Remove ads
ריח כף הרגל הוא סוג של ריח גוף היוצא מכפות הרגליים של בני האדם. ריח זה נחשב לבלתי נעים, אם כי הוא יכול להיות גם מוקד משיכה והתמכרות למי שיש להם פטיש לכפות רגליים, ובאופן ספציפי יותר לאנשים הנמשכים לריחות גוף, תופעה המכונה "אולפקטופיליה".[1]
הסיבה העיקרית לריח בכף הרגל היא זיעה. הזיעה כשלעצמה היא חסרת ריח, ועם זאת, היא יוצרת סביבה נוחה לשגשוג חיידקים מסוימים, ואלו יוצרים חומרים ריחניים. חיידקים אלה נמצאים באופן טבעי על העור כחלק מהמיקרואורגניזם האנושי.
החלק הקדמי של כף הרגל מייצר יותר זיעה.[2]
הריח מתעצם כתוצאה מגורמים המגבירים הזעה, כגון נעילת נעליים סגורות. גם גריבת גרביים יכולה ללכוד את שערות הרגל, במיוחד באזור האצבעות, ועלולה לתרום להעצמת הריח על ידי הגדלת שטח הפנים שבו חיידקים יכולים לשגשג.
בהתחשב בכך שהגרביים נמצאות במגע ישיר עם כפות הרגליים, גם החומרים שהן עשויות מהם יכולים להשפיע על ריח כף הרגל. חומרים סינתטיים כגון פוליאסטר וניילון יוצרים יותר מחנק ופחות אוורור לכף הרגל מאשר חומרי כותנה או צמר, ובכך מגבירים זיעה וריחות. מנגד הם יכולים להפחית את שכיחותן של שלפוחיות בכף הרגל על ידי יצירת נימיות (קפילריות) שמוליכות את הזיעה. בשל הגברת הריח של חומרים אלו, מטפלים בגרביים סינתטיים בכימיקלים שונים כדי לסייע בהפחתת הריח.[3]
נעילת נעליים סגורות (כגון נעלי בלט) ללא גרביים מובילה למצב של הצטברות זיעה, תאי עור מתים, לכלוך, שמנים, וכן לגורמים נוספים לצמיחה חיידקית המגבירה את הריח. פעולת הנעה והגבהה של הנעליים בכל פעם שכפות הרגליים מתחילות להרגיש "חמות" או מזיעות יכולה לסייע בהפחתת הריח הנובע באזור.
Remove ads
ריח כף הרגל מתואר לעיתים קרובות כריח סמיך וצפוף ודומה לריחם של גבינה, חומץ מאלט או אמוניה. חיידקי ברביבקטריום (אנ') נחשבים לגורם העיקרי של ריחות בכף הרגל, מאחר שהם בולעים עור מת שעל כפות הרגליים, ותוך כדי תהליך הבליעה הם ממירים את חומצת האמינו מתיונין לתוך מתאנתיול, שהוא גז חסר צבע עם ריח גופריתי ייחודי המזכיר כרוב רקוב. העור המת שיוצר את התהליך הנזכר נפוץ במיוחד על סוליות כפות הרגליים, וכן בין האצבעות. חיידקי הברביבקטריום מצויים גם בכמה סוגי גבינות כגון גבינת לימבורגר, ולכן ריח כף הרגל לעיתים מזכיר ריח של גבינות מסוימות.[4]
חומצה איזובליתית, שהיא מקור נוסף לריח כף הרגל, מיוצרת על ידי סטפילוקוקוס אפידרמידיס, מין חיידק הנמצא בדרך כלל על עור האדם,[5] וכן גם הוא נמצא במספר סוגים שונים של גבינות.
מיקרואורגניזמים אחרים המפיצים את ריח כף הרגל כוללים את הקורינבקטריום, המיקרוקוסקי והפיטירוספורום.[6]
בארט קנולס מאוניברסיטת ווגנינגן החקלאית שבהולנד זכה בשנת 1996 בפרס איג נובל ההומוריסטי,[7] על כך שהוכיח כי יתושת הגמביה ממשפחת הכולכיתיים, הידועה בכך שמעבירה את מחלת המלריה בעקיצותיה, נמשכת במידה שווה לריח גבינות לימבורגר ולריח כפות רגליים אנושיות.[8]
Remove ads
שמירה על היגיינת כף הרגל היא הדרך הטובה ביותר למנוע את הריח הנובע ממנה, כיוון שהיא מחסלת את החיידקים הגורמים לריח, לדוגמה, על ידי קילוף תאי עור מתים. כך, בטיפולי פדיקור נוהגים לקלף תאי עור מתים בעזרת אבן פומיס ובדרכים נוספות.[9]
כפות רגליים או גרביים מלוכלכות יכולות לתרום לריח. גרביים העשויות מחומרים סינתטיים נוטות להסריח יותר מאשר גרביים העשויות מבדים טבעיים או מבודדים, כגון תערובת של כותנה ופוליאסטר.
הליכה בנעלי פיפ-טואו פתוחות, בכפכפים או ברגליים יחפות יכולה אף היא לתרום למניעת התפתחות הריח, עקב אוורור כפות הרגליים במצב זה, אם כי במצב זה צריך לרחוץ את הלכלוך הנדבק באופן טבעי לכפות הרגליים בהליכה בכפות רגליים חשופות, פעולה המומלצת גם בלי קשר להליכה היחפה על מנת לשמור על כפות רגליים רכות ללא התייבשות העור.[10][11][12]
סודה לשתייה משמשת כתכשיר ביתי וזול למניעת ריח בכף הרגל. עם זאת, היקף השפעתה על החיידקים הספציפיים הגורמים לריח אינו ברור דיו. שימוש בתמיסה המכילה כ-10% אקונומיקה ביתית ו-90% מים, הורגת את החיידקים הגורמים לריח בכפות הרגליים. ניתן להשתמש במברשת כדי לנקות בין אצבעות כף הרגל. שטיפת כפות הרגליים פעמיים ביום עם תרכובת איזופרופנול היא תכשיר ביתי נוסף למניעת ריח בכפות הרגליים.
תכשירים ביתיים נוספים שאפשר להשתמש בהם לצורך מניעת הריח בכפות הרגליים הן: חומץ תפוחים,[10] שמן זית עם מלח ושמן עץ התה,[12] ותכשירים רבים נוספים.
כמו כן, פותחו כמה אבקות ופחם פעיל, לצורך מריחתם על מדרסי הנעליים, במטרה למנוע ריח של כף הרגל על ידי כך שנמנעת הזעת האזור, ובכך נשמרות כפות רגליים יבשות, והריח לא מתפתח.
Remove ads
ריח כף הרגל הוא אחת הצורות הנפוצות ביותר של אולפקטופיליה (אנ') (משיכה לריחות גוף). במחקר שנערך בשנת 1994, 45% מאלה שהגדירו את עצמם כבעלי פטיש לכפות רגליים נמצאו כנמשכים לריח גרביים או כפות רגליים ריחניות ומסריחות.[13]
הפסיכולוג והנוירולוג זיגמונד פרויד, מאבות הפסיכואנליזה, ומי שכינה את תופעת האולפקטופיליה בשם זה, ראה באולפקטופיליה את אחד מהגורמים הראשיים להתפתחות הפטיש לכפות רגליים אצל אנשים. לטענתו, נטיית המשיכה לכפות רגליים היא נרכשת ואינה מולדת, ואנשים פיתחו את הנטייה לאחר שמגיל צעיר התמכרו לריח כף הרגל, דבר שבשלב מאוחר יותר גרם להם לפתח משיכה לכף הרגל עצמה.[14]
Remove ads
- ריח רע מכפות הרגליים: איך מונעים את זה וכיצד מטפלים?, באתר מאקו, 2 במרץ 2020
- רינה זיסמנוביץ, מתי ריח רע מהרגליים מבשר על סכנה בריאותית?, באתר ynet, 31 באוקטובר 2012
- "פתרונות טבעיים לבעיית ריח רע בכפות הרגליים", באתר "בא-במייל"
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads