Loading AI tools
קצין בחיל הים הישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק שושן (25 באפריל 1930 – 19 בספטמבר 2014) היה קצין בחיל הים בדרגת סא"ל ומפקדה האחרון של המשחתת אח"י אילת. שירת בפלי"ם בצה"ל, ניהל מפעלים תעשייתיים וסייע לשחרור מדענים מעוכבי עלייה מברית המועצות.
סא"ל יצחק שושן על גשר הפיקוד של המשחתת אח"י אילת 1966. | |
לידה |
25 באפריל 1930 כ"ז בניסן ה'תר"ץ לייז', בלגיה |
---|---|
פטירה |
19 בספטמבר 2014 (בגיל 84) כ"ד באלול ה'תשע"ד חופית, ישראל |
תאריך עלייה | 31 ביולי 1946 |
מדינה | ישראל |
השתייכות |
ההגנה פלי"ם צבא הגנה לישראל חיל הים הישראלי |
תקופת הפעילות | 1947–1970 (כ־23 שנים) |
דרגה | סגן-אלוף |
תפקידים בשירות | |
| |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת העצמאות מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
תפקידים אזרחיים | |
סמנכ"ל מפעל המזרנים אליאנס קיסריה.
| |
יצחק (ז'אק) שושן נולד בעיר לייז' שבבלגיה להוריו שושנה ואברהם בלט, והיה להם לבן יחיד. במלחמת העולם השנייה נמצאה המשפחה בהשרדות מתמדת מפני הכיבוש הגרמני. בשנים 44–1943 נחבא בדרום בלגיה. אמו שהייתה תופרת במקצועה הועסקה כמו אחרים בעבודה חקלאית והתחברה למחתרת הבלגית. ז'אק נחבא בטירה העתיקה Le Chateau du Faing A Jamoigne שהייתה מוסד חינוך בחסות אליזבט מלכת הבלגים לילדי שבויי הצבא הבלגי Home Reine Elizabet בו הוחבאו גם ילדים יהודים.[1] במוסד הזה נמצא מורה מעולה שהשקיע בו בלימודי לטינית צרפתית ברמה גבוהה. לימודים אלה סייעו לו מאוחר יותר.
לאחר השחרור התיישבה המשפחה בבריסל. בבית הספר שם נתקל בתופעות אנטישמיות וכתגובה התחבר לתנועת גורדוניה. בטרם מלאו לו 16 נעשה מדריך לשכבה הצעירה של התנועה. התרשם שחברים רבים עולים לארץ ישראל במסגרת גרעין נוער מבלגיה.
בשנת 1946 נרשם לעלות לארץ כאשר גילה את הדבר להוריו השתכנעו והצטרפו אליו באניה החייל העברי שיצאה מאנטורפן. האנייה נתפסה על ידי הבריטים וב-26 ביוני 1946 הוכנסה לנמל חיפה ונקשרה לשובר הגלים. לאחר מספר ימים הועברו המעפילים למחנה המעצר בעתלית. לאחר כחודש ימים יצאה המשפחה ממחנה המעצר ועברה להתגורר בתל אביב. אביו היה שם איש תחזוקה. מאוחר יותר עברו לשכונת צהלה. שושן הצטרף לחבריו לגרעין שנקרא 'קבוצת השרון'.
בחודש פברואר 1947 נדרש הגרעין להקצות חבר שיתגייס לפלי"ם. שושן שזכר את מלווי אוניית המעפילים התנדב. לאחר מיון שנעשה על ידי שמואל ינאי וחנה יפה התקבל וצורף לקורס סירות מס 8 של הפלי"ם בפיקוד יוסף דרור. מהחניכים האחרים בקורס למד עברית והמשיך לשלב מפקדי סירות.
העברת מעפילים – לאחר הקורס צורפה הקבוצה לקיבוץ יגור שבועיים עבודה במשק ושבועיים אימונים. המחלקה עברה לשייח אברק ליד בית שערים להכשרה בסיסית והכנה לקורס מפקדי כיתות. המחלקה השתתפה בהורדת העולים בחוף נהריה מהאנייה עליה. שושן היה בצוות סירה שנלקחה ממועדון ימי נהריה. הם חתרו אל האונייה קיבלו קבוצת מעפילים העבירו חבל ובעזרתו עברו הלוך וחזור עד שפונו כל המעפילים. בנובמבר 1947 הקבוצה הועברה לתל אביב לקלוט את מעפילי האנייה הפורצים. הייתה זו הפעולה המאורגנת האחרונה של הפלי"ם, וכבר בדרך חזרה ליגור הודיע שמואל ינאי שהקורס הופסק והאנשים חולקו לפלוגת הנמל וחלקם ליחידות יבשתיות.
חובש קרבי – ב-4 בדצמבר 1947 הוצב שושן לקורס חובשים מחלקתיים שנערך ברמת הכובש ואחריו תקופת אימון בבית חולים הדסה' בתל אביב והמשיך לקורס חובשים פלוגתיים ברמת הכובש.
בסיום הקורס הוצב כחובש פלוגתי ביד מרדכי תחת פיקודו של דבמבם. והשתתף בליווי שיירות בין רחובות ניר עם ויד מרדכי. במהלך ליווי השיירות אירעו מספר פעמים בהם עלה המשוריין בו נמצא שושן על מוקשים. שושן נלחם והגיש עזרה ראשונה תחת אש לפצועים.
שירות ימי – בערב פסח 1948 התקבלה הוראה להעביר את אנשי הפלי"ם לשירות הימי שהוקם. שושן התייצב במפקדת השירות במלון סן רמו בתל אביב. השירות הימי נדרש לשלוח מדריך לקורס חובשים שהתקיים במחנה 'דורה' ליד נתניה. שושן הדריך בשלושה קורסים של חובשים מחלקתיים.
כשנשלח להדרכה הבטיח לו שמואל טנקוס שיועבר לשירות ימי לאחר שני קורסים. לאחר הקורס השלישי הזכיר את ההבטחה ואז הועבר לחיל הים בתפקיד ראשון כחובש בנמל יפו.
כאיש צוות בסוף יולי 1948 קיבל את מבוקשו והוצב לאח"י מעוז (ק-24) מאוחר יותר לאח"י נגה (ק-26) בה שירת עד דצמבר 1949. באניות אלה השתתף בהפלגות ובקרבות בזירה הימית במלחמת העצמאות.
קורס חובלים – בקיץ 1949 הצטרף לקורס חובלים במחזור ב' וסיים את הלימודים והוסמך כקצין ים בשנת 1950.
לצורך העלאת הרמה המקצועית בכלי השיט של חיל הים נשלחו שישה קצינים צעירים לאקדמיה של הצי הצרפתי Ecole Navale בברסט (צרפת).[2] הוא נדרש לחתום לשירות קבע של 9 שנים ולקראת הנסיעה עיברת את שמו מז'אק בלט ליצחק שושן. איתו במחזור היו עוד שני בוגרי קורס חובלים במגמת שייט: רמי לונץ, ויצחק קט, ושלושה במגמת מכונה: אריה כהן, דב שומרוני ומרדכי מעיין. רק אחד מהאחרים ידע קצת צרפתית ושושן נעשה מדריך מלווה בצרפתית לחבריו. לצוערים הישראלים אושרה שעה נוספת לאחר כיבוי אורות שהיה ב-21:00 אותה ניצלו ללימוד צרפתית.
שושן ניצל היטב את האפשרויות באקדמיה. הוא למד גם להטיס מטוסים קלים והוסמך לכך. ורכש מידע רב בתחום ההתנהלות הימית. שושן, קט ורמי לונץ נעשו מובילי המקצוענות בתחום הגנ"ק בחיל הים. שושן היה כישרון טבעי ללימודים ובעל תכונות של יסודיות והתמדה. אף כי לא היה לו את הבסיס של לימודי תיכון סדירים. ברמת הציונים הגיע שושן למקום הששי מתוך 130 המסיימים. הישג זה הגיע לידיעת ראש המטה הכללי מרדכי מקלף וראש מחלקת הדרכה אלוף מאיר זורע הוציא לשושן מכתב הערכה ”השגיך בהשתלמות הוסיפו כבוד לך ולצבא ההגנה לישראל.”[3]
הנדסת אניות – הלימודים באקדמיה של הצי הצרפתי בשנים 1950–1953 הקנו לשושן תואר ראשון בהנדסת אוניות. שושן קיבל אישור מחדש על סיום לימודיו והתואר עצמו נרשם בפנקס המהנדסים בשנת 1958.
בסיום הלימודים שושן הצטרף לשייטת הגדולה כקצין הפריגטה אח"י משגב (ק-30). בתפקיד זה היה כאשר הוזעקה השייטת באוגוסט 1953 לסיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון.
מאוחר יותר עבר לפריגטה אח"י מבטח (ק-28). במרץ 1954 נשלחה הפריגטה להעביר את עצמותיו של הברון אדמונד דה רוטשילד ורעייתו לקבורה בישראל. שושן כדובר מצרפתית נבחר לייצג את האנייה ונשלח לפגישה עם בנו של הנדיב, הברון ג'יימס דה רוטשילד, בפריז והביא משם את הארונות לנמל מרסיי. אח"י מבטח (ק-28) הפליגה לישראל ו'מבצע הנדיב הידוע' הסתיים ב-5 באפריל 1954, עם עגינתה בנמל חיפה והבאת הארונות לקבורה חוזרת בחלקת הברון בזכרון יעקב.
ביוני 1954 יצאו הפריגטות ל'מבצע תיכון' בו ביקרו במספר נמלים. בנמלים נערכו מצעדים של ימאי הפריגטות. בעת הביקור באיסטנבול הוביל שושן את קבוצת הימאים במצעד ברחובות העיר.
המעבר למשחתות – בשנים 1955–1956 היה סגן ראש מדור מכ"ם ביחידת האלקטרוניקה בצוות רכישה ושיפוץ המשחתות באנגליה מעבר להיות קצין הגנ"ק של אח"י יפו (ק-42).
מבצע יונה - לפני מבצע קדש קיבל צה"ל ציוד לחימה מצרפת. שושן נעשה קצין קישור לנחתות צרפתיות שהביאו לארץ טנקים ותחמושת. הפריקה נעשתה בסודיות וביעילות בחוף נחל הקישון. שושן נעשה שותף סוד למבצע קדש.
לקראת מערכת סיני שובצו הקצינים האחרים שלמדו באקדמיה הצרפתית בברסט כקציני קישור לאוניות הצי הצרפתי שהגיעו לאזורנו. שושן הוצב למשחתת 'סורקוף' שהגיעה להגנה נגד מטוסים מצריים. בהמשך הועבר לסיירת "ז'ורז' לייג" שהופעלה להפגזת חוף בסיוע לכיבוש עזה. ההפגזה נעשתה תוך טיווח מתצפית בחוף ושושן היה חלק ממערכת בקרת האש בסיירת.[4]
חילוץ מפורט סעיד – לאחר שוך הקרבות נלווה שושן לספינות הדיג שיצאו לחלץ את יהודי פורט סעיד. בקרבת הנמל נמצאו כלי שיט צרפתיים ובריטים. תפקידו של שושן היה לדבר צרפתית באלחוט דיבור לצרפתים ואנגלית במבטא צרפתי לבריטים – וכך גם עשה.
תפקיד מטה (1959–1956) – ראש מדור מכ"ם ביחידת האלקטרוניקה ענף ים 7 במפקדת חיל הים.
פיקוד הטרפדות (1960-1959) – שושן נעשה מפקד פלגת הטרפדות 914 . אף כי לא שימש כמפקד טרפדת בעצמו. הכניס סדר בצורת האימונים וכתב את הוראות הקבע של היחידה מחדש. קיבל סיוע מדב שפיר שהגיע כמפקד טרפדת ונעשה סגן המפל"ג. העריך וקידם את סגן גדעון רז ששירת כסגן מפקד טרפדת. השתתף בסיעור המוחות שערך מפקד חיל הים יוחאי בן נון שבו עלתה המסקנה שכיוון בנין הכח צריך להיות ספינות סער.[5]
המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה – בשנת 1961 – חניך בפו"מ זרוע הים מחזור ז'.
ראש ענף גילוי (1966-1961) – ראש ענף ים 7 במפקדת חיל הים. מיסוד נוהל הגילוי של בניית התמונה הטקטית וכניסה לתחום הלוחמה האלקטרונית.
קרב רומני– כחודש לאחר המלחמה התחולל בקרבת פורט סעיד קרב בו המשחתת אילת ושתי טרפדות ישראליות הטביעו שתי טרפדות מצריות. סא"ל שושן מפקד המשחתת היה המפקד הבכיר ותפקד היטב בקרב.
ב-21 באוקטובר בעת שאח"י אילת בפיקודו של שושן ביצעה סיור הפגנת נוכחות בקרבת פורט סעיד נורו אליה טילים. המשחתת טבעה עם 47 הרוגים.
במהלך הטיבוע המשיך שושן לפקד על הצוות ונמצא בשליטה ועד שהחליט לנטוש את האונייה. שושן עצמו סבל מפציעות מהדף הפיצוצים במים. שכב שישה שבועות בבית החולים סורוקה בבאר שבע. לאחר החלמתו המשיך לטפל בפצועים ובמשפחות
הניצולים ומשפחות הנופלים שמרו אמונים למפקד שושן ולא באו אליו בטענות. אחד הניצולים דן בן אמוץ מעתלית,[א] כתב שיר ”המפקד .... חי חי מפקדנו שושן!”[6] הטראומה של הפגיעה במשחתת תחת פיקודו הייתה קשה מאוד עבור שושן. דרש לעשות תחקיר אך כמו במקרים רבים אחרים הדבר לא נעשה. במרץ 1968 מונה למפקד בה"ד חיל הים אך הרגיש שאינו יכול למלא את התפקיד ויצא לחופשה ללא תשלום עד לפרישה בשנת 1970 אז השתחרר מצה"ל בדרגת סא"ל.
נושא טיבוע האילת נעשה מרכיב חשוב בהמשך התנהלות חייו. המחשבות שאם היה עושה כך או אחרת היה מציל את אנשיו הטרידו את מנוחתו ולא מצא שלוה. את טענותיו הפנה לראש המודיעין הימי ראובן אשכנזי על כי צוות מודיעין לא הגיע להפלגה כשנוכחותו הייתה קריטית. ובעיקר למפקד חיל הים שלמה אראל אשר לכאורה לא שעה לאזהרות קודמות. במלאת 20 שנה לטיבוע באוקטובר 1987 הוזמנו אראל ושושן לקיבוץ עין שמר והתפתח עימות מול קהל. העימות לא פתר דבר והמתעמתים נשארו בדעתם.[7]
שושן המשיך לחקור ולדרוש והגיעה אליו שמועה שמברק הכולל מידע על הגזרה המתחממת עוכב ביחידת אמ"ן ולא הועבר לחיל הים וזאת עקב מחדל של קצין משמרת באותה יחידת אמ"ן. הדבר לא נתן לו מנוח ואף ניסה להגיש תלונה כנגד אותו קצין אך למעשה לא היו לו הוכחות וחלה התיישנות.
ספר אוטוביוגרפי – בשנת 1990 כתב את הספר הקרב האחרון של המשחתת אילת כסיפור אוטוביוגרפי עם הרחבה על אירוע הטביעה. כנהוג עם ספרי זכרונות של אנשי צבא הספר נמסר לבדיקות ביטחון מידע. המערכת לא נהנתה מפרסום הספר ונעשו בו מחיקות רבות על ידי הצנזורה. שושן לקח עו"ד ותבע את המערכת ולאחר מאבק משפטי אושר הספר לפרסום במינימום מחיקות. בשנת 1993 פורסם על ידי הוצאת ספרית מעריב.[8]
לאחר פרסום הספר ביזמת סא"ל כוכבי אזרן הוזמן שושן להרצאה בפני חניכים וסגל המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. הספר נרכש לחלוקה לכל החניכים. שושן הרגיש טוב מאוד עם האפשרות להציג את דבריו בפני מביני עניין.
הספר עורר עניין רב בציבור המקורב לנושאים צבאיים ונושאי הים בפרט. מפקד חיל הים עמי אילון שקרא את הספר הציג בדיון מטה מורחב, ללא נוכחות שושן, את השאלה: האם אירוע כזה יכול לחזור על עצמו?
במהלך מלחמת לבנון השנייה נפגעה אח"י חנית מטיל חוף ים. הדבר עורר אצל שושן תגובה חריפה. הוציא מכתב לעמי אילון שהיה חבר כנסת ודרש לחקור את האירוע במלוא החומרה.[9]
במלחמת יום הכיפורים זומן שושן לשירות מילואים והוצב כקצין קישור בין חיל הים ליחידת הבקרה האזורית של חיל האוויר בהר מירון.
בשנות השבעים הייתה בעיה של יהודים מסורבי עלייה בברית המועצות. לשם כך הוקמה ב'לשכת הקשר ליד משרד החוץ' בראשות שאול אביגור. זרוע שכונתה בר בניהולו של צבי נצר שהוותה מערכת הסברה ליצירת דעת קהל אוהדת במערב, גיוס בודדים וקבוצות לקידום וארגון פעילות למען מסורבי העלייה ואסירי ציון.
המגמה הייתה יצירת לחץ על שלטונות ברית המועצות בארצות הדוברות צרפתית. האילוץ היה שרוב המדיה הכתובה והמצולמת נשלטה בידי אינטלקטואלים מחוגי השמאל ואלה גיבשו גישה שלילית לישראל. כדי לפעול היה צורך בנקודת בסיס מנותקת לכאורה מישראל. לניהול פעילות ההסברה בארצות אירופה דוברות צרפתית הוקם משרד בפריז במסווה של ספרית מידע La Bibliotheque Juive Contemporaire – 'הספרייה היהודית בת זמננו'. פעילות למען מסורבי עלייה בברית המועצות. שושן נכנס לתפקיד כשהמשרד בפעולה. הפעילות כללה:
אירוע מוצלח היה הסבת תשומת לב לסמינר אקדמי שניהל הפיזיקאי מרק אזבל בדירתו במוסקבה. ביזמת שושן, הגיעו אליו מדענים מאירופה וכאשר חזרו לצרפת סיפרו את רשמיהם. לאחר כ-10 חודשים קיבל אזבל אישור עלייה והגיע לצרפת.[11]
שושן הציג את עצמו כיהודי בלגי המועסק על ידי איחוד הקהילות היהודיות בצרפת כמנהל 'הספרייה היהודית בת זמננו'. נעזר בארבע עובדות ותיקות ומסורות. הרמה הגבוהה של ידיעת הצרפתית סייעה לו לקיים קשר עם אנשי תרבות ברמה גבוהה. התפקיד היה תפור למידותיו של שושן. הוא חש בהצלחות כאשר סירובניק התקבל כחבר באיגוד הפיזיקאים הצרפתיים. ועדים שהוקמו למען סירובניק זה או אחר השיגו הצלחות. האינטלקטואלים מיודעיו של שושן זיהו את הקשר הישראלי אך ההערכה האישית לשושן גברה על הנטייה המוקדמת נגד ישראל.
אחת ההצלחות של ה'ספריה' היה פרופ' בנימין לויץ' חבר האקדמיה הסובייטית למדעים. הוא היה בכיר המדענים מבין מסורבי העלייה. בניו כבר היו בארץ, לאחר תקופת ריכוך בסיביר קיבלו אישור יציאה. פרופ' לויץ' הוזמן לתת הרצאה בכנס אגודת הפיזיקוכימאים במוסקבה ואחרי תלאות רבות הגיע לישראל. תוך כדי טיפול הוברר שאשתו חלתה ושושן שלח להם תרופה מפריז.
ההרגשה שהוא מביא תועלת רבה סייעה לשושן להתגבר זמנית על הטראומה של טיבוע האילת. הוא מצא את מקומו וכאילו פרח. עם זאת לאחר שלוש שנים כאשר הבנים הבוגרים כבר גויסו לצבא מסר שושן את התפקיד למחליף והמשפחה חזרה לישראל.
בשנת 1955 פגש אצל חברים בחיפה את אהובה ממשפחת שניידר אשר שרתה כפקידה ראשית בסדנת חיל החימוש בחיפה. הזוג נישא ב-21 באוגוסט 1956 במועדון הקצינים. משפחת שושן התגוררה בחיפה ולזוג נולדו ארבעה בנים. בשנת 1969 עברו להתגורר בחופית שם בנו את ביתם. אהובה שושן נעשתה מזכירה במחלקת החינוך של המועצה האזורית עמק חפר.
פטירה שושן נפטר בספטמבר 2014 בביתו שבחופית השאיר אחריו את אלמנתו אהובה ואת ארבעת בניו מהם זכה לראות גם נכדים.
הבכור גיורא, גר במושב נעמה בבקעת הירדן ומגדל תמרים. הבן השני – ארנון, והבן הצעיר – עודד, עובדים בשרות המדינה. הבן השלישי – אהוד, גר בבריסל ועוסק המקצוע ההי-טק.
תאריך | מקום | תיאור האירוע ותוצאות |
---|---|---|
25 באפריל 1930 | לייז' בלגיה | נולד לאברהם ושושנה בלט. |
31 ביולי 1946 | נמל חיפה | העפלה לארץ ישראל באניה החייל העברי |
25 בינואר 1950 | מחנה הדרכה חיל הים | סיום קורס חובלים מחזור ב והסמכה לקצין ימי בדרגת סגן-חובל. |
30 ביולי 1952 | השייטת הגדולה | קצין מבצעים של אח"י משגב (ק-30) בדרגת סגן |
13 באוגוסט 1953 | המטה הכללי | מכתב הערכה על הישגים בלימודים באקדמיה הצרפתית, בחתימת אלוף מאיר זורע |
15 בדצמבר 1954 | אלקטרוניקה חיל הים | מינוי לקצין לחימה בדרגת סרן. |
1 באוגוסט 1955 | פלימות | מינוי לתפקיד קצין לחימה ביחידה אלקטרונית בדרגת סרן |
1 באוגוסט 1956 | מפקדת חיל הים | תפקיד ממלא מקום ראש מדור ים/7. |
21 באוגוסט 1956 | מועדון הקצינים בחיפה | נישואין לחברתו אהובה ממשפחת שניידר מכפר ורבורג |
4 בינואר 1959 | שייטת הטרפדות | מינוי כמפקד פלגה 914 בדרגת רס"ן |
1 בפברואר 1961 | מפקדת חיל הים | מינוי לתפקיד קצין משמרת חדר נתונים |
6 בדצמבר 1961 | מפקדת חיל הים | מינוי כממלא מקום ראש ענף ים/7 |
26 באפריל 1963 | מפקדת חיל הים | מינוי לתפקיד ראש ענף ים/7 בדרגת סא"ל. |
11 ביולי 1967 | מול חוף רומני במערב סיני | מפקד בכיר בקרב רומני (קרב ימי) בו הוטבעו טרפדות מצריות. |
21 באוקטובר 1967 | מול פורט סעיד | אניתו אח"י אילת טובעה 47 הרוגים |
15 במרץ 1968 | בה"ד חיל הים | מינוי למפקד בה"ד חיל הים |
1 ביולי 1968 | בה"ד חיל הים | ביטול מינוי כמפקד הבה"ד ויציאה לחופשה ללא תשלום. |
19 בספטמבר 2014 | ביתו בחופית | נפטר |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.