Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונסטנטינוס התשיעי מונומכוס (ביוונית: Κωνσταντῖνος Θ΄ Μονομάχος; 1000 לערך – 11 בינואר 1055), היה קיסר האימפריה הביזנטית מן ה-11 ביוני 1042 ועד מותו; מלך בצוותא עם רעייתו הקיסרית זואי עד מותה ב-1050 ומאז לצידה של אחותה, תאודורה.
 | |||||
| לידה |
1000 קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 בינואר 1055 (בגיל 55 בערך) קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית | ||||
| מדינה |
האימפריה הביזנטית | ||||
| בן או בת זוג |
זואי, קיסרית האימפריה הביזנטית בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה | ||||
| |||||
  | |||||
בנו של תאודוסיוס מונומכוס, שהיה פקיד בכיר בממשלם של קונסטנטינוס השמיני ובסיליוס השני. הקריירה שלו בחצר נסקה לאחר שנשא לאשה את אחייניתו של רומנוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית, אולם שאפתנותו גרמה לכך שיוגלה הרחק מהחצר, לאי לסבוס, על ידי בעלה של הקיסרית זואי, מיכאל הרביעי שחשד בנאמנותו. לאחר מותו ולאחר מות בעלה הבא של זואי, מיכאל החמישי קלפאטס, הוחזר מונומכוס מלסבוב ומונה למשרת שופט. הוא זומן לקונסטנטינופול, שם מלכו באותה עת זואי יחד עם אחותה תאודורה. היחסים בין השתיים התערערו לאחר חודשיים בשלטון המשותף וזואי ביקשה להנשא עד מהרה על מנת להפטר משלטונה המשותף עם תאודורה. כך, ב-11 ביוני 1042, נשאה לאשה מונומכוס, שהפך לקיסר לצידה ולצד אחותה. זאת, למורת רוחו של הפטריארך, שלא נטה לאשר נישואים בשלישית (לשני בני הזוג היו אלה הנישואין השלישיים).
באוגוסט 1042 הדיח מונומכוס את מפקד הכוחות הביזנטיים בחצי האי האפניני, גאורגיוס מאניקס. הלה פתח בתגובה במרד והכריז על עצמו קיסר בספטמבר. במהלך מסעו לכיוון קונסטנטינופול התנגשו כוחותיו בכוחות האימפריה ליד סלוניקי ורק מותו בקרב של מאניקס ב-1043 הוביל לדעיכת המרד. מיד לאחר מכן הותקפה קונסטנטינופול על ידי צי רוס של קייב בראשות יארוסלאב הראשון, נסיך קייב, שהובס תוך שימוש ביזנטי באש יוונית. לפי המסורת הרוסית, לאחר מכן נחתם הסכם שלום בין ביזנטיון לרוס, במסגרתו השיא מונומכוס את בתו, אנסטסיה לוסבולוד הראשון, נסיך קייב. בנם, ולדימיר מונומח ירש את אביו והיה אף הוא נסיך קייב. עם זאת, ייתכן שהבת שהושאה לא הייתה בתו של הקיסר אלא בת משפחתו.
בשנת 1033 פקדה רעידת אדמה עזה את ירושלים, שבעקבותיה נהרסו מבנים רבים בעיר, ובהם שרידיו של מבנה כנסיית הקבר (שנהרס בחלקו עוד ב-1009 בהוראת הח'ליפה הקנאי אל-חאכם באמר אללה). בעקבות כך התירו הפאטימים, שליטי הארץ המוסלמים, לנוצרים לשקם את כנסייתם. לדברי ההיסטוריון ויליאם מצור, מונומכוס ניצל היתר זה סמוך לאחר שעלה לכסאו ומשנת 1042 עברה הכנסייה שיפוץ יסודי ביוזמתו ובמימונו.
ב-1045 פתח מונומכוס מחדש את אוניברסיטת קונסטנטינופול ובפרט ייסד את בית הספר למשפטים, מאורע אשר מסמל את הפיכתו של מקצוע המשפט לתחום נפרד ועצמאי באימפריה, זניחה מסוימת של המשפט הרומי וחזרה מוחלטת אל אופיים של החוקים היוונים המסורתיים. בתקופה זו הונחו היסודות לתקופת הזוהר של המשפט הביזנטי, משפט אשר ישפיע רבות על המערב ובעיקר על איטליה בסוף ימיה של האימפריה.
ב-1048 נפגשו לראשונה כוחות האימפריה הביזנטית עם הכוח העולה של השושלת הסלג'וקית, לאחר שהסלג'וקים פלשו לתמה של איבריה (באזור ארמניה). על אף הניצחון הביזנטי בקרב, המשיכו הסלג'וקים ובעלי בריתם הטורקמנים להטריד את גבולה המזרחי של האימפריה ולהגדיל את השטח בשליטתם, תוך סכסוכים רצופים עם הביזנטים עד לניצחון הסלג'וקים בקרב מנזיקרט (26 באוגוסט 1071).
החלשות האימפריה הביזנטית בבלקן הובילה לכניסת שבטים פצ'נגים והשתלטותם על שטחים באזור. בראותו שאינו מצליח להביסם, כרת מונומכוס בריתות עם מנהיגים מקומיים מקרב אצולת השבטים (Dynatoi), במסגרתם העניק להם הנחות במיסים, בתמורה לנאמנות ושלטון מקומי.
ב-1052 פנה מונומכוס, שחשש מפני פלישה נורמנית לביזנטיון, אל האפיפיור לאו התשיעי ברומא בבקשת סיוע לטיפול בפלישת הנורמנים לקלבריה ופוליה שבדרום איטליה. הנורמנים היו נוצרים ולפיכך הייתה לאפיפיור סמכות לכפות עליהם את דברו כמנהיגם הדתי העליון. אולם הנורמנים לעגו לאפיפיור, עקב כך יצא לאחר סינוד הפסחא של 1053 בראש צבא חיילים איטלקים מלאטיום ומהערים בנוונטו, אמאלפי וגאטצה (Gaeta) ו-700 שכירי חרב שוואבים שסיפק לו היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, על מנת להכניע את הנורמנים בראשותו של רובר גיסקאר. הכוחות התנגשו ב-18 ביוני ליד סיביטאטה, שמצפון לפוג'יה, לפני שכוחות האפיפיור יכלו לחבור לצבא הביזנטי. למרות הנחיתות המספרית של הנורמנים, הצליח צבא הפרשים האחיד שלהם לגבור על הכוח הבלתי-הומוגני שגיבש האפיפיור. הנורמנים לקחו את האפיפיור בשבי, אותו העביר בנוחות יחסית בארמון בבנוונטו עד אפריל 1054. בתגובה להתערבות פטריארך קונסטנטינופול, מיכאל קרולריוס, בהנהגתם של תושבי דרום איטליה תחת שלטון הנורמנים, העביר לאו התשיעי עוד בכלאו מכתב לפטריארך קונסטנטינופול בידיו של הקרדינל הומברטוס איש מואיינמוטייה, בו הדגיש שהוא, בישוף רומא, הוא הסמכות הדתית העליונה על כל הנוצרים, תוך שהוא מצטט בהרחבה מתוך "מתת קונסטנטינוס", חיבור פסאודואפיגרפי שהאפיפיור האמין שהוא מקורי ואמיתי וקרא לו למשוך ידיו מהכוונתם הדתית של אנשי דרום איטליה. כיוון שהפטריארך סירב להכיר באפיפיור של רומא כנעלה עליו, נידה אותו הומברטוס מן הכנסייה בסמכות שניתנה לו מאת שולחו, בתמורה נידה הפטריארך את הומברט. כך נקרעה הסכיזמה הגדולה בין הכנסייה המערבית, הרומית-קתולית לכנסייה המזרחית.
מונומכוס מת ב-11 בינואר 1055 ועם מותו באה אל קיצה השושלת המקדונית. תאודורה עוד מלכה כשנה, מיכאל השישי סטרטיוטיכוס נבחר על ידי תאודורה לרשת אותה, אך הודח על ידי איסאאקיוס הראשון קומננוס, מייסד השושלת הקומננית.
כתר מונומכוס הוא כתר מפואר, עשוי שבע לוחיות מעוטרות עשויות זהב (בגודל 3.5X10 ס"מ), המתארות תמונות מחיי מונומכוס וזואי. הכתר מצוי במוזיאון הלאומי של הונגריה בבודפשט. הכתר נמצא בחפירה ארכאולוגית בשנת 1860 באתר המצוי כיום בשטחה של סלובקיה.[1]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
