיבל אחר כך את השם "מחנה אל-עלמיין", על שם העיר אל-עלמיין במצרים, בה נערכו מספר קרבות מכריעים במסגרת המערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה.

בתחילת המרד הערבי הגדול בשנת 1936, גדל המחנה באופן משמעותי והגיעו אליו תגבורות של מספר גדודים ויחידות נוספות שחנו ממזרח למחנה (באזור בו הוקמה טיילת ארמון הנציב)^[6]. באוגוסט 1937 הושלמה הקמתה של שכונת מגורים במחנה לקציני הצבא הבריטי ומשפחותיהם^[7].

ב-23 ביוני 1936 נערך במחנה מסדר חגיגי לכבוד יום הולדתו של מלך הממלכה המאוחדת החדש אדוארד השמיני, בה השתתפו גם ראשי היישוב היהודי משה שרת, יצחק בן-צבי, דניאל אוסטר ומנהיג העדה החרדית בירושלים משה בלוי^[8].

בזמן מלחמת העצמאות

לקראת סיום המנדט הבריטי, בעקבות תוכנית החלוקה, החלו הבריטים בהכנות לפינוי המחנה. הסוכנות היהודית פנתה לבריטים בניסיון לרכוש את שטחי המחנות בארץ ישראל. הבריטים הסכימו למכור את המחנות שהיו בשטח שיועד למדינה היהודית (דוגמת צריפין, מחנה בית ליד, תל ליטוינסקי ואחרים) אך לא את המחנות בירושלים, שנועדה להיות עיר בשליטה בינלאומית^[9][10].

ב-28 באפריל 1948 דווח כי הכוחות הבריטים פינו את "מחנה אל-עלמיין" ומסרו אותו ללגיון הערבי (שהיה באותה עת גם בפיקוד בריטי)^[11]. בתחילת מאי פינו את שאר המחנה והעבירו אותו ללגיון^[12], לאחר שכבר קודם פינו פלוגת משוריינים מהמחנה^[13].

ב-15 במאי 1948 תקפה פלוגת גדוד מוריה של החי"ש את המחנה במסגרת מבצע קלשון. כוח עיקרי תקף את המחנה משכונת בקעה במערב וכוח משני נע לכיוונו משכונת תלפיות בצפון. ההתקפה המשולבת השתבשה כאשר משוריין שתקף את המחנה מצפון ספג אש ונבלם ובעקבות כך השתהתה ההתקפה העיקרית ממערב^{[דרוש מקור]}. חילופי האש חודשו במהרה במתקפת ירי מרגמות ודוידקה, עד שמגיני המחנה ברחו והוא נתפס על ידי כוחות צה"ל עד רדת הערב^[14]. במחנה נמצאה כמות גדולה של חומרי נפץ, ציוד רפואי ומוצרי מזון^{[דרוש מקור]}.

עד סוף המלחמה המחנה שימש כבסיס של חטיבת עציוני וחטיבת מחוז ירושלים^[15].

לאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות היה המחנה צמוד לקו העירוני ולשטח מפורז שנקבע בינו לבין מתחם ארמון הנציב.

לאחר הקמת המדינה

לאחר הקמת המדינה, שטח המחנה נותר רשום בבעלות משרד המלחמה הבריטי, ונעשו ניסיונות להגיע להסדר עמו לרכישת השטח^[16]. הבריטים סירבו תחילה, עקב מיקומו סמוך לגבול, להעביר אותו רשמית לידי מדינת ישראל, זאת כדי לא לפגוע ביחסים עם ממלכת ירדן^[17]. במהלך 1964 הושגה הסכמה עקרונית עם הבריטים על מכירתו לישראל^[18]. הסכם בראשי תיבות נחתם באפריל 1965^[19], בנובמבר 1966 הושלמה רכישת המחנה על ידי מדינת ישראל, תמורת 140 אלף ליש"ט^[20].

בעקבות הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, צה"ל נדרש לצמצם את פריסת כוחותיו בירושלים לגדוד אחד, ובמחנה התמקמה חטיבת ירושלים שהייתה אחראית להגנה על הקו העירוני. בקיץ 1950 החל המחנה לשמש גם כבסיס טירונים 920 של הנח"ל^[15]. במחנה "אל-עלמיין" שוכנו עולים חדשים^[21], והוקמה בו מעברת תלפיות, מעברה הוקמה גם בחלקו הצפוני של המחנה, סמוך לשכונת צפון תלפיות. בשיא אכלוסה גורו במעברת תלפיות 9,000 תושבים^[22]. בתחילת שנות ה-60, המעברה הייתה בשלבי חיסול, אך עוד גרו בה כ-250 משפחות^[23]. במקום המעברה הוקמו שיכונים לאורך דרך חברון בין תלפיות הוותיקה לאזור התעשייה תלפיות.

בשנת 1954 שכרה האוניברסיטה העברית חלק משטח המחנה לטובת מעונות סטודנטים^[24]. במחנה גם נערכו אימוני גדנ"ע^[25].

לאחר מלחמת ששת הימים עבר המחנה לרשות משמר הגבול, שקיבל את האחריות להשלטת הריבונות הישראלית בשטחים שנכבשו, ובכלל זה מזרח ירושלים^[26]. בנוסף השתקעה בו מחלקת התנועה של משטרת ישראל, שהפעילה במקום גם כלבייה.

פיתוח שטח המחנה

בתחילת שנות ה-80 החלו דיונים על פינוי המחנה לטובת פיתוח עירוני. בשנת 1983 נדונה הקצאת השטח לטובת הקמת בית הוועד הפועל של ההסתדרות בירושלים, במקום הבניין הקיים בתל אביב^[27]. אך התוכנית נגנזה, עקב סירובו של משרד האוצר להשתתף בעלות המעבר לירושלים^[28].

בשנת 1985 פונה חלקו הדרומי של המחנה לצורך סלילת המשך רחוב דניאל ינובסקי, המקשר בין דרך חברון לטיילת ארמון הנציב^[29]. זאת לאחר עיכוב של שלוש שנים, עקב סירובה של המשטרה לפנות את השטח^[30]. בתחילת 1988 הוצגה תוכנית מתאר חדשה לשטח המחנה, הכוללת הקמת מבנים למגורים, מלונאות ומשרדים^[31]. עם כי במקביל אישרה עיריית ירושלים, הקמת מבנים נוספים בשטח מחנה מג"ב^[32].

בשנת 1989 הגיעה ממשלת ישראל וממשלת ארצות הברית להסכם על הקצאת 30 דונם בשטח המחנה לטובת הקמת שגרירות ארצות הברית בישראל^[33]. זאת בעקבות לחצים שהפעילו משה ארנס וראש הממשלה יצחק שמיר על הממשל האמריקאי באמצעות הקונגרס^[34][35]. למרות ההסכם הקמת שגרירות ארצות הברית במתחם לא יצאה פועל. אך ההסכם גרם לעיכוב בפיתוח שאר המתחם שהוקצה לטובת בנייה למגורים ומסחר, עקב הצורך להתחשב בתוכנית הבנייה של השגרירות^[36].

בתחילת שנות ה-90 פונה המחנה ומפקדת מג"ב ירושלים עברה לבניין חדש, שנבנה עבורה בקצה הצפוני של שכונת שייח' ג'ראח^[37]. המכרזים הראשונים לבנייה למגורים במתחם פרסמו על ידי מינהל מקרקעי ישראל בשנת 1991^[38], ובמהלך שנות ה-90 פורסמו פכרזים נוספים^[39], בין השאר זכו במגרשים חברת רסקו וב. יאיר^[40][41]. מתחם המגורים פותח כמקשה אחת עם פיתוח סביבתי בין המבנים^[42], הוא זכה להצלחה ורוב הדירות נמכרו עוד לפני שהושלמה הבנייה^[43].

בתחילת שנות ה-2000 נבנו בחלקו הדרומי של המחנה בנייני משרדים ומסחר^[44][45].

בניין שגרירות ארצות הברית

שטח מחנה אלנבי, 2023

כבר בסוף 1988 הוקצה שטח של 30 דונם, בשטח מחנה אלנבי, בצמוד לדרך חברון, לטובת הקמת מבנה שגרירות ארצות הברית^[46]. אך מסיבות פוליטיות הפרויקט לא יצא לפועל, מאחר שנשיאי ארצות הברית דחו את ההחלטה על ההכרה בירושלים כבירת ישראל, והשטח, בו חורשת אורנים, נשאר ריק. עם זאת תכנון המתחם נמשך, בין השאר ב-2001 ביקשה השגרירות למנוע בניית בית כנסת צמוד לשטח הבנייין המתוכנן^[47].

עם הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל וההחלטה על העברת השגרירות לירושלים הוחלט שבניין הקונסוליה הקיים ישמש את השגרירות^[48]. במקביל בפגישה בין ראש העיר משה ליאון לנציגי מחלקת המדינה האמריקאית, הוחלט על מתן מסלול ירוק פנים עירוני לתכנון מבנה הקבע של השגרירות במתחם אלנבי. עוד הוסכם כי תחנה מתוכננת של הקו הכחול של הרכבת הקלה בדרך חברון, תזוז 4 מטרים לבקשת יחידת האבטחה של השגרירות^[49].

בפברואר 2021, אישרה להפקדה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את התוכניות להקמת מבנה עבור השגרירות במחנה אלנבי, כולל מעון רשמי של השגריר, והרחבת מתחם הקונסוליה והקמת מבנים נוספים במקום למגורי סגל^[50]. ביולי 2022, משפחות פלסטיניות הציגו מסמכים מארכיון המדינה לפיהם הקרקע שעליה צפויה לקום השגרירות במחנה אלנבי, הופקעה מהם מתוקף חוק נכסי נפקדים. עם זאת ההפקעה בוצעה במקור כבר על ידי שלטונות המנדט הבריטי, וחלה עליה התיישנות^[51].

תמונות

• 
  שריוניות של הצבא הבריטי, במחנה אלנבי
• 
  הנציב העליון ארתור ווקופ בביקור במחנה
• 
  מחנה אוהלים של חיל הקשר המלכותי שהוקם בשנת 1936 באזור שבו הוקמה טיילת ארמון הנציב
• 
  מחנה אוהלים של חיל הקשר המלכותי שהוקם בשנת 1936 באזור שבו הוקמה טיילת ארמון הנציב
• 
  חיילי רגימנט הארטילריה המלכותי במחנה
• 
  חיילים במסדר במחנה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מחנה אלנבי בוויקישיתוף

• ירושלים, מחנה אלנבי, אתרי מלחמת העצמאות.