ערך זה עוסק ברשימת הקיסרים. אם התכוונתם לעבודתו של קיסר רומא, ראו קיסר רומא.
הקיסרות הרומית התאפיינה בצורת ממשל אוטוקרטית, ושלטה על שטחים רחבי הידיים אותם כבשה באירופה ובמזרח התיכון, למעשה סביב כל אגן הים התיכון (שהרומאים קראו לו "הים שלנו", Mare Nostrum).
בראש האימפריה עמד קיסר (Imperator). המילה העברית "קיסר" (כמו גם בשפות אחרות) באה משמו של יוליוס קיסר, שהכריז על עצמו כשליט יחיד ברומא העתיקה. תוארו של יוליוס קיסר היה בעצם דיקטטור, ורק יורשו אוגוסטוס, שאומץ על ידיו כבן וצירף לשמו את השם "קיסר", נחשב לקיסר הראשון של הקיסרות הרומית. תואר תפקידם של הקיסרים במאות הראשונות של הקיסרות היה פרינקפס ("ראשון האזרחים"). בתקופת הטטררכיה ("שלטון הארבעה", כעבור שנים רבות) שימש התואר את שני הזוטרים בשליטי האימפריה, שהיו כפופים לשני האוגוסטוסים – השליטים הבכירים. על פי הסדר הזה נוהלה האימפריה על ידי ארבעה אנשים: שני שליטים ראשיים שנשאו בתואר 'אוגוסטוס', כשלכל אחד מהם כפוף סגן – 'קיסר'.
מונה על ידי גלריוס ל"אוגוסטוס" המערב ב-308, אם כי למעשה שלט רק על פאנוניהתראקיה ואילריקום במזרח האימפריה. לאחר מותו של גלריוס בשנת 311 משל יחד עם מקסימינוס דאיה על חלקה המזרחי של האימפריה. משנת 313 משל לבדו על האימפריה המזרחית במקביל לקונסטנטינוס שמשל באימפריה המערבית
כקיסר ואוגוסטוס במערב 306–323, כשליט יחיד על כל האימפריה 323–337
שושלת קונסטנטינוס
לאחר מות אביו, קונסטנטיוס כלורוס, שהיה אוגוסטוס המערב, הוכרז קונסטנטינוס כ"אוגוסטוס" על ידי חייליו. במקביל מונה סוורוס ל"אוגוסטוס" על ידי גלריוס. באופן הדרגתי הוא השתלט על חלקיה השונים של האימפריה הרומית עד שבשנת 323 איחד את כולה תחת שלטונו. קונסטנטינוס ידוע כקיסר ש"ניצר" את האימפריה הרומית, אף על פי שרק הפך אותה לדת מותרת, והוא עצמו, בניגוד למה שמקובל לחשוב, התנצר רק כאשר נטה למות. הקיסר שאכן ניצר את האימפריה היה תאודוסיוס הראשון.
ו.א. קולדוואל, א.ה. מאריל, עריכה: מיכאל זיו, תרגם: דניאל שר, קורות העולם-תולדות האנושות מראשיתה ועד ימינו, הוצאת מסדה, תשי"ז, חלק שלישי, "הציוויליזציה של הרומאים", פרק 8: "הרומאים בתקופת הקיסרות", עמוד 193–220.