Loading AI tools
מין של צמח מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צַבָּר מָצוּי (שם מדעי: Opuntia ficus-indica) הוא אחד ממיני הקקטוס. אפילו שיובא לארץ רק לפני כמה מאות שנים, משוכות הצבר מזוהות עם הנוף הארצישראלי. פרי הצבר מכונה בישראל סָבְּרֶס, והיהודים ילידי ארץ ישראל שאלו את שמו והם מכונים צברים, קרי מחוספסים וקוצניים מבחוץ אך רכים ומתוקים מבפנים, כמו פרי הצבר העסיסי.
 צבר מצוי | ||
|---|---|---|
צבר מצוי בצד "שביל ישראל" | ||
| מצב שימור | ||
| ||
| מיון מדעי | ||
| ממלכה: | צומח | |
| מערכה: | בעלי פרחים | |
| מחלקה: | דו-פסיגיים | |
| סדרה: | ציפורנאים | |
| משפחה: | צבריים | |
| סוג: | צבר | |
| מין: | צבר מצוי | |
| שם מדעי | ||
 Opuntia ficus-indicaמילר, 1768 | ||
_sculpture_in_Petah_Tikva.JPG)
מקור שמו העברי של הצבר, בכינויו בערבית מדוברת, סבאר-صبار מן המילה "סָ֫בַּר"-صبر, שמשמעותה "סבלנות", בשל מיעוט צורכו בהשקיה. השם התקבל כמונח רשמי בעברית, הגם שבערבית המונח הרשמי הוא תרגום מילולי של שמו המדעי "תאנה הודית קוצנית". מוכרת גם אטימולוגיה עממית, שהצבר קיבל את שמו מתכונתו "לצבור מים"[2].
הצבר המצוי מסועף מאוד, דמוי עץ או שיח ומגיע עד גובה של 7 מטרים. הפרקים מוארכים, גודלם כמחצית המטר והם בעלי זיפים צהובים. הפירות אדמדמים עם גוון צהבהב ומשמשים למאכל. גבעולי הצבר רחבים ודמויי עלים, ואילו עלי הצבר הם בעצם הקוצים[3]. מבחינת ההלכה נחשב הצבר לעץ.
מוצאו של הצבר, כמרבית מיני הקקטוסים, הוא באמריקה, במרכז מקסיקו ובדרומה[4], שם הוא משמש גידול חשוב לא פחות מהתירס. הצבר נחשב במקסיקו לצמח לאומי ואף מופיע על סמל המדינה. עוד לפני זמנו של קולומבוס התפשט הצבר ברחבי אמריקה, משם הועבר, במאה ה-16, על ידי הכובשים הספרדים לספרד וממנה נדד לארצות רבות בעולם. עיקר גידולו מחוץ ליבשת אמריקה הוא באגן הים התיכון - בצפון אפריקה, וכן באיטליה ובסיציליה[5]. המועד המדויק שבו נקלט הצבר בארץ ישראל אינו ידוע, אבל רבי חיים ויטאל מזכיר כבר בראשית המאה ה-17 את סגולותיו הרפואיות.[3] בשל תנאי האקלים בארץ זרעי הצבר אינם יכולים לנבוט בקרקע, והוא מתפשט אך ורק בעזרת האדם או באופן טבעי באמצעות רבייה וגטטיבית, כאשר הענפים נופלים לקרקע ומשתרשים בה. בשל כך אין חשש ממשי שהצבר יהפוך מין פולש המסכן את הצמחייה המקומית.
בנוסף לשימוש בפרי הצבר לאכילה, שימשו הצברים למניעת ארוזיה וסחף של קרקעות. לארץ ישראל הובאו הצברים כמצע חי לגידול וקצירת כנימת קוכיניאל לייצור צבען בגוון אדום שני, כרמין[6]. במחצית השנייה של המאה ה-19, עם התפתחות תעשיית הצבעים הסינתטית, קרסה תעשיית הכנימה המקומית, והצבר הפך לצמח משוכות, שסימן גבולות בין חלקות חקלאיות ובין כפרים. במלחמת העולם הראשונה התקשו הבריטים לכבוש את עזה כבר בהתקפה הראשונה עליה, בשל משוכות הצברים שעמדו בדרכם[7].
רבי חיים ויטאל הציע כאמור כבר בראשית המאה ה-17 להשתמש בצבר לרפואה, בין השאר כחומר לשיכוך כאבים במריחה ולטיפול בטחורים. רבי רפאל מרדכי מלכי, איש ירושלים מן המאה ה-17 המליץ על עלי הצבר הירוקים נגד כאב ראש ונזלת, ואילו רבי דוד די סילבה, נכדו של רבי רפאל מרדכי מלכי, הציע להשתמש בצמח לחיזוק[3]. פרי הצבר עשיר בוויטמינים, בעיקר ויטמין C, ובמינרלים, בעיקר סידן, אשלגן ומגנזיום. גם היום הפרי מומלץ ברפואה העממית לחיזוק המערכת החיסונית וכן כנוגד חמצון ולטיפול בבעיות בדרכי העיכול[8]. פרחי הצבר משמשים לטיפול בהגדלה של בלוטת הערמונית[9] בחלק מסוגי הרפואה הסינית וההומאופתיה מייחסים לפירותיו סגולות מרפא לזירוז קרישת דם.
הצבר הוא הקקטוס הנפוץ ביותר בעולם והחשוב ביותר מבחינה מסחרית[10]. לא רק הפרי, גם גבעולי הצבר העסיסיים נאכלים, טריים בסלטים ואחרי בישול. בנוסף לאכילת הפרי הטרי, ניתן להשתמש בפרי הצבר גם לסחיטת מיץ, וכן להכנת ליקרים.
בדרום מערב ארצות הברית משתמשים בעלי הצבר, שהם עתירי חלבון, להאכלת בהמות[10].
.jpg)
מאז ראשית שנות ה-90 מגדלים בישראל צברים דלי קוצים לתצרוכת מקומית ולייצוא, בעיקר מן הזן המכונה עופר, אבל גם מזן רזי הירוק ומרובה הקוצים, וגם צבר אדום, המשמש בעיקר לנוי, אך פריו האדום-כהה אכיל, ומעניק צבע ללפתנים ולריבות[11]. שטחי החוות הגדולות לגידול צברים, צמח שמותאם לאזורים מדבריים ומועטי מים, מצויים בצפון הנגב (פתחת שלום) וברמת הנגב (בין דימונה לירוחם). בסך הכול משתרעים שטחי גידול הצברים החקלאיים על פני 2,000 דונם, שאותם מגדלים 20 חקלאים[12]. בשיא פריחתו של הענף, בשנת 1997, עלה הייצוא המקומי מישראל על 175 טונות ומאז פחת[13].
ללא התערבות יד אדם הצבר מניב פרי בתחילת הקיץ ובמהלכו, אבל בחוות חקלאיות מתקדמות ניתן להגיע לתנובה של עד עשרה חדשים בשנה[11].
באוגוסט 2013 התגלו צמחי צבר רבים בגליל כשהם קמלים ומכוסים בשכבה לבנה דמוית אבקה. לאחר בדיקות שנערכו במעבדות מכון וולקני התברר כי האחראית לדבר היא כנימה טפילית מהמין Dactylopius opuntiae (בעברית: אֶצבַּרית ממאירה), אשר גורמת למות הצבר. במספר מקומות ברחבי העולם נהוג השימוש בכנימה זו לצורכי הדברה ביולוגית של צמחי צבר שוטים וככל הנראה חדרה לישראל כתוצאה מיבוא של צמחים שלא עברו בדיקה של משרד החקלאות[12].
ערך מורחב – צבר (קבוצה אתנית)בראשית המאה ה-20, עם ראשית העלייה הציונית, הפך שם הצמח והפרי לכינוי לדור הבנים של העולים. רבים משייכים את טביעת הביטוי לעיתונאי אורי קיסרי, שפרסם, ב-1931, בעיתון "דואר היום", פיליטון בשם "אנחנו עלי הצבר"[14]. אבל קדמה לו בשנים ארוכות הציירת אירה יאן, שעלתה בעלייה השנייה, וכבר בעשור הראשון של המאה ה-20 ציירה דמות שעשויה מעלי צבר[15]. דמות הצבר הייתה מזוהה תרבותית עם מי שדיבר עברית במבטא מקומי, והשתייך למוסדות המזוהים עם תנועת העבודה: קיבוצים ומושבים, תנועות נוער, ארגונים צבאיים (בעיקר הפלמ"ח), וייצג דמות לא-גלותית. בשנות ה-40 וה-50 בלטה היצירה התרבותית הצברית בספרות, בתיאטרון, באמנות הפלסטית ובשפת העיצוב. כך למשל נולדה דמותו של שרוליק, פרי מכחולו של הקריקטוריסט דוש[14].
ההזדהות עם דמותו התרבותית של הצבר הלוחם, שהוא מחוסר מאפיינים גלותיים, החלה לאבד מכוחה עם מלחמת ההתשה, ועוד יותר לאחר מלחמת יום כיפור, כאשר הניצחונות במלחמה חדלו להיות חד-משמעיים. "המהפך" הפוליטי ב-1977, עם התמורות החברתיות בישראל והתפוררות אתוס הסוציאליזם, עלייתם של רעיונות השוק החופשי ומימושם החל משלהי שנות ה-70 של המאה ה-20, איבד מושג הצבר את בכורתו לטובת מגוון דימויים חדש וגלובלי. בצד התמורות בחברה הישראלית, עבר העולם כולו מהפך תרבותי, עם התפשטות החשיבה הפוסט מודרניסטית, שגם היא הציגה את מיתוס הצבר כרדוד.[14]
עם זאת, בצד היצירה התרבותית הפורה מאוד באמנות של תקופת היישוב וראשית שנות המדינה, הותיר מיתוס הצבר אחריו כמה וכמה סמלים: את קישקשתא, גיבור הסדרה "מה פתאום", בובת יד בצורת צמח צבר שקיבלה, מאז ששודרה בשלהי שנות ה-70, אזכורים ושידורים חוזרים רבים, את ליקר הסברה, שמייצר יקב בנימינה כבר יותר מ-50 שנה, את טנק סברה שפיתחה ישראל בעשור הראשון של האלף לשימוש חיל השריון הטורקי, וגם גיבורת-על בחוברות הקומיקס יקום מארוול.
קטיף ומכירת סברסים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1960Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
