Remove ads
היסטוריון ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדעון שמעוני (נולד ב-27 באפריל 1937) הוא פרופסור אמריטוס במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית.
גדעון שמעוני נולד בדרום אפריקה והוא בן להורים ילידי ליטא. היה פעיל בתנועת הנוער הציונית הבונים וכיהן כמזכיר הכללי של התנועה וכיושב ראש מועצת הנוער הציונית בדרום אפריקה. במקביל סיים תואר ראשון בהיסטוריה ובפסיכולוגיה, וגם BA Hons. בהיסטוריה, באוניברסיטת ויטווטרסראנד ביוהנסבורג. ב-1961 הוא עלה לישראל יחד עם אשתו טוני, שגם הייתה פעילה בתנועת "הבונים". בירושלים החל ללמוד באוניברסיטה העברית, השלים לימודים לתעודת הוראה וב-1965 סיים גם תואר M.A, בהצטיינות יתירה, בהיסטוריה כללית והיסטוריה יהודית. את עבודת הגמר השלים תחת הנחייתו של פרופסור יעקב טלמון. בשנים 1961 עד 1970 לימד והדריך משתלמים מתנועות הנוער בתפוצות ב"מכון למדריכי חוץ לארץ" בירושלים. בשנת 1971 הזמין אותו פרופסור משה דייוויס, מייסד המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית, להיות תלמיד מחקר וללמד במכון, שם סיים ב-1975 את עבודת הדוקטורט[1] בציון מעולה, בנושא "דרכה של הקהילה היהודית והתנועה הציונית בחברה הדרום-אפריקנית 1910–1948" העבודה זכתה בפרס שמעון סגל לעבודת דוקטור מצטיין. מחקרו הורחב לספר - Jews and Zionism: The South African Experience שיצא לאור ב-1980 בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד.
משנת 1971 הוא לימד באוניברסיטה העברית בחוג ליהדות זמננו, ומשנת 1983 שימש כמופקד הקתדרה ע"ש שלמה ארגוב ביחסי ישראל והתפוצות. בשנת 2005 הוא יצא לגמלאות בדרגת פרופסור מן המניין לאחר מילוי תפקיד של ראש המכון ליהדות זמננו.
בשנת 2005 הוא שימש יועץ אקדמי בהקמת בית הספר ללימודי העם היהודי בבית התפוצות, תל אביב, ובשנים 2006- 2022 שימש יועץ אקדמי ראשי בתכנון "אנו: מוזיאון העם היהודי".
בתקופות שונות שימש גם מנהל "מרכז צ'ריק לחקר הציונות, הישוב וארץ ישראל", ניהל מטעם המכון ליהדות זמננו התמחויות של פעילי קהילות וארגונים יהודיים מהתפוצות, ומטעם "המרכז הבין-ארצי להוראה אוניברסיטאית של ציוויליזציה יהודית" מייסודו של פרופסור משה דייוויס, ריכז סדנאות של מרצים בתחום יהדות זמננו מאוניברסיטאות בעולם. הוא ניהל סמינרים וכנסים שונים בנושאי יהדות זמננו, בהם כנסים בינלאומיים של "החוג לידיעת עם ישראל בתפוצות" בחסות נשיאי המדינה. הוא שימש גם כיועץ אקדמי לתצוגות על הציונות ועל יהדות דרום אפריקה במוזיאון בית התפוצות וכן ולמוזיאון הרצל המחודש בירושלים, כיהן כסגן עורך ראשי של The New Encyclopedia of Zionism and Israel, Cranbury, N.J. 1994 (Associated Univ. Press) והיה חבר במערכות של כתבי עת אקדמאים שונים. שמעוני הרצה לקהלי יהודים בארצות רבות בעולם, ושימש כפרופסור אורח באוניברסיטאות שונות בחו"ל, ביניהם אוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, הסמינר התאולוגי היהודי, היברו יוניון קולג', קייס ווסטרן רזרב יוניברסיטי, ואוניברסיטת סידני.
בנוסף, שמעוני משמש כחבר במועצה האקדמית של מרכז מציל"ה למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית.
מחקריו של גדעון שמעוני מתמקדים בהיסטוריה יהודית מודרנית ובת זמננו בכלל ובייחוד בהיסטוריה האינטלקטואלית של הציונות והיסטוריה של הקהילות היהודיות בארצות דוברות אנגלית.
ספרו על האידאולוגיה הציונית יצא לאור בגרסתו האנגלית בהוצאת אוניברסיטת ברנדייס ב-1995 וזכה בפרס וויצניצר של המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית לספר מצטיין בהיסטוריה יהודית. גרסה עברית של הספר יצאה לאור בשנת תשס"א 2001 בהוצאת מאגנס. זוהי החקירה האנליטית המקיפה ביותר של האידאולוגיה הציונית אשר פורסמה עד היום. המחקר בוחן את אופייה של האידאולוגיה הציונית מראשיתה וסוקר את תולדותיה באופן שיטתי, כאשר הציונות נתפשת כתופעה של לאומיות-אתנית על רקע תהליכי המודרניזציה של היהודים. המחקר מתחקה אחרי מקורותיה של הציונות ומתאר את הסתעפותה הרעיונית המגוונת, למן התחלתה ועד הקמת מדינת ישראל (בסדרת מאמרים נפרדת בוחן שמעוני את האידאולוגיה הציונית לאחר קום המדינה). יש פה לראשונה ניסיון להבין את התהוותה של האידאולוגיה הציונית על רקע תאוריות בדבר התהוות הלאומיות בכלל. פרקי הספר מנתחים את התפתחות כל קשת הזרמים הרעיוניים בציונית: כללית, דתית-לאומית, תנועת העבודה הציונית לזרמיה, הרוויזיוניזם הציוני ועוד. נוסף לכך מוקדשים פרקים לשתי שאלות מכריעות שעדיין לא באו על פתרונן ומעסיקות את החברה הישראלית עד עצם היום הזה והן: הראשונה, השפעותיה של האידאולוגיה הציונית על עיצוב הזהות החילונית של היהודי המודרני. השנייה, זכותם של היהודים להגדרה עצמית לאומית בארץ ישראל. בנושא זה המחקר בודק את כל קשת הגישות כפי שהתפתחו בתוך הציונות ומוצא שהמכנה המשותף ביותר הוא הטיעון שאכן זה מקרה של התנגשות בין שתי זכויות צודקות להגשמה לאומית באותה טריטוריה, זאת של היהודים וזאת של הערבים, אך לטיעון היהודי יש קדימות על יסוד צורך קיומי קריטי יותר ועל פי העיקרון המוסרי התועלתני של עשיית מירב הטוב ומזעור הרע.
גדעון שמעוני הוא הראשון בעולם שחקר נושא זה. ממצאיו פורסמו במונוגרפיות שראו אור ב-1977 במרכז דייוויס ליחסים בינלאומיים של האוניברסיטה העברית וכן בכתב העת "ילקוט מורשת". הוא בדק את הסאטיאגרהא הפילוסופית של גאנדי הדוגלת בהתנגדות בלתי אלימה, התפקיד של השותפים הקרובים היהודים שלו, יחסיו עם היהדות באופן כללי ודעותיו ופעולותיו לגבי הציונות והרדיפות הנאציות את היהודים באופן מיוחד. שמעוני מראה במחקרו שהיו לגאנדי קשרי חברות קרובים עם מספר יהודים מאז תקופתו בדרום אפריקה בראשית המאה העשרים. החשוב ביניהם היה אדם בשם הרמן קלנבאך שהפך להיות ציוני בשנות ה-30. הוא היה ידיד נפש אישי ורעיוני של גאנדי מתקופת היכרותם בדרום אפריקה בראשית המאה העשרים ועד מותו של קלנבך בשנות ה-40. שמעוני מראה שהתבטאויותיו של גאנדי בנושא הציונות ובזכות הערבים בארץ ישראל לא היו מחוסרות אהדה לעצם התופעה של הציונות וכלל לא הושפעו מדעות אנטישמיות. הן נבעו ביסודו של דבר מעמידתו על עקרון הסאטיאגרהא, כלומר התנגדות בלתי אלימה בכל תנאי, אך גם הושפעו ממחויבותו הפוליטית לאוכלוסייה המוסלמית של הודו.
ספרו הראשון של גדעון שמעוני דן לראשונה בעמקות בהתפתחות התנועה הציונית בקרב יהודי דרום אפריקה מראשיתה ועד סוף שנות השבעים של המאה העשרים. מתגלה קהילה ייחודית בעולם מהבחינה של עוצמת התנועה הציונית וההגמוניה שהשיגה בחיי הקהילה. המחקר מסביר את התופעה חלקית על רקע המקורות הליטאים המובהקים של יהודי דרום אפריקה אך בעיקר על יסוד מאפייניה המיוחדים של החברה הדרום אפריקנית המושתתת על שליטתו המוחלטת של המיעוט הלבן, המפוצל בעצמו בין שני מגזרים, האפריקנרי והבריטי, על חשבון הרוב הלא-לבן המורכב מהאפריקאים השחורים ומיעוטים אחרים, "צבעוניים" והודים.
גדעון שמעוני ערך מחקר חלוצי בארכיונים ובספריות בריטיות, שאת תוצאתו פרסם בסדרת מאמרים בנושא ההיסטוריה של הציונות בתוך ההקשר של החברה הבריטית, ובמיוחד במאבק בין הציונים לבין מתנגדיהם, בתקופה החשובה של המנדט הבריטי על ארץ ישראל והמאבק לייסוד מדינת ישראל. מחקרו התחקה אחר תהליך "כיבוש" הקהילה היהודית בבריטניה במאה ה-20 מידיהם של הלא-ציונים. מאמריו בנושא ראו אור בעיקר בכתב העת Sociology The Journal of Jewish שמתפרסם בלונדון.
ספרו של גדעון שמעוני Community and Conscience: The Jews in Apartheid South Africa שראה אור ב-2003 מנתח לעומק ובפירוט רב את התנהגות היהודים כקהילה וכפרטים בכל תקופת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. המחקר איננו מתיימר לשפוט את היהודים, אך מגיע מצד אחד למסקנה שהיהודים כקהילה לא עשו דבר משמעותי כנגד האפרטהייד, אולם מצד שני אין ספק שבין המתנגדים הלבנים לאפרטהייד, בלטו והשפיעו יחידים יהודים מעל ומעבר לכל פרופורציה ביחס למספרם באוכלוסייה.
( "Selig Brodetsky and the Ascendancy of Zionism in Anglo-Jewry (1939-1945)," The Jewish Journal of Sociology, vol. 22, no. 2, (December 1980): 125-161.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.