Remove ads
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכמונת מהירות היא מכשיר המשמש לאכיפה של מהירות הנסיעה המותרת של כלי רכב. ישנם סוגים שונים של מכמונות מהירות, המבוססים על עקרונות פיזיקאליים שונים, ודרכי הפעלה שונות - באופן אוטומטי או ידנית על ידי שוטר.
מכמונות מהירות מסוג זה משתמשות בפולסים של לייזר באור תת-אדום על-מנת למצוא את מרחק הרכב מהמכשיר בהפרשי זמן קצרים וקבועים מראש, וע"י כך לחשב את מהירות הנסיעה. המכשיר מופעל ידנית על ידי שוטר, בדרך-כלל ממרחק של כמה מאות מטרים[1]. אם המכשיר מראה שמהירות נסיעת הרכב גבוהה מהקבוע בחוק, השוטר יסמן לנהג לעצור, וייתן לו את העונש הקבוע בחוק באותה מדינה - אזהרה, קנס, הזמנה למשפט או אף שלילת רישיון והחרמת הרכב. המכשיר נכנס בעולם בשנות ה-90 של המאה ה-20[2], וגם בישראל[3], אך ב-2001 הוגשה עתירה לבית המשפט העליון על מידת אמינותו[4]. בספטמבר 2003 קבע בית הדין לתעבורה בירושלים כי תוצאות המדידה של אקדח הלייזר קבילות בבית משפט[5]. במקביל הוגשה עתירה בטענה שקרן הלייזר של מד המהירות עלולה לפגוע בעיני הנוסעים[6].
בשנת 2009 שוב הוגשה עתירה בעניין אמינות מד מהירות הלייזר שבידי משטרת ישראל[7]
ב-2 בינואר 2018 חשף מפקד אגף התנועה, ניצב דורון ידיד שהמשטרה החלה לערוך ניסוי שבמסגרתו נהג שיצולם במצלמות האכיפה בכבישים כשהוא נוסע במהירות מופרזת או באור אדום יקבל מסרון על כך שהוא ביצע עבירה - עוד לפני קבלת הדו"ח[8].
בישראל, על פי פסיקת בית המשפט[9], ניתן להרשיע אדם באמצעות קריאת מהירות של מד-לייזר אך ורק אם המדידה נעשתה ממרחק של פחות מ-300 מטרים, והמכשיר עבר כיול באותו יום.
מכמונות מהירות מסוג זה הן למעשה גרסה מזערית של מכ"ם דופלר, המשתמש באפקט דופלר על-מנת למצוא את מהירות הנסיעה. המכשיר משדר גל אלקטרומגנטי בתדר מסוים אל עבר כלי רכב אשר מגיע ממולו, ובעקבות אפקט דופלר, לגל המוחזר תדר מעט שונה. באמצעות מדידת הפרש התדרים, ניתן לחשב את מהירות הנסיעה. מכמונות מסוג זה קיימות בתצורה ידנית או אוטומטית.
המכשיר הידני דומה בצורתו לאקדח, וכולל בתוכו גם מצלמה. השוטר מכוון את המכשיר לכיוון רכב שמגיע מולו, ואם הרכב נוסע במהירות קבועה מעל המותר בחוק - המכשיר מצלם את חזית הרכב (ואת לוחית הרישוי שלו), ומאוחר יותר מתבצע מעבר על התמונות ושליחת קנסות.
מכמונות מהירות אוטומטיות מוצבות בצידי הדרכים, בדרך-כלל בשולי כבישים מהירים, והן מכוונות מראש לצלם רק רכבים שנוסעים במהירות גבוהה מהמותר בחוק עבור אותו קטע כביש ספציפי. עקב מחירן הגבוה של מכמונות אלו, ועל-מנת ליצור הרתעה גדולה יותר, נוהגים גורמי אכיפת החוק לפזר מספר גדול של מכשירי דמה, הזהים בצורתם למכמונת מהירות אך חלולים מבפנים. ממבט חטוף לא ניתן להבדיל בין מכמונת אמיתית לבין דמה, ובכך נוצרת הרתעה שמונעת מנהגים מלעבור על החוק.
בשנים 2011–2012, התקין אגף התעבורה של משטרת ישראל עשרות מצלמות מהירות חדישות הפועלות באופן אוטומטי[10]. בנובמבר 2013 הסכימה המשטרה לפרסם רשימה מלאה שלהם ומיקומם[11].
במרץ 2018 נחשף כי למצלמות המהירות שהתקינה משטרת ישראל אין תו תקן ישראלי, ולכן טענו נהגים שהן לא אמינות[12], אף על פי שהן מופעלות באירופה בהצלחה כ-15 שנים[13]. עקב כך זיכה בית המשפט 21 נהגים מעבירות תנועה[14]. אולם מיד אחר כך הודיע מכון התקנים הישראלי שבבדיקה שנערכה נמצא שמצלמות אמינות[14], וגם בדיקה שערך הטכניון קבע שהן אמינות[15].
בכבישי אגרה אוטומטיים, העושים שימוש בטכנולוגיית זיהוי מספר הרכב מתוך תמונה על-מנת לגבות את אגרת הדרך, ניתן לחשב בקלות את המהירות הממוצעת של הרכב בקטע דרך ידוע מראש. אם המהירות הממוצעת של כלי הרכב לאורך קטע דרך מסוים עולה על המהירות הקבועה בחוק, הנהג מקבל קנס. שיטה זו נהוגה בצרפת. בישראל, נכון ל-2018, הכבישים בהם קיימת מערכת אוטומטית לזיהוי לוחיות רישוי הם כביש 6, מנהרות הכרמל והנתיב המהיר בכביש 1, אולם נכון ל-2010 לא נעשה במערכת זו שימוש על-מנת לאכוף מהירות נסיעה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.