שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
דשנים וחומרים כימיים
חברת דשנים ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
דשנים וחומרים כימיים בע"מ היא חברה בת של קונצרן ICL, העוסקת בייצור דשן בישראל.
בעלות
סכם
פרספקטיבה
חברת "דשנים וחומרים כימיים" הוקמה בשנת 1946 ביוזמת משה נובומייסקי, כדי לנצל את האשלג המופק מים המלח על ידי "חברת האשלג הארץ-ישראלית" לייצור דשנים[1]. אך הקמת המפעל התעכבה ולאחר קום המדינה הולאמה "חברת האשלג הארץ-ישראלית"[2]. בשלב זה החליטה ממשלת ישראל לשלב גורמים פרטיים בהשקעה בפיתוח המפעל, בהם: החברה הכלכלית לארץ ישראל, אפריקה ישראל להשקעות, פיק"א, המשביר המרכזי וחברת האשלג[3]. אך לגורמים אלו לא היה הניסיון בתעשייה הכימית והתאגיד הבריטי "אימפריאל כמיקל אינדסטריז" (ICI) נכנס לשותפות במפעל וגם סיפק ידע טכני[4]. המשך פיתוח המפעל והרחבת סל המוצרים שלו דרש השקעות נוספות, שאותם סיפקה ממשלת ישראל, כך שרוב הבעלות עברה לידיה[5]. המטרה הייתה שלישראל תהיה יכולת עצמאית בייצור דשנים, ללא תלות ביבוא[6], מצד שני כדי לעודד את פיתוח החקלאות, הדשנים של המפעל נמכרו במחיר נמוך, שתחילה היה מסובסד[7]. מנהל המפעל מיום הקמתו ובמשך כ-20 שנה היה אלכסנדר גולדברג[2].
בסוף שנת 1958 ביקש שר האוצר לוי אשכול למכור את המפעל למשקיע פרטי, אולם בגלל התנגדות של שר הפיתוח ושל חברי כנסת, המכירה לא יצאה אל הפועל[8]. בשנת 1961 לאחר שמחזור המכירות גדל פי שלושה תוך חמש שנים, המפעל יכל לעבור לעבוד על בסיס מסחרי ושוב דובר על מכירתו למשקיעים פרטיים[9]. בשנת 1962 מוזגה חברת "פוספטים בנגב" עם חברת "דשנים וחומרים כימיים" לחברה חדשה שפעלה שם "כימיקלים ופוספטים"[10]. באותה שנה גם החלה הזרמת גז טבעי לשימוש מפעל אורון של החברה משדה ראש זוהר (שהייתה הפעם הראשונה בישראל שבה הופק גז טבעי)[11].
בשנת 1971 פורק המיזוג בין "פוספטים בנגב" וחברת "דשנים וחומרים כימיים"[12], אם כי היא המשיכה לפועל בשם "כימיקלים ופוספטים" עד 1976[13].
בשנת 1975 העבירה הממשלה את מניותיה לחברה הממשלתית דאז, "כימיקלים לישראל" ובכך הפכה את דשנים לחברה בת של ICL[14]. במסגרת תהליכי ההפרטה של "כימיקלים לישראל" שהחלו ב-1991, הונפקו מניות החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב[15]. איגרות החוב של החברה כבר נסחרו בבורסה משנות ה-60[16]. אם כי באותה תקופה צברה החברה הפסדים, עקב הגברת התחרות בענף[17]. במהלך 1998 נמחקו מניות החברה מהמסחר בבורסה, בעקבות הצעת רכש של "כימיקלים לישראל"[18].
בשנת 1999 מוזגה הפעילויות הניהוליות של החברה עם "תמי אימי מכון למחקר ולפתוח", אף היא מקבוצת ICL וממוקמות באותו אתר בקריית אתא[19].
באוקטובר 2018 חובר המפעל לרשת החלוקה של חברת "נתיבי הגז הטבעי לישראל" והוא החל להשתמש בגז טבעי במקום במזוט[20].
Remove ads
פעילות החברה
סכם
פרספקטיבה
המפעל של חברת דשנים הוקם בצמוד לבתי הזיקוק בחיפה במטרה לנצל את הפסולת של בתי הזיקוק לייצור דשנים. בהקמת המפעל הושקעו כחצי מיליון לירות[21]. בשנת 1951 המפעל היה מושבת במשך זמן רב בגלל העדר חומרי גלם[22]. חברת דשנים קיבלה זיכיון לכריית פוספטים בנגב, ובספטמבר 1951 יצאו משלוחים ראשונים של פוספטים מהנגב למפעל בחיפה[23]. בתחילת דרכו ייצר המפעל דשנים זרחניים בלבד. אולם במהלך שנות ה-50 הורחב המפעל לשטח של מעל 600 דונם לייצור מגוון רחב של דשנים וחומרים כימיים.
בשנת 1955 הותקן במפעל מתקן לייצור חומצה זרחנית בבעלות המדינה שנקנתה בכספי השילומים[24]. בסוף שנת 1955 התקיימו 7 מפעלים שונים בשטח המפעל, ועבדו במקום כ-1000 עובדים[25]. אולם המפעל לא מילא את הציפיות ובמאי 1956 הוקמה ועדת חקירה לברר את מצב החברה[26] ובסוף השנה הממשלה לא נענתה לדרישת המפעל להמשיך בהזרמת תקציבי פיתוח גדולים למפעל[27]. בשנת 1958 השקיעה המדינה 12 מיליון לירות, חציים כמענק וחציים כהלוואה, בהרחבת המפעל[28]. בתחילת שנות ה-60 החברה כבר ייצרה עשרות מוצרים, לא רק לחקלאות אלא גם כימיקלים לתעשייה, עבור חומרי בניין ודטרגנטים[29].
במשך שנים רבות נהנה המפעל ממעמד של מונופול לייצור דשנים בישראל. אולם באמצע שנות השמונים של המאה ה-20 הוקם מפעל דשן גת והשוק נפתח לתחרות מייבוא, החברה טענה לתחרות בלתי הוגנת כלפיה, עד כדי מצב של להיות או לחדול[30]. עם זאת במרץ 1991 הממונה על ההגבלים העסקיים במשרד התמ״ס הכריז על החברה כמונופול במספר סוגים של דשנים[31].
Remove ads
חומרים מסוכנים
ועדת שפיר, שהקים המשרד להגנת הסביבה כחלק מתהליך הפקת הלקחים לאחר מלחמת לבנון השנייה לבחינת היערכות מתקנים המכילים חומרים מסוכנים בצפון הארץ למצבי חירום, ציינה את דשנים וחומרים כימיים כמפעל מסוכן[32]. דו"ח הוועדה קובע כי במפעל דשנים וחומרים כימיים משתמשים מדי שנה ב-280 טון כלור המובא אליו באמצעות מכליות שאינן ממוגנות ועלולות להיפרץ מפגיעה צדדית או ישירה. פגיעה במכלית כזו עלולה לגרום, בתרחיש החמור, ל-70 אלף נפגעים בטווח של 8.2 ק"מ. התרחיש הקל מדבר על 20-50 אלף נפגעים, בטווח של יותר משישה ק"מ.
בנוסף למכלית הכלור, החברה מחזיקה במפרץ גם שני מכלים לאחסון אמוניה בקיבולת של 500 טון כל אחד, אך בפועל, על פי גורם בוועדה, מאוחסנת אמוניה רק במכל אחד. על פי הדו"ח מכל זה עלול להיפרץ במקרה של פגיעה ישירה. במקרה כזה קובע הדו"ח שעלולים להיפגע בין 5,000 ל-9,000 איש, בטווח של שלושה עד עשרה ק"מ.
על פי הדו"ח עמידות המתקנים במפעל בפני רעידת אדמה אינה ידועה ויש צורך לערוך בעניין סקר.
השפעה על הסביבה
חברת דשנים וחומרים כימיים הייתה אחת החברות שנטען נגדה שגרמה לפרשת זיהום הקישון. בדצמבר 2004 צורפה כצד שלישי לתביעת לוחמי השייטת שנפגעו בצלילה בנחל נגד רשות נחל הקישון[33]. בינואר 2006 הסכימה לפרשה בתביעה בגין שהוגשה בגין הנזקים לסירות הדייג בנמל הקישון[34]. באפריל 2007 סולקה על הסף תביעה להפסקת זיהום מי הקישון על ידיה, לאחר שבית המשפט קבע כי זיהום שנעשה על פי היתר אינו בבחינת מפגע סביבתי[35].
קישורים חיצוניים
דשנים וחומרים כימיים, ברשת החברתית פייסבוק
אתר האינטרנט הרשמי של דשנים וחומרים כימיים- דשנים וחומרים כימיים, אתר מכון ויצמן
- תוכניות נוף - מפעל דשנים וחומרים כימים, ארכיון שלמה אורן ויינברג, הספרייה הלאומית
- מפעל הדשנים, מעריב, 9 בינואר 1986
- יוסף שביט, דשנים הוכיח את כדאיותו, דבר, 10 במאי 1959
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads