לאון החמישי הארמני (ביוונית: Λέων Ε΄ או Λέων ο πέμπτος ο Αρμένιος, 775 – 24 בדצמבר820) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין השנים 813–820. לאון החל דרכו בצבא הביזנטי והדיח את הקיסר הקודם, מיכאל הראשון רנגבס, לפני שהוכתר לקיסר האימפריה הביזנטית ושלט ביחד עם בנו קונסטנטינוס. בשנת 820 נרצח לאון החמישי בידי תומכיו של מיכאל השני, שהיה קודם לכן מבין המפקדים הצבאיים הקרובים ביותר ללאון.
לאון היה בן למוצא ארמני ובצעירותו התגייס לשורות צבא אשר מרד בממשל האימפריה הביזנטית. לאון בגד בהנהגת המרד ועבר במהלכו לשורות הצבא הביזנטי אשר בו הוא עלה בדרגות הצבא עם הזמן. הקיסר מיכאל הראשון רנגבס אשר עלה לשלטון בשנת 811 היה פטרון של תרבות ופיתח את חיי החברה באימפריה אך כשל בניהול המלחמה נגד האימפריה הבולגרית הראשונה שהונהגה בידי קרום (שליט בולגריה). על לאון ניתנה האחריות לפקד על המערכה בבולגריה. לנוכח ההיחלשות של מעמדו של הקיסר מיכאל הראשון עקב מרידה פנימית, לאון אפשר לכוחות הבולגרים לנוע דרך תראקיה ולפלוש לעבר הבירה קונסטנטינופול.
מלחמה בבולגריה
זמן קצר לפני הגעת הבולגרים לפרברי הבירה התפטר הקיסר מיכאל הראשון מתפקידו ולאון החליף אותו בתואר הקיסרי של "לאון החמישי הארמני, קיסר האימפריה הביזנטית". על הקיסר החדש היה להגן במהרה על הבירה מפני התקדמותם של הכוחות הבולגרים. קרום הציע נסיגה של הכוחות הבולגרים בתמורה לפיצויים כספיים. לאון הציע לפגוש את קרום בארבע עיניים אך בפועל ניסה להכין לשליט הבולגרי מארב. קרום הצליח לברוח מהמארב הביזנטי אך נפגע. הבולגרים החלו למחרת בהתקדמות לעבר קונסטנטינופול אך לא הצליחו לעבור את חומות העיר ולכן נסוגו והשתמשו בטקטיקה של אדמה חרוכה במהלך נסיגתם.
בתגובה לכך יצא לאון במתקפת פתע על הכוחות הבולגרים בעת חנו במסמבריה, על חופי הים השחור. לאחר הניצחון על הבולגרים החל הצבא הביזנטי תחת הנהגתו האישית של לאון להתקדם לעבר בולגריה עצמה. קרום על כן הכין מתקפה נוספת על קונסטנטינופול והכין את כל כוחותיו לנוכח ההגנות של העיר. אף על פי זאת, קרום נפטר במפתיע בשנת 814 ובנו ויורשו, אומורטאג היה צריך לפעול במטרה לאחד מחדש את הצבא ובו בזמן להגן על הגבול הצפון-מערבי של בולגריה מפני פשיטות של האימפריה הפרנקית. הצבא הבולגרי נסוג ובהמשך נחתם הסכם שלום שהשיב את הגבולות הביזנטים-בולגרים לכפי שהיו בשנת 780, קודם המלחמה.
פעילות דתית
במסגרת פילוג הכנסייה הנוצרית, הכנסייה היוונית-אורתודוקסית ראתה תמונות, פסלים וסמלים כפעילות להשבחת אלילים וכגורם המערער את הסמכות הדתית של הקיסרות הביזנטית. לאון החמישי חשש מפגיעה בסמכותו שהייתה מעורערת על כל מקרה מכיוון שלא היה בן לשושלת רבת שנים באימפריה. על כן החל הקיסר בהוצאתו לפועל של הרס הסמלים והפסלים הדתיים ברחבי האימפריה במטרה לחזק את סמכותו. לאון החמישי הצדיק את פעילותו כהמשך למאבק של קונסטנטינוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית, בסמלים והפסלים הדתיים אשר נגדו את האמונה האורתודוקסית.
ניצחונותיו הצבאיים של לאון החמישי שימשו להצדקה כי הפעילות נגד הסלמים והפסלים נעשית כרצון שמיים. ייתכן כי לאון עצמו לא החזיק בהרשעות כאלה, אבל מספיק אנשי צבא ואיכרים האמינו בכך כדי לחזק את מעמדו של הקיסר. עיקר ההתנגדות למדיניותו הדתית של לאון החמישי נבעה מהבישוף ניקפורוס הראשון, אשר סירב לחתום רשמית על הסמכתו הדתית להוצאה לפועל של הרס הסמלים והפסלים. אף על פי שהייתה התנגדות למדיניות זאת מצד דמויות בפוליטיקה, הצבא והדת במדינה, המדיניות נגד הסמלים והפסלים אשר לאון הוציא לפועל המשיכה לפעול גם לאחר שלטונו ונעצרה רק בשנת 843.
התנקשות וירושה
לאון תמיד גמל לתומכיו בצבא על כך שעזרו לעלייתו לשלטון והעלה אותם לתפקידי מפתח וייעוץ בנושאי המדינה. עם זאת, מדיניות זו התבררה כטעות רק מאוחר מדי כאשר הגנרל מיכאל, בעל בריתו הוותיק ומהמקורבים ביותר ללאון עצמו, הורה לתומכיו להתנקש בקיסר לאון בארמון הגדול של קונסטנטינופול ביום חג המולד בשנת 820. למעשה, מיכאל נדחק דווקא לפעולה שלו כיוון שזה נידון למוות על ידי לאון יום קודם לכן עקב חשד כי פעל נגד סמכותו של הקיסר. מיכאל, שהואשם בתכנון מרד, ניצל מהוצאתו להורג המתוכננת על ידי תומכיו שהתחזו למקהלת נזירים וטבחו בקיסר. לאחר ההתנקשות הוכתר מיכאל בתור הקיסר החדש: מיכאל השני, קיסר האימפריה הביזנטית.
האימפריה הביזנטית
