קונסטנטיוס השני

פלאביוס יוליוס קונסטנטיוס (7 באוגוסט 317 - 3 בנובמבר 361), היה בנו של קונסטנטינוס הגדול ועם מותו הפך לשליט ולקיסר רומא בין השנים 337 ל-361 תחילה ביחד עם אחיו ולאחר מכן כשליט יחיד. שלטונו התאפיין בלחימה בין טוענים לכתר ומוקדי כוח באימפריה הרומית ואויבים מבחוץ. בתקופתו זכתה המינות האריאנית לתקופת חסד קצרה בתמיכתו, בגין עובדה זו אבות הכנסייה וההיסטוריונים הנוצרים מתארים אותו בצבעים של שליט העוין את הזרם המרכזי בנצרות. ההיסטוריון אמיאנוס מרקלינוס שהיה קרוב לחצר הקיסר מתאר אותו כאדם בעל מצפון אך גאוותן וטיפש שהיה טרף קל לשרלטנים ומְלַחֵכי פִּנְכָּה.

קונסטנטיוס השני
Flavius Julius Constantius

ככל הנראה פסל של קונסטנטיוס השני שנמצא בחפירות ארכאולוגיות בקולוסיאום בשנת 2013
לידה	7 באוגוסט 317 סִירְמִיוּם, האימפריה הרומית
פטירה	3 בנובמבר 361 (בגיל 44) קיליקיה, טורקיה
מדינה	רומא העתיקה, האימפריה הביזנטית
בן או בת זוג	בתו של יוליוס קונסטנטיוס אוסביה פאוסטינה
קיסר רומא 22 במאי 337 – 3 בנובמבר 361 (24 שנים) קיסר האימפריה הביזנטית 22 במאי 337 – 5 באוקטובר 361 (24 שנים) → קונסטנטינוס יוליאנוס הכופר ←

פסל של קונסטנטיוס כשהיה צעיר

ביוגרפיה

קונסטנטיוס נולד בשנת 317 בעיר סירמיום בפרובינציית פאנוניה, בנו השלישי של האוגוסטוס קונסטנטינוס הגדול והשני מאשתו השנייה פאוסטה בתו של האוגוסטוס מקסימיאנוס. הוא קיבל את התואר קיסר מאביו ביום 13 בנובמבר 324. בשנת 336 הוא נשלח לפקד על הלגיונות הרומאיים במזרח מול איום מחדש של האימפריה הסאסאנית שניצלה חוסר שקט בארמניה על מנת לפתוח בפעולות מלחמתיות כנגד הפרובינציות המזרחיות של האימפריה. הסאסנים הצליחו תחילה לפרוץ את גבולות האימפריה הצבא הסאסאני שטף דרך מסופוטמיה וכבש את העיר אמידה (דיארבקיר). הגלגל התהפך משהגיע התגבורת הרומאית בפיקודו של קונסטנטיוס השני ובסדרת קרבות דחקו את הסאסאנים לאחור וביצרו את מבצרי הגבול.

תפיסת השלטון

בשנת 337 נפטר קונסטנטינוס הגדול בעיר שנקראה על שמו קונסטנטינופול. קונסטנטיוס ערך לאביו האוגוסטוס הלוויה מפוארת וקבר אותו בכנסיית השליחים הקדושים. מותו של קונסטנטינוס סימן תחילתו של מסע טיהורים ללא רחמים בקרב בני משפחתו ויורשיו הפוטנציאליים. אף על פי שהמקורות של התקופה לא מצביעים על קונסטנטיוס כיוזם מרחץ הדמים אין ספק כי הוא (ואחיו בניו של קונסטנטינוס הגדול) היו המנצחים והמרוויחים הגדולים מתוצאותיו. אין ספק כי קונסטנטיוס היה מעורב בעקיפין או ישירות בטיהור במטרה להסיר איומים פוטנציאליים על שלטונו. בטבח נרצחו שניים מדודיו ו 6 מבני דודיו ובהם חניבליאנוס (Hannibalianus) גיסו של קונסטנטיוס מנישואים לאחותו קונסטנטינה ובסופו נותרו בחיים אחיו הבכור של קונסטנטיוס - קונסטנטינוס השני ואחיהם הצעיר קונסטנס ו3 מבני דודיו קונסטנטיוס גאלוס (Constantius Gallus), יוליאנוס הכופר ונפוטיאנוס (Nepotianus). ככל הנראה גילם הצעיר של הניצולים ומעמדם השולי בהיררכית הכוח הרומאית מנעו את הצורך להוציאם להורג.^[1]

משהתגבשה אחיזתם בשלטון קונסטנטיוס ואחיו נפגשו בעיר סירמיום זמן קצר לאחר מכן וסיכמו על חלוקת שטחי האימפריה ביניהם. קונסטנטיוס קיבל את הפרובינציות המזרחיות ובהן תרקיה, סוריה ומצרים וקבע את מושבו בקונסטנטינופול. קונסטנטינוס השני קיבל את השליטה על בריטניה וגאליה היספניה והיה עוצר לקונסטנס שרשמית שלט על איטליה אפריקה איליריקום פאנוניה ומקדוניה.

מלחמה מול האימפריה הסאסאנית

בעוד קונסטנטיוס עוסק בביסוס שלטונו באימפריה ניצל השליט הסאסאני שאפור השני את ההזדמנות ופלש בכוח רב אל השטח הרומאי בצבא שכלל פילי מלחמה אך מול התנגדות עיקשת של חילות המצב הרומאיים נאלץ לסגת. קונסטנטיוס ניהל משנת 338 עד לשנת 350 מלחמת התשה מול הכוחות הפרסיים, אסטרטגיה שמנעה מהפרסים אפשרות להשתמש ביתרון ההפתעה ושלל מהם את היוזמה הטקטית, הכוחות הרומאיים ערכו מספר פשיטות אל תוך השטח הפרסי אך ככל העימות נוהל על ידי הצבא הרומאי מעמדות הגנה וביצורים והפרסים ערכו התקפות שנסתיימו במערכות מצור שכשלו בדרך כלל והותירו את השליטה בידי הרומאים ככלל נמנע קונסטנטיוס ממסעות מלחמה וקרבות בהיקף משמעותי. אסטרטגיה זו שבסיכומו של דבר השיגה את מטרתה ומנעה מהפרסים אפשרות שליטה בפרובינציות המזרחיות מנעה גם את התהילה של הניצחון מקציני הצבא והיוותה שינוי מהותי מהאסטרטגיה הרומאית המסורתית של מסעות מלחמה אל תוך השטח הפרסי מסורת שלעיתים הסתיימה בתבוסות קשות מאידך זכתה איסטגיית ההתשה של קונסטנטיוס לקיתונות של בוז ותוארה כפחדנות ופגיעה במורל החיילים. עם זאת האסטרטגיה של קונסטנטיוס הוכיחה עצמה במבחן המציאות ומשעזב האוגוסטוס את הפרובינציות המזרחיות נמנעו הסאסאנים ממתקפות בהיקף משמעותי. ^[2]

בעוד קונסטנטיוס עסוק בקרבות במזרח ניצת סכסוך על תחומי השליטה בתוך האימפריה בין קונסטנס לבין קונסטנטינוס השני שהסתיים במפתיע במותו של קונסטנטינוס בשנת 340 במארב בסמוך לעיר אקוויליה, קונסטנס הצעיר מבין האחים תפס את השלטון על האימפריה המערבית אך חוסר ניסיונו גרם להתמרדות הלגיונות שבחרו את הגנרל מגניניטוס (Magnentius) לאוגוסטוס. קונסטנס שאחרוני נאמניו נטשו אותו נרצח לבסוף על ידי המורדים.

למרות האיום הישיר על שלטון השושלת ושלטונו של קונסטנטיוס באופן ישיר הוא נמנע מלנטוש את החזית בטרם הדף את הצבא הסאסאני שצר בפעם השלישית על המבצר האסטרטגי נציבין (Nisibis) ושיקם את חומות המבצר.

מרד מגנינוטיוס

בשנת 350 החלה האימפריה להתפורר בידי היורשים של קונסטנטין הגדול בתסריט שדומה להתפוררות הטטררכיה השנייה, קונסטנטיוס השני נותר הצאצא והיורש היחיד שנותר בחיים לאחר שאחיו ושותפיו לשלטון מתו ואת מקומם תפסו מורדים שהכריזו על עצמם כאוגוסטוס והיו איום ישיר על שלטון השושלת שבית קונסטנטינוס. האיום הגדול ביותר היה מצד הקצין מגנינוטיוס שהכריז על עצמו אוגוסטוס ושלט למעשה על הפרובינציות של גאליה היספניה ובריטניה. הוא המליך קצין בשם דיסנטיוס (Decentius) - ככל הנראה אחיו לקיסר, גייס את עיקר הלגיונות של האימפריה המערבית מתוך כוונה לקחת את השלטון על האימפריה כולה מידי קונסטנטיוס. מהלכיו של מגנינוטיוס דחקו את בית קונסטנטינוס לפינה, קונסטנטינה פנתה לוטרניו, קצין בכיר ומושל איליריה והציע לו את תפקיד האוגוסטוס ככל הנאה על מנת להבטיח את יציבות השלטון בתקופה בה קונסטנטיוס נלחם במזרח ועל מנת להרתיע את מגנינוטיוס ותומכיו מלנצל את היעדרותו של מי מהשליטים לבית קונסטנטיוס ולתפוס את השלטון ללא התנגדות של ממש. לפי גרסה אחרת מגנינוטיוס פנה לוטרניו בהצעה לשיתוף פעולה כנגד קונסטנטיוס, על פי גרסה זו קשרו הקצינים לחלק ביניהם את האימפריה המערבית ולהציע קונסטנטיוס את החלק המזרחי תמורת השלמה עם חלוקת האימפריה.

קונסטנטיוס מצידו הפסיק את המערכה במזרח על מנת להגן על כס השלטון. אך לא פנה מיד להילחם במורדים אלא פעל לבסס את שלטונו בשטחים שנותרו תחת השפעתו. כצעד ראשון הוא מינה את בן דודו קונסטנטיוס גאלוס לשליט המזרח וחיתן אותו עם אחותו הבכורה קונסטנטינה מתוך מטרה לקשור אותו לצידו, להבטיח את נאמנותו ולפקח על צעדיו.

בדרכו אל הקרב מול מגנינוטיוס נפגש קונסטנטיוס עם וטרניו פגישה במהלכה הוברר לו כי מאחרי גבו נקרם קשר לחלק את האימפריה על פי גרסה זו הוא הצליח לרכוש מחדש את נאמנות הלגיונות שמלכתחילה היו קשורים לבית קונסטנטינוס ועם הופעתו של מי שהיה היורש החוקי של השושלת בחרו לנטוש את וטרניו.

מרד נפוטיאנוס

משנת 350 תפסו נאמנים של מגנינוטיוס את השלטון באיטליה וברומא. ביוני 350 ניצל נפוטיאנוס את חוסר היציבות השלטונית וחוסר ההתלהבות של אצילי רומא משלטונו של המורד במלכות על מנת להיכנס לעיר בראש כוח קטן של יחידות סדירות למחצה שמתוארות בכתבי היסטוריונים רומאיים כגלדיאטורים הוא הצליח לסלק מהעיר את יחדות הצבא והקצינים הנאמנים למגנינוטיוס ולהכריז על עצמו כאוגוסטוס בתמיכה מלאה של אזרחי העיר.

לאחר 28 יום הצליח צבא בפיקודו של מרסליאנוס, הקצין הבכיר בצבאו של מגנינוטיוס לכבוש את רומא, לתפוס את נפוטיאנוס ולהוציא אותו להורג. לאחר תהלוכת ניצחון בה הוצג ראשו של נפוטיאנוס בפומבי ערכו המנצחים טיהור בקרב אצילי העיר. אירוע זה בעל חשיבות שולית יחסית הוכיח למגנינוטיוס כי למרות האירועים של העבר הקרוב והצלחתו בתפיסת האימפריה המערבית מול יורשי קונסטנטינוס נאמנות הציבור הרומאי ובעיקר האדמיניסטרציה של האימפריה הייתה נתונה לשושלת של קונסטנטינוס הגדול וכי לפניו מאבק של ממש בדרכו לתפיסת מושכות השלטון.

קרב מורסה מז'ור

בסוף שנת 351 נפגשו צבאות המזרח תחת פיקודו של קונסטנטיוס עם צבאות המערב תחת פיקודו של מגנינוטיוס בקרב של מורסה מז'ור. טרם הקרב תמרנו הצבאות בשטחים הפתוחים של פרובינציית פאנוניה. עם כניסת צבא האימפריה המזרחית אל תוך הבלקן התפתחו סדרת קרבות בלימה בין הצבאות, צבאו של קונסטנטיוס נכשל לפרוץ אל תוך איטליה גופה בשלב זה צעד צבא האימפריה המערבית אל תוך פאנוניה וכבש את העיר סיסאק בניסיון אחרון למנוע את העימות הצבאי נכנסו השליטים למשא ומתן בו דרש נציגו של קונסטנטיוס כי מגנינוטיוס וצבאו ייסוגו ללא קרב אל גאליה ובסיכומו של דבר הגיעו השיחות למבוי סתום.

בספטמבר 351 נפגשו הצבאות בסמוך לעיר (מורסה) אוסייק במישור הגובל בגדות הנהר דראווה. הקרב היה אכזרי במיוחד ונכנס להיסטוריה כקרב בין צבאות רומאיים עם מספר הנפגעים הגדול ביותר^[2] על פי המקורות בני התקופה קונסטנטיוס התבצר על גדת הנהר עם צבא של 80,000 חיילים מול צבא בן 36,000 חיילים בפיקודו של מגנינוטיוס. מתקפת איגוף של יחידות הפרשים הכבדים קיפלה את הכנף השמאלית של צבא המערב שם נלכדו הבורחים כנגד הנהר ונהרגו או טבעו. על פי האומדנים נהרגו כ 30000 חיילים מכל צד מגנינוטיוס ברח משדה הקרב ונסוג לחלוטין מפאנוניה והתבצר באקוויליה במטרה להתגונן מול פלישה אל תוך איטליה. הניצחון הוצג על ידי אנשי הכנסייה כהתערבות אלוהית וניצחון הנצרות על הכופרים הפגאניים.

קרב מון סלקוס ודיכוי המרד

עיטור על גבי צלחת טקסית המתאר את קונסטנטיוס השני כפרש בשדה הקרב

במהלך 352 פעל קונסטנטיוס לבסס את שליטתו באיטליה, הוא חזר ותפס את מוסדות השלטון וחזר להיות השליט המוכר של האימפריה על ידי הסנאט, הכרה שניתנה למגנינוטיוס בעת שליטתו ברומא ואיטליה. במהלך 353 הוא חזר למקד את פעולותיו על מנת לדכא את המרידה, וניצל את שליטתו המחודשת בצי הרומאי שבסיסיו היו באיטליה על מנת לכבוש מחדש את הפרובינציות באפריקה ולאחר מכן היספניה משם חדרו ספינות הצי אל תוך שטחי גאליה וכבשו את העיר ליון. מגנינוטיוס מאידך התקשה לשמור על עמדותיו ונאלץ לסגת אל צפון גאליה ואיבד את כל התמיכה לכאורה שהייתה לו באיטליה ואחיזתו בגאליה החלה להתרופף משהשבטים הגרמאניים חזרו לתקוף את אזורי הגבול. הקרב הסופי הידוע בהיסטוריה כקרב מון סלקוס (Mons Seleucus) התחולל ביום 3 ביולי 353 באזור האלפים העליונים בסמוך לעיר הצרפתית גאפ. לאחר יום לחימה עקוב מדם הצליח צבאו של קונסטנטיוס לגבור על צבאות המורדים. משנתברר כי אבדה כל תקווה וכי לא נותרו לו תומכים בקרב יחידות הצבא בחר מגנינוטיוס להתאבד מלפול בידי האוגוסטוס המנצח. קונסטנטיוס לא הסתפק בניצחון הצבאי אלא ערך טיהור מקיף וללא רחמים בכל התומכים ומשתפי הפעולה עם המרידה.

ההיסטוריונים הרומאיים בני התקופה מציירים בצבעים קשים את הטיהורים ומציינים את הפקיד פאולוס "קטנה" (פאולוס ה"שרשרת" Paulus Catena) שמונה על ידי קונסטנטיוס לעמוד בראש הפעולה, בזכות יעילות ואכזריותו הוא קיבל את הכינוי "השרשרת" בגין המאסרים הרבים שביצע במי שנחשד תומך במרד. הוא "ניקה" אך חיל המצב בבריטניה מנאמני מגנינוטיוס אך הרחיב את פעולתו אסר והרג אנשים אחרים באשמות שונות וללא ראיות. מבריטניה נשלח פאולוס למצרים של הקים בית משפט שדה ששפט והוציא להורג חשודים בבגידה במשפטי בזק.

קונסטנטיוס הקדיש תשומת לב מיוחדת לרדיפתו אחר אתנסיוס, אחד מאבות הכנסייה והבישוף ה-20 של אלכסנדריה שהביע תמיכה במגנינוטיוס. קונסטנטיוס שמלכתחילה הביע את תמיכתו בנצרות האריאנית חידש את צו הגירוש של אתנסיוס. ב-356, נעשה ניסיון לעצור את אתנסיוס בעיצומו של טקס תפילת חג, ובעקבות זאת, ברח דרומה למצרים העליונה, שם הסתתר במנזרים ובבתי ידידיו. בתקופת הסתתרותו, כתב חיבורים נוספים, "ארבע דרשות כנגד האריאניות", "אפולוגיה לקונסטנטיוס" ו"אפולוגיה לבריחה (שלו עצמו)". המשך רדיפתו על ידי קונסטנטיוס ודוחות שקיבל על כך שהבישוף החדש, גאורג מלאודיקה רודף את הנוצרים שאינם אריאנים, גרמה לאתנסיוס לחבר את "ההיסטוריה של האריאנים", חיבור רגשי למדי, בו הוא מכנה את קונסטנטיוס - אנטיכריסט.

הדחת גאלוס

ערך מורחב – מרד גאלוס

בעוד קונסטנטיוס מנקה את ההתנגדות לשלטונו במערב ומביא את הלגיונות תחת מרותו הוא נאלץ להפנות את תשומת לבו למזרח. גאלוס שמונה לקיסר ואמור היה לשלוט בפרובינציות המזרחיות לשמור על השקט לאורך הגבולות ובתוך הפרובינציות נכשל במשימותיו ומאידך גילה התנגדות עיקשת עד כדי מרדנות כנגד פקודות קונסטנטיוס.

בשנת 351 בסמוך לכניסתו לתפקיד הקיסר ועל רקע אי היציבות באימפריה הרומית במהלך מרידתו של מגנינוטיוס והעימותים התכופים עם האימפריה הסאסאנית שערערו את הסמכות השלטונית הרומאית בפרובינציות המזרחיות, פרץ מרד בקהילות היהודיות של ציפורי וטבריה. המורדים הצליחו תחילה להשתלט על שטחים משמעותיים בארץ ישראל וניצלו את דלילות הכוחות הצבאיים הרומאיים על מנת לכבוש את ירושלים. תגבורת רומאית בפיקודו של המצביא אורסיקינוס מנאמניו של קונסטנטיוס צעדה מאנטיוכיה אל תוך הגליל ודיכאה את המרד במהירות ויעילות.

גאלוס התקשה להתמודד עם אתגרים נוספים ובהם פשיטות של הסאסאנים ומרדנות של הפרובינציות אך איבד את השליטה כאשר תנאי רעב וקשיים כלכליים הביאו אותו לכל עימות עם האצולה המקומית, שורה של חוקים לא פופולריים שמטרתם איסוף מיסים ומשפטים מבוימים שמטרתם הכנעת ההתנגדות בקרב האוכלוסייה המקומית הביאו להתמרמרות שהגיע לאוזני קונסטנטיוס. שליחים שנשלחו על מנת לעמוד על מהות האירועים במזרח נאסרו והוצאו להורג בפקודת גאלוס.

גאלוס שנדחק לפינה המשיך את העימות וערך מסע טיהורים בקרב האצילים וקציני הצבא של הפרובינציה, בפקודתו נאסרו אזרחים ואנשי צבא שהואשמו בבגידה והוצאו להורג בהליך מקוצר. היסטוריונים רומאיים בני התקופה מתארים את גאלוס כאדם חלש שהיה חותמת גומי לשאפתנות ובעיקר לאכזריות וחוסר המעצורים של אשתו קונסטנטינה שפעלה מאחרי הקלעים. צעדים אלו ערערו את מעמדו של גאלוס במזרח הרומאי וגם דחפו את קונסטנטיוס לכלל מסקנה כי נדרשת פעולה דרסטית.

בשנת 354 קונסטנטיוס זימן את גאלוס לפגישה. גאלוס שחשד כי סר חינו בחצר האוגוסטוס שלח את אשתו קונסטנטינה על מנת ליישר את ההדורים אך תוכניתו עלתה על שרטון כאשר קונסטנטינה מתה ממחלה בעת המסע חזרה לאיטליה, בשלב זה נותר גאלוס ללא תמיכה מול קונסטנטיוס והתבצר באנטיוכיה אך התפתה לצאת לפגישה עם קונסטנטיוס במערב משנרמז או הובטח לו כי הוא יתמנה לאוגוסטוס לצידו של קונסטנטיוס.

בהגיעו לאיטליה נאסר גאלוס והוצא להורג בפקודת קונסטנטיוס. היסטוריונים רומאיים בני התקופה מספרים כי גורלו של גאלוס נחרץ משהאשים את אשתו קונסטנטינה בתכנון וביצוע מעשים שהיו פסולים בעיני קונסטנטיוס, עם זאת משיצאה הפקודה להוצאתו להורג ניחם קונסטנטיוס על הפקודה וניסה להמתיק את גזר הדין אך אחר את המועד.

מינוי יוליאנוס לקיסר

בעוד קונסטנטיוס מצליח להחזיר את הסדר לפרובינציות המזרחיות חזרה גאליה לגעוש. השבטים הגרמאניים ערכו פשיטות של שוד והרס באזורי הגבול ובאוגוסט 355 התמרדו הלגיונות של חיל המצב והמושל הרומאי סילבאנוס הכריז על עצמו כאוגוסטוס. הקצין אורסיקינוס, מי שהיה יד ימינו של גאלוס ושהה במעצר נשלח להביא את המורד לדין או לחלופין להביא למותו. ההיסטוריון אמיאנוס מרקלינוס צורף לפמלייתו של אורסיקינוס ומתאר את האירועים במהלכם חתרו תחת מעמדו של סילבאנוס והסיתו את מקורביו כנגדו עד שבסיכומו של דבר, חודש לאחר ההתמרדות הוא נגרר בכוח מכנסייה בה מצא מקלט והוצא להורג.

ההכרה כי לא ניתן יהיה לשלוט על גאליה והפרובינציות המערביות ללא נציג נאמן בן משפחת המלוכה הביאה את קונסטנטיוס למנות את אחרון קרובי המשפחה, יוליאנוס לקיסר שימשול בגאליה. קונסטנטיוס השיא ליולינוס את אחותו הלנה ושלח אותו לגאליה. על מנת להימנע מהאירועים שהביאו לעימות מול גאלוס הגביל קונסטנטיוס את יוליאנוס והקצה לו חצר קטנה וכוח צבאי מוגבל בעוד עיקר הסמכויות והכוח ניתנו לידי פקידים וקציני צבא שמונו ישירות על ידי קונסטנטיוס.

מאבק מול יולינוס ומוות

קונסטנטיוס ויולינוס לא יכלו לנוח על זרי הדפנה, המשברים התכופים במערך השלטון המרכזי של האימפריה שלחו גלי הלם ברחבי האימפריה. הסדקים שנבעו בעוצמת השלטון של קונסטנטיוס הזמינו את ההתקפות של אויבי האימפריה מבחוץ ותהליכי שינוי פנימיים עודדו גורמים מרדניים מתוך האימפריה למסות ולפרוק עול. קונסטניוס ויולינוס נאלצו מיד לאחר חלוקת השלטון להילחם באיומים על גבולות האימפריה ממזרח וממערב ולבסוף עמדו זה מול זה בתהליך בלתי נמנע.

המאבק הראשון היה מול שבטים גרמאניים שפלשו מחדש אל תוך גאליה ונהדפו במאמץ משותף של חיל המצב של הפרובינציה מחוזק בלגיונות אימפריליים במקביל חזרו הססאנים לאיים על הגבולות המזרחיים וכפו על קונסטנטיוס לצאת למסע מלחמה חדש במזרח.

עזיבת הצבא של האימפריה אל המזרח הביאה להכרזתו של יולינוס לאוגוסטוס, לכאורה על ידי הלגיונות של חיל המצב ולא מתוך יוזמה של יולינוס אך הלכה למעשה האימפריה חזרה למאבק בין השליטים בפועל. קונסטנטיוס נכשל בהדיפת הצבא הסאסאני ונאלץ להשלים עם כיבוש חלק מערי השדה וביצורי הגבול במסופוטמיה מאידך המאבק גבה קורבנות ניכרים מהסאסאנים שנמנעו מלנצל את הקיפאון בשדה הקרב לטובתם. קונסטנטיוס החליט כי משנתגבש הגבול במזרח הוא פנוי לטפל בהתקוממות של יולינוס במערב. בשנת 361 הוא החל במסע לכוון גאליה במטרה לחזור והשיב את השלטון באימפריה לידיו. ב-3 בנובמבר 361 בסמוך לעיר אדנה נפטר קונסטנטיוס ככל הנראה מתשישות. בטרם החזיר את נשמתו לבורא הוא נקב ביולינוס כיורשו.

משפחתו

קונסטנטיוס היה נשוי 3 פעמים:

נישואים ראשונים לאשה ששמה לא ידוע. קרובת משפחה בהיותה בתו של יוליוס קונסטנטיוס דודו של קונסטנטיוס השני. ידוע כי היא הייתה אחותו של גאלוס ואחות למחצה של יוליאנוס. היא נפטר ככל הנראה בשנת 352

אשתו השנייה הייתה אוסביה, אשה מסלוניקי ומוצא מקדוני הם נישאו ככל הנראה בשנת 353 והיא נפטרה בשנת 360

בשנת 360 הוא התחתן עם פאוסטינה ולזוג נולדה בת אחת פלאביה מקסימה קונסטנטיה שנישאה לגרטיאנוס. פאוסטינה מתה בעת לידת הבת.

רפורמות דתיות

כיאה ליורש של קונסטנטינוס הגדול שנודע בעיקר בשל פעילותו לקידום מעמדה של הנצרות באימפריה הרומית, שהובילה לקבלתה כדת הרשמית של האימפריה. היה קונסטנטיוס פעיל בתחום הרפורמות הדתיות, הוא פעל בשלושה מישורים, מאבק בדתות הפגניות, מאבק ביהדות ומעל הכל קידום הנצרות האריאנית מתוך מאמץ לעצב את מהות הדת הנוצרית ולקדם אותה כדת השלטת באימפריה הרומית.

הכנסייה האריאנית

במהלך שלטונו נטה קונסטנטיוס אל הפרשנות האריאנית של הנצרות. עיקר המחלוקת נסב סביב הגדרת המהות של השילוש הקדוש האריאנים האמינו שהאל הבן שהתגלם בבשר בישו נברא על ידי האל האב, ועל כן הוא פחות ממנו. בכך הם חלקו על הפרשנות האורתודוקסית לשילוש הקדוש, בה האב, הבן ורוח הקודש הם שווים וקדמונים באותה מידה.^[3] המחלוקת גלשה לפסים אלימים ואיימה על האחדות של הכנסייה ושל האימפריה. על רקע זה כינס קונסטנטיוס את ועידת ניקיאה, הוועידה האקומנית הראשונה שהתכנסה בשנת 325. הוועידה פסקה כי טבעו של ישוע זהה לטבעו של האל האב, עקרון המכונה מאז "homoousios". הוועידה פסלה את תורתו של אריוס והגדירה את האריאניות כמינות. בנוסף הוועידה גינתה את הזרם המונרכי, תיקנה את מועד חג הפסחא ועסקה בסמכויות השיפוט של הבישופים. הוועידה ניסחה את ה"אני מאמין", המכונה גם "הסימבול של ניקיאה", המתמצת את האמונה הנכונה.^[4] המאבק לא פסק וההתנגדות האריאנית המשיכה את מאבקה תוך שמאמינה מסתמכים על אנשי כנסייה בכירים שהיו מקורבים לקונסטנטיוס ובראשם אובידיוס בישוף נקומדיה הוא הצליח להביא למינוי של בישופים אריאנים בעמדות מפתח, ולנצל את המתחים הפוליטיים לטובת קידום הדוקטרינה ותמיכתו של קונסטנטיוס באריאניות. בסופו של דבר נדחתה האריאניות ככפירה ועם מותו של קונסטנטיוס ירדה ממעמדה בנצרות. תמיכתו של קונסטנטיוס בדוקטרינה הדחויה הפך אותו בהיסטוריה הנוצרית לשליט שתואר באופן שלילי, תפקידו כרפורמטור נדחק והוא נתפס ככופר ומחטיא.

רדיפת הפאגאנים

קונסטנטיוס ניהל מדיניות דו-פרצופית בטיפולו בדתות הפגניות שעדיין היו בעלות השפעה ברומא ובעלות קהל מאמינים רב ברחבי האימפריה. מחד הוא הוציא שורה של צווים דתיים "אדיקט" הקובעים עונשים חמורים על אלו שמבצעים טקסים דתיים פאגאניים ואיסור על העלאת קורבנות צו המורה על סגירת מקדשים וצווים האוסרים את פעילותם של מגידי עתידות ועיסוק בכישוף. מאידך הוא לא פעל על מנת לאכוף את הצווים כנגד הפעילות של הפגאניים. יתר על כן קונסטנטיוס שמר על תוארו כפונטיפקס מקסימוס כלומר הכהן העליון של הדת ברומא העתיקה מתוקף תואר זה הוא עמד בראש קולגיום הפונטיפקס (בלטינית: Pontifex או Pontifices), שהיה אחד מארבעת הקוֹלֵּגיא (collegia) הגדולים של הכהונה ברומא, והופקד על ניהול חיי הפולחן והדת של המדינה, לאחר מותו הוא זכה להיות מוכרז כאל על ידי הסנאט הרומאי. הוא הותיר על כנה את פעילות הבתולות הוסטליות שהיו למעשה כוהנות של האלה וסטה, אלת האש והאח, שהייתה האלה המרכזית בפולחן הבית והמשפחה ברומא העתיקה.

רדיפת היהודים

קונסטנטיוס היה שליט עוין ליהדות וליהודים והלך בעקבות אביו בהכבדת ידו ובמדיניות אנטישמית ברורה. הוא הוציא מספר צווים שאסרו על נישואים בין גברים יהודים לנשים נוצריות ואסר על יהודים להיות בעלי עבדים צו מאוחר יותר קבע כי רכושם של המתגיירים מנצרות יוחרם לטובת הקיסרות.

ראו גם

• מרד גאלוס

לקריאה נוספת

• משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
• אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.
• The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קונסטנטיוס השני

• קונסטנטיוס השני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• קונסטנטיוס השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קונסטנטיוס ה-2, (317-361), קיסר רומי, דף שער בספרייה הלאומית
• קונסטנטיוס השני, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

1. The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 2-4
2. The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge p.p 12-14
3. סופיה מנשה, הכנסייה הקתולית בימי הביניים: אידיאולוגיה ופוליטיקה, כרך א, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 97-94
4. פאו פיגרס, הרוח והכלה: מבוא לתולדות הנצרות הקדומה, ירושלים: מאגנס, 2013, עמ' 90