Loading AI tools
רב ופוסק ליטאי חרדי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב שלמה זלמן אוירבך (נכתב גם אויערבאך; כ"ג בתמוז ה'תר"ע, 30 ביולי 1910 – כ' באדר א' ה'תשנ"ה, 19 בפברואר 1995) היה ראש ישיבת קול תורה, מחשובי פוסקי ההלכה במאה העשרים.
לידה |
30 ביולי 1910 כ"ג בתמוז ה'תר"ע ירושלים, האימפריה העות'מאנית |
---|---|
פטירה |
19 בפברואר 1995 (בגיל 84) כ' באדר א' ה'תשנ"ה ירושלים |
מקום קבורה | הר המנוחות |
מדינה | ישראל |
השכלה | ישיבת עץ חיים |
תקופת הפעילות | ? – 19 בפברואר 1995 |
השתייכות | יהדות חרדית |
תחומי עיסוק | הלכה, תלמוד, דת ומדע, רפואה והלכה |
תפקידים נוספים | ראש ישיבה |
רבותיו | אביו, הרב חיים יהודה לייב אוירבך, הרב איסר זלמן מלצר, הרב שמשון אהרון פולנסקי |
תלמידיו | הרבנים יהושע ישעיה נויבירט, ישראל מאיר לאו, אביגדר נבנצל, יצחק יעקב פוקס ועוד |
חיבוריו | שו"ת מנחת שלמה |
אב | חיים יהודה לייב אוירבך |
צאצאים | |
חתנים |
|
פרסים והוקרה | פרס הרב קוק לספרות תורנית (1945) |
נולד בשכונת שערי חסד בירושלים לצביה ולרב חיים יהודה לייב אוירבך, ראש ישיבת המקובלים שער השמים. משפחת אביו היא משפחה חסידית, מצאצאי בעל תולדות יעקב יוסף מפולנאה (אבי המשפחה היה הרב אברהם דוב אוירבך, חתנו של בעל ה'תולדות יעקב יוסף', שהיה מחותנו של הבעל שם טוב). אמו צביה משתייכת למשפחת פרוש הירושלמית, והוא נקרא על שם אבי אמו, הרב שלמה זלמן פרוש.
למד בתלמוד תורה עץ חיים, בפרט אצל הרב אברהם חיים הקלמן[1]. לאחר מכן למד בישיבת עץ חיים, שם היה לתלמידו המובהק של הרב איסר זלמן מלצר, שהסכים על ספרו מאורי אש שיצא לאור בשנת תרצ"ה, ואף הביא מתורתו בספר אבן האזל. ספרו זה, שהוציא בגיל 24, קיבל הסכמות גם מהרב חיים עוזר גרודזנסקי, הרב אברהם יצחק קוק, אביו הרב חיים יהודה לייב והרב אבא יעקב הכהן בורוכוב[2]. בי"ד באדר ה'תר"צ נישא לחיה רבקה רוחמקין. לאחר נישואיו למד בישיבת עץ חיים ומשנת תרצ"ה למד אחר הצהרים גם בכולל של הרב צבי פסח פרנק, "מדרש בני ציון", שהתמקד בסדר זרעים ובהלכות מצוות התלויות בארץ. את חידושיו פרסם בביטאון המוסד כרם ציון ובספרים מעדני ארץ על שביעית ותרומות. כמו כן למד בבית המדרש אוהל תורה, בראשות הרב שמואל יצחק הילמן בשכונת רחביה.
עשה "שימוש חכמים" אצל "הגאון מטשיבין" - רבי דב בריש ווידנפלד, רבי שמשון אהרון פולנסקי מטפליק, רבי זליג ראובן בנגיס ורבי ליב הורביץ. נודע כפוסק חדשני ומקיף, הבקי בחידושי הטכנולוגיה. באדר ה'תש"ט התמנה כראש ישיבת קול תורה, תפקיד שבו שימש במשך 46 שנה, עד לפטירתו. גר כל חייו בשכונת שערי חסד בירושלים. היה מפורסם בעדינותו כלפי הזולת ובמאור פניו כלפי כל מי שפגש בו. אף על פי שהוצעו לו תפקידי רבנות כמו רבנות העיר ירושלים, הרב אוירבך לא הסכים מעולם לשאת במשרה רבנית נוספת. עם הקמת בית הדין הגדול לערעורים נתבקש על ידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג לשמש כדיין שם, ובעצה עם החזון איש סירב גם להצעה זו[דרוש מקור]. הרב אוירבך הפך במהרה לסמכות תורנית שרבים מהארץ ומחו"ל פנו אליה. כיהן כנשיא המרכז הארצי לטהרת המשפחה[3].
על אף שנמנה עם הציבור החרדי, היה מקובל על כל פלגי היהדות הדתית האורתודוקסית. הרב אוירבך חלק כבוד רב לרב אברהם יצחק הכהן קוק, שאותו כינה "מרא דאתרא דארץ ישראל" וכן "הרב" סתם. הרב קוק סידר את הקידושין בחתונתו, שימש ככהן הפודה לבנו בכורו, לימים הרב שמואל אוירבך, וכסנדק לבנו השני, לימים הרב אברהם דב אוירבך[4], וכאמור לעיל אף נתן הסכמה לספרו הראשון "מאורי אש"[5]. הוא סירב לשמוע פסקי הלכה של רב שזילזל בפומבי בכבודו של הרב קוק[6]. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנים תש"ג–תש"ד. מסופר שכאשר בחור בישיבה ביקש רשות לנסוע לקברי צדיקים בצפון, השיב: "בשביל להתפלל על קברי צדיקים יש צורך לנסוע עד הגליל? כשאני מרגיש צורך להתפלל על קברי צדיקים אני הולך להר הרצל, לקברי החיילים שנפלו על קידוש השם"[7] עם זאת, בנו הרב עזריאל הכחיש סיפור זה[8] והוא בעצמו לא הרבה להתפלל על קברי צדיקים[9].
התרחק מעיסוק פוליטי. בשנת ה'תשמ"ח (1988) סירב להביע עמדה בשאלת הפילוג בתנועת אגודת ישראל[10].
נפטר בירושלים ביום שני, כ' באדר א' ה'תשנ"ה (20 בפברואר 1995). הלווייתו התקיימה בירושלים, ביום פטירתו. מסע ההלוויה היה מהגדולים שבהלוויות מנהיגי הציבור החרדי בישראל, והשתתפו בו על פי הערכת המשטרה כ-300,000 אנשים, בהם רבים מהציונות הדתית. נקבר בהר המנוחות בירושלים.
על שמו קרויים שכונת רמת שלמה בירושלים. כמו כן הוקמו על שמו ישיבת משכן שלמה בירושלים, רשת הכוללים והישיבות עטרת שלמה, תלמוד תורה חכמת שלמה בירושלים וישיבת חכמת שלמה בבני ברק. על שם ספרו קרוי רחוב "מנחת שלמה" בערים פתח תקווה, ביתר עילית, בית שמש ונתיבות.
כמעט כל יצירתו של הרב אוירבך מתמקדת בתחום ההלכה בעיקר וגם בפרשנות לתלמוד. הוא לא השאיר בכתובים מדברי הגות, הדרשות או שיחות מוסר שלעיתים רחוקות היה נושא מהן בישיבתו. על אף שאביו היה מקובל, אין שום נוכחות של רעיונות הקבלה בפסקיו, ולא ידוע שהוא עסק בה כלל. עיקר יצירתו ההלכתית אינה בספרים שכתב אלא במאמרים רבים שפרסם, ובתשובות הלכתיות שנתן בכתב ובעל פה, חלקן כונסו אחר כך בספרים. נושאי התשובות והמאמרים שונים ומגוונים, וכוללים עיונים תלמודיים ומעשיים, פסקים בשאלות של האדם הפרטי, מצוות התלויות בארץ ועוד. עם זאת, עיקר עיסוקו בהלכות הנוגעות להתנהגות היומיומית של הפרט, ורוב תשובותיו מתייחסות לחלקים "אורח חיים" ו"יורה דעה" שבשולחן ערוך. כחלק מנטייה זו, היווה את הסמכות ההלכתית מאחורי הספר "שמירת שבת כהלכתה" של הרב יהושע ישעיה נויבירט.
עיסוק נרחב הקדיש לשאלות בנושאים טכנולוגיים ורפואיים, והוא נחשב לבר הסמכא ההלכתי בנושאי רפואה והלכה. הרב יזם, לדוגמה, ניסויים מדעיים כדי לקבוע עקרונות בהלכה כגון קביעת רגע המוות וקביעת מידת החום המינימלית לעניין איסור בישול. חיבורו הראשון, "מאורי אש", הוקדש לסוגיה טכנולוגית – חשמל בשבת. נושאים נוספים בתחום זה בהם עסק הם הפריה מלאכותית, מתקני גרמא בשבת ועוד.
מקורותיו העיקריים לפסיקה הם התלמוד, מפרשיו והפוסקים הראשונים והאחרונים, אך בולטים בתשובותיו השיקולים הערכיים והאנושיים. הסברא הישרה מהווה אצלו מקור מרכזי להכרעה, והמונח 'נראה' חוזר אצלו הרבה. הוא מדגיש את הצורך להבחין בין שורת הדין ובין גזרות, ופעמים רבות נוטה להקל בדין מפני שבזמננו אין לגזור גזרות חדשות. בכמה מקרים הוא מסיק מסקנות חדשניות ביותר, אך במקרים מסוימים הוא מדגיש שאין כוונתו לפסוק למעשה אלא אם כן יסכימו איתו גדולי הפוסקים.
הרב אוירבך התבלט ברוחב התחומים שבהם התפרסה מומחיותו, שכללו אגפים רבים בהלכה וממשקיה עם העולם המודרני. הוא גם נודע במיוחד בקשריו עם חוגים שונים ובכבוד שרחש לכל. הרב יעקב אריאל תיאר כך את מעמדו:
הרב אויירבך היה באמת שר התורה בכל תחומי החיים. ברפואה, בטכנולוגיה, במצוות התלויות בארץ, בחושן משפט ובאבן העזר. יכולת לשאול אותו בכל דבר
לדעתי גם הרב אויירבך זכה להתקבל בזכות אישיותו... היה אפשר לראות את הפשטות והענוותנות שלו... כל מה שהוא אמר - בין מותר ובין אסור - הוא אמר בנעימות... לפעמים המידות של האדם משפיעות על התקבלותו. גדלותו של האדם אינה נמדדת רק בידע שלו אלא גם באישיותו.— יערב שיחי - שיחות עם הרב יעקב אריאל, הרב ארלה הראל, עמ' 331/338
קבע שמצב של פיקוח נפש שניתן להתגבר עליו באופנים מסוימים, אינו יוצא מגדר פיקוח נפש הדוחה שבת. ולפיכך, גם אם יש יכולת לטפל טיפול מסוים שימנע את היות המצב סכנת חיים, יש לטפל את הטיפול היעיל המקסימלי, אף אם הדבר כרוך בחילול שבת. כך, לדוגמה, חתך שעקרונית יכול לפתח זיהום המביא לסכנת חיים – נידון כפיקוח נפש הדוחה שבת עבור תפירתו, במקרה שהיא אכן יעילה עבורו יותר, גם אם ניתן לבטל את הסכנה על ידי שימוש באנטיביוטיקה[11].
קבע כי חום שהיד סולדת בו אינו פחות מ-46 מעלות צלזיוס. הרב אוירבך הסתמך על הגמרא האומרת שבית השחיטה צונן[12], נמצא שעד טמפרטורה זו אין ספק שאין זה חום שהיד סולדת בו. על פי מדידות שערך מצא שחום אותו מקום בשעת השחיטה אינו עולה על ארבעים ושש מעלות[13]. בעניין זה נחלק עליו החזון איש, שקבע כי מארבעים מעלות ומעלה כבר יש לחשוש שנחשב חום שהיד סולדת בו.
ספרים שפורסמו בחייו:
ספרים שיצאו לאחר מותו:
הרב ד"ר אמיר משיח, הרב ד"ר נריה גוטל ואחרים טענו שחלק מהספרים שיצאו לאחר פטירתו נערכו באופן מגמתי ואינם כוללים למשל פסקים התומכים בהיתר המכירה וכן שהעורכים הרשו לעצמם למחוק מילים שהרב כתב[16][17].
ילדיו
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.