Loading AI tools
ספר בתנ"ך מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות. בביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes (תעתיק: אקלסיאסטס) בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בחלק "ספרות החוכמה" שבתנ"ך.
סוף ספר משלי ותחילת ספר קהלת, בספר תנ"ך מסוף המאה ה-13, ארכיון הספרייה הלאומית של פורטוגל | |
שפה | עברית |
---|---|
סוגה | ספרות החכמה |
מספר פרקים | 12 |
מספר פסוקים | 222 |
סדרת ספרים | כתובים |
הספר הקודם | איכה |
הספר הבא | מגילת אסתר |
יצירות נגזרות | קהלת רבה |
זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: ”סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם” (י"ב, י"ג), מסקנה שיש המחשיבים כסותרת במובן מסוים את יתר הרעיונות של קֹהלת, ולכן נחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.
על פי גירסת הכתוב בספר, כפי שנאמר בתחילתו, מחבר הספר הוא "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך. המסורת[1] מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כ-300 שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר.
עם זאת, חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה עצמה נתחברה בתקופה מאוחרת יותר מזו של שלמה המלך, בימי שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית.[2]
|
| |
לעזרה בהפעלת הקבצים |
הפסוק הפותח את הספר, ”דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם”, מרמז כי מגילת קהלת נכתבה על ידי שלמה המלך. גם הפסוק ”דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם” (א', ט"ז) מורה על כך, היות שעל פי המסופר בספר מלכים, שלמה המלך קיבל מאת ה' חכמה מיוחדת יותר מכל אדם. דעה זו היא הדעה המקובלת בקרב הפרשנים המסורתיים, המסבירים ששלמה כוּנה כאן קהלת, משום ש"הקהיל קהילות בישראל" – אסף את העם ולימדם תורה כפי שמלך מצווה לעשות על-פי התורה. אם כך, לפי המסורת, מגילת קהלת היא יצירה אחת, אחידה, שחוברה על ידי שלמה במאה העשירית לפנה"ס.
חז"ל מייחסים לשלמה, שהיה מפורסם כ"החכם באדם", שלושה ספרי מקרא, שבראשם כותרות המתייחסות אליו: שיר השירים, משלי וקהלת.[3] לפי אחת הדעות במדרש ההסבר לעובדה ששלוש היצירות שונות כל כך זו מזו – בתוכנן, בלשונן ובסגנונן – הוא ששלמה כתב כל אחת מהן בתקופה אחרת של חייו: כשהיה צעיר חיבר שירי אהבה (שיר השירים), כשהתבגר אמר דברי חוכמה (משלי), ולעת זקנתו הביט בעולם וקבע שהכל הבל (קהלת). התלמוד הבבלי נוקט שהספר הועתק[4] ונערך על ידי "חזקיה וסיעתו" – כלומר, שבין חיבורו (בעל-פה) לבין העלאתו על הכתב עבר זמן המאפשר שינויים משמעותיים.[5]
בדברים רבה[6] נאמר שהקביעה שהעולם החומרי אינו חשוב מקבלת משמעות גדולה יותר ונאמנות גדולה יותר כשהיא באה מפיו של שלמה המלך: ”אילו אחר אומר [7] "הֲבֵל הֲבָלִים", היו אומרים 'זה אין לו פרוטה לאכול והוא אומר הבל הבלים', אלא שלמה, שכתוב בו[8] "וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים", לזה נאה לומר הבל הבלים.”
על פי אסכולת ביקורת המקרא, ייתכן שמגילת קהלת חוברה בהשפעת ספרות החוכמה של בבל ומצרים[9]. החוקרים מאחרים את זמן חיבור המגילה לתקופה זו של שיבת ציון בשל מספר טעמים, ביניהם: מילים כמו "פרדס"[10] ו"פתגם"[11] המופיעות בספר אשר מקורן בשפה הפרסית, וסביר יותר שנכנסו לעברית המקראית בתקופה הפרסית בארץ ישראל, עקב הימצאותם של שורשים עבריים שמופיעים לראשונה רק בספרי המקרא שחוברו בתקופה זו,[12] ומתוך קיומן של מילים המעוברתות מארמית, שפה שלא הייתה נפוצה בציבור בטרם אותה התקופה (אף על פי שבקרב הסופרים, האצולה וחצר המלכות ביהודה היא הייתה ידועה גם בתקופת בית ראשון[13]). החוקרים מצביעים על כך שלשונה של מגילת קהלת היא בתר-גלותית, שכן יש בה מילים רבות שבאו לידי שימוש רק מימי בית-שני ואילך. כמו: "חוץ ממני" (ב', כ"ה), "זמן" (ג', א'), "פשר" (ח', א'), "כבר" (א', י'), "שבח" (ד', ב'), "סוף" (ג', י"א), ועוד. עם זאת, לדעתו של יאנג (Ian Young) אין הוכחות לאיחור לשונה של קהלת, ובעקבותיו קובע עזיז שקשה לקבוע את תיארוכה על פי הוכחות לשוניות בלבד, לכן הוא נוטה להסתמך על ג'ונס שמצא קשר רציף לטקסטים אכדיים,[14] ביניהם 'עלילות גילגמש' (קהלת ד, ט-יב). עם זאת, חלק מהביטויים הלשוניים הייחודיים בקהלת, שלא נמצאים בשארי ספרי המקרא מבית ראשון, נמצאו בחרסי שומרון שמתוארכות לאמצע בית ראשון[15]. על כן יש סוברים כי מקור לשון המגילה הוא ממשלב לשוני עממי מדובר שהיה נהוג בבית ראשון, שלא מובא ברוב ספרי המקרא הכתובים במשלב ספרותי גבוה.
מבחינה פילוסופית מצביעים אנשי ביקורת המקרא על כך שקהלת מפגין רמה של התבוננות פנימית וספקנות פילוסופית המתיישרת עם האקלים האינטלקטואלי של המאה ה-3 לפני הספירה ובאופן ספציפי יותר, ההתרבות ההלניסטית ששטפה את המזרח לאחר כיבושי אלכסנדר הגדול. עידן זה הושפע במידה ניכרת מהמחשבה ההלניסטית, בחקר פילוסופי, ספק במסורת ועניין גובר באתיקה האישית ובמשמעות החיים - שהם נושאים מרכזיים בקהלת. ההרהורים המעמיקים במגילת קהלת על טבעם החולף של החיים והרדיפה אחר האושר דומים באופן בולט לעקרונות הפילוסופיים של הסטואים והאפיקורים, אסכולות בולטות בתקופה ההלניסטית. הסטואים, עם הדגש שלהם על הבנה וקבלת הסדר הטבעי של העולם כדי להשיג שלווה פנימית, מהדהדים עם הנושאים של קהלת של אימוץ מחזוריות החיים הבלתי נמנעים ומציאת שלווה בתוכם. באופן דומה, האפיקוריאנים, שחיפשו חיים נקיים מכאב ומעוגנים במרדף אחר הנאות צנועות, משקפים את התבוננות הטקסט בשמחות החיים החולפות ובחשיבות ההתענגות עליהן בתוך חוסר התוחלת הבלתי נמנע. אם כי, הקבלות פילוסופיות אלו קיימות כבר בנוף האינטלקטואלי של מסופוטמיה ומצרים עוד לפני תקופת שלמה המלך מהמאה ה-10 לפנה"ס, לדוגמה - השיר מקברו של המלך אנתפ במצרים, דברי סידורי המוזגת בעלילת גילגמש, ההמנון לאלת הבירה סיראש ממסופוטמיה ועוד.[16] עם זאת, לפי ד"ר קרל יאספרס, אין קשר בין הזרמים הפילוסופים השונים. מאחר שהקבלות פילוסופיות ישנן גם בין האסכולה הסטואית לפילוסופיות מזרחיות כמו הבודהיזם, למרות שאין קשר היסטורי בין שתיהן, ולמרות שהופיעו בעולם באותה תקופה בקירוב[17].
מקובל לסווג את מגילת קהלת כחלק מ"ספרות החוכמה", כלומר לספרות שעוסקת בשאלות הגות אוניברסליות כגון מעמד האדם בעולם, ההשגחה והצדק האלוהי.
קוהלת פותח בקביעה "הבל הבלים הכל הבל" ובשאלה "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ?" (א', ג') בהמשך הספר, קהלת מבצע חקירה לוגית-פילוסופית בדבר משמעות האדם ומה צריכה להיות דרכו בחיים על מנת להיות מאושר. במהלך רוב הספר הוא פוסל את כל האפשרויות לאושר שמציע העולם – חוכמה, משפט צדק, נשים, משפחה, כסף, תהילה ועוד – ומראה שאין ביכולתן להביא לאושר המוחלט ולשלוות הנפש שמחפש האדם.
וכך נראה מבנה החקירה: קוהלת מציע דבר טוב שיכול לשמש כמשמעות החיים, מהלל ומשבח אותו – ואז פוסל אותו ומסביר מדוע זו לא התשובה לאושר והדבר יכול להיות גם מקור לכאב, רוע, הבל ורעות רוח.
קוהלת מייחס לאדם, הֶעָמֵל כל העת בצבירת רכוש והגדלת עושרו, שפע דאגות וטרדות עד כי אינו מסוגל ליהנות מעושרו. ”וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס” (ב', כ"ו), ”גַּם עיניו [עֵינוֹ] לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר” (ד', ח'), ”אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל” (ה', ט'), ”עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ” (ה', י"ב), ובסופו של דבר – ”כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ” (ה', י"ד).
עם זאת, בספר נמצאות עצות רבות להתנהלות בתוך ההבל. באופן מפתיע ובניגוד לפסקת הסיום של הספר, שחוקרים רבים טענו שהיא תוספת מאוחרת, לא מדובר בעצות הקשורות לעבודת אלוהים אלא להתנהלות הכוללת אכילה ושתייה, שמחה, בגדים לבנים כחגיגיות וכמטפורה, אהבה, הגשמה עצמית, עשייה, הליכה בדרכי הלב תוך ידיעה שגם יש מי שצופה.[18] לדוגמה: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ: כִּי כְבָר, רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֶׂיךָ. ח בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר. ט רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ: כִּי הוּא חֶלְקְךָ, בַּחַיִּים, וּבַעֲמָלְךָ, אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ—עֲשֵׂה" (ט', ז'–י') "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ, וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ; וְדָע, כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (י"א, ט').
בסוף הספר, כאשר הקורא מצפה לדעת מהי באמת משמעות החיים ומהו הדרך שבה יהיה טוב לאדם – אחרי שקהלת פסל כמעט כל דבר – מגיע השיא, שעל פי טענת המסורת מבטא את האמת על פי קהלת:
יש הטוענים[20] כי תפיסת העולם המוצגת במגילה לכאורה סותרת את התפיסה המקובלת בשאר ספרי המקרא. תפיסת העולם המקובלת בדרך כלל בתנ"ך היא שלבני האדם ישנה אפשרות של בחירה חופשית, האל דורש מבני האדם שיבחרו בטוב, והוא שופט אותם וגומל להם בשכר ועונש לפי בחירותיהם, וכפי מעשיהם.[21] במגילה כתובים פסוקים המשווים אדם לבהמה, ואומרים כי ”מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן , כִּי הַכֹּל הָבֶל” (ג, י"ט). יש המסבירים כי תפיסת העולם במגילה אינה סותרת את תפיסת העולם של שאר התנ"ך, ומאחורי הטקסט המילולי והפשוט יש כוונות עמוקות הרבה יותר מהפירוש הפשוט. אם מנסים לפרש בפשטות את הפסוקים ולא בכוונתם העמוקה מתגלות סתירות רבות ואי הבנות, ועל כן יש להעמיק בפירושם ולהבין כיצד הדברים הנראים כסותרים מתיישבים זה עם זה.[22] כמו כן, ניתן למצוא במגילת קהלת פסוקים לא מעטים המבטאים את הצורך להקפיד על קיום התורה והמצוות. כך למשל כתוב בפסוקים הבאים:
על פי חז"ל, מעמדה של המגילה כחלק מכתבי הקודש לא היה ברור, וזמן רב לאחר חתימת המקרא התנהלה מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי האם להחיל עליה את טומאת כתבי הקודש ולבסוף הוכרעה המחלוקת לטובת בית הלל והוחלט לקדשה כשאר הספרים.
במסכת שבת כתוב שבשלב מסוים החכמים אף שקלו לגנוז לחלוטין את המגילה:
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה, וסופו דברי תורה. תחילתו דברי תורה דכתיב: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש", ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו. סופו דברי תורה דכתיב: "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם".
מדרש אחר מסביר שחכמים ביקשו לגנוז את ספר קהלת "מאחר שמצאו בו דברים שמטין לצד מינות". המדרש מסביר זאת בכך שהפסוק המופיע בקהלת "שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך", סותר פסוק מפורש מהתורה האומר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".[23]
בני תימן ואשכנז נהגו לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות על פי המנהג המובא באבודרהם ובמהרי"ל. לפי מנהג טרוייש המיוחס לרש"י,[24] נהגו לקוראה בשמיני עצרת. ולכן כאשר סוכות חל בשבת ואין שבת חול המועד קוראים אותה בחוץ לארץ בשמיני עצרת,[25] ובארץ ישראל כיוון שחוגגים שמחת תורה באותו יום מקדימים את קריאתה ליום טוב ראשון של חג.
יש הנוהגים לקרוא אותה בציבור על ידי בעל קורא, מתוך מגילה כשרה הכתובה על קלף, ומברכים על קריאתה שתי ברכות; "על מקרא מגילה", ו"שהחיינו",[26] וזו דעת הגר"א. ויש אומרים: שכל אחד קורא את המגילה מתוך מחזור תפילה מודפס, ואין לברך על קריאתה, וכך מנהג החסידים. ויש מי שפסק, כי על מגילת קהלת אין לברך גם מתוך הקלף.[27] מנהג תימן לקוראה שניים מקרא ואחד תרגום.
למנהג זה נתנו מספר טעמים:
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל תנ"ך |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.