דְּגַנְיָה א' היא קבוצה הנמצאת בקצהו הדרומי של ים כנרת, כעשרה ק"מ מדרום לטבריה, בתחום המועצה האזורית עמק הירדן.
 דגניה ב' במרכז, דגניה א' בצד שמאל למעלה | |||||||||||
| מדינה |  ישראל | ||||||||||
| מחוז | הצפון | ||||||||||
| מועצה אזורית | עמק הירדן | ||||||||||
| גובה ממוצע[1] | -200 מטר | ||||||||||
| תאריך ייסוד | 1910 | ||||||||||
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית | ||||||||||
| סוג יישוב | קיבוץ | ||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |||||||||||
| - אוכלוסייה | 634 תושבים | ||||||||||
| |||||||||||
(למפת עמק בית שאן רגילה)   דגניה א'  באדום - דגניה א' בירוק - מיקום בניין המועצה | |||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
6 מתוך 10 | ||||||||||
| http://www.degania.org.il/ | |||||||||||
בהיותה הקבוצה הראשונה ואב הטיפוס לדגם ההתיישבות הנקרא כיום קיבוץ, נודעה דגניה כ"אם הקבוצות" ומאוחר יותר כ"אם הקבוצות והקיבוצים"[3].
מקור השם
מקור השם דגניה הוא בחמשת מיני הדגנים הגדלים בישראל.
היסטוריה
מההקמה ועד תום מלחמת העולם הראשונה
ערך מורחב – אום ג'וני
דגניה א' (או דגניה, כפי שנקראה עד להקמת דגניה ב' בשנת 1920) נוסדה בשנת 1910 על חלק משטח של כ-3,000 דונם מאדמות הכפר אום ג'וני שנרכשו על ידי קק"ל ממזרח לנהר הירדן בשנת 1904.
המשרד הארצישראלי הזמין את "החלוצים הראשונים" שהגיעו למקום בשנת 1909 לעבוד באתר כקבוצה תמורת שכר. קבוצה זו קיבלה על עצמה לנהל את המקום ללא ניהול של פקידי המשרד לניסיון של שנה אחת. ב-1909 התגלע סכסוך בין מנהל חוות כנרת מטעם המשרד הארצישראלי, האגרונום משה ברמן, לבין הפועלים, וקבוצה של פועלים החליטה לקחת פסק זמן ולהשתלם בעבודת החקלאות בחדרה.
"הקומונה החדרתית"[4] הייתה הקבוצה השנייה שעבדה את אדמות אום ג'וני. ב־28 באוקטובר 1910, לאחר שחתמו על הסכם חדש עם הד"ר ארתור רופין מנהל המשרד הארצישראלי, חצו אנשי "הקומונה החדרתית" (שתי בחורות ועשרה בחורים), חלקם אנשי "הקומונה הרומנאית" (על שם העיר רומני שבאוקראינה), בהנהגתו של יוסף בוסל את הירדן בדרכם ליישב ולעבד מחדש את אדמות אום ג'וני.
ב-4 ביוני 1912 עברה הקבוצה מאום ג'וני לנקודת הקבע באב-אלתום – שער הנהר, מוצא הירדן מהכנרת – שם היא נמצאת עד היום. בשנת 1913 עבדה בדגניה קבוצת חברי ההסתדרות המצומצמת, בוגרי המחזור הראשון של הגימנסיה הרצליה. בין חברי הקבוצה אליהו גולומב שהיה לימים ראש ארגון "ההגנה", ומשה כרמי ממעצבי החינוך המשותף. ב-22 בנובמבר 1913, התנדב משה ברסקי להביא תרופות לשמואל דיין, שהיה חולה. בדרכו חזרה ממלחמיה הותקף על ידי קבוצת שודדים שביקשו ליטול את פרדתו, והוא הניס את הפרדה לחצר דגניה. במאבק עם השודדים הספיק לפגוע באחד מהם בטרם מת מפצעיו.
בשנת 1926 נוסד בית הספר היסודי בית החינוך המשותף דגניה אשר כולל בו כיתות א'-ח' שהיה בית הספר הראשון הקיבוצי.
כאשר בוגרי בית הספר עולים לתיכון "בית ירח" הכיתות נקראות מהתחלה א'-ד'.
בין שתי מלחמות העולם
במאורעות תרצ"ו בשנים 1936-1939 שימשה דגניה בסיס לפלוגות השדה, ובשנים שבטרם מלחמת העצמאות - בסיס לפלמ"ח.
דגניה א' הייתה שותפה במפעל המים מכון חמשת הקיבוצים, שהוקם בשנים 1942–1943, וכלל מכון שאיבה על גדות הירמוך שהעלה את המים אל ראש אמת מים, ממנה זרמו המים במערכת תעלות פתוחות להשקיית השדות.
הקרב במלחמת העצמאות
- ערך מורחב – קרב עמק הירדן
במלחמת העצמאות הצליחו מגיני דגניה א' ודגניה ב' לבלום את הצבא הסורי, שפלש לעמק הירדן. טנק סורי מדגם רנו R-35 שהגיע לפתחה של דגניה נפגע ונעצר בידי מגיני המקום והושאר עד היום כסמל לעמידת לוחמי דגניה במלחמה. רבים סברו במשך שנים מספר כי הטנק נפגע והושבת באמצעות בקבוק תבערה דמוי בקבוק "מולוטוב", אך במאמר בשם "איך באמת נפגע הטנק של דגניה?" מאת מיכאל מס, נכתב על בדיקה שנערכה על ידי חיל החימוש ב-1991:
- "הבדיקה העלתה שבטנק השרוף נמצאה חדירה בליסטית אחת בצריח, אחת בצריחון המפקד, ורסס היקפי מתחת לאזור הפגיעה... נגרמו ממטען חלול... ממדי הרסס ההיקפי, צורתו ועובי השריון הנחדר, מתאימים לפצצת מטול פיא"ט" (נשק אנטי טנקי שהופעל על ידי לוחמי עמק הירדן ולוחמי חטיבת גולני שהוחשו כתגבורת לחזית עמק הירדן)[5].
במכתב מיום 17 ביולי 2006, מאת מחלקת היסטוריה, ענף חקר קרבות, אל שלמה אנשל, האיש שפגע בטנק הסורי בפגז של פיא"ט, נכתב, בין השאר, כי:
טנק שחדר למשק נפגע בפגז "פיאט" והושמד באמצעות "בקבוק מולוטוב".
- ערך מורחב – הטנק בדגניה
מ-1948 עד היום
בשנת תשמ"א 1981, זכתה קבוצת דגניה א' בפרס ישראל על תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה בהיותה מופת לחלוציות חברתית-אנושית.
כמו קיבוצים רבים, דגניה א' עוברת תהליך של הפרטה. נכון ל-2013 תהליך ההפרטה עדיין לא הסתיים. בסוף פברואר 2007 הסתיים פרק משמעותי בהיסטוריה של הקבוצה, כאשר בהצבעה בקרב חברי הקיבוץ, הוחלט כמעט בפה אחד להחליף את השיטה השיתופית בשיטה דיפרנציאלית.
בט"ו בשבט תש"ח ניטע בדגניה א' עץ ברוש לכבוד המדינה שבדרך. עץ זה נקרא ברוש המדינה. במקום נטמנה מגילה שנכתבה על ידי יעקב פלמוני ולידו לוח הנצחה עליו כתובה המגילה. העץ המרשים קרס בסופה שהתחוללה ב-26 באפריל 2018 והמגילה הטמונה נמצאה בין שורשיו.
כלכלה
בזכות שפע המים (ליד הכנרת) והאקלים החם התבססה דגניה א' על גידולי שלחין, בריכות דגים ורפתות בקר, ובהמשך ממפעל "טול-גל" ליהלומי תעשייה. כיום אין במקום בריכות דגים ומפעל "טול-גל" נמכר.
יעקב פלמוני, חבר הקיבוץ, הקים בדגניה א' מוזיאון ומרכז לימודים, "בית גורדון לטבע ולחקלאות ולידע בקעת כנרות", או בקיצור "בית גורדון", על שמו של א"ד גורדון, שחי ועבד בדגניה, ואף נטמן בבית הקברות שלה, בו טמונים גם ארתור רופין ואוטו ורבורג.
בול יובל לדגניה
במלאת 50 שנה לדגניה הונצח האירוע בבול מזכרת מיוחד ; ב- 25 בנובמבר 1959, הנפיק דאר ישראל בול יובל זה שעליו ציור של מבנה בקיבוץ. האמנים מקסים וגבריאל שמיר עיצבו את הבול. דאר ישראל מכר 735,000 בולים מבול זה במשך כ- 1 וחצי חודשים עד להפסקת מכירתו.[6]
גלריית תמונות
"עץ המדינה"
לוח הקדשה ב"עץ המדינה"
ציורו של לודוויג בלום משנת 1934. הבית הגדול
הבית הגדול, בית המגורים השני שנבנה בדגניה, 1911.
"הטנק בדגניה" הטנק הסורי בכניסה לדגניה א'
צריחון "הטנק בדגניה" עם חור חדירת הפיא"ט
שלט על חדר האוכל הראשון שנמצא ליד הבית הראשון ומשמש כארכיון
הקמת דגניה, 1910
הקמת דגניה, 1910
הקמת דגניה, 1910
הקמת דגניה, 1910
הקמת דגניה, 1910, השקית שדות
![Thumb](#/media/קובץ:לוח_הקדשה_ב"עץ_המדינה"_בקיבוץ_דגניה_א'.jpg)
.JPG)
ראו גם
- יוסף בוסל מאנשי העלייה השנייה
- יהושע מנוח, מוותיקי המקום, איש העלייה השנייה
- חצר ראשונים בדגניה
- דגניה ב'
- יעקב פלמוני מאנשי העלייה השלישית
- בית הקברות הצבאי בדגניה א'
- יוסף ברץ
לקריאה נוספת
- יוסף ברץ, כפר על גדות הירדן, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תש"ך 1960
- ייסודה של דגניה, מזכרונות שמואל דיין, חשון תרע"א (1910), בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, חלק שני, פרק צ, עמ' 935–960
- יובל שיאון, הטנק - הקרב בשערי דגניה: צמיחתו של מיתוס גבורה: עדויות, סיפורים ומסמכים שעניינם קרב ההגנה על דגניה א', 20 במאי 1948, העמותה להנצחת ראשיתה וראשוניה של דגניה אם הקבוצות, 1998
- אסף אגין, עמק במערכה - המערכה לבלימת הפלישה הערבית בעמק הירדן, מאי 1948, הוצאת טפר, 2021
- מוקי צור, לא בעבים מעל: מאה ראשונה לדגניה, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד וירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ע-2010
- אביגיל פז-ישעיהו, תנאים של שותפות : קבוצה, קומונה ארצית וקיבוץ, 1926-1910, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2012
- סמדר סיני, מרים ברץ : דיוקנה של חלוצה, רמת אפעל : יד טבנקין, תשס"ג (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דגניה א'- הנרי ניר, איש ודגניה לו, קתדרה 29, ספטמבר 1983, עמ' 63–78
- מרגלית שילה, דגניה – דגם ראשון להתיישבות שיתופית על קרקע הלאום, קתדרה 39, אפריל 1986, עמ' 87–98; יומן העבודה הראשון של 'הקומונה החדרתית' בדגניה, קתדרה 39, אפריל 1986, עמ' 99–101
- הקרב על דגניה, מכתב מראש ענף חקר קרבות, מחלקת היסטוריה בצה"ל
- דגניה א', באתר הרשות לפיתוח הגליל
- יום בדגניה, סרט מאתר ארכיון שפילברג
- יוסף ברץ, על אום-ג'וני, הפועל הצעיר, 4 בדצמבר 1925
"יום בדגניה", 1937- חקלאים בדגניה, 1937, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- חברי דגניה מתכנסים לחדר האוכל, 1937, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- חברי קיבוץ דגניה שטים בכנרת, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1937
- עמית נאור, החתונה הראשונה בדגניה, 1912, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2020
- דודו דיין, רגע של נוסטלגיה: ביקור בדגניה - אֵם כל הקיבוצים, באתר ynet, 20 בספטמבר 2011
- "אם הקיבוצים" בדרך להפרטה, באתר וואלה, 17 בפברואר 2007
- דניאל בן סימון, מזכיר הקיבוץ הוא מעתה יו"ר ההנהלה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2007
- ניב שטנדל, "הקרב האחרון על דגניה": פרפורי הגסיסה של הקיבוץ, באתר nrg, 18 באפריל 2009
- דגניה א', במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- יוסף ברץ, "הלואי וכל ילדי קפריסין יסודרו בתנאים כאלה", 10 במרץ 1948, אוצרות
- אפרים לפיד, תיעוד הלחימה של חטיבת גולני בעמק הירדן בפרוץ מלחמת העצמאות, ישראל דיפנס, 23 בפברואר 2021
דגניה א' (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
