Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חברת פוספטים בנגב (פו"ב) הייתה חברה שהוקמה בשנת 1951 על ידי החברה הממשלתית "מחצבי ישראל" וביצעה כרייה והשבחה של פוספטים בשדות פוספט בנגב. פעילותה מוזגה עם מספר חברות אחרת לתוך חברת "כיל רותם" חברת בת של "כימיקלים לישראל" (שבמאי 2020 שינתה את שם ל"איי.סי.אל גרופ").
 | |
| הר מלאכותי של פוספט בנחל צין | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1951–1991 (כ־40 שנה)  |
| ענפי תעשייה |
תעשייה כימית |
  | |
מרבית הפוספט משמש לייצור דשנים זרחתיים לחקלאות הצומח. פוספט נטול פלואור משמש כתוספת מזון להאבסת בעלי חיים. חומצה זרחתית משמשת לתעשיות שונות כגון דטרגנטים, מזון ותרופות[1].
הפוספט, לאחר כרייתו, מכיל זרחן מעורב בחומר תפל כדוגמת מלחי כלור שונים ואבן גיר. לאחר כריית הפוספט, משביחים אותו בתהליך אשר כולל הפרדת מלחי הכלור מהזרחן שבפוספט ואז, שטיפתו. הפרדת אבן הגיר מהזרחן שבפוספט נעשית באמצעות קלייה בתנורים בטמפרטורה גבוהה[1].
באפריל 1951 הוקמה חברת "מחצבי ישראל" לצורך איתור והפקת מחצבים ברחבי ישראל, בעיקר בנגב, זאת על בסיס סקרים גאולוגיים שבוצעו מיד לאחר הקמת המדינה, בהם נתגלה פוטנציאל רחב להקפת מחצבים שונים בנגב[2]. "מחצבי ישראל" פעלה כחברת גג שלצורך פיתוח המחצבים עצמם תוכננה הקמת חברות-בת בשותפות עם חברות מהמגזר הפרטי[3]. "פוספטים בנגב" הוקמה במטרה לפתח את שדות הפוספטים[4]. מרבצי פוספטים נתגלו לראשונה כבר במאה ה-19[5]. למנהל החברה מונה שלמה שמיר, שהיה אחד מ-12 אלופי המטה הכללי הראשון של צה"ל[6]
פעילותה הראשונה של החברה היה ביצוע סקר גאולוגי מקיף לאיתור שדות הפוספטים בהם הפוטנציאל הכלכלי הגדול ביותר. שדה אורון היה הראשון שהוחלט לפתח, מאחר שאחוז הפוספט בסלע במקום היה גבוה (כ-25%) והוא קרוב לפני השטח[7][8]. באורון הוקם מפעל שכלל מתקן הפרדה ומתקן קלייה ומחנה מגורים לפועלים, מאחר שמפעל היה רחוק מנקודות יישוב[6][9]. במקום התגוררו כ-140 פועלים. רוב תוצרת המפעל נשלחה תחילה למפעל "דשנים וחומרים כימיים" בחיפה, במשאיות עד תחנת הרכבת אשקלון ומשם ברכבות משא לחיפה[6]. באפריל 1956 החלה העברת הפוספט דרך תחנת הרכבת באר שבע – צפון / אוניברסיטה, עם פתיחת מסילת הדרום[10]. לצורך הובלת הפוספטים גם נבנו במפעל "וולקן" בחיפה קרונות משא[11].
ביוני 1953 בוצע יצוא ראשון של פוספטים לאיטליה[12], אחר כך גם להונגריה[13], ויפן[14]. ב-1959 החל ביצוא פוספטים דרך נמל אילת[15].
בשנת 1956 הגיעה תפוקת מפעל אורון ל-150,000 טון[16], וב-1959 ל-250,000 טון[17]. החברה ערכה סקרי פוספט נרחבים באותן השנים בחלקים שונים של הנגב, בשיתוף המכון הגיאולוגי לישראל. סקרים אלה הביאו במהלך השנים לגילויים של מרבצי פוספט נוספים, בין היתר במישור רותם, עין יהב, בקעת צין, בקעת ערד, שולי הערבה ובנגב המרכזי[5][18].
בשנת 1962 מוזגה חברת "פוספטים בנגב" עם חברת "דשנים וחומרים כימיים" לחברה חדשה שפעלה שם "כימיקלים ופוספטים"[19]. באותה שנה גם החלה הזרמת גז לשימוש מפעל אורון משדה ראש זוהר[20]. הגז שימש גם עובר תנור קליה חדש שהוקם במפעל[21].
בשנת 1964 החלה סלילת מסילת ברזל לאתר אורון במטרה להוביל את הפוספטים ישירות ברכבת מהאתר[22]. המסילה לאורון נחנכה ב-11 במרץ 1970, כחלק מפרויקט מסילת הרכבת לאילת, אולם המסילה עד אילת מעולם לא הושלמה[23].
במרץ 1966 התגלה מרבץ ליד המכתש הקטן, בו אחוז הפוספט היה גבוה ביותר, למעלה מ-30 אחוז[24]. הפקת הפוספט במקום החלה בקיץ אותה שנה[25]. המכרה במכתש הקטן, היה פעיל עד שנת 1992, והופקו ממנו 15 מיליון טון של פוספט.
בדצמבר 1974 אישרה ועדת השרים לענייני כלכלה הקמת מכרה פתוח בנחל צין ומפעל להעשרת פוספטים. הוא היה המכרה הגדול ביותר של פוספטים בנגב ונועד להגדיל את תפוקת הפוספטים ל-2 מיליון טון בשנה[26]. הסיבה להקמת המכרה החדש הייתה עלייה של מחיר הפוספט מ-14 דולר לטון לכ-60 דולר תוך שנה[27]. לשם שינוע הפוספטים ממפעל צין נסללה מסילת ברזל מאורון באורך 34 ק"מ בצורת פרסה כדי להתגבר על הפרשי הגובה, החוצה את נחל צין בגשר גבוה וארוך. כן נסללה דרך אספלט היורדת בתלילות ממפעל אורון למפעל צין ומשם לכביש הערבה דרך כביש 227[28]. הדרך נקראת על שם מרדכי מקלף שהיה מנכ"ל מפעלי ים המלח. המפעל בצין נחנך רשמית ב-13 בדצמבר 1977[29]. עלות הקמת המכרה, המפעל ומסילת הברזל הייתה 2 מיליארד ל"י[30]. במרץ 2021 נסגר מפעל צין לאחר 44 שנות פעילות[31].
בשנת 1975 הוחלט על מיזוג של חברת "פוספטים בנגב" עם חברת "ערד תעשיות כימיות" שעסקה בייצור חומצה זרחתית[32].
בשנות ה-80 עלתה התפוקה של החברה למעל 2 מיליון טון סלע פוספט בשנה והיא הפיקה רווחים גבוהים[33]. ב-1988 מונה האלוף עמנואל סקל למנכ"ל החברה מיד עם שחררו מצה"ל, אך פרש שנתיים אחר כך שחזר לשירות[34]. במקומו מונה עקיבא מוזס שכמה שנים אחר כך מונה למנכ"ל קבוצת "כימיקלים לישראל" כולה[35].
בשנת 1991 התאחדה "פוספטים בנגב" עם "רותם דשנים" ועם "קבוצת אמפרט" האירופאית, תחת השם "רותם אמפרט נגב בע"מ"[36]. החברה המאוחדת ריכזה את פעילות "כימיקלים לישראל" בתחום ייצור זרחן ודשנים[37]. אחר כך שונה שם החברה המאוחדת ל" "כיל רותם".
כרית הפוספטים בנגב פגעה קשה בנוף המדברי ובערכי טבע. לחברת רותם אמפרט זיכיון לכרייה על פני 200 קמ"ר (200,000 דונם), מתוכם כ-35 קמ"ר של מכרות לא משוקמים. בשנת 2003 העניקה רשות מקרקעי ישראל לחברת רותם אמפרט פטור מדמי חכירה עבור שטחים בהם לא נעשית כרייה פעילה, בתמורה להקמת קרן לשיקום מכרות אליה יופרשו כספים לשיקום מכרות העבר במטרה למזער את הנזק ולהחזיר את המצב לקדמותו. אולם, על פי בדיקת מבקר המדינה מ-2012 הקרן לשיקום מחצבות לא הוקמה ולא הופרשו לזכותה כספים כנדרש[38].
כבר ב-1993 התקבלו דיווחים על כך שמפעלי הפוספטים זיהמו את מקורות המים בסביבתם[39]. אולם רק בשנת 2022, בעקבות תובענה ייצוגית של קבוצת תושבים נגד חברת רותם אמפרט בגין זיהום המעיינות בנחל צין[40], נדרשה החברה לטפל במפגע[41].
כחלק מפעילות של אחריות תאגידית נתיב הפוספטים הוקם בידי חברת רותם אמפרט בסיוע רשות הטבע והגנים. הנתיב הוא דרך עפר בת עשרה קילומטרים, המתאימה גם לנסיעת מכוניות פרטיות. הדרך מובילה אל המכתש הקטן ומאפשרת הצצה לתופעות הגאולוגיות כמו גם לתופעת הכרייה. בדרך מוקמו ארבע תחנות הסבר ועוד עמדת תצפית אחת.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
