Loading AI tools
חיל בצבא ההגנה לישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיל המשטרה הצבאית (בראשי תיבות: חָמָ"ץ, מקובל גם מ"צ) הוא חַיִל העוסק בפעילות משטרתית (אכיפת החוק והסדר) בצה"ל. החיל כפוף לאגף כוח האדם של צה"ל. יחידות החיל פועלות בכל אחד מהפיקודים המרחביים (צפון, מרכז ודרום) וכן בפיקוד העורף ובבסיסי המטה. תחת המשטרה הצבאית פועלת מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת). היא מפעילה כמה יחידות משנה ופרוסה לכל אורכה של ישראל. לצד המערך הסדיר, מפעיל החיל מערך של כוחות מילואים.
   | |
| סמל הכומתה, תג היחידה ודגל חיל המשטרה הצבאית | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 צה"ל |
| סוג | חיל |
| בסיס האם |
מחנה גור בעבר: מחנה דורי |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1948–הווה (כ־76 שנים) |
| מלחמות | כל מלחמות ישראל |
| פיקוד | |
| יחידת אם | אגף כוח האדם |
| דרגת המפקד |
 תת-אלוף |
| מפקד נוכחי |
אביחי מיבר  |
| מפקדים | מפקדי החיל |
  | |
בראש המשטרה הצבאית עומד קצין חיל המשטרה הצבאית הראשי (הקַמְצָ"ר) בדרגת תת-אלוף. הקמצ"ר הנוכחי הוא תת-אלוף אביחי מיבר. לצדו פועלת מפקדת החיל (מקמצ"ר) היושבת במחנה גור. החיל בולט, בין היתר, בשיתוף נשים בכלל התפקידים והיה הראשון ששיתף נשים בפעילות מבצעית.
המשטרה הצבאית אחראית למספר תחומים:
כמו כן, כאשר מתרחשת מלחמה בתוך שטחי המדינה, לוקח החיל חלק פעיל בלחימה.
לשם עמידה במשימותיו, מפעיל החיל מערך מודיעין מפותח.
חללי החיל מונצחים באתר הנצחה לחללי המשטרה הצבאית.
בעקבות מסקנות ועדה מטכ"לית שמינה הרמטכ"ל, הוחלט בשנת 2021 על הקמת מערך הגנת המחנות, שיפעל תחת המשטרה הצבאית. המערך מוביל את נושא הגנת המחנות והאמל"ח הצבאיים תחת קורת גג אחת.[1]
החיל הוקם במהלך מלחמת העצמאות. שורשיו נעוצים במחלקת המשטרה הצבאית בחטיבה היהודית הלוחמת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. עם הקמת הבריגדה היהודית (חי"ל), שהייתה חטיבה יהודית (בעיקר מקרב אנשי היישוב בא"י), אמור היה קפטן דניאל (דני) מגן (ליפשיץ) לקבל את הפיקוד על מחלקת המ"צ שתפעל בתוך הבריגדה, אך תורכב מחיילים בריטים (למעט מפקדה ומספר נגדים שאמורים היו להיות יהודים). מגן עמד על כך שבחטיבה היהודית תהיה משטרה צבאית יהודית. הבקשה אושרה ומגן, בליווי שלושה סמלים יהודים, החל לגייס מתנדבים מהבריגדה ליחידת המשטרה הצבאית מס' 9. משנמצאו מועמדים מתאימים, הם נשלחו לבית הספר לשוטרים ליד נאפולי, איטליה, לקורס שארך שישה שבועות ובו למדו השוטרים הצבאיים פרקים בתורת החוק הצבאי, דרכי פיקוח על חיילים ורכיבה על אופנוע. השוטרים הצבאיים בבריגדה היהודית עסקו בסימון דרכים ושדות מוקשים, טיפול בשבויים, פתיחת דרכי אספקה, מאסרים ועוד; כמו כן אסרו וחקרו גרמנים ואיטלקים אנשי גסטפו, ס"ס ומפקדי מחנות עבודה. ההופעה של השוטרים הצבאיים הותירה רושם עז, במיוחד על שארית הפליטה באירופה: השוטר הצבאי, שסמל מגן דוד ענוד על תג זרועו העביר תחושת ביטחון בשרידי היהודים שחיפשו לעצמם מקלט.
אחד התפקידים החשובים שבו לקחה חלק היחידה הקטנה של המשטרה הצבאית בבריגדה היה סיוע במבצעי "הבריחה", לחילוץ יהודים מאירופה ולהעלאתם לארץ ישראל.
.jpg)
_-_MILITARY_POLICE_MARCHING.jpg)
.A.jpg)
בשלהי 1947 הוזעק למטה הפיקוד של "ההגנה" דני מגן, שעזב את הבריגדה כשנתיים קודם לכן כמפקד מחלקת המ"צ והפך לקצין הקישור מטעם הנוטרות בצפון. הוא נקרא לבנות את יחידת המ"צ של צה"ל ההולך ונבנה. מגן החל לרכז סביבו את צוות ההקמה של החיל. מרביתם שירתו עמו בבריגדה. וכך, לצד הקמת צה"ל, הוקם "שירות המשטרה הצבאית" שהיווה את הבסיס להקמת החיל. לקראת הכרזת המדינה סיים מחזור ראשון של שוטרים צבאיים את הקורס, שנמשך כחודש ימים. הקורס נערך בבסיס המשטרה הצבאית הארעי בקריית-מאיר (ליד בניין עיריית תל אביב כיום). הקורס הראשון סבל מהיעדר תכנון ומשאבים. "לא היה מה לעשות עם הטירונים", נזכר קצין ההדרכה יונה שושני, "וזו הסיבה, שנאלצנו להעביר מדי יום תרגילי סדר שנמשכו יותר מארבע שעות". במהלך מלחמת העצמאות שירות המשטרה הצבאית לקח חלק במבצע יואב, במבצע עובדה ובמבצעים אחרים, אך עיקר פועלה היה בסימון כבישים ועזרה בניוד הכוחות. מעבר למשימות אלו, השוטרים הצבאיים גם נטלו חלק פעיל בהגנה על ירושלים הנצורה, הובלת שיירת תותחים לכיוון דגניה א' על מנת לעצור את ההתקפה הסורית וסיכול מזימת שוד של כנופיה ערבית ובה חמישים איש, באזור בית שאן.
ב-1949 קיבלה המשטרה הצבאית את סמלה (בתמונה למעלה), שמכיל מגן, המסמל את מגינהם של לוחמי העבר וחמש להבות המייצגות חמישה טהרים:
בעבר, נהגו הלוחמים למשוח את מגניהם בשמן, כדי שחיצי האויב יחליקו על פניהם. שילוב המגן והלהבות בא לומר כי כל הנוטר את חמשת הטהרים ומגינו משוח בשמן, מובטח לו שיימלא את תפקידו כראוי. יש האומרים כי המגן בא גם להנציח את שמו של מייסד החיל.
כחמש שנים לאחר הקמת המדינה, הוקמה גם יחידת המשטרה הצבאית החוקרת.
במהלך שנת 1949 הוקמה בצה״ל תחת פיקודה של המשטרה הצבאית מחלקת "נוהגי הכלבים". בסיסה הראשון הוקם בקריית חיים. המחלקה מנתה כחמישים חיילים וכמה מאות כלבים, אשר הופעלו בכל החזיתות. חיילי המחלקה אימנו כלבים למספר תפקידים ובהם: סיור, שמירה, קרב-השתלטות על עמדות מקלעים, איתור פצועים, גילוי מוקשים ועוד. כחלק מאימון היחידה תרגלו חייליה צניחה עם כלבים. היחידה פורקה בשנת 1954 ולימים הוקמה על יסודותיה ההיסטוריים יחידת עוקץ.
התשתית לקראת מבצע קדש מנקודת המבט של החיל, הוכנה כבר בסוף 1955, כאשר הוקמה מפקדת המשטרה הצבאית בפיקוד הדרום שזה עתה נבנה מחדש. החיל התכונן ליום פקודה ועם כניסת הכוחות הלוחמים הוצאו מן המגירות הפקודות האופרטיביות שהחיל כתב מראש. הש"צ שילטו צמתים מרכזיים ופרשו מחסומים לאורך המרחבים שנכבשו. פעולות הפיקוח תרמו רבות להשלטת סדר בקרב הכוחות הלוחמים. השילוט סייע ליחידות הלוחמות ולשיירות האספקה להגיע ליעדן. מחלקות המ"צ חולקו לצוותים בעלי תפקידים שונים: שילוט דרכים, הכוונת כוחות בדרכים, פינוי שבויים, איסוף חיילים טועים ואבטחת מפקדות. החיל התפרש במרחביו הגדולים של הנגב. השילוט בסיני, שהיה בבחינת נעלם עבור חיילי צה"ל, היה בעל חשיבות לא מבוטלת. לאחר כיבוש עזה הושלט בה משטר צבאי והמשטרה הצבאית במקום עסקה בשיטור, אכיפת עוצר, מניעת ביזה ומסעי קניות אסורים של חיילים בחנויות המקומיות ומגע עם תושבי המקום. בהמשך המלחמה הקים החיל מספר בסיסי משנה בח'אן יונס, בדיר אל-בלח וברפיח. בהמשך המלחמה הופעל בעיר הכבושה מבצע "מסרק" לטיהור העיר משרידי הצבא המצרי ומפעילי הפדאיון וכן לאיסוף נשק וציוד צבאי מידי תושבי המקום. מרבית הגברים בעיר מגיל 18 ומעלה רוכזו במתקני מעצר אזוריים, תוך הטלת עוצר וחסימת מבואות העיר.
מבצע זה העלה לראשונה את שאלת הטיפול בשבויי מלחמה. בצה"ל לא היה אז גוף שהיה ערוך לנושא. אמנם כבר במלחמת העצמאות היו גופי מ"צ שעסקו בנושא, אך ככלל היה העניין באחריות השלישות. משהובן שלחיל זה אין יכולת אופרטיבית, הנושא הועבר לחיל שגם בשגרה עסק בכליאה. מפקדת החיל מיהרה להקים יחידה ארצית לטיפול בשבויים. המשטרה הצבאית בנתה בחיפזון מתקני כליאה בדרום (ניצנים) ובצפון (עתלית), כדי להחזיק בכ-5,500 שבויי המלחמה המצריים. מחנה נוסף הוקם בכלא האזרחי דמון (סמוך לבית אורן) ויועד לבעלי דרגות גבוהות. החיל למד את תורת הטיפול בשבויים תוך כדי החזקתם. מספרם הגדול חייב את החיל לקבוע נהלים ברורים, אך עם זאת ניתנה להם אוטונומיה מסוימת. הגל הראשון שהגיע למכלאות היה מעזה. נוצרה בעיה לסווג את השבויים, שכן חיילים רבים הסירו את מדיהם והתחזו לאזרחים בתקווה להשתחרר. רבים אחרים נלכדו בסיני. הסתבר שחיילים מצריים ששמעו על הקמת המכלאה החלו מתייצבים בה מיוזמתם. קבוצה זו ואחרים שנלכדו הועברו למכלאה גדולה שהוקמה ליד קיבוץ מגן. אליהם נוספו גם חיילי חיל הים המצרי שנשבו משנכנעה המשחתת אבראהים אל-אוול. לאחר מספר חודשים בוצעו חילופי שבויים בין ישראל למצרים בתיווך האו"ם ומחנות השבויים פורקו.
עם כוחות היבשה שפרצו בחזיתות השונות של מלחמת ששת הימים, החלו להתקדם אל היעדים שנקבעו בפקודות השונות גם כוחות המ"צ שפעלו בשתי רמות: מחלקות הש"צ ששולבו בחטיבות הלוחמות ויחידות המ"צ שפעלו במשימות פיקודיות ומטכ"ליות כשהן כפופות למפקדות המ"צ הפיקודיות ולמקמצ"ר.
בחזית הדרום פעלו שלוש אוגדות להן לא היה כוח מ"צ אורגני. עשר מחלקות של ש"צ שולבו בתוך עשר חטיבות צה"ל שלחמו באזור. האלוף אריאל שרון, מפקד האוגדה שלחמה בציר המרכזי, דרש מכוחות החיל בגזרתו לפקח על משמעת החיילים והופעתם, כולל אנשי המילואים. הצירים היו משופעים בבורות ענק שנפערו כתוצאה מהפצצות ועל כוחות המ"צ הוטל לסמן את הבורות המסוכנים ולהציג לנהגים דרכים חלופיות. בכל צומת מרכזי הוקמה נקודת מ"צ. תחנות משטרה הוקמו בג'בל ליבני, אל עריש, עזה, אבו רודס, קנטרה, שארם א-שייח' ועוד. תוך עשרה ימים מתום המלחמה, סיימה המ"צ לשלט את מרחבי סיני. מטה הפיקוד של החיל הוקם במרחב שלמה ובו יחידה שתטפל בשבויים. הש"צ במקום העניקו לשבויים טיפול ראשוני ומשם הם הועברו למכלאה הפיקודית. בעזה התעוררה בעיית ביזה חריפה דווקא מצד מקומיים. בנקים נפרצו, ועם עזיבת אנשי האו"ם נבזזו מחסני החירום שלהם והחיל התקשה לפעול עקב אש הצלפים שהסתתרו בבתים. שוטרים צבאיים הוצבו בכל צומת מרכזי בישראל וכיוונו את התנועה. חלק מהשוטרים הוסבו ללוחמים כחלק מיחידות לוחמות. חלק אחר הוצב ברצועת עזה כדי לשמור על הסדר לאחר כיבושה. המשטרה הצבאית הייתה אחראית על השבויים המצריים.
.jpg)
חזית המרכז – כבר בפתיחת המלחמה עמלו הש"צ להעביר מהר ככל האפשר כוחות רבים מהשפלה לאזור ירושלים. עם סיום הלחימה בגזרה הירדנית ועם השלמת כיבוש הגדה המערבית כוחות רבים של החיל נכנסו לאזור במאמץ להשליט במקום ממשל צבאי. החיל סייע באיתור ובאיסוף שבויים. נתיב הבריחה המרכזי של הירדנים היה בדרך ירושלים–יריחו-גשר אלנבי. בנסיגתם הם הותירו שלל רב שנאסף על ידי הש"צ. הוקמה יחידת ממשל של המ"צ שפעלה תחת פיקוד מושל ירושלים תא"ל שלמה להט וסייעה בהשלטת הסדר גם בתוך העיר העתיקה. המאחז הראשון של החיל בירושלים המזרחית היה במלון סנט ג'ורג', שם הוקמה תחנת מ"צ. כוח של ש"צ עסק במניעת ביזה, מעצר אזרחים עוינים ובחסימת הקו הירוק מפני אזרחים סקרנים שעשו דרכם לעבר האתרים ההיסטוריים שנכבשו. גם בסיס מצ"ח הוקם בעיר העתיקה.
חזית הצפון – כוחות החיל בצפון עסקו במאמצים להעביר כוחות לוחמים בצירים המעטים מהמרכז ומהדרום צפונה לעבר מורדות רמת הגולן. הפקקים בצומת גולני ומשם לכיוון צפת וראש פינה חייבו מאמץ שליטה מיוחד. בסופו של דבר הגיעו הכוחות אל שטחי ההיערכות. כוחות מ"צ עסקו בשילוט נתיבי העלייה לרמת הגולן ובסימון צירים נקיים ממיקוש. גם ברמת הגולן סייע החיל באיסוף ובכליאת שבויים. מאוחר יותר השתלב במאמצים להשליט ממשל צבאי על כפרי הדרוזים שנותרו ברמה. תחנת מ"צ שנפתחה בגדות סייעה והשתלבה במשימות השונות של השלמת הכיבוש וההתארגנות ברמה.
פינוי שבויים וכליאתם – בשלב ההכנות למלחמה היה ברור כי החיל יעסוק בתחום זה בכל הגזרות. מכלאת השבויים הגדולה ביותר בדרום הוקמה סמוך לקיבוץ משמר הנגב. למעלה מ-5,000 שבויים נכלאו במקום בפרקי זמן שונים ומשם הועברו לעתלית, לשם רוכזו רוב השבויים מהגזרות השונות. במהלך המלחמה נשבו 6,748 שבויים.
הקונספציה של מלחמת יום הכיפורים לא פסחה גם על המשטרה הצבאית, שלא הייתה מוכנה למלחמה, אך עם פרוץ המלחמה נערך החיל במהירות והשתלב במערכה. בשעות הראשונות הופנה עיקר המאמץ לסיוע בגיוס כוחות המילואים ובהמשך לפיקוח על ההיסעים ועל ליווי השיירות, כל זאת על מנת לאפשר את תנועת הגייסות לעבר החזית. במהלך הלחימה החיל ביצע גם פעולות למניעת לקיחת שלל וביזה. בסוף המלחמה החיל עסק בעיקר בטיפול בשבויי האויב, במקביל לפעולות חקירה לאיתור נעדרים. לפני המלחמה הוחלט בצה"ל על שינוי תפיסה שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהקמת אגדי תחזוקה. כחלק מהמהלך הוחלט שבמקום מחלקת שוטרים צבאיים שהייתה עד אז בכל חטיבה לוחמת, ישולבו פלוגות מ"צ באוגדות. פלוגות אלו שפעלו במלחמה במסגרת האוגדות הביאו לשינוי תדמית החיל כחיל עורפי מקצועי בלבד.
בחזית הדרום – בצומת טסה, כ־35 ק"מ מתעלת סואץ, שררה אנדרלמוסיה רבתי. הכוחות שנעו לעבר ציר "עכביש" העמוס והצפוף יצרו פקקי תנועה. כוחות המ"צ עשו כל שביכולתם בניסיון לשפר את התעבורה על הציר ולכוונה. עם תחילת תכנון הצליחה והגישור על תעלת סואץ, גבר המאמץ של כוח המ"צ באזור אשר נדרש לפנות את הציר ולאפשר להעביר את הדוברות. גורל המלחמה היה תלוי במידה רבה במבצע זה. פינוי הציר התבצע זמן מה לפני שעלו עליו הדוברות. נהגים שהתבקשו לרדת ממנו לא הבינו את הסיבה להורדתם. כלי רכב שנתקעו על הכביש נדחפו ממנו על ידי טנק. הדוברה נגררה על ידי טנק שלפניה נסע רכב מ"צ. מיד לאחר הקמת הגשרים, קיבלה המשטרה הצבאית את האחריות להכוונת הכוחות. חלק מתפקידה היה להקטין את צפיפות כוחות צה"ל באזור הצליחה, כדי לצמצם את הנפגעים מהארטילריה הכבדה שהומטרה על ידי האויב על האזור. במקביל, הוקמה בטסה מכלאת שבויים.
.jpg)
גם לאחר המלחמה עסקו כוחות החיל בהסדרת התנועה והפיקוח עליה בכל הגדה המערבית של התעלה ואף הקים "אכסניה" ל"תועי חזית" ולחיילים שהתקשו לחבור ליחידותיהם. עם סיום שהיית צה"ל באזור, טיפלו כוחות המ"צ בהסדרת יציאה מסודרת דרך הגשרים של אלפי כלי הרכב שפעלו באזור. בעוצבת הפלדה בפיקודו של האלוף אברהם אדן לא שולבו[דרושה הבהרה] בכוחות השריון כוחות חי"ר והש"צ נאלצו למלא תפקיד זה. הוקם גם בית חולים לשבויים. הוקמה תחנת מ"צ בפאיד ובשדה התעופה המקומי הוצבו ש"צ לשמירה על הסדר ולחיפוש במטלטלי המבקשים לטוס. בעיצומן של השיחות על הפסקת האש הפך הש"צ לחלק מהנוף של הק"מ ה-101 (מקהיר). מכלאת השבויים הפיקודית בחזית הדרום קלטה למעלה מ-8,000 שבויים.
בחזית הצפון – בימים הראשונים למלחמה עסקו כוחות המ"צ בעיקר בסיוע למאמצי הגיוס ובפתיחה ושליטה על הצירים מעומק השטח אל צירי העלייה לרמת הגולן. היה צורך להביא את כוחות המילואים במהירות לחזית והמ"צ סייעה בהגעת כוחות התגבור ליעדם במהירות האפשרית. בהמשך הלחימה דאגו הש"צ להעלאת שיירות אספקה ובמקביל להורדת השבויים הסורים מהחזית לעורף. ש"צ כיוונו וויסתו את התנועה על גשרי הירדן. הוקמו חסימות למניעת פגיעה באזרחים ובחיילים. מחנות שבויים הוקמו בביריה, בכנען ובהמשך גם במחנה יפתח. מעבר לטיפול המסורתי בשבויים, עזרו כוחות המ"צ גם בחקירתם. בוצעה שמירה גם על שבויים פצועים בבתי-חולים. הכוחות עסקו גם במניעת ביזה.
טיפול בשבויים ברמה החילית – המחנה המרכזי לשבויים משתי החזיתות היה בעתלית. צה"ל שבה 8,811 איש. לראשונה הוכנס לשימוש מחשב שאגר מידע רחב אודות השבויים, מה שהתברר כיעיל במיוחד כשניתנה הוראה להכין את השבויים להחלפה.
.jpg)
למבצע שלום הגליל חמ"ץ נכנס לאחר תקופת הכנות ארוכה. היקף המשימות שהוטלו על החיל חייב, לצד תגבור היחידה הסדירה של חמ"ץ בפיקוד הצפון, גיוס מילואים רחב ולתקופות ממושכות. משימות המ"צ בחירום מחייבות גיוס מוקדם ושחרור מאוחר של כוחות המילואים. המגע עם אוכלוסייה מקומית לא עוינת, ואף משתפת פעולה, הקל על ביצוע משימות שמירת הסדר הציבורי והכוונות התנועה, אך מנגד נוצרה מציאות בה חיילי צה"ל סוחרים עם האוכלוסייה המקומית, מה שחייב נקיטת אמצעים מצד חמ"ץ. כל אחת מעוצבות צה"ל שהשתתפה במלחמה, כללה יחידת משטרה צבאית. יחידות אלה היו חלק בלתי נפרד מהעוצבות, לא רק בעת לחימה. עם תום הלחימה, סיפק החיל שירותי מ"צ בקנה מידה נרחב בשטחים שנכבשו. במהרה הוקם בכל אתר מרכזי בסיס מ"צ שכלל גם חוליות מצ"ח. במלחמה זו הפעיל החיל לראשונה פיקוח היסעים תוך שימוש במסוקים ממעל ואופנועים על הקרקע, מה שאפשר גישה מהירה ונוחה לכל הצירים, דיווח מיידי במקרה של בעיות ופתרון בעיות שנתהוו. הושקע מאמץ בהבטחת הגעת הכוחות לשטחי הכינוס וההיערכות. בתחום השבויים נפלו בידי צה"ל, בנוסף לשבויים מהצבא הסורי, אלפי מחבלים מארגונים עוינים רבים היריבים זה לזה. מתקן כליאה מגידו התמלא. המדינה גם לא רצתה להחזיק בכל המחבלים בתחומי המדינה והחיל נדרש להקים את כלא אנצאר. האירוע המרכזי ממלחמה זו שנחקק בתולדות החיל הוא אסון צור הראשון, בו איבד החיל 12 מאנשיו.
במהלך מלחמת לבנון השנייה תמך החיל במערך הלוחם, בעיקר במענה שיטורי ליחידות הלוחמות ולמערך הלוגיסטי בפיקוד הצפון. הפעילות התרכזה בעיקר לאורך הצירים במרחב שבין ציר עכו-צומת עמיעד וצפונה עד הגבול (הקו הכחול). החיל פעל רבות בשטחי הכינוס וההתארגנות של הכוחות. פעולות השיטור נועדו לבודד את אזור הלחימה מפני כניסת גורמים בלתי מורשים. הש"צ ליוו את גורמי התקשורת ובמקרים אחרים מנעו את כניסתם (בהתאם להנחיות). ש"צ אבטחו נקודות בשטח אליהן הועברו נפגעים מתוך לבנון ומשם פונו לבתי חולים בעורף. החיל סייע בשליטה על צירי התנועה לטובת הכוחות הלוחמים. במהלך הלחימה ולאחריה עסק החיל גם בליווי לוויות של חללים. כוחות המ"צ פעלו גם בקרבת מרכזי הציוד והתחמושת וויסתו את התנועה מהם ואליהם. מכאן ליוו הש"צ את השדרות על מטעניהם החורגים. ש"צ סייעו גם בקרבת מחסני החירום ומרכזי הגיוס בצפון, פטרלו בקרבת שטחי האימונים של הכוחות לקראת הכניסה ללבנון ופעלו בקרבת שטחי ההעמסה של כוחות על מסוקים, לקראת כניסה ללבנון. חוקרי מצ"ח מנעו ביזת שלל וגנבת ציוד צבאי (בעיקר בשלב פיזור הכוחות). תוך כדי הלחימה עסקו הש"צ גם בקליטת עצורים מקרב כוחות האויב, בהסעתם למכלאות תוך שמירה עליהם, בהחזקתם ולבסוף גם בשחרורם ובהחזרתם ללבנון. כוחות המ"צ גם ליוו חבלנים של משטרת ישראל ושל חיל ההנדסה הקרבית כשטיפלו בנפלי רקטות בתוך שטח ישראל.
ב-12 ביולי 2006, תקפו פעילי ארגון הטרור חזבאללה שני כלי רכב צבאיים שסיירו על קו הגבול בין ישראל ללבנון באזור זרעית. שלושה חיילי צה"ל נהרגו בהתקפה, שלושה נפצעו קשה ושניים, רס"ל אודי גולדווסר וסמ"ר אלדד רגב, נחטפו. בעקבות האירוע יצאה מדינת ישראל למלחמת לבנון השנייה. כעבור כשנתיים, לאחר משא ומתן, סוכמה עסקה להחזרת החטופים בתמורה לחמישה אסירים לבנוניים (ובהם סמיר קונטאר) ו-199 גופות של מחבלים. ב-16 ביולי 2008 בוצעה עסקת החילופים בין צה"ל וחזבאללה. חמ"ץ קיבל את האחריות הכוללת לאבטחת המבצע. החיל היה אחראי על תיאום המבצע מול משטרת ישראל. בשלב ההיערכות למבצע לא היה בידי צה"ל מידע ודאי לגבי מצב החטופים. למרות ההערכה, שלפיה השניים נהרגו כבר ביום החטיפה, הנחת העבודה הייתה שהחטופים בחיים. בשל חוסר הוודאות, נערכו לכל אפשרות ולכל תרחיש. האזור ממחנה "לימן" (שם הוחזקו האסירים הלבנוניים לקראת ההחלפה) ועד מעבר הגבול בראש הנקרה הוכרז כשטח צבאי סגור. בשעות הבוקר הגיע למעבר הגבול ב"נקורה" רכב חזבאללה וממנו הורדו שני ארונות קבורה שחורים. באותו רגע נודע גורלם של השניים באופן ודאי. הגופות הועברו לראש הנקרה, שם הן זוהו והוכנו לקבורה. בשלב זה לא הותר סיקור תקשורתי של האירוע מכל סוג שהוא ועל כן היה צורך בווידוא סטריליות של האזור. החיל הקצה כוחות לסגירת מעבר ראש הנקרה ומחנה שרגא, שגם הוא הוגדר כשטח צבאי סגור. במחנה זה הוקמו נקודות למפגש ולהתייחדות של המשפחות עם גופות יקיריהם. יום לאחר ביצוע העסקה הובאו החטופים לקבורה ורבבות אנשים לקחו חלק בלוויות. ניידות מ"צ ליוו מלפנים ומאחור את כלי הרכב שבהם ארונות הקבורה בנסיעה מראש הנקרה למחנה שרגא. בהמשך ליוו הניידות את מסעות הלוויה ממחנה שרגא לבתי העלמין.
במהלך מלחמת חרבות ברזל חיילי המשטרה הצבאית עסקו בהכוונת הכוחות עם תחילת הלחימה ותחילת גיוס המילואים ושינוע הכוחות לעבר גבולות ישראל. עם התפרסות עיקר הכוחות הצבאיים בגבולות המדינה עברו לביצוע משימות של בידוד מרחבי לחימה וצירים חשופים בגבול הצפון[2] ובעוטף עזה, גדל הנטל לטיפול ביו"ש ליחידות לוחמות משניות ובפרט המשטרה הצבאית. מערך המשטרה הצבאית היה אחראי גם בטיפול במחבלי חמאס ונוחב׳ה שנלכדו, הפעיל בין היתר את מחנה המעצר בשדה תימן[3] ולקח חלק בהחלפת השבויים במהלך עסקת השבויים.
.jpg)
ההכשרה בחיל מתבצעת בבית-הספר למשטרה צבאית (בה"ד 13). בתחילה שכן הבה"ד בשייח מוניס, בהמשך הוא עבר לצריפין והיה חלק מבה"ד 11. ב-1969 עבר בה"ד 13 לבסיס קדום שבשומרון ליד קדומים. בשנת 1995 עבר למחנה בית ליד שליד צומת השרון, ובמאי 2015 עבר למיקומו הנוכחי בקריית ההדרכה על שם האלוף אריאל שרון בדרום, והוא הבה"ד הראשון שהחל לפעול שם. הבה"ד מרכז תחתיו את ההכשרה הבסיסית (טירונות, קורסים בסיסיים), את ההכשרות המתקדמות בחיל ואת הכשרות המפקדים (קורס מ"כים, קורס סמלים, השלמה חילית לקצונה, קורס מ"פים וקורס קמ"ץ בכיר).
רוב חיילי המשטרה הצבאית עוברים טירונות ברמת רובאי 02 (שאורכה שישה שבועות) ובעלי פרופיל רפואי 64 ומעלה, אך המיועדים לתפקיד לוחמי המעברים עוברים טירונות ברמת רובאי 03 ובעלי פרופיל רפואי 72 ומעלה. בסוף הטירונות החיילים נשבעים אמונים לצה"ל ברחבת הטקסים בעיר הבה"דים (בעבר היה נהוג בכותל המערבי) ולאחר מכן ממשיכים לאימון מתקדם.
מיד לאחר הטירונות ממוינים החיילים לקורסים שונים שנערכים גם הם בבה"ד.
.png)
שיטור ותעבורה - מערך השיטור כולל את היחידות בפיקודים המרחביים, את היחידה המרכזית לפיקוח תעבורה (הימל"ת) ואת יחידת מ"צ מטכ"ל. המערך עוסק באכיפת החוק והסדר בצבא בתחומי: משמעת, תעבורה, עריקים ומשתמטים. במ"צ מטכ"ל עוסקים בעיקר בבידוק כלי-הרכב המבקשים להיכנס למחנה רבין (מחנה הקריה). בתחום לכידת העריקים מופעלים בלשים ומש"קי הערכה שתפקידם להביא לאיתורם ולמעצרם של העריקים והמשתמטים. הבלשים נעים בלבוש אזרחי ולעיתים הם אף עוטים "תחפושות" שונות. ביום ממוצע ניתנים 34 דו"חות משמעת ובחודש ממוצע מתמודדים עם 68 תאונות דרכים של כלי רכב צבאיים.[5] בשנים 2021-2016 ניתנו יותר מ-50 אלף דו"חות משמעת.[6]
נוכח כוונת ארגוני הטרור לחטוף חיילים, מבצעת המשטרה הצבאית מבצעי "חטיפות דמה" - סיור במכוניות אזרחיות ובלבוש אזרחי והצעת טרמפים לחיילים. חיילים שנענים להצעה ועולים לרכב, מקבלים דו"ח, ונשפטים בפני תת-אלוף.
ערך מורחב – משטרה צבאית חוקרת.jpg)
מצ"ח אמונה על חקירת חיילים החשודים בביצוע עבירה. היחידה מטפלת במגוון רחב של אירועים המעלים חשד לפלילים, כגון: עבירות סמים, עבירות רכוש, מרמה וזיוף, עבירות גוף (אלימות וכדומה), מוות שאינו בפעילות מבצעית, תאונות דרכים, תאונות אימונים, עבירות מחשב ועוד. היחידה מחולקת ליחידות משנה במקביל לשלושת הפיקודים המרחביים. בכל פיקוד פועלים מספר בסיסים: חקירות פליליות, בסיס המתמחה בחקירת תאונות דרכים ויחידה מרכזית (ימ"ר) האמונה על התיקים הפליליים המורכבים יותר. במקרים הפליליים הרגישים והחמורים ביותר (סחר בסמים, הברחות סמים מגבולות המדינה, סחר באמצעי לחימה וכדומה) מטפלת היחידה המרכזית לחקירות מיוחדות (הימל"ם). היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה)[7] מטפלת בפרשיות כגון: גנבת דלק, קבלת שוחד, הטיית מכרזים וכולי. במצ"ח משרתים חוקרים, רכזי מודיעין, בלשים ומש"קי הערכה. ביחידה נעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. ביום ממוצע נפתחים 12 תיקים פליליים.[4]
ערך מורחב – נווה צדק (כלא צבאי)
במערך הכליאה משרתים שוטרים צבאיים בתפקיד מפקד כלואים. המערך כולל את נווה צדק (כלא עשר), תאי מעצר יחידתיים ומתקני השהיה לעצירים ביטחוניים באיו"ש. עד שנת 2021 כלל המערך גם את בסיס הכליאה (בס"כ) 394 (כלא ארבע - צריפין), בסיס הכליאה 396 (כלא שש - עתלית) שנסגרו עם פתיחת נווה צדק (כלא עשר). בבסיסי הכליאה מוחזקים במשמורת חוקית אסירים שנשפטו בבתי הדין הצבאיים, חבושים שנשפטו בדין משמעתי ועצורים הממתינים למשפטם. מדריכי הכלואים עוסקים בפיקוד על חיילים אלו במטרה להחזירם לשירות תקין בצה"ל. בבס"כים פועלים גם גורמי חזרה לשירות תקין (גחל"ת), אשר כולל מש"קיות ת"ש, הוראה, חינוך ובעיקר מאבחנות שנפגשות עם כלואים מסוימים העונים לקריטריונים במטרה לאתר את הגורמים שהובילו אותם לביצוע העבירות ולהמליץ בנוגע להמשך שירותו של החייל בצבא. עד 2006 היה החיל אחראי גם להחזקתם של אלפי עצורים ביטחוניים. בשנת 2006 הועבר אחרון מתקני הכליאה (מת"כים) לידי שירות בתי הסוהר ועם המעבר נסגרה יחידת הלוט״ר של המשטרה הצבאית- כוח 100. תחת הימל"ת פועלת פלוגה עצמאית (פלוגת הליוויים) שאחראית להעביר עצורים לבתי דין, בין בס"כים, פינויים לבתי חולים, מקומות אזרחיים כגון הפניות, בתי דין אזרחיים, ולקיחת עצורים לפני משפט ממעצרים בכל חלקי הארץ לבס"כ.
במערך המעברים משרתים שוטרים צבאיים בתפקיד לוחמי מעברים (לו"ם) (מאבחנים ביטחוניים (מא"ב) בעבר). בשנת 2004 הוחלט בצה"ל להטיל על המשטרה הצבאית את האחריות על הבידוק במעברי קו התפר. לשם כך הוקמו שני גדודים - גדוד ארז וגדוד תעוז, שמטרתם היא למנוע כניסת פעילות חבלנית עוינת, הברחת אמצעי לחימה, סיכול פיגועים, מניעת הסתננות ומניעת סיוע לארגוני טרור המנסים להפר את מרקם החיים התקין בשטחי ישראל.
לגדודי המעברים הישגים מבצעיים רבים. כך למשל, בשנת 2013 פעילות גדודי המעברים בגדה כללה 14,911 פעולות לתפיסת מחבלים, אמל"ח, שב"חים, דרושי חקירת שב"כ ומבוקשים.[8]
החל משנת 2012, שוטר צבאי המשרת בתפקיד הלו"ם מקבל תעודת לוחם לאחר 20 חודשי שירות. החל משנת 2017, עם כניסתה לתוקף של הרפורמה בסטטוס הלוחם של הרמטכ"ל איזנקוט, נחשבים הלו"מים ללוחמים לכל דבר.
ב-29 באוקטובר 2019 עלתה לשידור בערוץ כאן 11 "מעברים", סדרת דוקו-ריאליטי העוקבת אחר השירות ומתמקדת אחר החיילים בכל השלבים עד המעבר לגדודים.
גדוד תעוז היה אחראי על הבידוק במעברים רבים באזור יהודה ושומרון, בהם מעברים בעבר כגון גלבוע, שער אפריים, ריחן, אייל, אליהו, חוצה שומרון, תרקומיא, מיתר ועוד. מעברים בשליטת צה"ל בהם: רנתיס, נעלין, מכבים, בקעות ועוד. ומעברים שפורקו כגון חווארה, צומת תפוח, בית איבא, בית פוריק ועוד. הגדוד חולק ל-4 פלוגות: איתן, סחלב-חליף, הכתר ולהב אשר היו כפופות לחטיבות המרחביות. פלוגות עבר שפורקו: ג'למה, סייפן-חליף, אייל ומכבים.
הגדוד נסגר ביולי 2023 ומוזג לתוך גדוד פנתר של חיל הגנת הגבולות.
גדוד ארז היה אחראי בעיקר על מעבר ארז שבצפון רצועת עזה. הגדוד הוקם בשנת 1995 כחלק ממימוש הסכמי אוסלו. הגדוד השתייך לאוגדת עזה בפיקוד הדרום ופעל בשיתוף פעולה עם חיל המשטרה הצבאית.
בשנת 2005 לאחר תוכנית ההתנתקות, הגדוד עבר למשטרה הצבאית ואחראי על המעברים המרכזיים בעוטף ירושלים ובהם קלנדיה, ביתוניא, אל ג'יב, עופר, רחל, חיזמא, הזיתים, א-זעיים, סוואחרה, שיח סעד, מזמוריה, שועפט, מנהרות (דרכי האבות) ובית"ר. הוא מחולק לארבע פלוגות: א', ב', ג' ופלוגת המפקדה.
יחידות המשטרה הצבאית מחולקות בהתאם לפיקודים המרחביים: צפון, מרכז ודרום. בכל פיקוד קיימת י"פ חמ"ץ (יחידה פיקודית חיל המשטרה הצבאית) ובסיסי משטרה צבאית ומצ"ח.[9]
בסיסי השיטור כפופים מקצועית למפקדת קצין המשטרה הצבאית הראשי (מקמצ"ר במחנה דורי) ופיקודית לאלוף הפיקוד הרלוונטי. בסיסי מצ"ח כפופים ישירות למקמצ"ר הן מקצועית והן פיקודית.
כמו כן, י"פ חמ"צ 391 אחראית על פלוגת הליווים במג"ב (למתקני ההשהייה).
יחידות אלה כפופות ישירות מקצועית ופיקודית למפקדת קצין המשטרה הצבאית הראשי:
ערך מורחב – משטרה צבאית חוקרת#מבנה כלליבראשית ימי צה"ל היה למשטרה הצבאית בסיס כליאה מרכזי אחד: בסיס הכליאה 394 (כלא ארבע) בצריפין. נוסף אליו התקיימו בתי מעצר פיקודיים. במהלך שנות ה-50 הוקם כלא 400 לנשים ששוכן בתחילת דרכו במבנה המשטרה הבריטית ליד נהלל[11] וכן הוקם בסיס הכליאה 396 (כלא שש).[12] בשנות ה-70 נפתח כלא מגידו עבור כלואים לתקופות ארוכות.[13] בשנות ה-80 הוסב בית סוהר מגידו לכליאת אסירים ביטחוניים וחיילים השפוטים לעונשי מאסר נשלחו אליו לביצוע תפקידי שמירה לא חמושה ועבודות אחזקה. לימים כלא 400 הפך לפלוגה בתוך כלא 4. בהמשך הוקמה פלוגת כליאה נוספת לנשים בכלא 6 - פלוגה 600.
בשנת 2021, לאחר שנים בהן פעלו מתקני הכליאה כלא 4 ו-6, נסגרו ואוחדו למתקן כליאה אחד - כלא 10 הממוקם בנווה צדק, המהווה בסיס הכליאה המרכזי והיחידי של כלואי צה"ל ומכיל בתוכו פלוגת נשים. הוקמה גם קרייה משפטית הצמודה לבסיס הכליאה.
כאשר מוכרז מצב חירום ומופעל גיוס מילואים, משתנה מערך החיל ובנוסף לתפקידיו בשיגרה, הוא אחראי גם על התחומים הבאים:
במילואים משובצים שוטרים צבאיים בעיקר ביחידות מ"צ הכפופות לאגדים לוגיסטיים מרחביים, לפלוגות מ"צ באוגדות וכן ביחידות שיטור פיקודיות.
לשוטר צבאי סמכויות מלאות כלפי חייל בין אם נמצא במרחב צבאי או מחוצה לו כמפורט בפקודות השונות.
בדומה לחילות משטרה צבאית בעולם, לשוטר צבאי בישראל סמכויות מוגבלות כלפי אזרח ובהתאם למקרים הבאים:
במקרה של מעצר אזרח, מחויבת המשטרה הצבאית להעבירו לידי משטרת ישראל בתוך 12 שעות.
צו מעצר מטעם בית משפט אזרחי יחייב את מוסדות הצבא, ופקודת מעצר, שהוצאה על ידי רשות צבאית מוסמכת, תחייב את משטרת ישראל.[16]
שוטרים צבאיים לובשים מדים ככל חיילי צה"ל, ובתוספת סימני ההיכר הבאים:[22]
מדי א', כובע משטרה צבאית לבן, חגורה לבנה, סרט מפלסטיק לבן על הזרוע השמאלית עם הכיתוב "מ״צ" בכחול על רקע כתום, שרוך בצבעי אדום-כחול מעל כתף שמאל. (במשימות ייצוגיות).
כיום מבצעים השוטרים הצבאיים תפקידם גם עם מדי ב', ללא כובע המ"צ הלבן והסרט זרוע פלסטיק כאשר לובשים כובע מצחייה עם הכיתוב משטרה צבאית וחגורה לבנה בעת תפקיד יחד עם שרוך מערך.
מדי ב', כובע מצחייה כחול עם סמל החיל והכיתוב "משטרה צבאית מערך הכליאה" בצבע צהוב, חגורה שחורה, שרוך ירוק מעל כתף שמאל.
כובע משטרה צבאית לבן, סרט מבד עם רקע אדום עליו הכיתוב "קמ״צ" (קצין משטרה צבאית) בצבע כחול על זרוע ימין, שרוך בצבעי אדום-כחול מעל כתף שמאל.
בנוסף לעיל עונדים השוטרים הצבאיים תג שם ממתכת מעל כיס ימין בחולצה וסיכת חמ"ץ (על מדי א' בלבד), ייתכנו גם סיכות נוספות בהתאם לתפקיד ולהכשרות.
פקודות מטכ"ל והוראות קבע אכ"א[21] גם מתייחסות לסמכויות השוטר הצבאי עם או ללא סימני היכר. בהוראות נקבע כי אי ענידת סימני ההיכר אינה משחררת את השוטר הצבאי מלמלא את תפקידו, וכן אינה גורעת מסמכויותיו.
בעת פעילות בדרכים כמו פיקוח תעבורה, הכוונת תנועה ופיקוח תעבורה לובשים השוטרים אפודה בצבע צהוב זוהר עם פסים מחזירי אור.
חלק מהשוטרים הצבאיים בעלי היתר ללבוש בגדים אזרחיים כאשר נמצאים בתפקיד, מדובר בתפקידי יחידת מצ״ח: חוקרים, משקי הערכה, בלשים ורכזי מודיעין.
צבעי החיל הם כחול ואדום, "ירושה" מהמשטרה הצבאית המלכותית של בריטניה, שם (במשטרה הצבאית של הבריגדה היהודית שפעלה במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה) נטמנו זרעי החיל. חיילי המשטרה הצבאית נעים עם כומתה כחולה. כשהוחלט בשנת 1997 לייחד את המשרתים בחיל בכומתה משלהם, הצבע האדום ירד מהפרק כיוון שכבר היה שייך לצנחנים, וכך אושר הצבע הכחול. בעבר חבשו השוטרים הצבאיים בתפקיד פנימית של קסדה שנצבעה בלבן ועליה נכתב באדום: "מ.צ.". בסוף שנות ה-80, לאחר תלונות רבות מצד החיילים, החליט הקמצ"ר, שלום בן-משה, להחליף את הקסדה בכובע מצחייה לבן, אשר משמש את החיל עד היום.[23]
בין השנים 1951–1979 שימש תג החיל הכללי את חיל המשטרה הצבאית וחייליו בפיקודים השונים. החל מ-1979 ועד לשנת 1995 שימשו בחייל רק תג מפקדת קצין המשטרה הצבאית הראשי ותגי הפיקודים. בשנה זו הוצג לראשונה תג המשטרה הצבאית החוקרת, וכשנה לאחר מכן הוצג תג בה"ד 13. בשנים שלאחר מכן הוצגו יתר התגים.
תגי בתי הסוהר "מגידו", "עופר" ו"קציעות" שהיו מוחזקים בידי המשטרה הצבאית, ואוכלסו אסירים ביטחוניים. מתקני הכליאה הועברו לשירות בתי הסוהר בשנת 2005, ובכך ירדו תגי בתי הסוהר הייחודיים של כל בית סוהר.
חלק מסמכויות המשטרה הצבאית עברו לידי שירות בתי הסוהר מהתפיסה לפיה שב"ס מהווה רשות הכליאה הלאומית הבלעדית במדינת ישראל.
לחיל המשטרה הצבאית תפקיד חשוב בעסקאות להחלפת שבויים. כך נטלו שוטרי החיל חלק משמעותי במבצעים רבים, האחרונים שבהם: העסקה להחזרת גופות 3 החטופים מהר דב ואלחנן טננבאום, המבצע להחזרת גופותיהם של אודי גולדווסר ואלדד רגב והמבצע האחרון להחזרתו של גלעד שליט.
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| סא"ל דני מגן | 1948 – 1950 | |
| אל"ם יוסף פרסמן | 1950 – 1951 | |
| אל"ם ברוך יצהר | 1951 – 1954 | |
| אל"ם צבי-שמשון שפיר | 1954 – 1960 | |
| אלוף רפאל ורדי | 1960 – 1962 | לימים ראש אכ"א |
| אל"ם ישראל כרמי | 1962 – 1971 | |
| תא"ל זלמן ורדי | 1971 – 1976 | |
| תא"ל בנימין ענבר | 1976 – 1977 | |
| תא"ל ברוך ארבל | 1977 – 1980 | |
| תא"ל חיים גרניט | 1980 – 1982 | |
| תא"ל מאיר גבע | 1982 – 1985 | |
| תא"ל אמיל אלימלך | 1985 – 1989 | |
| תא"ל שלום בן-משה | 1989 – 1991 | |
| תא"ל מוטי בירן | 1991 – 1995 | |
| תא"ל ניר-עם גולדברום | 1995 – 1998 | |
| תא"ל יורם צחור | 1998 – 2002 | |
| תא"ל מיקי בראל | 2002 – 2005 | |
| תא"ל רוני בני | 2005 – 2009 | |
| תא"ל מאיר חן | 2009 – 2013 | |
| תא"ל גולן מימון | 2013 – 2016 | |
| תא"ל רן כוכב | 2016 – 2018 | לימים מפקד מערך ההגנה האווירית ודובר צה"ל |
| תא"ל יאיר ברקת | 2018 – 2021 | |
| תא"ל אביחי מיבר | אוגוסט 2021 – |
ישראל, צה"ל. המשטרה הצבאית, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
