Loading AI tools
חוקר ספרות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודה פרידלנדר (נולד ב-19 באוגוסט 1939) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לספרות עם ישראל ולספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן.
 | |
| יהודה פרידלנדר | |
| לידה |
19 באוגוסט 1939 (בן 85) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| ענף מדעי | ספרות |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת בר-אילן |
| מנחה לדוקטורט |
ברוך קורצווייל |
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט | פרופ׳ יפה ברלוביץ, פרופ׳ תמר וולף-מונזון, ד״ר נעמי זהר |
| פרסים והוקרה | פרס טלפיר, פרס ברנשטיין, פרס ע״ש אברהם קריב, פרס רמת גן |
| תרומות עיקריות | |
| חקר ספרות תנועת ההשכלה היהודית | |
  | |
יהודה פרידלנדר נולד וגדל בתל אביב בבית דתי. סבו היה רב קהילה בפולין ואביו היה רב ועבד כמחנך וכסגן מנהל בבית הספר התיכון העירוני-דתי ב-ג (צייטלין) בתל אביב. יהודה פרידלנדר החל את לימודיו ב'חדר' (בית הספר התורני סיני), אחר כך עבר לבית הספר היסודי הממ"ד מוריה שבתל אביב, למד בתיכון העירוני דתי צייטלין שבתל אביב במגמות תורנית והומניסטית והיה מדריך בתנועת הנוער בני עקיבא. החל את שירותו הצבאי בגרעין נח"ל של בני עקיבא, וסיים שירותו ברבנות הצבאית כקצין הדת של בסיס הטירונים בה"ד 4 בצריפין. עוד בהיותו תלמיד בית הספר התיכון נפגש עם פרופסור ברוך קורצווייל שהשפיע עליו עמוקות ובעקבותיו הלך ללמוד באוניברסיטת בר-אילן, שם סיים את חוק לימודיו מהתואר הראשון עד השלישי ועשה באוניברסיטה את כל הקריירה האקדמית שלו[1]. סיים תואר ראשון בהצלחה ראויה לציון בספרות עברית וספרות עולם, תואר שני בספרות עברית, כשעבודת המאסטר עסקה בעיונים במטפוריקה של המוות ביצירתו של אורי צבי גרינברג, תחת הדרכתו של ברוך קורצווייל. עשה את הדוקטורט על ספרות ההשכלה תחת הנחייתו של ברוך קורצווייל וקיבל את הדוקטורט ב-1968. נושא הדוקטורט היה: "תנודות במשמעותם של ערכי היסוד בשירה העברית הדשה במאות ה-18 וה-19", המשכילים דיברו על היהדות החרדית כ"מורדי אור" (השכלה, enlightenment היא הארה מלשון אור) ופרידלנדר בדק את התנודות במשמעותה של המטפורה אור אצל המשוררים המשכילים. שהה בפוסט דוקטורט במוזיאון הבריטי, שם חקר את יצירותיו העבריות של י"ל פרץ. מ-1968 מונה למרצה, ובשנת 1980 מונה לפרופסור מן המניין לספרות עברית ולספרות משווה. שנים אחדות היה מורה בתיכון. תחת הדרכתו באוניברסיטה סיימו 22 דוקטורנטים ו-30 מאסטרנטים.
יהודה פרידלנדר היה ראש המחלקה לספרות עברית (כיום המחלקה לספרות עם ישראל) ולספרות עולם ואחר כך ראש המחלקה לספרות משווה, שימש כראש מכון קורצוייל וכמנהל מכון קוטלר, שימש ראש אקדמי של אוניברסיטת אריאל, היה מופקד הקתדרה לתולדות יהדות מזרח אירופה ותרבותה על שם שמשון פלדמן באוניברסיטת בר-אילן. כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הרוח, דיקן הפקולטה למדעי היהדות וכרקטור אוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2004 פרש לגמלאות. שימש כחבר המועצה להשכלה גבוהה, חבר המועצה לתרבות ואומנות, 'אמנות לעם', יו"ר הוועדה האקדמית של הוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן וראש המכון לציונות הדתית באוניברסיטה, היה יו"ר הוועדה לספרות ולאומנות מטעם משרד החינוך, ויו"ר וועדת המקצוע והוועדה לתוכניות לימודים לחינוך הדתי במשרד החינוך. וכיום משמש כחבר המועצה להשכלה גבוהה (יהודה ושומרון) ומעורכי כתב העת קתרסיס, ומשנת 2001 משמש כעורך המדעי של ספריית הילל בן חיים למדעי היהדות בהוצאת הקיבוץ המאוחד. היה פרופסור אורח באוניברסיטאות הרווארד וברנדייס. הוא חבר האיגוד העולמי למדעי היהדות, חבר האגודה ללימודי היהדות בארצות הברית, חבר האגודה הלאומית של הפרופסורים לעברית בארצות הברית וחבר אגודת הסופרים העבריים.
זכה בפרס טלפיר לספרות, פרס ברנשטיין לביקורת ספרותית ופרס ע"ש אברהם קריב לביקורת הספרות.
פרידלנדר הוא זוכה פרס רמת גן לספרות על מפעל חיים לשנת 2013.[2]
משמש במועצה להשכלה גבוהה כיו"ר הוועדה העליונה למינוי פרופסורים בתחומי החינוך, הרוח והאמנויות.[3]
יהודה פרידלנדר חוקר את ספרות ההשכלה, דהיינו הספרות העברית במאות ה-18 וה-19 ובמאה ה-20, אולם לא רק הספרות החילונית, אלא גם תחומים נוספים של חכמת ישראל ויחסה להלכה ובעיקר התמקד בסוגת הסאטירה שבספרות ההשכלה. פרידלנדר הוא אומנם תלמיד מובהק של ברוך קורצווייל, אולם הושפע עמוקות גם מדב סדן ומדרכו בחקר ספרות עם ישראל. תחום שני אותו הרבה לחקור הוא שירתו של אורי צבי גרינברג והתחום השלישי בו מיעט אומנם לחקור, אך הרבה להורות הוא תולדות המחשבה האסתטית לדורותיה, מאפלטון ועד ראשית המאה ה-20, ומלא בכך את מקומו של מורו פרופסור משה שוורץ. חוט השני העובר לכל אורך מחקריו הוא בדיקת השתלבותם של חומרים תרבותיים במורשת ישראל ובתרבות העמים, ורבדים לשוניים ביצירה הספרותית לדורותיה.
זהו ספרו הראשון של יהודה פרידלנדר, שהוא בעיקרו פרי עבודת המאסטר שלו. פרידלנדר בוחן כיצד הצליח אורי צבי גרינברג בשירתו להחיות ביטויים עבריים וארמיים מימי בית שני וימי הביניים ואילך. הספר מתרכז בניתוח המטפוריקה של המוות ביצירתו של אצ״ג. הוא ניסה להראות שהמטפוריקה של המוות מהווה ביטוי לתשתית העומק של שירת אורי צבי גרינברג.
חלקו הראשון של הספר מכיל מחקרים על י"ל פרץ וחלקו השני מכיל כתבים שלא כונסו בכל כתביו (שיצאו לאור בהוצאת דביר), ובהם שירים עבריים ומחזה, שנכתב ופורסם במקורו בעברית, ואילו במהדורת כל כתבי פרץ פורסם תרגום של המחזה מיידיש.
בספר זה, מנסה יהודה פרידלנדר להראות את קווי היחוד של יצירתו העברית של י"ל פרץ בסיפורת ובשירה כיצירת סופר מודרני. י"ל פרץ (1915-1851) לא כתב רק בנוסח נאו-חסידי. פרידלנדר ניסה להראות, כי י"ל פרץ תהה כל ימיו אחר משמעות הקיום האנושי. המשפט המאפיין אותו יותר מכל, לסברתו של יהודה פרידלנדר, הוא: "האדם המתהלך תועה בעולם וסימן שאלה שותת דם בלבבו – ידידי וחברי הוא" ("וכוח", כל-כתבי, כרך שמיני, תל אביב תשכ"א, עמ' שנא).
הספר הוא מהדורה מוערת של כל יצירתו של יצחק ארטר עם מבוא והערות, בהוצאת ספריית דורות של מוסד ביאליק. ארטר הוא מבחירי הסטיריקנים בספרות העברית החדשה, ועוד בחייו הוכתר בפי שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) ל"נעים סאטירות ישראל". פרידלנדר דן ביצירת ארטר כגילויה הבשל, האותנטי והמרתק של ההשכלה העברית בגליציה, והשפעתה הייתה רבה הן על הספרות העברית והן על ספרות יידיש. זוהי סאטירה שכל כולה מאבק בחסידות – בזיוף שבה ובהעמדת הפנים של מנהיגיה.
בספרות ההשכלה חוקר יהודה פרידלנדר בעיקר את סוגת הסאטירה, שהיא ליבת מחקרו. סאטירה היא יצירת פולמוס ופרידלנדר חקר את מלחמת התרבות בקהילה היהודית באירופה המזרחית והמערבית. הוא ראה בסוגה זו את הטובה ביותר מבחינה אסתטית ואת הביטוי העמוק והחזק ביותר בעם ישראל לפולמוס בין חסידות, התנגדות והשכלה. הסאטירה העברית ב-250 השנים האחרונות היא מרכז עבודתו המחקרית של יהודה פרידלנדר. לאורך כל השנים, דן יהודה פרידלנדר בספריו ובמאמריו השונים במאבק בין ההשכלה ליהדות החרדית בגרמניה ובגליציה ולאחרונה העביר את מרכז הכובד הגאוגרפי של מחקריו לדיון בליטא וברבניה. שם מתפלמסים, בין היתר, משה ליב ליליינבלום, י"ל גורדון, יחיאל מיכל פינס ורבני ליטא בשליש האחרון של המאה ה-19. במחקריו על הסאטירה גילה ופרסם יהודה פרידלנדר טקסטים בכתבי יד, שלא היו ידועים עד אז. לפי פרידלנדר, סאטיריקן הוא אידיאליסט החפץ לשנות את מציאות ההווה, לאור דוגמה אידיאלית של העבר - כל סאטיריקן אמיתי הוא רומנטיקן. יש לו אוטופיה של העבר שעל פיה הוא שולל את ההווה, על מנת לבנות עתיד טוב יותר. פרידלנדר בודק, כיצד התמודד הסאטיריקן עם ההלכה, ששללה מכל וכל את הליצנות. עכבות הלכתיות עיכבו, אך גם המריצו את הסופרים בפיתוח יצירותיהם הפולמסניות.
בתחום הסאטירה פרסם פרידלנדר מאמרים רבים, שרובם כונסו בחמישה כרכים. בכל כרך ישנם מחקרים על יצירות סטיריות, ולכל פרק העוסק ביצירה מופיע הטקסט שבו עוסק המחקר.
כרך ראשון עוסק בסאטירה בגרמניה, שהיא מולדת ההשכלה. בכרך זה דן פרידלנדר ביצחק אייכל, שאול ברלין ואהרון וולפסון-האלה. זוהי השכלה מיליטנטית שהתקיימה בגרמניה, בתקופה שאחרי וייזל.
בכרך השני מצוי פרק מאת הסאטיריקן טוביה גוטמן פדר, סאטירה נגד לשון יידיש. לאחר מכן מופיעה הסאטירה של ברסלאו "חרב נוקמת נקם ברית", נגד היהדות החרדית. זוהי סאטירה נוקבת נגד הרבנים וחומרותיהם, שזייפו את ההלכה, לדעתם, בטענם שאסור להתפלל בגרמנית (המדובר בפולמוס ההיכל שהתחולל ב-1819, עם הקמת הטמפל בגרמניה. הרבנים טענו בתוקף, כי חל איסור להתפלל בגרמנית ואילו הרפורמים והמשכילים טענו שמותר להתפלל בגרמנית, כל זמן שאדם יודע ומכיר את הטכסט של התפילה שאותה הוא מתפלל). מאמר אחר בדבר הזקוקות לחילוץ, זוהי סאטירה נוקבת נגד הרבנים המערימים קשיים על הנשים בחליצה. זהו מאמר שכתב מחבר אנונימי שהיה בקיא היטב בהלכות ייבום וחליצה.
הכרך השלישי, עוסק בטקסט "נזד הדמע" מאת ר' ישראל מזמושץ' שיצא לאור בשנת תקל״ג - בסוף המאה ה-18. הספר הוא סאטירה נוקבת נגד החסידות. בנוסף עוסק כרך זה, ב"מגילת יוחסין" – כתב יד של סאטירה חברתית על אחד מפרנסי הקהילה, המיוחס למנדל לנדסברג מקרמניץ, שכתב סאטירה בלשון ובמבנה של מסכת בתלמוד עם ראשונים ואחרונים.
בכרך הרביעי מופיעים הטקסטים "קנאת האמת" מאת יהודה ליב מיזס ו"משנת אלישע בן אבויה" מאת משה ליב ליליינבלום.
הכרך החמישי, "בין הלכה להשכלה" חותם את הסדרה. בכרך זה, בו פרקים נוספים, שבהם מראה יהודה פרידלנדר את שילובן של שתי תשתיות - החשיבה ההלכתית והחשיבה האסתטית. יתרה מכך, נכללים בספר פרקים על ש"י עגנון וחיים הזז, המהווים חטיבה ייחודית בסאטירה העברית. לטענת פרידלנדר, ספרות ההשכלה היא ערש הספרות העברית החדשה, ולא ניתן להבין את הספרות העברית החדשה ללא הבנת ספרות ההשכלה. בספר, פרק על שירי החת"ם סופר, שנודע כפוסק ושירתו לא נחקרה עד כה ביסודיות. החת"ם סופר מושפע מהפיוט האשכנזי של ימי הביניים, אף על פי שהיה בן דור ההשכלה, לא היה בשירתו כל זכר להשכלה. החת״ם סופר כתב 21 פיוטים אשר משקפים את העולם של יהדות ההלכה בתקופת ההשכלה במאה הי״ט, במערב אירופה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
