Loading AI tools
איש עסקים ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נוחי דנקנר (נולד ב-י"ז בחשוון ה'תשט"ו, 13 בנובמבר 1954 בתל אביב) הוא איש עסקים. נודע בשל שליטתו בין 2003 ל-2013 (דרך חברות פרטיות ממונפות) בקבוצת אי די בי אשר החזיקה בשיאה בחברות רבות במשק, אך בסוף 2013 איבד שליטה זו על רקע הסדר חוב. בשנת 2011 הונו האישי הוערך ב-1.2 מיליארד דולר.
לידה |
13 בנובמבר 1954 (בן 69) תל אביב-יפו, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
מקום מגורים | הרצליה |
השכלה | אוניברסיטת תל אביב |
הורשע בעבירות על חוק ניירות ערך ועל חוק איסור הלבנת הון ונידון לשלוש שנות מאסר.[1][2]
נח (נוחי) דנקנר נולד ליצחק דנקנר (1924—2023) וזהבה לבית דוברושין, ילידת תל אביב ודור רביעי בארץ, שב-2011, אף השיאה משואה ביום העצמאות על התנדבותה ב"מועצה לישראל יפה". אביו, יצחק דנקנר, היה אחד מששת האחים שהקימו את "דנקנר השקעות" והיו בעלי מפעל תעשיות מלח לישראל בעתלית.
לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הרצליה ב-1972, התגייס דנקנר לצה"ל והתנדב לקורס טיס, ממנו הודח לאחר שנה, והוצב בלהק המודיעין. השתחרר משירות מילואים בדרגת רב-סרן. לאחר שירותו למד מדע המדינה ומשפטים באוניברסיטת תל אביב, שם גם ערך את כתב העת "עיוני משפט". אחרי סיום לימודיו והתמחות במשרד יגאל ארנון ושות׳, היה ממייסדי משרד עורכי הדין דנקנר-לוסקי.
ב-1999 הכיר את הרב יעקב איפרגן, המכונה "הרנטגן" ומאז, לפי עדותו, התפתחה ביניהם מערכת יחסים הדוקה. דנקנר הצהיר בתוכנית טלוויזיה ב-2010: "אני נהנה ממנו, מהחוכמה שלו, מהעצות שלו, מהניסיון שלו." לפי עדויות שונות במשך השנים, דנקנר התייעץ עם הרב איפרגן בקביעות לפני ביצוע עסקאות בהיקף ענקי. הוא הפך לאורח הכבוד הראשי שלו בהילולות השנתיות שהוא עורך בנתיבות, ולפי מקורות שונים בשנים 2005–2010, תקופת הפיכתו לטייקון, תרם דנקנר 20 מיליון שקל לעמותות של הרב איפרגן ומיליוני שקלים נתרמו בידי חברות ציבוריות שבשליטתו.[3] ב-2013, שנת התמוטטות עסקיו, הוא נעדר לראשונה מההילולה של הרב איפרגן.
בשנת 1995 הקים יחד עם אביו, יצחק דנקנר ושותפים נוספים (אבי פישר, צור דבוש, ומשפחת שימל) את חברת "גנדן תיירות ותעופה" (על שם מנזר גנדן בטיבט בו ביקר), שפעלה כחברת החזקות בתחומי התיירות והתעופה. בינואר 1996 רכשה גנדן תיירות את השליטה בחברת "אופן סקיי", העוסקת בייצוג חברות תעופה זרות בישראל. בספטמבר 1997, רכשה את חברת התעופה "ישראייר".[4] ובהמשך את החברות "המילניום השלישי", "נתור" ו"יוניטל".
בשנת 2009 רכשה איי די בי חברה לפיתוח (אז חברה ציבורית בשליטת נוחי דנקנר) את חברת "גנדן תיירות ותעופה", ומיזגה אותה עם כלל תיירות, המוחזקת גם כן בידי אי די בי חברה לפיתוח.[5] פעילותה של כלל תיירות בתחומי התיירות והנסיעות בוצעה באמצעות החברה הבת דיזנהאוז שמוזגה לתוך גנדן תיירות.[6] הקבוצה הממוזגת החלה לפעול בשם "איי די בי תיירות". העסקה גררה ביקורת ציבורית רבה, מאחר שבאותה עת היו לגנדן תיירות הפסדים צבורים וחובות של עשרות מיליוני שקלים, שהועברו מחברת גנדן הפרטית לחברה הציבורית אי די בי.[7]
בשנת 1997 יזם נוחי דנקנר יחד עם בן דודו דני דנקנר, בניגוד לדעתו של דודו שמואל דנקנר שהיה עד אז הדמות הדומיננטית והמובילה בעסקי המשפחה, עסקה שבה רכשה תעשיות מלח 11.6% ממניות בנק הפועלים תמורת 358 מיליון דולר (1.4 מיליארד שקל), ההשקעה מומנה במלואה בהלוואה שתעשיות מלח קיבלה מבנק לאומי על ידי שעבוד הקרקעות של תעשיות מלח כבטוחה להלוואה. בנק לאומי העריך את שווי הקרקעות ב־200 מיליון דולר על סמך ההסכם עם מינהל מקרקעי ישראל המקנה לתעשיות מלח זכויות בנייה נרחבות על הקרקעות. נכון לשנת 2016 החובות הללו עדיין לא הוחזרו.[8]
אומדן שווי הקרקעות של תעשיות מלח נקבע על סמך הסכם שבגינו נעצר דני דנקנר באשמת מתן שוחד והלבנת הון. שווי הקרקעות של תעשיות מלח היה למעשה נמוך בהרבה מהשווי בו העריכו אותן בבנק לאומי, וספק אם הם היו מאשרים את ההלוואה אם היו יודעים על כך מראש.[9]
בשנת 1999, בתום שנתיים של מתיחות בין נוחי דנקנר לבין שמואל דנקנר, הוחלט על פילוג בעסקי המשפחה, שמואל דנקנר ובני משפחה אחרים רכשו את המניות של נוחי דנקנר, של אביו, יצחק דנקנר, ושל משפחת גילינסקי בחברת דנקנר השקעות תמורת 100 מיליון דולר.[10]
בדיעבד נאלצו שאר בני משפחת דנקנר להקדיש את המחצית הראשונה של שנות ה-2000 בניסיונות לחלץ עצמם מההלוואה מבנק לאומי. בסופו של דבר מכרו את השליטה בדנקנר השקעות ביוני 2004, תמורת 58 מיליון דולר לדלק נדל"ן של יצחק תשובה. בינואר 2007 נאלצה המשפחה למכור גם את השליטה בתעשיות מלח (לשרי אריסון) תמורת 886 מיליון שקל, והעניקה לה בכך את השליטה הבלעדית בבנק הפועלים.[11]
בשנת 1999 ייסד דנקנר ושותפים נוספים את חברת גנדן השקעות ("גנדן הולדינגס בע"מ") – חברה שביצעה השקעות כושלות בתחומי הנדל"ן, התקשורת והטכנולוגיה. בעקבות כישלון זה, חובו האישי של דנקנר לבנקים דרך גנדן הוערך בכ-400 מיליון ש״ח.[12][13]
במאי 2003 רכשה גנדן השקעות, יחד עם משפחות מנור ולבנת, מהמשפחות רקנאטי וקרסו, את השליטה בקבוצת אי די בי, שהייתה אחת מהקבוצות הפעילות והמעורבות ביותר במשק הישראלי וכללה את שופרסל, נייר חדרה, מכתשים אגן תעשיות, נכסים ובניין, גב ים, אלרון, כלל עסקי ביטוח ועוד.[14]
קרן הפנסיה "מבטחים הוותיקה" שבבעלות ההסתדרות, סיפקה מימון בהיקף של 54 מיליון דולר לגנדן, כדי שזו תוכל להשלים את ההשתלטות.[15][16] עסקת מתן המימון האמורה לוותה בביקורת רבה, ואושרה בין היתר בזכות תמיכתם של שלושה דירקטורים חדשים, שהצטרפו לקרן "מבטחים" ואישרו את המענק בישיבה הראשונה שבה השתתפו. חבר הכנסת לשעבר שמואל אביטל, ששימש יו"ר הקרן באותה עת, מונה בשנת 2008 על ידי דנקנר ליו"ר חברת "מקסימה" שבשליטתו.[17] בתקופה זו דנקנר יחד עם שותפיו בגנדן החזיקו בכ-55% ממניות איי. די. בי אחזקות. בשנת 2006 הוענק לדנקנר פרס התעשייה בקטגוריית האלקטרוניקה.
שבע השנים הראשונות של דנקנר באי.די.בי היו הצלחה ובמהלכן הגדיל את היקפה של אי די בי על ידי רכישת חברות רבות. בשנת 2005 רכשה דיסקונט השקעות את חלקיהן של מתחרותיה בסלקום ובשנת 2006 רכשה אי די בי את כור תעשיות. כן נרכשה קלאבמרקט על ידי שופרסל, עסקה שהיוותה גורם משמעותי בעליית מחירי המזון ויוקר המחיה בישראל.[18]
הקבוצה שבראשות דנקנר נכנסה מוכנה למשבר הסאבפריים בשנת 2008 שממנו יצאה מחוזקת. כמו כן, עסקה אי.די.בי בפיתוח נדל"ן בלאס וגאס (יחד עם קבוצתו של יצחק תשובה).
בשנת 2010, שהיוותה את שנת השיא של דנקנר, הוא דורג ברשימת המיליארדרים של פורבס עם הון של מיליארד דולר.
בשנת 2009 רכשה איי די בי חברה לפיתוח (חברה ציבורית שכבר איננה נסחרת בבורסה לאחר מחיקתה מהמסחר על ידי נוחי דנקנר בעיצומו של המשבר הכלכלי) את חברת התיירות הפרטית של נוחי דנקנר ואבי פישר, גנדן תיירות ותעופה, ומיזגה אותה בחברה הפרטית כלל תיירות, המוחזקת גם כן בידי אי די בי חברה לפיתוח.[5]
ב-17 בדצמבר 2013 איבד את השליטה ב-IDB. ב-5 בינואר 2014 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי השליטה באי.די.בי תועבר מידיו של דנקנר לשליטת קבוצת אקסטרה-אלשטיין של אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה.
ביוני 2007 הודיעו אי.די.בי פיתוח ונכסים ובנין מקבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר על שיתוף פעולה עם אלעד גרופ (חברה פרטית בבעלות יצחק תשובה שבאמצעותה הוא מנהל את עסקי הנדל"ן שלו בצפון אמריקה) להקמת פרויקט מלונאות ענק בהשקעה של 7 מיליארד דולר בלאס וגאס. הקרקע לפרויקט נרכשה תמורת 1.2 מיליארד דולר ועליה היה ממוקם מלון קיים ("ניו פרונטיר").[19] ביולי 2007 נכסים ובנין גייסה 900 מיליון שקל באג"ח כדי לממן את חלקה בפרויקט.
בנובמבר 2007 יצחק תשובה ונוחי דנקנר לחצו במשותף על כפתור שהפעיל פיצוץ מבוקר אשר הביא לקריסתו של מלון "ניו פרונטיר" בן ה-16 קומות. המלון פוצץ כדי לפנות את הקרקע ולהתחיל בעבודות ההקמה של הפרויקט תחת המותג "פלאזה". באירוע הודיע נוחי דנקנר כי "השלמת הפרויקט, שצפויה בשנת 2011, תיצור לפחות 15 אלף מקומות עבודה חדשים בעיר".[20]
מספר חודשים לאחר השקת הפרויקט הוא החל להיתקל בקשיים, המשבר הכלכלי העולמי הוביל לבעיות בגיוס ההון הדרוש להקמה, כמו כן איש העסקים פויו זבלודוביץ', שבבעלותו מלון אחר הנושא את השם "פלאזה" בלאס וגאס, הגיש תביעה קניינית על הזכות לשימוש בשם "פלאזה לאס וגאס".[21] בנובמבר 2011 נודע כי ירד לטמיון כמעט כל ההון שהושקע במיזם.[22]
בין השנים 2008–2010 רכשה כור תעשיות שבשליטתו של דנקנר מניות בבנק השווייצרי קרדיט סוויס והגיעה בשיא לאחזקה של 3.24% ממניות הבנק. סכום ההשקעה המצטבר בקרדיט סוויס הגיע ל-6.95 מיליארד שקל במאי 2010.[23] בשנים שלאחר מכן נמכר חלק גדול ממניות הבנק שנרכשו.[24]
באוקטובר 2010 התקיימו מגעים למכירת חברת מכתשים אגן תעשיות שבשליטת כור תעשיות לכמצ'יינה הסינית, ובעקבות כך לפיטורים נרחבים בחברה, דבר שהוביל לצעדי מחאה של עובדי החברה, ובעקבותיהם הודיעה אי.די.בי על הקפאת העסקה בשבוע עד לבירור הדברים מול ועד העובדים. בסוף אותו שבוע, הודיעה החברה כי הגיעה להסכם עם ועד העובדים, לפיו יפרשו 200 עובדי החברה באופן מיידי, ושאר עובדי החברה לא יפוטרו לפחות עד לשנת 2017.[25] עסקת המכירה הושלמה לפי שווי חברה של 2.4 מיליארד דולר.[26]
בחודש מרץ 2011 רכשה קבוצת אי די בי את עיתון מעריב באמצעות דיסקונט השקעות,[27] תמורת 147 מיליון ש"ח. בתקופת שליטתה בעיתון, הזרימה קבוצת אי די בי על פי ההערכות מעל 300 מיליון שקלים כהשקעה, אך בספטמבר 2012 החליט למוכרו, ללא חובות העסק וללא בית הדפוס, לשלמה בן צבי (שהחזיק בעיתון "מקור ראשון") תמורת 85 מיליון שקלים בלבד. על השקעה זו נמתחה ביקורת רבה,[28] ואף הוגשה תביעה נגזרת על-סך 370 מיליון ש"ח כנגד דסק"ש ונושאי המשרה בה.[29]
המינוף בו בחר דנקנר היה בעוכריו. הוא פעל להרחיב את עסקיו ולהגדיל את שליטתו באי. די. בי.[30] וגם קבוצת אי די בי פעלה לגיוס הלוואות במיליארדי שקלים הן מהבנקים והן מהציבור באיגרות חוב. בשנת 2013, היה סך חובותיו של דנקנר גדול משווי נכסיו.[31]
מספר גורמים תרמו לנפילתו של נוחי דנקנר: מינוף יתר, עסקאות כושלות (עסקת לאס-וגאס, קניית מעריב, ההשקעה במניית קרדיט סוויס), שימוש בדיבידנדים שזרמו ממורד הפירמידה העסקית כדי לבצר את אחזקתו באי.די.בי. תחת הורדת המינוף או רכישות נוספות, המחאה החברתית שגרמה לירידת ערך בחברת שופרסל ובעיקר הרפורמה בשוק הסלולר שכיווצה את שוויה של סלקום – החברה החשובה ביותר בקבוצה של דנקנר – במיליארדי שקלים.
ב-8 בדצמבר 2013 הצביעו הנושים של אי די בי אחזקות בעד הסדר נושים הכולל העברת השליטה על אי.די.בי. מידיו של נוחי דנקנר לידיהם של אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה.[32] הסדר זה אושר על ידי בית המשפט ב-17 דצמבר 2013 עם תנאים מתלים שאינם קשורים לדנקנר, וב-5 בינואר 2014 אישר בית המשפט הסדר זה באופן סופי. דנקנר הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, אך ערעורו נדחה ב-14 במאי 2014.[33]
בסוף נובמבר 2012 עוכב דנקנר לחקירה ברשויות המס ובמשטרת ישראל, בחשד להרצת מניות אי די בי אחזקות.[34] ב-6 בינואר 2014, יום אחד בלבד לאחר איבוד השליטה באי די בי אחזקות, פורסם שהפרקליטות הודיעה על זימונו של דנקנר לשימוע, טרם הגשת כתב אישום בגין תרמית בקשר לניירות ערך (במניית אי די בי אחזקות), עבירה של פרט מטעה בתשקיף, עבירה של הפרת חובת דיווח ועבירה של איסור עשיית פעולה ברכוש אסור (הלבנת הון).[35] יחד עם דנקנר זומנו לשימוע גם חברת אי די בי אחזקות עצמה, ואיתי שטרום. מעורב נוסף, עדי שלג, חתם על הסכם עד מדינה.
החשד היה שבימים טרם הנפקת מניות אי די בי אחזקות בפברואר 2012 בסך 321 מיליון שקלים, בוצעה פעילות מסחר תרמיתית במניות אי די בי אחזקות על-מנת לתמוך בשער גבוה יותר של המניה ולאותת לשוק על עניין במניה על ידי ניפוח מחזור המסחר, כל זאת במטרה לשפר את סיכויי הצלחת ההנפקה והמחיר שיתקבל בה.
ביוני 2014 הוגש כתב אישום נגד דנקנר בעבירות על חוק ניירות ערך – תרמית מניות, הכנסת פרט מטעה בתשקיף והפרת חובת דיווח ובעבירה על חוק איסור הלבנת הון – סעיף עשיית פעולה ברכוש אסור.[36]
ביולי 2016 הרשיע אותו השופט ח'אלד כבוב בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.[37] ב-5 בדצמבר 2016 נגזרו עליו שנתיים מאסר בפועל, שנת מאסר נוספת על תנאי וקנס של 800 אלף שקל. ביצוע עונש המאסר עוכב עד להגשת ערעור.[38] דנקנר ערער על ההרשעה, ובמקביל הפרקליטות ערערה על קולת העונש.
ב-22 בינואר 2018, יומיים לפני שהייתה אמורה להעיד, התאבדה עדת מדינה במשפט הדיבידנדים.[39] התובעים ביקשו להציג את עדותה המוקלטת והשופטת ביקשה שיגישו בקשה, אך הצדדים פנו לגישור ולמחרת, הודיעו שהגיעו לפשרה.
באוגוסט 2018 החמיר בית המשפט העליון את עונשו לשלוש שנות מאסר, והוא החל לרצות אותו באוקטובר 2018.[40][41]
נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין קיצר את תקופת מאסרו של דנקנר בארבעה חודשים (המירם במאסר על תנאי) עקב סיבות בריאותיות, ולאחר שועדת השחרורים הסכימה להורדת שליש וקיצור מנהלי עקב צפיפות הוא שוחרר ב-2 בפברואר 2020 בתנאים מגבילים.[42][41]
דנקנר נשוי לאורלי לבית הולצר (אחייניתו של בני פלד) ואב לשתי בנות ובן. מתגורר בהרצליה פיתוח. אח סבו היה עובד בן עמי. דני דנקנר, בן דודו, הורשע במתן שוחד בפרשת הולילנד וריצה שתי תקופות מאסר.[43]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.