Loading AI tools
כוהנת של האלה וסטה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בתולה וסטלית (בלטינית: Virgo vestalis) הייתה כוהנת של האלה וסטה, אלת האש והאח, שהייתה האלה המרכזית בפולחן הבית והמשפחה ברומא העתיקה. תפקידן של הכוהנות הווסטליות היה לשמר את האש הקדושה, אש התמיד שבערה במקדש וסטה בשנים 509 לפנה"ס – 394 לספירה.
השם של האלה וסטה מקביל לשם האלה היוונית 'הסטיה', שפירושו ביוונית "אח". פולחן האש והאח נעוץ בחשיבות העצומה שהייתה לאש בשלבי ההתפתחות המוקדמים של האנושות. אש הייתה מצרך נדיר שהיה צורך לשמור עליה במקום אחד בו תבער תמיד, וכך תהיה זמינה במידת הצורך. המסורת הרומית גורסת כי מייסדו של פולחן אש התמיד היה המלך נומה פומפיליוס, המלך השני של רומא.[1] תחילה בערה אש התמיד בבית המלוכה עצמו, ועל שמירתה הופקדו בנותיהם או נשיהם של המלכים. עם ביטול מוסד המלוכה בשנת 509 לפנה"ס וכינון הרפובליקה הרומית, הועבר ניהול פולחן אש התמיד לידי המדינה ונבחרו כוהנות מיוחדות לצורך העניין, שתפקידן לשמר את בעירתה של האש הקדושה. הבתולות נדרו נדר פרישות, האוסר עליהן לקיים כל מגע מיני עם גבר או להקים משפחה במשך כל שנות כהונתן.[2]
הביוגרף והפילוסוף היווני פלוטרכוס מתאר בספרו "חיי נומה" את בחירת הבתולות הווסטליות על ידי המלך נומה השני, ועל חשיבות היותן בתולות טהורות.[3]
λέγεται δή ποτε τοῦ πυρὸς ἐκλιπόντος δι᾽ ὀλιγωρίαν
τινὰ τῆς τότε αὐτὸφυλαττούσης Αἰμιλίας ἑτέρᾳ παρθένῳ
τῶν νεωστὶ κατειλεγμένων καὶ ἄρτιμανθανουσῶν
παραδούσης τὴν ἐπιμέλειαν ταραχὴ πολλὴ γενέσθαι
κατὰ τὴνπόλιν ὅλην καὶ ζήτησις ὑπὸ τῶν ἱεροφαντῶν,
μή τι μίασμα περὶ τὸ πῦρ τῆςἱερείας ἐτύγχανε γεγονός
ἔνθα δή φασι τὴν Αἰμιλίαν ἀναίτιον μὲν οὖσαν,
ἀπορουμένην δ᾽ ἐπὶ τῷ συμβεβηκότι παρόντων τῶν ἱερέων
καὶ τῶν ἄλλωνπαρθένων τὰς χεῖρας ἐπὶ τὸν βωμὸν ἐκτείνασαν εἰπεῖν
ובתרגום לעברית:
"הוא גם משגיח על הבתולות הקדושות, שהם קוראים להם וסטאליות. כי לנומה מייחסים את הקדשת הבתולות הביסטאליות ואת פולחן אש-התמיד בכללו, שהללו שומרות עליה. ואפשר שנומה היה סבור, שהאש טהורה היא ולא מקולקלת, ולפיכך הפקיד אותה בידי גופים טהורים ולא מחוללים, אך ייתכן שדעתו הייתה שהאש אינה פורייה והיא עקרה, ולפיכך שיכנה עם הבתולים. כי ביוון שומרות על אש-התמיד בכל מקום שבו היא קיימת, כגון דילפוי ואתונה, לא בתולות, אלא אלמנות שעברו את גיל הנישואין.[4]
במקור, נבחרו לכהונה שתי בתולות בלבד אך לאחר מספר שנים עלה מניינן ל-6 בתולות, וככל הנראה מספר זה לא השתנה לאורך כל התקופה בה פעל מקדש וסטה ברומא.[5] (509 לפנה"ס – 394 לספירה) הבתולות נבחרו בצעירותן, בגילים 6–10. הן היו חייבות להיות נטולות כל מום גופני וללא פגם בשמיעה או בדיבור. הוריה של הבתולה היו חייבים להיות אזרחים חופשיים מלידה ותושבי איטליה. בתחילה מונו לכהונה מועמדות ממשפחות אצולה אמידות, אך בשל מחסור במועמדות התיר אוגוסטוס גם לבנותיהם של עבדים משוחררים להיבחר.[6] בחירתן של הכוהנות התבצעה על ידי הפונטיפקס מקסימוס, כוהן הדת הבכיר ביותר ברומא. 20 מועמדות מתאימות היו מובאות לפניו, וביניהן הופל גורל. הפונטיפקס מקסימוס היה אוחז בחוזקה בזרועה של הילדה הזוכה, ומושכה מידי אביה. בכך למעשה הוצאה הילדה פיזית מאחזקתו של אביה וכעת היא אינה רכושו עוד, כמקובל בתרבות הרומית בה נשים היו בחזקת אביהן או בעליהן.[7]
תקופת כהונתה של הבתולה הווסטלית עמדה תחילה על חמש שנים, אך בהמשך הוארכה לשירות של 30 שנה. העשור הראשון נקרא תקופת החוֹנכוּת, בה למדה הכוהנת את תפקידיה השונים במקדש; בעשור השני ביצעה את תפקידה; ובעשור השלישי שימשה כחונכת לבתולות צעירות יותר.[8] הבתולה הוותיקה ביותר שימשה כבתולה הבכירה, היו לה סמכויות מיוחדות ומעליה היה ממונה הפונטיפקס מקסימוס.
התפקיד העיקרי והחשוב של הבתולות הווסטליות היה לשמור על אש התמיד במקדש וסטה, ולדאוג שלא תכבה לעולם. האש סימלה את נצחיותה ושגשוגה של העיר רומא עצמה, ולכן שמירתה הייתה חשובה מאין כמוה, למעשה הבתולות הווסטליות שמרו על שלום רומא ועל אזרחי רומא כולה.[9] לבתולות נשמר מקום מרכזי בטקסים דתיים רבים, והן היו אחראיות להכנת הקמח המלוח המיוחד, המולה סלסה (mola salsa), אשר הוכן מהיבול הראשון של גרעיני חיטה ושאותו הן טחנו. לקמח היו מוסיפות מלח, ואותו היו מפזרים על הקורבנות שהוקרבו בטקסים הקשורים בפריון ובחקלאות.[10]
_with_a_double_pool,_Upper_Via_Sacra,_Rome_(9114147935).jpg)
לאחר טקס בחירתה, הובאה הכוהנת החדשה אל מגורי הווסטליות ששכנו במבנה הצמוד למקדש וסטה, ששכן על ה-via sacra בכניסה לפורום רומנום. הבתולות המכהנות התגוררו בבית מידות מרשים למדי. הבית היה בעל שלוש קומות, הכיל שישה חדרי שינה, אטריום (חצר פנימית) ומטבח. במטבח נמצאו שרידי תנור, אשר שימש כנראה להכנת קמח הקורבנות. הבית שוחזר לאחר שניזוק קשות בשריפת נירון בשנת 64 לספירה. מיקומו המרכזי של הבית והמקדש ביחס למקדשים חשובים אחרים בפורום מלמד על מרכזיותן של הבתולות הווסטליות ופולחן אש התמיד בחיי הרומאים בעת העתיקה.
לבתולות הווסטליות היה מעמד שונה ומיוחד בהשוואה למעמד הנשים ברומא של העת העתיקה.[11] מדי שנה הייתה מקבלת הבתולה מענק שנתי, ובתום שנות כהונתן זכו למעין "מענק שחרור" מאוצר המדינה. הבתולות היו בחזקת עצמן, ורכושן שלהן בלבד, לכן כאשר סיימו את שירותן היו נשים עצמאיות בעלות אמצעים. אף על פי כן, מרבית מהבתולות בחרו להמשיך ולכהן כבתולות וסטליות מהסיבות הבאות:
הבתולות היו בגדר קדושות ממש, ואסור היה להתיר את דמן. הן היו הנשים היחידות אשר היו בעלות תפקיד במערכת הדתית הרומית, ונהנו מזכויות שהיו שמורות לגברים בלבד.[13] כאשר היו מסתובבות ברחובות רומא, צעד לפניהן ליקטור, זכות השמורה למגיסטראטים בלבד.[14] הן היו מורשות לנסוע בכרכרה דו-גלגלית כאשר אפילו קונסול אמור לפנות להן את הדרך; הן יכלו לתת עדות בבית משפט ולכתוב צוואה. היו להן מקומות שמורים בשורות הראשונות בקולוסיאום ובתיאטראות השונים. בידיהן הפקידו חפצים חשובים לשמירה, כגון הצוואות של יוליוס קיסר ומרקוס אנטוניוס.
בעקבות קדושתן, ייחסו להן כל מיני יכולות על-טבעיות. כך למשל, האמינו כי אדם הפוגע בבתולה וסטלית מקולל. כאשר גזזו את שיערן, לא נהגו להשליך אותו לפח אלא שיערן היה נתלה על עץ פרי מסוים, מנהג שנתפס כסגולה לפריון בטן לנשות רומא. אם פושע הנידון למוות היה רואה בדרכו אל הגרדום בתולה וסטלית, מיידית היה מקבל חנינה.
מעמדן הבכיר של הבתולות נבע בעיקר מחשיבות מעמדה של אש התמיד. כל שנה, ב-1 במרץ היו מכבים את האש במקדש וסטה, ומדליקים מחדש על ידי שפשוף שני ענפי עץ שנקרא "העץ בר המזל". את האש היו מביאים במסננת עשויה נחושת אל המזבח. דעיכתה של האש היה מוביל אוטומטית להענשת הבתולה הווסטלית אשר במשמרתה אירע הדבר, משום שכאמור לאש הייתה חשיבות לאומית לשלום אזרחי רומא. עונשה של הכוהנת היה להישלח לחדר חשוך, ובעודה עירומה לקבל מלקות רבות על ידי הפונטיפקס מקסימוס שעמד מאחורי ווילון.[10] אם הבתולה הפרה את נדרי פרישותהּ, מועצת כוהנים הייתה מתכנסת בראשות הפונטיפקס מקסימוס, ואם הבתולה נמצאה אשמה גזר דינה היה מוות על ידי קבורה בעודה בחיים. משלחת כוהנים הייתה מובילה את הבתולה אל שדה מרוחק (שׂדה החטאים – campus sceleratus) ליד השער הקוֹליני (בצד הצפוני של חומת סרוויוס). שם היו מכניסים את הבתולה באמצעות סולם לתוך פיר המוביל לחלל תת-קרקעי, מושכים את הסולם וסותמים את החור באבנים גדולות. בחלל החשוך השאירו לבתולה מעט מזון ומים, וזאת כדי לאפשר לאלה וסטה לחולל נס, אם אכן הכוהנת הווסטלית ראויה לכך, וכדי שהמתתה לא תיחשב הוצאה להורג.[15] עם זאת לא ידוע על מקרה שבו יצאה הבתולה בחיים מאותו חלל בבטן האדמה. אם נתפס שותפה של הבתולה הווסטלית, הוא היה מוצא להורג במלקות. מכיוון שפגיעה בתומתן של הבתולות ובטוהר מידותיהן היווה פגיעה ברומא עצמה[16] – כל אסון כבד או סימנים מבשרי רעות של מלחמה או בצורת הובילו לאצבע מאשימה אל הבתולות הווסטליות. עניין זה העמיד את הבתולות בסכנה מתמדת.
על פי המסורת הרומית מתוארת התופעה עוד קודם למלך נומה השני, כאשר ריאה סילביה, אימם של התאומים רמוס ורומולוס, מייסדי רומא, הייתה בעצמה בתולה וסטלית אשר נאנסה על ידי אל המלחמה מרס. הכוהנים התירו לה ללדת את בניה, אך לאחר מכן נענשה על הפרת נדריה, נאלצה לעזוב את בניה ונקברה בעודה בחיים.
הבתולות הווסטליות שירתו במקדש וסטה במשך כאלף שנים, ויוקרתן ומעמדן לא נפגעו בכל התקופה הזו. עם התבססות הנצרות נשמר עדיין פולחן וסטה, ואפילו קונסטנטינוס הגדול (306–337) נמנע מלפגוע בהן ובפולחנן. הקיסרים שבאו אחריו היו פחות סובלניים. הקיסר תאודוסיוס הראשון החליט לבטל סופית את פולחן וסטה, במסגרת מאבקו בפולחן הפגני, ובשנת 394 כבתה אש התמיד במקדש וסטה, ולא חודשה עוד לעולם.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
